1. תובענה לפיצוי בשל נזקי רכוש אשר אירעו לכלי רכב אשר הינו בבעלות התובע. התובענה עוסקת במחלוקת אודות היקף הנזקים אשר נגרמו לכלי הרכב.
2. התובע הינו בעליו של כלי רכב מסוג טויוטה קורולה מ.ר. 76-612-63 משנת ייצור 2008. הצדדים מסכימים כי ביום 25.4.2013 הגיעה אשתו של התובע בכלי הרכב לחניון המופעל על ידי הנתבעת מס' 1, ועובד הנתבעת מס' 1 פנה להחנות את כלי הרכב, אולם בזמן שהעובד עצר את המכונית ויצא ממנה, הותיר אותה בהילוך אחורי, דבר שהביא להתדרדרות הרכב לאחור, מרחק של כ- 12 מטרים. הצדדים מסכימים כי הדלת השמאלית הקדמית (דלת הנהג) פגעה בעמוד בטון המצוי בחניון, וחלקה האחורי של המכונית פגע במעקה ברזל המצוי בחניון.
3. על פי כתב התביעה, לרכב התובע נגרמו נזקים בהיקף של 24,079 ₪, נגרמה הוצאה בגין תשלום שכ"ט שמאי 2,183 ₪, ונתבע סך של עוגמת נפש בסך 2,000 ₪. התובענה נסמכה על חוות דעתו של השמאי מר נתח יצחק ממשרד השמאים אבי חזן.
4. הנתבעת 1, אשר פעילותה מבוטחת אצל הנתבעת 3, הגישה כתב הגנה, במסגרתו טענה כי הנזקים הנתבעים הינם מופרזים. הנתבע 2 טען להיעדר יריבות בינו ובין התובע, וטענות כל הנתבעים נשענו על חוות דעתו של השמאי קלמן רוזנברג מטעמם.
5. לאחר בחינת טענות הצדדים, בחרתי לקבל את התובענה בחלקה בלבד, ואבהיר טעמי:
6. על פי חוות דעתו של השמאי נתח יצחק, עולה כי התובע דורש לקבל פיצוי בגין שלושה מוקדי נזק – והחלקים אשר החלפתם המלאה נדרשה על פי חוות הדעת, היו פגוש קדמי, תומך פגוש קדמי, פנס ראשי שמאלי (מוקד נזק קדמי), כנף קדמית שמאלית ודלת שמאלית קדמית (מוקד נזק שמאלי), פגוש אחורי, תומך פגוש אחורי, פנס אחורי שמאלי (מוקד נזק אחורי). השמאי התבקש להסביר כיצד רכב שנסע לאחור בקו ישר, נפגע גם בחלקו האחורי וגם בחלקו הקדמי, אולם לא הצליח להסביר זאת.
7. השמאי מר נתח יצחק נשאל האם בחן את מקום קרות התאונה ביחס לכלי הרכב, על מנת לקשר בין הנזקים וצורתם, לאירוע התאונתי, ואולם השיב שלא היה במקום התאונה ולא בדק אותו.
8. עדותו של השמאי מר נתח יצחק הותירה רושם בעייתי. הוא אישר פגיעה בשלושה מוקדי נזק – שניים מהם מנוגדים, ללא הסבר כלל, אישר שלא ראה את מקום התאונה אולם נמנע מלכלול פרט זה בחוות דעתו, לא וידא את נסיבות התאונה מול בעלי הרכב אלא מול עובד במוסך העוסק בתיקון, ומסר תשובות אשר לא ניתן לקבלן מבלי שתורם גבה. השמאי העיד "הנזקים שאני צפיתי בהם הם לא נזקים מפוזרים" (עמ' 3, שורה 1). אם לנזקים הכרוכים שבהחלפת פגושים קדמי ואחורי, פנסים קדמיים ואחוריים לא ראוי לקרוא נזקים מפוזרים, הרי שלא ניתן להתעלם מכך כי מדובר בשני החלקים המרוחקים ביותר זה מזה בכלי הרכב, והדברים משליכים השלכה ישירה על אמינותו של השמאי ואמינות חוות הדעת.
9. נושא נוסף אשר משליך על עניין זה, הינו שאלת ביצוע התיקון בפועל. בדרך כלל, כאשר נזק מהותי מתוקן במוסך, ישנם מספר אלמנטים אשר מעניקים נופך של אמינות בכל הנוגע לתיאור הנזק; אלמנט אחד, הוא תיעוד ביצוע התיקון בזמן ביצועו, כאשר החלפים אשר הותקנו מתועדים ליד כלי הרכב; אלמנט אחר, הינו תיעוד של חלקי החילוף אשר הוזמנו; אלמנט שלישי (אך לא אחרון) הינו הצגת קבלה המעידה על ביצוע התיקון בפועל;
10. מבדיקת הראיות והעדויות אשר נשמעו בפני, עולה כי אף לא אחד מאותם אלמנטים, כרכיב המאושש את אמינות היקף הנזק והשומה, נתקיים במקרה דנן; בכל הנוגע לשאלת תיעוד התיקון בזמן ביצועו, השמאי תיעד תיקון זה, אולם לא לגבי מוקד הנזק הקדמי; ראיה המעידה על חלקי החילוף אשר הוזמנו לא צורפה כלל (אציין כי לדברים משמעות של ממש, שכן בבדיקת השמאי קלמן רוזנברג עלה כי הפנס הקדמי אשר נכלל בהערכת הנזק של השמאי נתח יצחק כראוי להחלפה, כלל לא הוחלף); ובכל הנוגע לשאלת התשלום עבור התיקון, הרי שהתובע אישר כי טרם שילם עבור התיקון, אלא עתיד הוא לשלם לאחר שיינתן פסק דין; רכיב זה מפחית מאמינות הדרישה ואמינות חוות הדעת, שכן יוצא שעשרה חודשים לאחר קרות התאונה, כאשר לכאורה המוסך מימן את עלות התיקון, נמנע מלגבות תמורתו משך 10 חודשים;
11. כאשר השמאי אינו בודק את מקום התאונה, ומקשר נזק במוקד קדמי עם נזק במוקד אחורי, מצאתי לנכון שלא להכיר במוקד הנזק הקדמי כחלק מהנזק שהינו חב פיצוי בהקשר זה.
12. לפיכך, מצאתי לנכון לקבל את התובענה באופן חלקי, ובמסגרתו להפחית מהסכומים המפורטים בחוות דעתו של מר נתח שליש מעלות עבודות פחחות ושליש מעלות עבודות צבע (קרי, גריעת אחד משלושת מוקדי הנזק), וכן גריעת עלות החלפים במוקד הקדמי (פגוש קדמי, תומך פגוש, פנס ראשי שמאלי). סה"כ ההפחתה: 5,657 ₪ מתוך 20,406 ₪ בחוות הדעת (הסכומים אינם כוללים מע"מ).
13. לגבי יתר רכיבי הנזק, לא מצאתי לנכון לסטות מחוות דעתו של השמאי נתח יצחק, שכן לא נחקר בנוגע לנזקים אלה. השמאי רוזנברג מציין לגבי חלק מהחלפים כי אינם נוגעים לנזק מהתאונה וכיו"ב, אולם משלא נחקר בסוגיה זאת מר נתח, קיבלתי האמור בחוות דעתו באותו שלב, גם בשל היות בדיקת מר רוזנברג זמן רב לאחר התאונה, וספק אם יכול היה להתרשם האם חלקים פנימיים כבטנה המותקנת תחת כנף המוחלפת, קשורים או שאינם קשורים לאירוע התאונתי.
14. עוד אציין כי לא מצאתי לנכון לייחס משקל לטעויות סופר בחוות הדעת (לגבי מועד התאונה) או לשאלה האם כלי הרכב של התובע נבדק בנוכחותו או שלא נעשה כך, בין אם ניתנה הרשאתו ובין אם לאו, כמו גם לא ניתן משקל לנושאים נוספים בהם התמקדו הצדדים מבלי שהייתה להם רלוונטיות לנושא השנוי במחלוקת (כגון, פעילות מצלמות האבטחה במקום, סרטון אשר צולם ע"י אשת התובע וכיו"ב) שכן הצדדים חלוקים בשאלת הנזק בלבד.
15. יוצא כי הנזק הפיסי הראוי בהקשר זה הינו 14,749 ₪ + מע"מ.
16. בכל הנוגע לירידת ערך, הוערכה ירידת הערך של המכונית בסך של 855 ₪, שהינם 1.5% מתוך ערך המכונית הנטען (1% בגין נזק לעמוד קדמי, 0.5% בגין ריתוך כנף אחורית). הנתבעים טענו כי ירידת הערך עומדת בשיעור של 1% בלבד המגעת כדי 441 ₪ בלבד (בגין נזק לעמוד קדמי). חוות דעתו של השמאי נתח יצחק לקחה בחשבון כמודל להתייחסות, את ערך המכונית לפי מחירון "לוי יצחק", והתעלם משאלת בעלויות קודמות בעת הערכת ירידת הערך, ובמסגרת עדותו (עמ' 3, שורה 24) העיד "אין מחלוקת על כך שצריך לעשות את ירידת הערך מהשווי המעודכן".
17. לאחר בחינת טענות הצדדים, מצאתי לנכון לאמץ את תחשיב הנתבעים כאמור בחוות דעתו של מר קלמן רוזנברג, הלוקחת בחשבון את מספר הבעלויות, מד האוץ, סוגי בעלויות קודמים וירידת ערך מתאונה קודמת, ולפי תחשיב זה, ערכו המשוערך של כלי הרכב עמד על 44,121 ₪ ולא כפי שנרשם; יחד עם זאת, מר רוזנברג לא הבהיר בחוות דעתו מדוע לא התייחס לשאלת ריתוך הכנף האחורית, ובשים לב לכך כי כלי הרכב נבדק על ידו לאחר השלמת התיקון, סבורני כי מן הראוי היה להתייחס לירידת הערך כ- 1.5% מערך הרכב המשוערך.
18. בכל הנוגע לשאלת ירידת הערך, אני קובע את הנזק ע"ס 661 ₪.
19. שני רכיבים אחרונים, סוגיית שכר טרחת השמאי ועגמת הנפש. בכל הנוגע לשכ"ט שמאי, הועלתה דרישה לתשלום ע"ס 1,850 ₪ + מע"מ בגין חוות דעתו של מר נתח יצחק. לאחר שדנתי בתביעות רבות הנוגעות לעניינים מסוג זה, אציין כי מדובר בשכר טרחה גבוה יחסית, החורג מהסטנדרט הראוי והנהוג במרבית המקרים. התובע לא הבהיר מדוע נדרש תשלום ניכר יחסית לשמאי או שמדובר בפעולה שהינה מורכבת ומסובכת במידה המצדיקה גביית סכום ניכר זה, או שמדובר בנסיעה רחוקה למוסך או חזרה על הבדיקה מספר רב של פעמים, ולא מצאתי לנכון מדוע יש דווקא במקרה זה לפסוק סכום שהינו כפול (ואף יותר) מהסכום אשר משולם במרבית המקרים התאונתיים.
20. היעדר הפירוט אינו פועל לזכות התובע בהקשר זה. לפי הוראות המפקח על הביטוח מיום 30.5.99 אשר כותרתו "הבהרה להכרעה עקרונית בנושא תשלום שכר טרחת שמאי" באותם מקרים בהם חברת הביטוח מוצאת את הערכת הנזק על ידי השמאי מטעם הניזוק כנכונה ומחליטה לשלם לניזוק את מלוא הנזק כפי שנקבע ע"י השמאי – חברת הביטוח "...אינה יכולה שלא לשלם את שכר הטירחה שמבקש השמאי ובלבד שצד ג' מוכיח שהתשלום בוצע, באמצעות חשבונית מס כדין".
21. התובע במקרה זה, לא צירף חשבונית מס או קבלה לגבי תשלום עלות חוות הדעת (צורף חשבון המכיל את הכיתוב "חשבון זה אינו מהווה חשבונית מס. חשבונית מס כחוק תוגש בזמן התשלום"), כשם שלא עלה בידו לצרף קבלה על תשלום התיקון, אשר כאמור לעיל, נתון בחלקו בספק.
22. יוצא, כי לא רק שחוות דעת השמאי לא נתקבלה במלואה, אלא שחלקים מעדותו ומחוות דעתו נתבררו כבעייתיים מאוד, אלא גם לא הוכח שכלל שולם שכר טרחה לשמאי, אשר על פניו, בהשוואה להליכים אחרים אשר נדונו בפני, הינו יותר מכפול מהממוצע הנהוג במקרה זה.
23. לפיכך אני פוסק לתובע החזר שכ"ט שמאי בשיעור 750 ₪ + מע"מ.
24. בכל הנוגע לרכיב של עגמת הנפש, הגעתי למסקנה כי הדרישה הינה מופרזת ומוגזמת, בהתחשב גם בכך כי התובע ביקש לקבל פיצוי בגין רכיבים אשר לגישתי אינם קשורים לנזק התאונתי – אם כי אכן ניתן לומר שאירוע הרשלנות מטעם עובד הנתבעת 1, אינו שנוי במחלוקת והביא למצב לא נעים ומטריד. לפיכך מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי בסך 1,000 ₪ בגין רכיב זה, ולא יותר מכך. סכום זה כולל את הוצאות ההליך והאגרות אשר שולמו.
25. לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע הסך כמפורט להלן:

נזקים לכלי הרכב 17,403 ₪

ירידת ערך 661 ₪

שכ"ט שמאי 885 ₪.

עגמת נפש והוצאות ההליך 1,000 ₪

=====

סה"כ 19,949 ₪.

1. הסכום כאמור, 19,949 ₪ ישולם לתובע בתוך 30 ימים מהיום. ככל שלא ישולם במועד, יישא הסכום הפרשי רבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
2. המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ד, 09 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.