לפני בקשת כונס הנכסים למתן הוראות.

העובדות

1. ביום 20.4.15 נרשמו זכויות בנכס המצוי בכינוס נכסים, לשם מימוש משכנתא של החייבים לויאשוילי שלום ופניה, בגוש 5803, חלקה 28, תת חלקה 38, ברח' צה"ל 3/14 ברמלה (להלן: "הנכס"), על שם הרוכשים ה"ה חן וחלילי.
2. ביום 30.4.15 הודיע כונס הנכסים, עו"ד גולדפרב, כי מבדיקה בדפי חשבון הכינוס המתנהל בבנק ירושלים בע"מ, עולה כי נכון ליום 27.4.15 החשבון מצוי ביתרת זכות על סך של 165,521.51 ₪. לפיכך ביקש עו"ד גולדפרב את הוראות בית המשפט באשר לאופן חלוקת יתרת הכספים המצויים בחשבון הכינוס. בבקשתו זו הוסיף עו"ד גולדפרב כי הוא סבור שיש להורות על העברת היתרה לידי הכונס הרשמי, אך ממכתב שהתקבל במשרדו של כונס הנכסים מחודש פברואר 2015, מטעם עו"ד בז'ה, ב"כ בנק המזרחי טפחות בע"מ, הוא נתבקש לציין במסגרת בקשה זו כי עמדת בנק המזרחי היא כי לטובת בנק המזרחי נרשם עיקול על זכויות החייבים בנכס. בנק המזרחי הוא הנושה שלדרישתו ובעקבות פעולותיו מומש הנכס ולפיכך, יש לבחון בהקשר זה את תחולת סעיף 76 א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), באשר לזקיפת התשלומים במועד החלוקה.
3. ביום 3.5.15 הגיש המנהל המיוחד תגובתו לבקשה. בתגובתו טען הלה כי שאלת העברת הכספים על ידי כונס הנכסים כבר הוכרעה ובית המשפט הורה על העברת הכספים האמורים לכנ"ר, על מנת שיחולקו בחלקים שווים בין התיקים. בכל הנוגע לטענות שהעלה בנק מזרחי טען המנהל המיוחד כי עמדתו שגויה ואינה עולה בקנה אחד עם הוראות הפקודה. לבנק מזרחי אין עדיפות בכספים ביחס לנושים האחרים, בין אם יזם את ההליך ובין אם לאו והעובדה שהוא אוחז בעיקול על הנכס אין לה רלוונטיות כיוון שכל העיקולים בטלים כלפי הנאמן והכספים שייכים לקופת הפש"ר. לעמדה זו הצטרף גם הכונס הרשמי.
4. ביום 13.5.15 הגישו החייבים בקשה לקביעת מועד דיון בבקשת החייבים למתן צווי הפטר וכן ביקשו כי הסכום של 233,283.46 ₪ או הסכום המצוי בידי כונס הנכסים, כפי שייקבע בית המשפט יועבר לקופת הכינוס או למנהל המיוחד.
5. ביום 7.6.15 הוגשה תגובתו של בנק המזרחי. בתגובתו טען בנק המזרחי, כי ללא פעולתו, לא היו בשלב זה וייתכן שגם בעתיד, כספים כלשהם לחלוקה, שכן בנק המזרחי הוא הסיבה והגורם היחיד למימוש הדירה ומן הצדק שפעולותיו אלה יזכו לתגמול ראוי, כפי שהוא זכאי על פי חוק. מדובר בתיק מימוש שנפתח בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב-יפו זמן רב טרם שפתחו החייבים בהליכי הפש"ר. הליכי מכר הנכס התנהלו ועדיין מתנהלים תחת המטריה המשפטית של חוק ההוצאה לפועל, בפיקוח של בית המשפט של פש"ר לנוכח הליכי הפש"ר בהם נקטו החייבים. הפיקוח הוא זהיר ומידתי ומטרתו למנוע פגיעה יתרה באינטרסים של החייב והנושים הבלתי מבוטחים או ניצול לרעה של כוח הנושה המובטח ונשייתו. פיקוח אין פירושו זכות להתערבות אקטיבית מצד בעל התפקיד שהתמנה בהליכי חדלות הפירעון בהליכי המימוש שנוקט הנושה המובטח (ע"א 8044/13 לוי נ' שיכון ובינוי נדל"ן השקעות בע"מ [13.2.14] (להלן: "פרשת לוי")). כלל הליכי המכר בוצעו בהתאם לחוק, לרבות חישוב שכר טרחת כונס הנכסים ואין בסיס לטענה כי כספים שהתקבלו במסגרת הליך מכר שבוצע בהתאם להוראות חוק ההוצאה לפועל, לא יחולקו בהתאם להוראות אותו החוק וממילא לא הביא המנהל המיוחד כל תימוכין או בסיס משפטי לטענותיו ולא בכדי. שעה שהליך המכר בוצע רובו ככולו במסגרת לשכת ההוצאה לפועל ולפי הוראות חוק ההוצאה לפועל, מן הדין כי כספי תמורת המכר יחולקו אף בהתאם להוראות חוק ההוצאה לפועל, במיוחד נוכח הנסיבות בענייננו, כאשר אי ביצוע האמור, יפגע פגיעה חמורה בנושה שבזכותו בלבד, קיימים כספים כלשהם לחלוקה. לפי סעיף 76(א) לחוק ההוצאה לפועל, די בנקיטת הליך שבעקבותיו נתקבלו כספים כדי להעניק לנושה רגיל קדימות על פני נושה רגיל אחר שלא נקט הליך. אמנם, תיק המימוש נפתח על ידי בנק ירושלים בע"מ ולא בעקבות העיקול שהוטל על ידי צד ג', בנק מזרחי טפחות בע"מ, אך אין לכך משמעות כלשהיא באשר לקדימות שעצם הטלת עיקול על הנכס מקנה לצד ג' אל מול נושים אחרים שלא נקטו הליך כהגדרתו בסעיף. מנסח הטאבו (נספח ב' לתגובה), וכן מתדפיס מאתר מערכת "כלים שלובים" של רשות האכיפה והגביה עולה, כי תיק ההוצל"פ שבמסגרתו הוטל העיקול נפתח על ידי בנק המזרחי כנגד החייבים. בנק המזרחי גם היה הגורם שדחף במשך שנים למימוש הנכס ובסופו של יום היה הסיבה למימושו בפועל מאחר שעמד על הליכי המימוש. לנוכח האמור, התבקש בית המשפט להורות כי מיתרת כספי המכר, יסולק תחילה החוב לבנק המזרחי ורק לאחר מכן תועבר יתרת הכספים, ככל שתיוותר לידי הכונס הרשמי.
6. ביום 16.6.15 הגיש המנהל המיוחד תגובתו לתגובת בנק המזרחי. בתגובתו חזר וטען, כי מדובר בנושא טריוויאלי שהחוק והפסיקה הם חד משמעיים לגביו. טענת בנק המזרחי לפיה הוא הגורם היחיד למימוש הדירה, סותרת את האמור בסעיף 6 לתגובתו, שם אישר שתיק המימוש נפתח על ידי בנק ירושלים. יתרה מכך, לבנק המזרחי לא היו כל זכויות קנייניות או בטוחה למימוש הנכס, למעט רישום עיקול ומעמדו כנושה בדין רגיל. הליך פש"ר אינו מתנהל במקביל להליך הוצל"פ ולכן טענת בנק מזרחי כי הליכי המכר התנהלו ועדיין מתנהלים תחת המטריה המשפטית של חוק ההוצל"פ, בפיקוחו של בימ"ש היא שגויה ביסודה, כאמור בסעיף 172 (א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם- 1980 (להלן: "הפקודה"). העובדה שהליכי המכר בוצעו ברובם במסגרת תיק ההוצל"פ של הנושה המובטח, אינה מקימה עילה חוקית לבקשת בנק המזרחי, לחלוקת יתרת כספי מכירת הנכס לזכותו בלבד. טענת בנק המזרחי אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הפקודה לעניין שוויון בין כלל הנושים ויש בה משום העדפת נושים אסורה. העובדה שצד מסויים הזדרז והטיל עיקול במסגרת הוצל"פ, אינה מקנה לו יתרון או עדיפות לקבלת הכספים על פני יתר הנושים בשערי בית משפט של חדלות פרעון. בנק המזרחי הוא נושה בדין רגיל, כשאר הנושים הבלתי מובטחים, בעלי אותו מדרג ואין היתר חוקי להעדיפו. נקודת המוצא בפרשת לוי שהזכיר בנק המזרחי בתגובתו היא , כי נושה מובטח שמחזיק בידו שעבוד קנייני להבטחת חובו רשאי להיפרע מהחייב במישרין באמצעות מימוש הנכס המשועבד והוא אינו תלוי בנושים אחרים או בהליכים אחרים כאשר כוחו של כלל זה יפה גם לגבי הליכי חדלות פרעון שננקטים על ידי נושים אחרים של החייב במקביל להליך מימוש הנכס המשועבד. הפיקוח המשפטי הזהיר עליו מדבר בנק המזרחי, רלוונטי להליכי מימוש הנכס, שכבר נעשו במקרה זה, ונועד להשיא התמורה ממכירת הנכס, על מנת שכלל הנושים המבוטחים ייהנו מנכס זה שהוא נכסם העיקרי של החייבים. כעת המימוש בוצע ונותרה יתרת כספים שצריכה להיות מחולקת על פי הפקודה ולא על פי חוק ההוצאה לפועל. בנק המזרחי אינו עושה הבחנה בין חוק ההוצאה לפועל, עליו מתבססת הפסיקה שציטט בתגובתו לבין פקודת פשיטת הרגל, אז אנו מצויים בשערי בית משפט של חדלות פרעון והמטריה החוקית היא הפקודה ותקנותיה (סעיף 172 (א) לפקודה). משניתן צו הכינוס כל הנושים כפופים למשטר קולקטיבי ומנועים מלגבות החוב בעצמם או לנהל הליכי גבייה באמצעות לשכת ההוצל"פ. במסגרת הליכי פשיטת הרגל ייפרע כל אחר מהנושים בהתאם ליחס החוב המגיע לו. נכסי החייב ישמשו לפרעון החובות באופן קולקטיבי. לנוכח האמור, התבקש בית המשפט להעביר את יתרת כספי המכר לקופת הכינוס, על מנת שיחולקו באופן שווה לכלל הנושים.
7. ביום 6.7.15 הודיע הכונס הרשמי שהוא מצטרף לעמדת המנהל המיוחד. עוד הוסיף, כי למקרא עמדת בנק מזרחי, יש להורות על חלוקת יתרת הכספים ממימוש הנכסים בהתאם להוראות הדין, במסגרת הליכי פשיטת הרגל ובהתאם לסדר נשייה.

דיון והכרעה

סעיף 20 לפקודה קובע כך:

"א) משניתן צו כינוס יהיה הכונס הרשמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב, ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע.

(ב)הוראות סעיף זה אינן באות לגרוע מכוחו של נושה מובטח לממש את ערובתו או לעשות בה בדרך אחרת."

ההוראה הנדונה מתייחסת הן להליך תלוי ועומד בעת מתן צו הכינוס והן להליך בו הנושה מעוניין לנקוט לאחר מתן הצו. מטרתה של ההוראה היא, בין היתר, למנוע פגיעה בעקרון השוויון בין הנושים, שכן אין זה מתקבל על הדעת שנושה אשר אינו נושה מובטח ימשיך בהליכי ההוצאה לפועל ויקבל חובו, בעוד יתר הנושים יסתפקו בדיבידנד לאחר שיאושרו להם תביעות החוב (ראו: שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל, 118 (מהדורה שלישית, 2010)).

סעיף 91 לפקודה קובע כדלקמן:

"(א)נושה שפתח בהליכי הוצאה לפועל לגבי נכסים של חייב, לרבות עיקול חוב המגיע לחייב, לא יוכל ליהנות מההוצאה לפועל לעומת הנאמן אלא אם השלים אותה לפני יום מתן צו הכינוס ולפני שנודע לו כי הוגשה בקשת פשיטת רגל או כי החייב עשה מעשה כאמור בסעיף 72(2).

(ב) לענין פקודה זו, השלמתה של הוצאה לפועל היא, לגבי נכסים – בתפיסתם ומכירתם, ובעיקול חוב – בקבלת החוב.

(תיקון

(ג) הוצאה לפועל שבוצעה בתפיסה ומכירה של נכסים לא תהיה בטלה מחמת זה בלבד שהיא מעשה פשיטת רגל, והקונה אותם בתום לב מידי המוציא לפועל זכותו בהם עדיפה על זכותו של הנאמן." (הדגשות שלי – א.פ.)

בהקשר זה קבע בית המשפט העליון שגם במקרה של נושה שקיבל כספים במסגרת הליכי הוצאה לפועל לאחר שניתן צו כינוס, אותו נושה יידרש להשיבם לקופת פשיטת הרגל, לטובת כלל הנושים. הוראות אלו הקבועות בסעיף 91 לפקודה באות ליישם בהקשר של הוצאה לפועל את עקרון היסוד בדבר שוויון בין נושיו של החייב (רע"א 4941/06 אלפסי נ' עו"ד נאמן [16.7.06]).

בענייננו חלות הוראות הפקודה ועקרון היסוד בדבר שוויון בין הנושים של החייב ולפיכך אין תחולה להוראת סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל.

פרשת לוי אליה הפנה בנק המזרחי בתגובתו, אינה רלוונטית לענייננו, שכן, היא מתייחסת למצבים בהם נושה מובטח מחזיק בידו שעבוד קנייני להבטחת חובו ולכן מוחרג מהאיסור העקרוני בדבר ניהול הליכים נגד החייב חדל הפרעון (סעיף 20(ב) לפקודה), ובכך מוענק לו מעמד מיוחד ביחס ליתר הנושים בהליכי חדלות פרעון. עוד יש להוסיף, כי הפיקוח המשפטי עליו מדבר בנק מזרחי בתגובתו, נוגע להליכי המימוש של הנכס.

לנוכח האמור, יש לקבל עמדת המנהל המיוחד, לפיה לבנק מזרחי אין עדיפות ביחס ליתר הנושים, שכן הוא אינו נושה מובטח, ואין זה רלוונטי אם יזם את הליך המימוש אם לאו.

למעלה מן הצורך אציין כי הדירה של החייבים נמכרה לאחר מועד מתן צו הכינוס כך שבכל מקרה ההוצאה לפועל לא הושלמה בטרם מתן צו הכינוס נגד החייבים ולפיכך אפילו בנק מזרחי היה פותח בהליכי ההוצאה לפועל לבדו ללא מעורבות הנושה המובטח (שזהו אינו מצב הדברים בענייננו) עדיין משעה שלא הושלמו הליכי ההוצאה לפועל בטרם מתן צו הכינוס הוא לא יוכל ליהנות מהם מול הנאמן.

לפיכך, אני מורה על העברת יתרת הכספים לידי הכונס הרשמי לקופת הכינוס.

בנק המזרחי ישלם לנאמן הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪.

ניתנה היום, ח' אלול תשע"ה, 23 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.