לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 17.3.13 בירושלים.

1. במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היה התובע הבעלים של רכב מ.ר. 5550909 (להלן: "רכב התובע").
2. הנתבע 1 היה במועדים הרלבנטיים הנהג ברכב משאית מ.ר. 4305515 (להלן: "המשאית"). הנתבע 2 הינו הבעלים של המשאית והנתבעת 3 היא מבטחת המשאית.
3. מוסכם בין הצדדים כי ביום 17.3.13 אירעה התנגשות בין צדו הימני אחורי של רכב התובע לבין המשאית. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות.
4. גרסת התובע הינה כי כאשר עצר בצומת עקב רמזור אדום, המשאית אשר הגיעה מאחוריו פגעה ברכבו מאחור. בשל פגיעת המשאית הועף רכב התובע לתוך הצומת.
5. גרסת הנתבעים לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לגרסתם, המשאית נסעה בנתיב הימני, כאשר רכב התובע, אשר נסע לפניה, עבר בין הנתיב הימני לשמאלי שוב ושוב. נהג המשאית המשיך בנסיעה כאשר הרמזור מורה ירוק , כאשר רכב התובע נכנס לנתיבו ללא אזהרה מוקדמת וגרם להתרחשות התאונה. כן נטען כי שכר טרחת השמאי הינו מופרז.

דיון והכרעה

1. העידו בפני התובע, עד מטעם תובע מר שלמה כן והנתבע 1 - נהג המשאית.
2. התובע העיד כי נסע ברח' בן צבי בירושלים בנתיב הימני, כאשר המשאית נסעה לפניו. התובע עקף את המשאית מצידה השמאלי ולאחר שהשלים את העקיפה וחזר לנתיב הימני, המשיך בנסיעה ישרה לכיוון הצומת. אז החל הרמזור להבהב והתובע עצר את רכבו לפני קו העצירה. לאחר שעמד בצומת משך שתי שניות, הגיעה המשאית ופגעה בו מאחור. בעקבות הפגיעה נהדף רכבו קדימה לתוך הצומת.
3. כן העיד מטעם התובע, מר שלמה כהן, אשר הגיע למקום האירוע לאחר התאונה. מר כהן העיד כי ראה את רכב התובע כשהוא עומד בתוך הצומת בנתיב הימני ואת המשאית עומדת באזור המדרכה.
4. מנגד העיד נהג המשאית, כי נסע בנתיב הימני וראה את רכב התובע כשהוא מנסה לעקוף אותו. רכב התובע זגזג בין הנתיב השמאלי לימני ולפתע באופן פתאומי סטה לנתיב הימני בו נסעה המשאית ופגע בפינה הקדמית שמאלית של המשאית.
5. לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים והתרשמתי מהן וכן בחנתי את הנזקים ברכב התובע, הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת נהג המשאית. ראשית, אציין, כי עדותו של התובע היתה אמינה עלי. שנית, הנזקים ברכב התובע תומכים בגרסתו. כך רכב התובע ניזוק בצדו האחורי ימני, כאשר בפגוש האחורי נראה סימן מעיכה. אילו היתה גרסת נהג המשאית לפיה רכב התובע סטה לנתיבו באופן פתאומי נכונה, הרי שהנזק ברכב התובע היה צריך חהיות בצדו הימני ולא מאחור.
6. הטענה כי רכב התובע עקף את המשאית ובשל כך אירעה התאונה אינה רלבנטית, שכן התובע העיד כי השלים את ביצוע העקיפה, חזר לנתיב הימני, המשיך בנסיעה ואז עצר את רכבו ואני מקבלת את גרסתו שהיתה מהימנה.
7. לפיכך, אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של נהג המשאית, אשר לא שמר מרחק ופגע ברכב התובע מאחור.
8. בעקבות התאונה הוכרז רכבו של התובע כאובדן מוחלט וערכו בניכוי שרידים הוערך על ידי השמאי בסכום של 15,498 ₪. כן נשא התובע בתשלום שכ"ט שמאי בסכום של 1,350 ₪.
9. אשר לטענה כי שכר טרחת השמאי הינו מופרז, הרי שהתובע הוכיח באמצעות קבלה כי נשא בתשלום שכר טרחת שמאי בסכום של 1,350 ש"ח. הנתבעים לא הוכיחו את טענתם כי מדובר בשכר גבוה, החורג באופן משמעותי מטווח השכר הנתבע על ידי השמאים. טענת הנתבעים כי שכר הטרחה שנתבע על ידי השמאי הוא מופרז הינה סתמית בלבד ובלתי מבוססת, ולא נתמכה בחוות דעת נגדית.
10. יפים לענייננו דברי בית המשפט המחוזי בבר"ע (חי') 2295/08 ברית נ' מנורה (פורסם בנבו"): "על הטוען לשכר חריג להצביע על טווח גובה השכר הנתבע על ידי שמאים, וכי השכר הספציפי גבוה באופן משמעותי מהמדרג הגבוה האמור; אדם שניזוק והוא מבוטח זכאי לקבל את כל נזקיו לרבות ההוצאות שהוציא לצורך הוכחת תביעתו, גם אם טרם ננקט הליך משפטי. סיום הליך לפני משפט אינו מחייב כי הניזוק יישא, ולו בחלק מזערי של נזקיו". לפיכך, אני דוחה טענה זו.
11. לפיכך אני קובעת כי הנתבעים, ביחד וחוד, ישלמו לתובע סך של 16,848 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 17.3.13 ועד התשלום בפועל.

כן ישאו הנתבעים בהוצאות התובע בסכום של 700 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ד, 28 מאי 2014, בהעדר הצדדים.