03 אוגוסט 2015

1. התובעת הועסקה על ידי הנתבע כמנהלת חשבונות, במשך 10 שנים, עד לפיטוריה.

התובעת הגישה תביעה לתשלום הפרש פיצויי פיטורים וזכויות נוספות.

הנתבע הגיש תביעה שכנגד, שתבורר להלן.

2. אלה העובדות העולות מחומר הראיות:

א. הנתבע היה במועדים הרלבנטים לתביעה, בעל משרד רואה חשבון.

ב. התובעת הועסקה במשרד כמנהלת חשבונות.

ג. מדובר במשרד קטן. בשנים האחרונות התובעת היתה העובדת היחידה במשרד. הנתבע לא נכח במשרד בשעות העבודה של התובעת. הקשר ביניהם נוהל בעיקר בכתב.

ד. התובעת קיבלה בונוס חודשי בשיעורים משתנים.

ה. בעקבות עזיבת לקוח גדול של המשרד, הובהר לתובעת שאין עוד הצדקה להעסקתה. הנתבע הציע לתובעת הפחתה בשכר וזו סרבה.

ו. בעקבות זאת, פוטרה התובעת וקיבלה פיצויי פיטורים.

3. נדון להלן בסוגיות שבמחלוקת.

4. האם רכיב "בונוס" מהווה חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים

התובעת קיבלה רכיב בונוס שהיווה חלק משמעותי משכרה.

במסגרת הסיכומים פרטה את שעורי התשלום בתקופה האחרונה לעבודה:

א. בכל אחד מהחודשים ינואר עד מרס 2010 סך של 1,600 ₪.

ב. בכל אחד מהחודשים אפריל ומאי 2010 סך של 2,050 ₪.

ג. בחודש יוני 2010 סך של 2,620 ₪.

ד. בכל אחד מהחודשים יולי, אוגוסט וספטמבר סך של 1,730 ₪.

ה. בחודש אוקטובר 2010 סך של 2,180 ₪ בכל אחד.

ו. מהחודשים נובמבר ודצמבר 2010 סך של 1,730 ₪.

ז. מהחודשים ינואר 2011 עד יוני 2011 סך של 2,330 ₪.

ח. בחודש יולי 2,730 ₪

ט. מהחודשים אוגוסט 2011 עד דצמבר 2011, סך של 2,600 ₪.

י. בחודש ינואר 2012 סך של 2,300 ₪.

יא. בכל אחד מהחודשים פברואר עד יוני 2012 ₪ סך של 2,030 ₪.

יב. בכל אחד מהחודשים יולי ואוגוסט 2012 סך של 1,000 ₪.

5. הנתבע התייחס בתצהירו למרכיב הבונוס:

"7. א. הבונוס שולם לתובעת בהתאם לרווחי ולתרומת התובעת לרווחי

העסק. בעת שהתחלתי לשלם לתובעת בונוס מדי חודש בחודשו (ממרס 2008), בדקנו את המצב נכון למועד תחילת תשלום הבונוס מבחינת לקוחות ושכר הטרחה שהלקוחות שילמו והבונוס שולם על בסיס השינויים במצב ההכנסות לעומת המצב שקדם לתשלום הבונוס. השינויים שהובאו בחשבון שינוי בגובה שכר הטרחה של לקוח קיים ולקוחות חדשים וגריעת לקוחות.

ב. התובעת התחילה לקבל בונוס מדי חודש בחודשו החל מחודש מרס 2008".

בעדותו נשאל לגבי נסיבות מתן הבונוס:

"ש. ב 2008 כשהחלטת לתת לה בונוס ישבת ודברת איתה?

ת. בוודאי.

ש. מה אמרת לה?

ת. היא באה בדרישות לשינוים בשכר. אמרתי שאם יהיו שינוים בעבודה ואנסה לבקש מהלקוחות להגדיל את שכר הטרחה ואם יהיה לי עוד לקוח אתן לך בונוס.

ש. אתה אומר שב 2008 היתה רשימה של לקוחות ששלמו שכר בגובה מסויים? ומ 2008 שלמת על תוספת של לקוח?

ת. נכון או גריעה של לקוחות. יש לי רשימה כזו במשרד. השכר של 6000 ₪ היא קבלה זה לא היה פונקציה של הרשימה הזו. במחשבה העסקית שלי אנו יודעים את הלקוחות שמהווים בסיס למשכורת.

ש. אתה אומר שבמחשבה העסקית זה היה ברור לך. ישבת עם גילה החתמת אותה על משהו?

ת. וודאי שישבנו. לא החתמתי אותה מתוך כבוד".

6. די בעדותו של הנתבע כדי להבהיר שהבונוס היווה חלופה להעלאה בשכר של התובעת. התובעת פנתה וביקשה שינויים בשכר ובתגובה נאמר לה שהשינויים שמוכן הנתבע לשלם, הם בונוסים בהתאם ללקוחות המשרד. משמע – הבונוס אינו אלא העלאה בשכר. אמנם לא העלאה בשיעור קבוע אלא בשיעור משתנה, אך לא ספק מדובר בשכר עבודה לכל דבר ועניין.

7. הובהר שפדיון חופש שולם לתובעת לפי השכר כולל בונוס.

8. מדובר בבונוס בשיעור גבוה, המהווה חלק בלתי מבוטל משכר העבודה.

9. התובעת העידה שראתה בתוספת זו חלק מהשכר וכי פנתה לנתבע מספר פעמים בבקשה שיכלול את רכיב הבונוס בתוך השכר.

התובעת הכחישה שהבונוס נקבע בהתאם להכנסות באותו חודש.

לדבריה:

"ש. האם במהלך עבודתך ערערת על גובה הבונוס ששולם לך?

ת. על גובה הבונוס לא. רק כשהוא הוריד לי ולאחר מכן הוא העלה לי, אני הערתי לו.

ש. לא הערת על החישובים של הבונוס?

ת. לא.

ש. למה לא הערת אם הבונוס הוא סכום קבוע?

ת. אני כל הזמן ביקשתי, דיברתי ואמרתי לנתבע שלא מקובל עליי שהוא נותן לי את התוספת שכר הזאת בבונוס, אני ביקשתי תוספת הוא אמר שהוא יעלה את השכר והוא נתן לי את זה בצורה של בונוס. אני אמרתי לו למה בונוס והוא אמר שברגע שזה יסתדר לו עם העבודה זה ייכנס לי בתלוש, אמרתי לו שזה פוגע בזכויות שלי.

ש. בחודש 06/2011 קיבלת בונוס של 2,330 ₪. ביולי קיבלת 2,730, את יודעת מדוע יש הפרשים בין הסכומים?

ת. לא יודעת.

ש. האם בחודש אוגוסט כשראית את הבונוס ביקשת הפרש כמו ביולי?

ת. כן, הוא אמר שהוא יסדיר את זה.

ש. בדצמבר קיבלת 2600 ובינואר 2012 קיבלת 2300, ביקשת את ההפרש?

ת. כן.

ש. מתי ביקשת?

ת. כל הזמן, כשראיתי את התלוש ביקשתי.

ש. למה לא הגשת תביעה להפרשי בונוס?

ת. הלכתי לפי המשכורת האחרונה וזה מה שעשיתי. לא עשיתי חישובים לגבי הממוצע.

ש. לגרסתך הנתבע חייב לך הפרשים על בונוסים את לא תובעת את כל המשכורת?

ת. לא.

ש. למה?

ת. לקחתי את המשכורת האחרונה לפי 8000 ומשהו ברוטו ולפי זה דרשתי.

ש. אני מראה לך שבמהלך כל התקופה הבונוס שלך השתנה לפי מצב ההכנסות ותרומתך לעסק ובגלל זה הוא עלה וירד?

ת. העבודה שלי לא השתנתה, היא היתה עם אותם הלקוחות, אותו מע"מ, אני הגעתי לעבודה ועשיתי את העבודה שלי, אני לא יודע מה הוא גבה ומה לא. מה שקשור לחברות הוא היה גובה מהם כספים, אני ראיתי את ההכנסות שלו אבל לא התעסקתי בכספים ובגבייה".

10. מסקנתנו היא כי מדובר ברכיב שכר לכל דבר ועניין, המשולם לתובעת מידי חודש במשך שנים רבות.

הסיבה מדוע שולם הבונוס, האם לאחר דרישה של התובעת להעלאה בשכר, האם לאחר הצטרפות ללקוח גדול, כל אלה אין בהם כדי לגרוע מהעובדה שעסקינן בשכר עבודה, המשולם לתובעת כנגד עבודה שביצעה.

ההבחנה שערך הנתבע בין שכר עבודה לבין בונוס, הינה לצרכיו האישיים של הנתבע. הבחנה זו אינה מהווה אינדיקציה להיותו של רכיב בגדר שכר עבודה או בגדר בונוס, לצורך תשלום פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה וכיו"ב.

11. נוכח קביעתו לעיל, על הנתבע היה לשלם לתובעת פיצויי פיטורים הכוללים גם את רכיב הבונוס.

אין לקבל את טענת הנתבע לפיה יש לערוך חישוב יחסי של השנים בהן לא שולם בונוס והשנים בהן שולם בונוס.

פיצויי פיטורים מחושבים על פי השכר האחרון ובמקרה של התובעת – על פי ממוצע 12 חודשים אחרונים לעבודה.

12. על פי טענת התובעת, שלא נסתרה, ממוצע הבונוסים לשנת העבודה האחרונה עמד על 1,290 ₪.

לפיכך, זכאית התובעת להשלמת פיצויי פיטורים (מעבר לסכום ששולם – 70,000 ₪) בסך 12,900 ₪.

13. השלמת בונוס לחודשים יולי – אוגוסט 2012

בחודשים אלה עמד הבונוס על 1,000 ₪ לחודש, ולא 2,030 ₪ כפי ששולם בחודשים קודמים.

הנתבע טען כי חשב לפטר את התובעת עוד קודם אך על מנת לסייע לה, העסיק אותה בחודשים יולי ואוגוסט. לטענתו, לאור ההכנסות מהעסק באותם חודשים, לא היתה התובעת זכאית לבונוס כלל.

לטענתו, על התובעת להשיב לו 2,000 ₪ ששולמו לה בחודשים יולי ואוגוסט 2012.

14. מעדות התובעת עולה שלא ידעה מה אופן חישוב הבונוס, מדוע בחודש מסויים שולם סכום אחד ובחודש שלאחריו סכום אחר.

התובעת טוענת שפנתה לנתבע כל העת לגבי הבונוס, אך התרשמותנו מעדות התובעת, שפנתה על מנת שהבונוס יוגדר כחלק מהשכר ולא לגבי גובה הבונוס.

מכל מקום, מערכת היחסים בין התובעת לנתבע היתה כזו שמידי חודש משולם לה בונוס, וכי אינה יודעת מה הסיבה לתשלום בשיעור זה או אחר.

אין חולק כי במהלך שנת 2012 רכיב הבונוס השתנה מספר פעמים.

לאור האמור, לא ניתן לחייב את הנתבע לשלם לתובעת הפרשי בונוס לחודשים יולי ואוגוסט 2012.

15. התביעה לתשלום הפרשי בונוס לחודשים יולי אוגוסט 2012 נדחית.

16. הפרשים לקרן פנסיה ולקרן השתלמות

משקבענו שרכיב הבונוס היה בגדר שכר עבודה לכל דבר ועניין, היה על הנתבע להפריש בגינו לפנסיה.

התובעת זכאית לתשלום פיצוי בסך 5,725 ₪ (כנתבע בכתב התביעה).

17. בנוגע לקרן השתלמות, צודק הנתבע בטענתו כי מדובר ברכיב הסכמי וכי בהתאם להסכם בינו לבין התובעת, הסכם בהתנהגות, הופרש לקרן השתלמות משכר היסוד בלבד ואין חובה להפריש מעבר לכך.

לפיכך התביעה ברכיב זה נדחית.

18. שימוע

התובעת טוענת לפיטורים ללא שימוע.

בנסיבות ההעסקה כפי שהובאו בפנינו, של עובדת אחת במשרד רו"ח, שעובדת לבד, מכירה את כל הלקוחות, ששכרה מותנה ותלוי בהכנסות מלקוחות, שיש לה נגישות לכל מסמכי המעסיק שנמצאים במשרד, אנו סבורים שלא היה מקום להעלות טענה להעדר שימוע וכי העלאת טענה על ידי התובעת מהווה שימוש חסר תום לב בהליכי בית משפט.

התובעת הודתה בפה מלא כי לפני הפיטורים, הודיע לה הנתבע שמכיוון שעזב אותו לקוח גדול, אין לו מספיק הכנסות כדי להמשיך ולהעסיק את התובעת.

התובעת אישרה בפה מלא שהנתבע הציע לה להפחית ממשכורתה והיא לא הסכימה.

התובעת הודתה שהיוזמה להפסקת ההעסקה היתה שלה:

"ש. נכון שהוא אמר לך שבגלל שהלקוח עזב אין לו מספיק הכנסות להעסיק אותך?

ת. כן, הוא אמר לי שהוא לא יכול ואני אמרתי נפרד, אני לא מוכנה לעבוד בשכר שהוא נמוך". (ההדגשה הוספה).

התובעת אישרה שאין שום טענה שרצתה להעלות בפני הנתבע ולא העלתה.

19. בשים לב לכל אלה, יש לדחות באופן נחרץ את התביעה לפיצוי בשל העדר שימוע.

20. אי מסירת תנאי עבודה בכתב

ראשית, הוצג מסמך על תנאי עבודה.

שנית, לאור ההעסקה הייחודית, התובעת מול הנתבע כעובדת יחידה במשרדו, לאור ההתחשבנות החודשית שנערכה בין השניים, בכל מקרה אין מקום לפסוק פיצוי ברכיב זה.

21. התביעה שכנגד – תשלום דמי ביטוח

הנתבע טען שהתובעת ביקשה ממנו לבטח אותה על חשבונה בכיסוי עבור נכות מהעבודה.

הנתבע צירף מכתב שכתבה התובעת לחברת הפניקס ובו נאמר כי היא מבקשת להוסיף כיסוי עבור תאונה בסך 200,000 ₪ וכי עלות הכיסוי תהיה "על העובד".

עוד טען שבפועל, הוא זה ששילם את עלות הביטוח והתובעת לא החזירה לו את הכסף.

לפיכך, תבע מהתובעת סך 8,500 ₪.

22. התובעת אישרה חתימתה על ההתחייבות נספח 6.

לדבריה, מכיוון שהנתבע לא גבה ממנה את הכסף לאורך השנים הרי ש"זה נהיה חלק מהתנאים שלי, הוא לקח את זה על עצמו".

התובעת אישרה שאין מסמך בכתב שבו הנתבע לוקח על עצמו את תשלום הביטוח.

23. התרשמנו מהעדויות כי הנתבע אדם מסודר מאוד. הנתבע הציג מחברת בה רשם את ההתחשבנות בינו לבין התובעת, לרבות הבונוסים.

על אף זאת, בכל הנוגע לכספי הביטוח, הנתבע שילם לאורך כל השנים את הסכומים ולא קיזז משכרה של התובעת.

מדובר בהתחייבות של התובעת משנת 2005 שלמעשה לא מומשה מעולם. התובעת לא נדרשה מעולם על ידי הנתבע להחזיר את הכספים ששילם כדמי ביטוח. הפעם הראשונה בה נדרשה לעשות כן, היתה לאחר הגשת התביעה.

ודוק – הנתבע שילם לתובעת פיצויי פיטורים, ואף סכום הגבוה ממה שסבר שמגיע לה, ולא טען דבר לעניין הקיזוז.

24. בנסיבות אלה אנו מקבלים את טענת התובעת וקובעים שתשלומי הביטוח על ידי הנתבע, הפכו חלק מתנאי העבודה של התובעת.

לפיכך, התביעה שכנגד ברכיב זה נדחית.

25. טענה לפיצוי בגין גרימת נזק

הנתבע לא הוכיח שניתוק הקשר בינו לבין הלקוח, היה לחלוטין בעטיה של הטעות שביצעה התובעת.

בנוסף, אף הנתבע מאשר שמדובר בטעות ולא במזיד. לפיכך, אין מקום להשית על התובעת את מלוא הנזק שנגרם לנתבע.

כמעסיק, על הנתבע לצפות שעובדיו יבצעו טעויות, בתום לב, ועליו לצפות שיגרם לו נזק בגין כך.

משלא הוכח זדון, אין לחייב את התובעת לשלם סכום כלשהו.

למותר לציין שהנזק לא הוכח כלל וכלל וכן לא הוכח סכום הנזק.

26. סוף דבר

התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבע ישלם לתובעת:

א. הפרש פיצויי פיטורים בסך 12,900 ₪.

ב. הפרשי פנסיה בסך 5,725 ₪.

ג. הפרשי הצמדה וריבית כחוק בגין הסכומים הנ"ל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

27. כן ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ צמודים כחוק מהיום.

28. התביעה שכנגד נדחית.

ניתן היום, י"ח אב תשע"ה, (03 אוגוסט 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.