זוהי תביעה קטנה בסך של 21,258 ₪ שהגישו התובעים נגד הנתבע.

בכתב התביעה נטען, כי בחודש מאי 2011 ביצע הנתבע בבית שהינו בבעלות התובעים עבודת זיפות בגג. בחורף 2013 חדרו מים מהגג לבית וגרמו נזק רב, כמפורט בחוות דעת שמאי שצירפו התובעים לתביעתם. הנתבע סרב לתקן את הנזקים למרות שנתן לתובעים 10 שנות אחריות לעבודה שביצע. התובעים פנו לנתבע מספר פעמים, אך הוא סרב לדבר עמם. התובע שלח לנתבע מכתב אך הנתבע התעלם. על כן מבקשים התובעים לחייב את הנתבע לפצותם בגין הנזקים שנגרמו להם: נזקים לדירה בסך של 13,924 לפי הערכת השמאי, שכ"ט השמאי בסך של 1,534 ₪ ואובדן שכר דירה בסך של 5,800 ₪.

הנתבע מבקש לדחות את התביעה ולחייב את התובעים בהוצאות. בכתב ההגנה נטען, כי בחודש מאי 2011 בוצעה עבודת איטום בגג של חדר דרומי בבית שגודלו 10מ' מרובע. האיטום בוצע על ידי יריעות ביטומניות עם אחריות ל-10 שנים. התובע טען כי חדרו מים למבנה שמתחת לאיטום, הוא יצר קשר עם בית העסק "הזפתים" אשר נתן לו את האחריות ולאחר שיחת טלפון עם הנתבע, בעל העסק, הוחלט להיפגש עם התובע ולבדוק את המקרה בשטח גג החדר. לאחר שהשניים נפגשו במהלך חודש יולי 2013, לאחר שהתובע שלח לנתבע דרישה לבדוק את הנזילה, הוסבר לתובע שהוא או בעלי מקצוע מטעמו התעסקו עם הקולטים ועם דוד השמש שנמצאים על הגג והזיזו ותלשו אותם ממקומם על מנת לתקנם או להחליפם וכתוצאה מכך נגרמו סדקים בגודל של 2 ס"מ, כתוצאה מגרירת הקולטים על צידם החד כמו סכין על משטח העבודה שהוא היריעות הביטומניות שאוטמות את המבנה ועל כן בחורף האחרון חדרו מים למבנה. הוסבר לתובע שהנזק נגרם על ידו ולא כתוצאה מעבודת האיטום ועל כן האחריות איננה חלה, שכן בתעודת האחריות שברשות הנתבע כתוב שהיא איננה חלה על עבודות ותיקונים הנעשים על הגג לאחר ביצוע עבודת האיטום. נאמר לתובע כי עליו לשלם סך של 800 ₪ עבור התיקון, אך הוא סירב לכך ולכן הנתבע עזב את המקום ללא תיקון.

בדיון שהתקיים בפני היום, העידו התובעת והנתבע. לאחר שמיעת טענותיהם ועיון בכל המסמכים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה, אם כי לא במלוא סכומה. על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז - 1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית:

אין חולק, כי התובעים שכרו את שירותי העסק שבבעלות הנתבע לביצוע עבודת איטום בהיקף של 10 מ' יריעות ביטומניות בגג הבית, שהיה באותה עת בבעלותם. עוד אין חולק, כי העבודה בוצעה ותמורתה שילמו התובעים לנתבע סך של 1,000 ₪ ביום 2.5.2011 (החשבונית ת/1).

ניתנה לתובעים אחריות של 10 שנים, כפי שהדבר צוין על גבי החשבונית (ת/1).

על פי עדות התובעת, הבית היה מושכר באותה עת לשוכרים ולימים נמכר על ידם.

התובעים הוכיחו כי בחורף שחל כשנה וחצי לאחר ביצוע עבודת האיטום, חלחלו מים מן הגג אל תוך הבית וכתוצאה מכך נגרמו נזקים במבנה:

השמאי מטעם התובעים ביקר במקום ביולי 2013 ותאר בחוות דעתו את נזקי הרטיבות שמצא בחדר המגורים הדרומי, שמעליו בוצע האיטום, רטיבות שהתפשטה על פי חוות הדעת לאזורים אחרים בדירה - הקיר הדרומי בסלון והתקרה מעל לכניסת הבית. השמאי תיעד את אותם נזקים בתמונות שצורפו לחוות דעתו, מהן בהחלט ניתן להיווכח בנזקים שהינם אופייניים לנזילת מים.

הנתבע איננו מכחיש כי כתוצאה מפגם באיטום, חדרו מים לדירה מהמקום בו בוצע האיטום בגג. לטענת הנתבע, בביקור שערך במקום בחודש יולי 2013, הוא הבחין בכך שקיימים סדקים בגודל של 2 ס"מ ביריעות הביטומניות, אשר דרשו תיקון של האיטום, תיקון שהתובע סירב לשאת בעלותו.

טענת הנתבע ולפיה הוא ביקר במקום בחודש יולי 2013, לאחר שנשלחה אליו דרישת התובע לתקן את האיטום ואת הנזקים שנגרמו בשל חדירת המים למבנה, לא נסתרה. אותו ביקור נערך, לטענת הנתבע, עם התובע. התובע ביקש לפטור אותו מהתייצבות לדיון ובנסיבות אלה לא נסתרה טענת הנתבע בעניין זה.

השאלה העומדת לדיון, אפוא, הינה: מהו מקור הפגם באיטום? התובעים טוענים, כי הסיבה לכך הייתה ליקוי בעבודת האיטום שביצע הנתבע. הנתבע טוען, מנגד, כי הסיבה לכך הייתה נזקים שנגרמו ליריעות הביטומניות כתוצאה מתלישת דוד השמש והקולט וגרירתם על גבי היריעות - נזקים שהאחריות שניתנה לתובעים איננה חלה עליהם.

לאחר בחינת הראיות והעדויות שהובאו לבית המשפט, סבורני כי התובעים הוכיחו כי האפשרות שחדירת המים נבעה מפגם בעבודת האיטום שביצע הנתבע, הינה אפשרות מסתברת יותר.

השמאי מטעם התובעים ציין בחוות דעתו, כי הוא עלה לגג הבית והבחין "בסדקים בזפת ובהנחת היריעות ההדבקה איננה אחידה. הבחנו בסדקים בגודל של עד 2 ס"מ אשר ללא ספק דרכם מחלחלים מים לתוך החדר" (עמ' 2 לחוות הדעת).

השמאי ערך את ביקורו במקום ביום 1.7.13. לחוות דעתו צורפו תמונות המתעדות את הליקויים באיטום.

הנתבע ויתר על חקירת השמאי מטעם התובעים וזו לא נסתרה.

בתמונות שצורפו לחוות הדעת, שחלקן צולמו בצמוד לדוד השמש, לא נראים כלל "סדקים בגודל 2 ס"מ כתוצאה מגרירת הקולטים", כפי שציין הנתבע בכתב ההגנה ולמעשה לא נראים כלל סימנים של גרירה או הזזה של חפצים כבדים, או של תלישת מתקנים אלה ממקומם, כפי שטען הנתבע בהגנתו וכפי שהיה מקום לראות אילו היה בטענותיו ממש.

עדותה של התובעת בפני הייתה עדות מהימנה ונתתי בה אמון מלא. על פי עדותה, לא בוצעו עבודות כלשהן על גג הבית מאז שהנתבע ביצע את עבודות האיטום, כאשר הדוד והקולט הוחלפו עוד לפני ביצוע עבודות האיטום.

העובדה שהחורף הראשון לאחר ביצוע העבודות במאי 2011 חלף ללא תקלות, אין בה כדי לסתור את טענת התובעים כי עבודת האיטום הייתה לקויה, וזאת הן בשל טענתם, שלא נסתרה, כי החורף השני היה סוער וגשום והן בשל כך שליקוי באיטום יכול להתגלות רק בחלוף הזמן והא ראיה - האחריות הניתנת לתקופה של 10 שנים.

במכתב ששלח התובע לנתבע ביום 24.6.13 צוין, כי התובע פנה לנתבע מספר פעמים קודם לכן, אך נדחה כל פעם בתואנה אחרת "פעם בגלל שיורד גשם ופעם בגלל שאתה לא בסביבה", מה שמלמד כי פניית התובעים לנתבע בוצעה כבר בחורף בו ארעה חדירת מי הגשמים לדירה. גם מכתב ההגנה עולה, כי התובע פנה לנתבע טלפונית עוד בטרם שלח אליו את מכתב הדרישה.

על יסוד האמור לעיל, הוכיחו התובעים, ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, כי ליקוי בעבודת האיטום שביצע הנתבע הוא שגרם לחדירת המים למבנה. משכך, על הנתבע לפצות את התובעים על הנזק שנגרם להם כתוצאה מכך.

באשר לנזקים - התובעים לא הוכיחו את מלוא הנזקים הנטענים על ידם:

באשר לטענה לאובדן דמי שכירות - התובעים לא המציאו ולו בדל של ראיה לכך ועל כן, אין מקום לפסוק להם פיצוי ברכיב זה.

התובעים הוכיחו באמצעות חוות דעת השמאי, שלא נסתרה על ידי הנתבע, כי נגרמו למבנה נזקים שעלות תיקונם 11,820 ₪ ובכלל זה שיקום האיטום, תיקון טיח וצבע, פירוק והתקנה של משקוף ודלת שניזוקו ובדיקת מערכת החשמל.

כן נשאו התובעים בתשלום שכ"ט השמאי בסך של 1,534 ₪.

סיכום

על יסוד האמור לעיל, הריני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומורה לנתבע לשלם לתובעים ביחד סך של 13,354 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט בסך של 400 ₪ והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (6.8.13) ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ה, 26 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.