1. התובע, יליד שנת 1972, הגיש תביעתו לפיצויים, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן "חוק הפיצויים"), בגין תאונת דרכים שארעה לו, לטענתו, ביום 6.7.2010. התביעה הוגשה כנגד הכשרת הישוב, מבטחת הרכב בו עשה לשיטתו שמוש בעת ארוע התאונה. בנוסף, הוגשה התביעה כנגד מעבידתו והמבטחת שלה, בעילה חלופית של רשלנות, מכח פקודת הנזיקין.

2. כפי שהדבר עולה מכתב התביעה (המתוקן), הרי שבמועדים הרלבנטיים לארועים נשוא התביעה, עבד התובע אצל הנתבעת מס' 1 (להלן "הוט") כטכנאי שטח ומשמר לקוחות. לצורך עבודתו, ספקה לו הוט רכב מסוג דייהטסו סיריון.

לטענתו, ביום 6.7.2010 הוא הגיע לבית לקוחה ברחוב רבי עקיבא בחיפה, ובעודו בנסיעה, הבחין בתקר בגלגל הימני הקדמי של רכבו. הוא עצר את הרכב בצד הדרך והבחין בתקר, עוד בטרם הגיע לבית הלקוחה. באותה עת היו מונחים ברכב עשרות ממרים וציוד נוסף אשר אסף התובע מבתי לקוחות, יום לפני כן. לטענתו, על פי נוהל העבודה בהוט, בימי ג' בשבוע משמרי הלקוחות לא היו יכולים להחזיר את הציוד למחסן ולכן, כל הציוד שנאסף על ידיו יום קודם לכן אופסן בתא המטען ובספסלים האחוריים של הרכב.

התובע בקש להחליף את הגלגל עם התקר והחל להוציא מתא המטען את כלל הממירים והציוד (30 - 40 ממירים), מודמים וציוד תקשורת נוסף, על מנת להגיע לגלגל הרזרבי. לאחר שהוציא את כלל הציוד מתא המטען והוציא את הגלגל הרזרבי, החזיר התובע את ציוד התקשורת בחזרה לרכב, מאחר וחשש לשלמותו, שכן מדובר היה ביום לוהט והוא היה אחראי על החזרת הציוד בשלמותו למעבידתו.

התובע טען, כי החליף את הגלגל התקור בגלגל הרזרבי, שהינו גלגל קטן מיתר גלגלי הרכב, הוציא שוב את כלל הציוד מתא המטען ובקש להחזיר את הגלגל התקור לתא המטען. מאחר והגלגל התקור היה גדול מתושבת הגלגל הרזרבי, הוא לא התאים לה ולכן, בלט אל מחוץ למתקן בתא המטען. התובע החזיר את הממירים והציוד לתא המטען ומשבקש לסגור את דלת תא המטען, נתקל בקשיים, נוכח חוסר ההתאמה בין הגלגל התקור לתושבת בתא המטען.

התובע טען, כי בשלב זה החל להתרגז, הן בשל החום הכבד והמאמץ הגופני הרב שהיה כרוך בהחלפת הגלגל והשבת הציוד לרכב מספר פעמים והן בשל לוח הזמנים הצפוף לו היה מחוייב. התובע הוציא את כלל הציוד מתא המטען, יחד עם הגלגל התקור והניח את הגלגל בספסל האחורי. לאחר מכן, שב והחזיר את הציוד מהכביש לרכב.

מיד לאחר מכן, המשיך התובע בנסיעה קצרה לבית הלקוחה בהמשך הרחוב. בבית הלקוחה בקש התובע לשטוף את ידיו וכן כוס מים קרים, על מנת להירגע במעט.

לאחר סיום עבודתו בבית הלקוחה, חש התובע בלחץ בחזה. הוא התקשר לחברו וספר לו את אשר ארע ועל תחילת יום העבודה שהשתבש לחלוטין. כעבור כשעה, חש התובע כי הלחץ בחזהו גובר וכעבור זמן מה, חלף הלחץ עצמונית. בהמשך, בשעות הערב, שבו וחזרו הלחצים בחזה, התובע חש שלא בטוב בסיום יום העבודה והתחושה הרעה המשיכה ללוות אותו לאורך כל היום והלילה. בבקר שלמחרת, בצאתו ליום העבודה, חש התובע כאבים עזים בחזה וקשיי נשימה, הוא התקשר למד"א והנחה אותם לגבי מצבו ומיקומו. צוות מד"א הגיע אל התובע ופינה אותו בבהילות לבית החולים רמב"ם. הוא הוכנס באופן בהול לחדר הצינתור והוסבר לו כי עבר התקף לב.

3. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ונקבעה לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 33%.

4. התובע טען, כי מדובר בתאונת דרכים, כהגדרת מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לטענתו, נזקיו הגופניים ארעו עקב "טיפול דרך או תיקון דרך ברכב" ולכן, מדובר בתאונה המהווה תאונת דרכים בהתאם לחוק הפיצויים. לחילופין, טען התובע כי מדובר בפעולת לוואי, הדרושה לצורך המשך הנסיעה ברכב. לחילופין, טען כי הנזק הגופני נגרם לו עקב רשלנותה של הוט, מעבידתו, ו/או הפרת חובות חקוקות מצידה.

התובעת מס' 4, מבטחת הרכב, טענה מאידך, כי נסיבות ארוע התאונה מוחרגות מהגדרת המונח "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים, שכן ארוע הלב שנגרם לתובע, הינו תוצאה של הפריקה והטעינה של ציוד העבודה הרב מתא המטען ביום חם ולוהט וכי פעולות אלו ניתקו את הקשר הסיבתי שבין התקר בגלגל לבין הנזק הנטען.

5. נוכח המחלוקת בשאלת החבות/האחריות, פוצל הדיון, באופן שתחילה נשמעו ראיות הצדדים לעניין זה. במהלך דיון ההוכחות העידו התובע ומר עודד רבינוביץ (חברו). מנגד, העיד מר משה חן (ממונה ארצי על בטיחות), מטעם הוט. הצדדים סכמו את טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה

6. הצדדים חלוקים בשאלה, האם הארועים המתוארים על ידי התובע מהווים תאונת דרכים, כהגדרת מונח זה בחוק הפיצויים. במדה והתשובה לשאלה זו חיובית, כי אז, לאור עיקרון ייחוד העילה, יתייתר הצורך בדיון בשאלת אחריותה של הוט, כמעבידה של התובע, מכח פקודת הנזיקין.

בנסיבות העניין, מאחר והנזק הגופני הנטען הינו ארוע לבבי, להבדיל מנזקים גופניים אחרים, כגון חבלות אורטופדיות, שניתן לקשור אותן באופן טבעי לארוע מסויים, הדיון בשאלת סווגה של התאונה התקיים תחת ההנחה לפיה, קיים קשר סיבתי רפואי בין הארועים המתוארים לבין הארוע הלבבי ממנו סבל התובע.

הפן העובדתי - נסיבות התאונה

7. אקדים ואבהיר, כי עדותו של התובע בבית המשפט תואמת את גרסתו בכתב התביעה והיא לא נסתרה במאומה בחקירתו.

8. התובע העיד בחקירתו הראשית, כי שעה שנהג ברכב, במעלה רחוב הפועל בחיפה, בדרכו ללקוחה המתגוררת ברחוב עקיבא, הוא הרגיש שהגה הרכב רועד. הוא פנה לרחוב וחנה את הרכב. התובע יצא מהרכב וגלה כי אכן יש לו תקר בגלגל הימני הקדמי. באותו זמן היו ברכבו כ - 30 ממירים, מודמים, שלטים, סולם, ארגז וכבלים. הוא הבהיר, כי מאחר ולא יכול היה להחזיר את הציוד שנאסף על ידיו ביום שלישי, הרכב היה עמוס בציוד (עמ' 8, שורות 22 - 28 ועמ' 9, שורות 1 - 15 לפרוטוקול).

הטענה לפיה רכבו של התובע היה עמוס בממירים נתמכה בעדותו של מר עודד רבינוביץ, שאשר כי רכביהם של אנשי השטח היו עמוסים בציוד (עמ' 4, שורות 9 - 23, עמ' 5, שורות 8 - 16 ועמ' 6, שורות 28 - 31 לפרוטוקול). מר משה חן אשר גם הוא בעדותו, כי משמרי הלקוחות אגרו ברכבם מידי יום שלטים ומודמים וכן, כ - 10 עד 15 ממירים ויותר (עמ' 18, שורות 24 - 28 ועמ' 21, שורות 19 - 30 לפרוטוקול). לפיכך, גם אם נלך לשיטתו, ברכבו של התובע נאגרו באותו יום כ - 30 ממירים, בנוסף לשלטים, מודמים וכבלים.

9. התובע טען, כי הוציא את כל הממירים והציוד מתא המטען, על מנת שיוכל להוציא את הגלגל הרזרבי והג'ק (מגבה). לאחר מכן, החזיר את הציוד לתא המטען. הוא שחרר את ברגי הגלגל התקור והחל להרים את הרכב עם הג'ק. לטענתו, ידית הג'ק נתקעה במדרכה מדי פעם (עמ' 9, שורות 17 - 22 לפרוטוקול). בחקירתו הנגדית הוסיף, כי התקשה לתפעל את הג'ק (עמ' 14, שורות 8 - 10 לפרוטוקול). התובע החליף את הגלגל התקור בגלגל הרזרבי, שהינו גלגל קטן מהגלגל הרגיל, הדק את הברגים שלו ושחרר את הג'ק (עמ' 9, שורות 23 - 24 לפרוטוקול). לאחר מכן, הוציא התובע את הממירים מתא המטען, נסה להכניס את הגלגל לתושבת, אולם גלה שהדבר בלתי אפשרי. הוא הניח את הסולם על התושבת, הניח מעליו את הגלגל התקור וערם את הממירים על הגלגל, מבלי שניתן היה לסדרם במאוזן. משבקש לסגור את תא המטען, גלה כי הגלגל בולט ולכן, לא הצליח לסגור את תא המטען. הוא ציין, כי באותו יום היה חום קיצוני, ידיו היו מלוכלכות, הוא רצה לסגור את התא, אך לא הצליח ונאלץ להוציא פעם נוספת את הממירים. לאחר מכן, הניח את הגלגל התקור במושב האחורי, העמיס את הממירים ברכב והמשיך בנסיעתו ללקוחה ברחוב עקיבא. משהגיע למקום, הוא בקש מהלקוחה לשטוף את ידיו ולשתות, כולו מזיע. בדרך ללקוח הבא, התקשר התובע לחבר וספר לו על "היום הנאחס" וכל שעבר עליו עם הממירים והגלגל. הוא טען, כי החל לחוש אי נוחות בחזה, שלוותה אותו כל היום. הוא הרגיש שמשהו לא בסדר איתו, אולם המשיך בעבודתו. בשעה מאוחרת יותר חש לחץ והרגיש לא טוב (עמ' 9, שורות 17 - 32 ועמ' 10, שורות 11 לפרוטוקול).

בחקירתו הנגדית, הבהיר התובע כי החלפת הגלגל ארכה כ - 35 - 45 דקות. עוד הבהיר, לשאלת ב"כ הוט, כי טכנית, הגלגל התקור לא נכנס לתשובת, הוא בלט ולכן, לא ניתן היה לסגור את תא המטען. לטענתו, "אני לא נלחמתי כל כך עם הממירים, אני נלחמתי עם הגלגל... בסוף הוצאתי את הגלגל ושמתי אותו במושב האחורי..." (עמ' 14, שורות 24 - 32 ועמ' 15, שורות 1 - 3 לפרוטוקול).

בהמשך חקירתו הנגדית, חזר ואשר התובע, כי לאחר שהחליף את הגלגל והעמיס את כל הציוד לרכב, גלה כי תא המטען לא נסגר ואז התרגז (עמ' 16, שורות 28 - 29 לפרוטוקול).

10. התובע ציין בעדותו הראשית, כי באותו ערב הוא נפגש עם מספר חברים בביתו של מר עודד רבינוביץ', לצורך צפיה במשחק חצי גמר גביע העולם. לטענתו, חבריו ראו שהוא אינו מרגיש בטוב ואף סרב לאכול. עם סיום המשחק הוא חזר לביתו ובמהלך הלילה חש ברע (עמ' 10 שורות 12 - 19 לפרוטוקול). דברים אלו נתמכו היטב בעדותו של מר רבינוביץ'. בהמשך עדותו, חזר על השתלשלות העניינים, לרבות פינויו לבית החולים למחרת בבקר, עקב ארוע לבבי, כמפורט בכתב התביעה.

11. עדותו של התובע בנוגע לנסיבות הארוע, הינה עדות יחידה של בעל דין. בהתאם להוראות סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א - 1971, על בית המשפט להתייחס בזהירות לעדות יחידה מסוג זה ולפרט מה הניעו להסתפק בה (ראה בעניין זה ע"א 147/84 (מחוזי ת"א) חנה ברגר נגד ג'ניה פרידמן, פ"מ תשמ"ד(1) 207, ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נגד פולק ואח', פ"ד כז(1) 768, ע"א 224/78 חמישה יוד תכשיטנים בע"מ נגד פיירמנס פאנד אינשורנס קומפני, פ"ד ל"ג(2) 90 וכן, י. קדמי, על הראיות, חלק שני, עמ' 690 - 696, והאזכורים שם). גרסתו של התובע לא נסתרה במאומה בחקירתו הנגדית ועדותו היתה אמינה עלי. יתירה מזאת, גרסתו זכתה לסיוע בראיות נוספות. ראשית, בדו"ח מד"א נרשם, כי יום לפני כן סבל מלחצים בחזה, שחלפו מעצמם. יש בכך כדי לחזק את גרסתו של התובע בדבר הארועים שחווה יום לפני כן בעבודתו. אמנם, לא נרשמו מפיו דברים ספציפיים בנוגע לארוע החלפת הגלגל ביום שלפני כן, אולם אינני סבור כי יש ליתן לכך חשיבות מיוחדת. יש לקחת בחשבון כי התובע חש ברע והיה נתון, למעשה, בארוע לבבי. לא ניתן לצפות כי במצב דברים זה, יספר בפרטי פרטים את מהלך הארועים והרקע ללחצים בחזה ביום שלפני כן, מה עוד שיתכן כי במצבו, לא קשר בין הדברים באות העת. שנית, בדומה, גם בסיכום האשפוז נרשם כי יום טרם קבלתו סבל התובע משלושה ארועים של כאבים בבית החזה, לוחצים במנוחה, אשר חלפו ספונטאנית. בעמ' 5 בסיכום האשפוז נרשם, כי "לציין תוספת לאנמנזה. לדברי החולה יום קודם לאשפוזו היה ארוע של לחץ נפשי קשה עקב התרגזות בעבודה". לא ברור מסיכום האשפוז מתי העלה התובע טענה זו בפני רופאיו. עם זאת, מדובר בדברים שמסר התובע בסמוך לאחר הארוע, עוד במהלך אשפוזו ויש בהם, כשלעצמם, כדי לחזק את גרסתו באשר למהלך הארועים ביום שלפני כן. שלישית, העד עודד רבינוביץ' אשר בעדותו בבית המשפט, כי בעת שנפגש עם התובע וחברים נוספים באותו יום, הם שמו לב כי התובע אינו חש בטוב והוא אף סרב לאכול. מששאלו אותו מה קרה, "הוא אמר שהיה לו איזה פנצ'ר ברכב במהלך היום, הוא התחיל להוציא ממירים, גלגל לפרק, לחבר, להוציא את כל הממירים שהיו ברכב, להחזיר אותם ושוב פעם להוציא אותם כי זה לא הסתדר לו וזה פחות או יותר מה שהיה ויום למחרת כבר היה לו את הארוע. הבנתי שהיה לו ארוע לב, התקף לב". אמנם, עדותו של מר רבינוביץ' בקשר לארוע החלפת הגלגל הינה עדות מפי השמועה. עם זאת, יש בה כדי להוכיח כי התובע חש שלא בטוב כבר באותו ערב וכי ספר לו על דבר הארועים אותם חווה, כבר באותו יום. עדותו מחזקת את גרסת התובע. רביעית, גרסתו של התובע נתמכת באופן מלא בטופס ההודעה שלו במוסד לביטוח לאומי, מיום 9.3.2011, עליו בקשה דווקא הנתבעת מס' 4 לבסס את טענותיה.

12. סיכומו של דבר, גרסתו של התובע באשר להשתלשלות העניינים נמצאה אמינה, היא נתמכת בראיות נוספות ולא נסתרה במאומה.

המסגרת המשפטית

13. התובע טען, כאמור, כי ארוע החלפת הגלגל ברכבו, בעקבותיו חש בליבו, מהווה תאונת דרכים, כהגדרת מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לטענתו, נזקיו הגופניים ארעו עקב "תיקון דרך ברכב", המוגדר כאחד מהשמושים המוכרים על פי החוק ולכן, מדובר בתאונת דרכים. הנתבעת מס' 4, מבטחת הרכב, טענה מאידך, כי נסיבות ארוע התאונה מוחרגות מהגדרת המונח "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים, שכן ארוע הלב שנגרם לתובע, הינו תוצאה של הפריקה והטעינה של ציוד העבודה הרב מתא המטען ביום חם ולוהט וכי פעולות אלו ניתקו את הקשר הסיבתי בין התקר בגלגל לבין הנזק הנטען.

14. סעיף 1 לחוק הפיצויים מגדיר את המונח "תאונת דרכים" כדלקמן:

תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".

המונח "שמוש ברכב מנועי" מוגדר בסעיף 1 לחוק, כחלק מההגדרה הבסיסית, כדלקמן:

"שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".

15. בפסק הדין ברע"א 9084/05 אגד בע"מ נגד ינטל (29.10.2007) נקבע, כי ההבחנה בין "שימוש עיקרי" ל"שימוש לוואי" שנועדה להרחיב את הגדרת "השימוש ברכב" חסרת נפקות, שכן ההבחנה הברורה היום היא בין דרכי שימוש הכלולות ברשימה הסגורה של דרכי השימוש בחוק לבין אלה שאינן בה.

16. בפסק דינו ברע"א 5099/08 חסן נביל נגד הדר חברה לביטוח בע"מ (4.2.2009) קבע בית המשפט העליון שלושה תנאים מצטברים, לבחינת השאלה, אם אירוע מסויים יחשב כ"טיפול דרך או תיקון דרך", אם לאו. התנאי הראשון - מדובר בטיפול שנעשה בדרך, קרי - הטיפול או התיקון יבוצע לאחר תחילת הנסיעה ולצורך המשך הנסיעה והוא לא יהיה במקום חניית הרכב טרם יציאה לדרך (ראה גם רע"א 9084/05, לעיל). התנאי השני - הטיפול או התיקון נדרש עקב ארוע פתאומי המחייב את הנהג לפעול במהלך הדרך, על מנת לאפשר את המשך הנסיעה. התנאי השלישי - אין מדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול בידי איש מקצוע (ראה גם א. ריבלין, תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב פיצויים, מהדורה רביעית, עמ' 217 - 225).

17. בית המשפט העליון חזר וסכם הלכה זו בפסק הדין שניתן במסגרת רע"א 372/10 הראל חברה לביטוח בע"מ נגד רבו ספנייב ואח' (16.6.2010), כדלקמן:

"... לאור אי הבהירות שהיתה קיימת, התוונו בפרשת נביל - בפרק הדן בברירת הדין - את התנאים הראויים לבחינה אם אירוע מסוים הוא בגדר "טיפול דרך", אם לאו (שם, בסעיפים 13-14 לפסק הדין).

התנאי הראשון הוא כי מדובר בטיפול שהתרחש בדרך, לאמור: החל מן העלייה אל הרכב בתחילת הנסיעה ועד לירידה ממנו בסיומה. "הכנסת טיפולי הדרך לגדרי 'שימוש ברכב מנועי' - כך הובהר - "נועדה לענות על התחושה כי פעמים, במפתיע, מתרחשות תקלות המחייבות את הנהג לתקן אותן במהלך הנסיעה כדי לאפשר את המשכתה. התיקון לחוק (חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מספר 8), תשנ"א-1990 - א' ר') מביע את העמדה כי ראוי שהטיפול והתיקון של תקלות אלו ייתפס כחלק מן המהלך השלם של 'הנסיעה ברכב' במובנה הרחב" (סעיף 13 לפסק הדין).

התנאי השני עליו עמדנו הוא כי הטיפול נדרש עקב אירוע פתאומי. כבר ברע"א 9084/05 אגד בע"מ נ' ינטל (טרם פורסם, 29.10.2007) צוין כי ייתכן שהמונח "טיפול דרך" מתייחס "לתיקוני פתע או לטיפולים בלתי צפויים שנתעורר הצורך בהם במהלך הנסיעה ולשם המשכתה". ואמנם, בעניין נביל הובהר כי "פתאומיות הטיפול מבטאת גם היא את העמדה כי הטיפול הוא חלק מובנה ומשולב בתוך הנסיעה במובנה הרחב. הטיפול מבטא פעולה הכרחית של הנהג, במהלך הדרך, שנועדה לאפשר את המשך הנסיעה" (שם, בסעיף 14).

התנאי השלישי הוא כי אין המדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול על ידי איש מקצוע. בתקלות מסוג זה, כך הובהר, אין הכרח שהנהג יטפל, והדבר אף אינו רצוי. על כן, אין לראות בטיפול ממושך ומורכב ברכב חלק מהתרחשויות הדרך או מן הנסיעה במובנה הרחב".

בפסק הדין הנ"ל הוסיף כבוד המשנה לנשיאה, השופט ריבלין, תנאי הרביעי, לפיו הטיפול או התיקון חייב להתבצע ברכב עצמו או באחד מרכיביו (ראה בעניין זה גם ע"א (מחוזי - חיפה) 242/08 אליהו חברה לביטוח בע"מ נגד שביט (13.11.2008) וכן, ע"א 3392/09 אליסן דהן נגד אריה חב' לביטוח בע"מ (24.10.11)).

18. החלפת גלגל תקור מהווה תיקון דרך, שהינו אחד מהשמושים המוכרים ברכב מנועי, על פי הגדרת מונח זה בחוק הפיצויים. מהלך החלפת הגלגל עונה בענייננו על התנאים שנקבעו בפסיקה לצורך סווגו כתיקון דרך.

א. מדובר בתיקון שנעשה בדרך - התובע הבחין תוך כדי נסיעה לביתה של לקוחה, כי נגרם תקר בגלגל הרכב. לכן, הוא עצר את רכבו על בכניסה לרחוב ובצע את הפעולות הנדרשות לצורך החלפת הגלגל. התיקון בוצע לאחר שהתובע החל בנסיעתו ברכב באותו יום והוא נועד על מנת לאפשר לו להמשיך בנסיעה לביתה של הלקוחה, מיד לאחר מכן.

ב. החלפת הגלגל נדרשה עקב ארוע פתאומי, עת חש התובע כי הגה הרכב רועד בידיו. התקר בגלגל חייב את התובע להחליפו באופן מיידי, על מנת לאפשר את המשך הנסיעה ברכב, על פי ייעודו התעבורתי. מדובר בתיקון אקראי, בלתי צפוי, שלא היה מתוכנן מראש.

ג. לא מדובר בתקלה המצריכה טיפול של איש מקצוע - החלפת גלגל תקור, כאחד מרכיביו של הרכב, הינה במהותה פעולה פשוטה שאינה מצריכה טיפול של איש מקצוע. בענייננו, התובע עבד באותה עת כמשמר לקוחות בשירותה של הוט ואין לו הכשרה כלשהי במכונאות. בכך מתקיימים התנאים השלישי והרביעי.

19. הנתבעת מס' 4, מבטחת הרכב, טענה כי הארוע מוחרג מתחולתו של חוק הפיצויים, מאחר ונזקיו של התובע נגרמו עקב פעולה של "טעינה ופריקה", המהווה חזקה ממעטת, השוללת תחולתו של החוק.

אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, פעולת החלפת גלגל תקור אינה מסתיימת לאחר הרכבת הגלגל הרזרבי במקומו, אלא, בסיום כל הפעולות הנדרשות לצורך המשך הנסיעה, לרבות הכנסת הגלגל התקור לרכב. לכן, הקשיים בהם נתקל התובע בהכנסת הגלגל התקור לתא המטען של הרכב, מהווים חלק בלתי נפרד מפעולת התיקון וכך גם פעולות לוואי הכרחיות, הנדרשות לצורך הכנסה והוצאה של הגלגל מהרכב, לרבות הוצאת הציוד מתא המטען. בסופו של דבר, הגלגל התקור הוא שלא אפשר את סגירת דלת תא המטען וכל עוד לא הוכנס לרכב באופן מלא, לא נסתיימה פעולת תיקון הדרך. שנית, התובע תאר בעדותו מכלול של ארועים, אשר גרמו לו ללחץ ורוגז, אשר הובילו לשיטתו לנזק הגוף שנגרם לו, קרי - הארוע הלבבי. הוא הבהיר, כי הן העובדה שהגלגל התקור לא נכנס לתושבת ומנע סגירת הדלת והן העובדה שהיה עליו לפרוק מספר פעמים את הממירים, אם כדי להוציא את הגלגל הרזרבי ואם כדי להחזיר את הציוד לרכב לאחר שהכניס את הגלגל לרכב, גרמו לו ללחץ ורוגז. בנוסף, מדובר היה ביום חם, התובע היה בתחילת יום העבודה, היה עליו להגיע ללקוחות שונים, הוא הזיע וידיו היו מלוכלכות. תיקון הדרך הצריך פריקת הממירים והגלגל הרזרבי ולאחר מכן, החזרה של הגלגל הרזרבי והציוד לרכב, כמכלול אחד, שלא ניתן להפרדה. מסכת הארועים שתוארה על ידיו כרוכה כולה בתיקון הדרך שבצע ברכב. מדובר במכלול של גורמים אשר חברו יחד כגורם לנזק ולא ניתן להצביע על גורם אחד ויחיד אשר גרם לו ללחץ ורוגז (אשר הוביל לארוע הלבבי). כך, לא ניתן לבודד באופן מלאכותי רק את המרכיבים הקשורים בפריקת הציוד מתא המטען והחזרתו אליו, כגורם יחיד לנזק הגוף.

20. יתירה מזאת, גם אם קיימת בצד תיקון הדרך חלופה נוספת של פעולת טעינה ופריקה, המהוות חזקה ממעטת על פי ההגדרות בחוק, אין בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת השמוש המוכר המתקיים במקביל. בפסק הדין ברע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נגד סמג'ה יעקב, פ"ד נט(3) 541, קבע בית המשפט העליון, כי מקום בו ניתן לשייך ארוע אחד לכמה קטגוריות בהגדרת השמוש, כאשר על פי אחת מהן הפעולה מהווה "שמוש" ועל פי האחרת - לאו, תקום לנפגע זכאות על פי חוק הפיצויים.

בענייננו, תיקון הדרך, קרי - החלפת הגלגל התקור, הצריך הוצאת הציוד מהרכב, על מנת לחלץ את הגלגל הרזרבי מתא המטען ובהמשך, החזרת הגלגל התקור אליו, כמו גם הציוד שהוצא מהרכב. תיקון הדרך היה הפעולה העיקרית בה נקט התובע, בעוד שפריקת הציוד מתא המטען והחזרתו אליו, אשר בוצעה תוך כדי פעולת התיקון, היתה פעולת לוואי גרידא. לפיכך, אין בפריקת הממירים והחזרתם לרכב, כדי לשמוט את השמוש המוכר של תיקון הדרך. יתירה מזאת, בית המשפט העליון הדגיש בפסק דינו, כי אף אם ניתן לראות בשמוש המוכר (באותו מקרה - ירידה מרכב, ובענייננו - תיקון דרך של החלפת גלגל) כפעולת לוואי הקשורה בזיקה הדוקה לטעינה ופריקה, גם אז לא תשלל תחולתו של החוק (ראה בעניין זה גם ע"א 6936/11 המגן חברה לביטוח בע"מ נגד פלוני (17.3.2014) וכן, א. ריבלין, לעיל, בעמ' 235 - 232).

21. ב"כ הנתבעת מס' 4, מבטחת הרכב, הפנה בסיכומיו לפסק הדין שניתן בע"א 3392/09 אליסן דהן נגד אריה חבר הלביטוח בע"מ. בפסק דינו ציין כבוד השופט עמית, בהערת אגב, כי הוא אינו סבור שניתן להסיק בהכרח מהלכת אוסם כי השמוש של פריקה וטעינה היה ניגף מפני שמוש של טיפול דרך. בעניין זה, הפנה לספרו של י. אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מהדורה שלישית, עמ' 146, שם נטען, בשאלת היחס בין הריבוי של טיפול או תיקון דרך ברכב לבין טעינתו של מטען או פריקתו, כי המיעוט גובר, שכן פעולות טעינה ופריקה הן פעולות עצמאיות ומאחר והמחוקק בקש למעט אותן מחולת החוק, אין לתת משקל יתר למטרה (תיקון הדרך) למענה הן מבוצעות.

אין בפסק הדין בעניין הנ"ל כדי להועיל לנתבעת מס' 4. ראשית, דבריו של כבוד השופט עמית נאמרו כאמרת אגב, שאינה מהווה הלכה ואין בהם בכדי לשנות מהלכת אוסם (ראה בעניין זה גם א. ריבלין, לעיל, בע"מ 238, ה"ש 310). שנית, במסגרת פסק הדין בע"א 6939/11, המאוחר לפסק הדין בעניין אליסן דהן, שב בית המשפט העליון ואשר את הלכת אוסם, לפיה אין בקיומו של שמוש המוציא את המקרה מגדר החוק, לגרוע משמוש המקיים את התנאים לתחולת החוק. שלישית, המקרה שנדון בפסק הדין בעניין אליסן דהן שונה לחלוטין מהמקרה שבפני. בעניין אליסן דהן, המערער נפגע במהלך טעינת מטען שנפל ממשאית של אחיו למשאיתו שלו, לשם פינוי צומת. פעולה זו של פינוי צומת ממטען שנשמט ממשאית תוך הטענתו על משאית אחרת, כך נקבע, כלל אינה בגדר טיפול דרך או תיקון דרך. בשונה מאותו מקרה, פעולתו של התובע בענייננו, טמנה בחובה תיקון דרך, שלצידו טעינה ופריקה של ציוד, כפעולה חופפת, על מנת לאפשר את אותו תיקון. יתירה מזאת, הטעינה והפריקה של הציוד, כללה כחלק בלתי נפרד ממנה, גם את הוצאת הגלגל הרזרבי תחילה ולאחר מכן, את הכנסת הגלגל התקור, המהוות כשלעצמן חלק בלתי נפרד מפעולת תיקון הדרך. בנוסף, וחשוב מכך, לא ניתן להפריד בענייננו, את הגורמים ללחץ והרוגז שנגרמו לתובע בעת ביצוע הפעולות הנ"ל, אשר הובילו לאחר מכן, על פי הנחת היסוד, לארוע הלבבי.

22. סיכומו של דבר, בהנחה שקיים קשר סיבתי רפואי בין הארוע נשוא התביעה לבין הארוע הלבבי ממנו סבל התובע, הרי שהארוע שתואר על ידי התובע מהווה תאונת דרכים, כהגדרת מונח זה בחוק הפיצויים (אעיר, כי קשר סיבתי רפואי מעין זה, אכן נקבע על פי החלטת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, אשר קבעה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מהארוע נשוא התביעה. קביעה זו מחייבת ביחסים שבין התובע לבין הנתבעת מס' 4, מכח סעיף 6ב לחוק הפיצויים).

במצב דברים זה, לאור הוראת ייחוד העילה הקבועה בסעיף 8 לחוק הפיצויים, מתייתר הצורך לדון בשאלת אחריותה של הוט, המעבידה, לארוע התאונה ויהא על הנתבעת מס' 4 לפצות את התובע על נזקיו, ככל שיוכחו.

23. כפועל יוצא מכך, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעות 1 ו - 2.

התובע ישלם לנתבעות 1 ו - 2 את הוצאותיהן בגין ההליך, בסך של 5,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 45 ימים, שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

הנתבעת מס' 4 תשלם לתובע את הוצאות ההליך בסך של 7,500 ₪. הסכום הנ"ל ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

24. הוראות להמשך תינתנה בהחלטה נפרדת.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין החלקי לצדדים.

ניתן היום, ג' כסלו תשע"ו, 15 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.