בר"ע על החלטת בית משפט השלום בעפולה (כב' הש' ת. ניסים שי) מיום 23/06/13 במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת להחלפת מומחה רפואי שמינה בית המשפט.

רקע

המשיב 1 (להלן: "המשיב") הגיש תביעת נזיקין לפי חוק הפלת"ד לבית משפט קמא כנגד המשיבים הפורמליים וכן כנגד המבקשת, בטענה שביטחה אותם, בין היתר בגין נזקים בתחום הפה והלסת.

בהסכמת הצדדים מינה בית המשפט את פרופ' מיכה פלד ליתן חוות דעת בעניין נכותו של המשיב בתחום פה ולסת.

המבקשת ניהלה הליך אחר, נפרד , בו נתבעה (ע"י אחר) בנזקי גוף בבית משפט השלום בנצרת (להלן: "התיק בנצרת"), בין היתר לנזקי פה ולסת וגם באותו הליך מונה פרופ' מיכה פלד כמומחה.

לאחר מינוי פרופ' כמומחה בתיק בית משפט קמא, ולאחר שחוות דעתו של פרופ' פלד בתיק בנצרת התעכבה, פנה אליו ב"כ המבקשת (כאן ושם), עו"ד אבו חאטום, לבירור פשר העיכוב, ובין הצדדים נתגלעו חילופי דברים אשר קיימת מחלוקת בין עו"ד אבו חאטום לבין המומחה הנ"ל אשר למהותם.

לטענת עו"ד אבו חאטום, במסגרת אותם חילופי דברים התבטא המומחה התבטאויות חריגות כנגד מרשתו, כאלה היוצרות עילה לפסילתו ולפסילת חוות דעתו והתבטאויותיו אינן מותירות ספק בדבר קיומה של עוינות חריפה כלפי חברות הביטוח.

בין היתר טען עו"ד אבו חאטום כי המומחה התריס לעברו בשיחת טלפון, בהיותו כעוס ורגוז על האיחור בתשלום שכרו, כי חברות הביטוח לא היו מוותרות לו על שקל של פרמיה, כי אותו מעניין רק הנפגע, וכי הוא יודע מה זה חברות הביטוח האלה, אמירות שיש בהן כדי להפגין עוינות גלויה כלפי חברות הביטוח ובפרט כלפי המבקשת.

עקב כך הגיש עו"ד אבו חאטום לבית משפט קמא בקשה להחלפת המומחה.

יצוין כי באותו שלב טרם הוגשה חוות דעת המומחה לתיק בית המשפט.

לאחר קבלת תגובת המשיב, דחתה כב' הש' נסים שי את הבקשה להחלפת המומחה.

החלטתה נומקה תחילה על ההלכה כי לא בנקל יורה בית המשפט על פסילת מומחה אלא במקרים חריגים (רע"א 337/02 מזרחי נגד כלל).

כן פסק בית משפט קמא כי חרף חילופי הדברים הנטענים לעיל שמקורם בתיק אחר, לא שוכנע בית משפט קמא כי מידת האובייקטיביות של המומחה עלולה להיפגע כתוצאה מהם או כי קיימת ולו מראית עין לפגיעה כאמור, שכן, מדובר במומחה מקצועי שחזקה עליו שיעשה מלאכתו נאמנה.

עוד קבע בית משפט קמא כי חילופי דברים כאמור, אף שאינם רצויים, אינם רלוונטיים לעצם מלאכת המומחה בעריכת חוות הדעת ובית משפט קמא לא מצא שיש בהם בגילוי דעת בדבר עוינות כלפי המבקשת כדי הצדקת החלפת המומחה.

עוד נימק בית משפט קמא החלטתו על כך כי הבקשה הוגשה בשיהוי ולאחר שחוות דעת המומחה כבר הוכנה.

על החלטה זו הוגשה הבר"ע שבפניי.

טענות המבקשת

המבקשת במסגרת כתב הבקשה, שבה על הטיעון העובדתי הנוגע לדברי המומחה שצוטטו לעיל כדברים שנאמרו ברוגז ובכעס והוטחו בעו"ד אבו חאטום.

נטען בפניי כי נוכח ההלכה שנקבעה ברע"א 7843/00 בר ישי נגד איתן חברה לביטוח וכדי שמראית פני הצדק תישמר ועל מנת שהמבקשת לא תחוש כי קופחה על ידי בית המשפט, יש להורות על ידי מינוי מומחה אחר תחתיו של פרופ' פלד.

כן הופניתי לאמרות בפסיקה של בתי המשפט המחוזיים ממנה צוטט כי יתכנו מקרים שאף בהעדר עילת פסלות נגד מומחה, מן הראוי שימונה מומחה ששני בעלי הדין מרוצים ממינויו ללא משקעים כלשהם (בר"ע 16787/96 - מחוזי ת"א, בעניין איילון) וכן שלמען מראית פני הצדק, הואיל שמינוי מומחה נעשה שלא על דעת אחד הצדדים, יבוטל אותו מינוי והצדדים יסכימו על מינוי אחר (בר"ע 1038/01 - מחוזי ת"א).

בפתיחת הדיון שהתקיים בפניי, ביקש ב"כ המבקשת להוסיף נימוק נוסף לנימוקי הבקשה על בסיס סעיף 126 לתקנות סדר הדין האזרחי, וטען כי הואיל שהמשיב טופל במחלקת פה ולסת רמב"ם, שפרופ' פלד הוא מנהלה, היה עליו להימנע גם כן מסיבה זו מלקבל את המינוי והדבר גם הוא מהווה עילת פסילה.

אני מוצא לציין כי טענה זו לא הועלתה בפני בית משפט קמא.

בטיעוניו בעל פה שב ב"כ המבקשת על טיעוניו שבכתב.

הוא הבהיר כי בתיק נצרת נתקבלה בקשתו למינוי מומחה נוסף על ידי ביהמ"ש שם, אולם על החלטה זו הוגשה בר"ע לבית המשפט המחוזי שנתקבלה, תוך שבית המשפט המחוזי מנמק שטרם ימונה מומחה נוסף, יש לשלוח למומחה שאלות הבהרה או לחקור אותו בחקירה נגדית.

הוא הדגיש כי מיד שנתגלע הסכסוך בינו לבין פרופ' פלד, הוא פנה בבקשה להחלפתו עוד בטרם ניתנה חוות הדעת. הוא גם הסכים לשאת בכל עלויות המומחה המחליף ולמרות זאת לא נתקבלה בקשתו.

הוא שב וטען כי במקרה זה עוינותו של המומחה כלפי המבקשת מחייבת החלפתו, שכן הניטראליות של המומחה מוטלת בספק. בין היתר מצא לציין כי בתיק נצרת בסופו של דבר קבע המומחה נכות גבוהה אף מזו שקבע ב"כ התובע שם. הוא ביקש להסיק מכך כי אף בפועל נתגלה כי המומחה עוין למבקשת.

טענות המשיב

ב"כ המשיב ביקש לדחות את הבר"ע.

לעניין עילת הפסילה שביקשה המבקשת להוסיף אודות היות פרופ' פלד מנהל המחלקה בה טופל המשיב, נטען כי חומר האשפוז עמד לנגד עיני ב"כ המבקשת עוד לפני מינוי המומחה והוא לא טרח לטעון בדבר בעניין זה ואף הסכים למינוי. על כן לא יוכל לטעון בשלב זה.

כמו כן טען כי המבקשת לא יכולה להסתמך על תקנה 126 לתקנות סדר הדין האזרחי, משום שהמומחה לא יעץ קודם לכן או חיווה דעתו לגבי העניין דנן ועובדת היותו מבחינה מינהלית מנהל המחלקה, אין בה כדי להביאו במסגרת תקנה 126 הנ"ל.

ב"כ המשיב ביקש גם ללמוד מקל וחומר, מן הפסיקה שנתקבלה בתיק נצרת בהליכי הערעור (שם נהפכה החלטת בית משפט קמא שקיבל את הבקשה למינוי מומחה נוסף וזאת על ידי בית המשפט המחוזי כאן, בנימוק שרק בנסיבות חריגות וכאשר בית משפט עצמו משוכנע שיש פגיעה בניטראליות של המומחה והוא אינו יכול לבסס את פסיקתו על חוות דעתו, ימונה מומחה נוסף וגם זו לאחר שנשלחו שאלות הבהרה למומחה או שנחקר בחקירה נגדית קודם לכן).

הוא ציין כי הוגשה גם בר"ע על החלטת בית המשפט המחוזי ונדחתה בבית המשפט העליון.

לטענתו, בתיק נצרת נשענה הבקשה למינוי מומחה נוסף על שני אדנים.

האחד, כמו במקרה דנן, מבוסס על המחלוקת המילולית בין עו"ד אבו חאטום למומחה והשניה, על מתן נכות גבוהה יותר אף מן הנכות שקבע המומחה מטעם התובע שם.

האדן השני, לא התקיים במקרה דנן ולכן מקל וחומר ומשבסופו של הליך הערעור בתיק נצרת, אשר הסתיים בבית המשפט העליון בבר"ע שנדחתה גם כן, לא נתקבלה הבקשה למינוי מומחה נוסף, אזי גם במקרה דנן, דינה להידחות, מקל וחומר.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים מכאן ומכאן, וכן קראתי את החלטת הביניים של בית משפט קמא, לא מצאתי שנתקיימה עילה לקבלת הבקשה ולמתן רשות ערעור.

יודגש כי בית משפט קמא אמנם קיבל את תגובת המומחה, ד"ר פלד, לטענות שהעלתה כלפיו המבקשת, אולם לא הכריע עובדתית מי מבין הגרסאות הסותרות, של עו"ד אבו חאטום שהגיש תצהיר לגבי אמירת דברים שיש בהם לדבריו עויינות כלפי מרשתו מחד, או של המומחה שהכחיש אמירת דברים אלה מאידך, היא הגרסה הנכונה.

בית משפט קמא התבסס על הלכת רשות ערעור אזרחית 337/02 בענין מזרחי שלפיה פסילת מומחה תיעשה אך ורק במקרים חריגים כאשר קיים חשש לעיוות דין לאחד הצדדים או כאשר הוכח שהמומחה פעל בחוסר תום לב.

בית משפט קמא לא שוכנע, על אף התצהיר שהגיש עו"ד אבו חאטום, כי אובייקטיביות המומחה עלולה להיפגע מן הדברים שאמר או שנתקיימה מראית עין לפגיעה כאמור וזאת נוכח היותו של המומחה מקצועי בתחומו ונוכח החזקה כי יעשה מלאכתו נאמנה.

כך שוכנעתי גם אנוכי וסבורני כי קביעות בית משפט קמא לשלב זה של הדיון, בטרם נחקר המומחה (והאפשרות לחקירתו בחקירה נגדית יכולה לחול גם על הנטען לפי דבריו של עו"ד אבו חאטום) ובטרם התרשם בית המשפט האם נפגמה מומחיותו או פעל הוא בחוסר תום לב המצדיק החלפתו, נכונות הן.

בפני טען עו"ד אבו חאטום כי למרשתו ולו תחושת קיפוח קשה.

בכל הכבוד הראוי, המבחן לפסילת מומחה והחלפתו איננו תחושתו הסובייקטיבית של צד לדיון. לו היה זה המבחן, ניתן היה לפסול בנקל את מרבית המומחים הרפואיים שממנה בית המשפט בטענה כי הם נוהגים ליתן חוות דעת פרטיות באופן שוטף לחברות הביטוח, ומתפרנסים מחברות הביטוח הנ"ל שהינן מתדיינות קבועות בבתי המשפט וענין זה יוצר תחושת קיפוח אצל תובעים.

ההלכה שנפסקה בעניינים אלו היא ברורה, ובחינת העניין היא אובייקטיבית ולא סובייקטיבית כפי שנטען בפניי לעיל.

כמו כן, סבורני שאין המבקשת יכולה להיבנות מהאמור בפסק הדין שניתן בענין בר ישי (רע"א 7843/00) אליו הפנתה אותי בכתב הבקשה שכן כפי שעולה מן המצוטט מאותו פסק דין, הנאמר בו התייחס לשלב מוקדם מזה בו מצויים אנו והוא "כאשר עומד בית המשפט למנות מומחה, רצוי למנות מלכתחילה מומחה בהסכמה...".

ברור כי אין זה המקרה דנן. במקרה דנן מונה כבר מומחה. המומחה מונה בהסכמה ועל כן ההלכה שנקבעה שם אינה רלבנטית לענייננו ואינה יכולה לסייע למבקשת.

יש גם טעם בקביעת בית משפט קמא כי הבקשה להחלפת המומחה הוגשה עת רבה לאחר שחוות הדעת כבר הוכנה.

מכל הטעמים שהובאו לעיל, נדחית הבר"ע.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות הבר"ע בסכום כולל של 5,000 ₪, תוך 14 יום מהיום.

ניתן היום, ה' שבט תשע"ד, 06 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.