לפני:

כב' הנשיאה ורד שפר

נציגת ציבור (עובדים) גב' יהודית שמעוני

נציג ציבור (מעסיקים ( מר זאב חיות

פסק דין

1. הנתבעים הם בעלי מטעים ומשקים חקלאיים והתובעים עבדו בשירותם בעבודות חקלאיות.

בתביעות שלפנינו תובעים התובעים מהנתבעים תשלומים שונים, ברובם מכוח צו ההרחבה בענף החקלאות מיום 25/02/2001, אשר הרחיב תחולתו של ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 27/12/1998 בין התאחדות האיכרים בישראל לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה והאיגוד הארצי של הפועלים החקלאיים (להלן: "צו ההרחבה").

בין הצדדים נטושה מחלוקת בסיסית באשר לשאלה מהותית, והיא האם מי מהתובעים עונה להגדרת "עובד עונתי קבוע" כטענת התובעים, או שמא רק על הגדרת "עובד זמני" כטענת הנתבעים (להלן: "השאלה הפרשנית שבמחלוקת").

הצדדים ביקשו מבית הדין בהסכמה להכריע תחילה בשאלת הגדרת מעמדם של התובעים לאור טיעונים שיגישו בכתב, וזאת מתוך הנחה מוסכמת ומשותפת שככל שבית הדין יכריע בשאלה האמורה, יהיה בידיהם להגיע להסכמות על גורל התביעות הכספיות של התובעים.

2. למען הנוחות נביא את הוראות צו ההרחבה הרלבנטיות לענייננו -

בסעיף 2 לצו מוגדר "עובד זמני" כ- "עובד המתקבל מלכתחילה לעבודה זמנית", ו"עובד קבוע" כ"עובד שהגיע לקביעות לאחר תקופת הניסיון, או תקופת הזמניות".

בסעיף 8(א) לצו נקבע כי "מעמדו של כל עובד במשך 6 חודשי העבודה הראשונים במשק יהיה כשל עובד זמני".

בסעיף 9 לצו נקבע כי "תקופת הניסיון לכל עובד חדש לפני העברתו לקביעות או לקביעות עונתית כמפורט להלן תהיה של 6 (ששה) חודשים מיום כניסתו לעבודה".

ולבסוף, בסעיף 11 לצו מוגדר "עובד עונתי קבוע" כמפורט להלן:

"(א) עובד אשר יעבוד אצל מעסיק לפחות 6 חודשים (למעט העובדים בבתי האריזה) ושלא ייכלל במכסת העובדים הקבועים השנתיים כמפורט בסעיף 12 ג להלן, יהיה לעובד עונתי קבוע ויהיה בעל זכות חזרה לעבודה אצל אותו מעסיק בעונות העבודה הבאות, במסגרת העבודות העונתיות במשק.

(ב) עובד עונתי קבוע כנ"ל לאחר 6 חודשי עבודה, יקבל שכר ותנאים נלווים בהתאם לטבלאות השכר נספח ב וייהנה מזכויות סוציאליות, בין המבוטחות ע"י קרן הבטוח ובין המוענקות לעובד ישירות, כולל פיצויי פיטורים בהתאם לתנאי הסכם זה.

(ג) עובד עונתי קבוע יהיה בעל זכות קדימה לקביעות שנתית בהיווצר האפשרות לכך".

3. לאחר עיון בטיעוניהם המשפטיים של הצדדים בנוגע לשאלה הפרשנית שבמחלוקת, הגיע בית הדין למסקנה שלא יהא זה נכון להכריע במחלוקת הנוגעת לפרשנות הביטוי "עובד עונתי קבוע" בסעיף 2, 8, 9 ו- 11 לצו ההרחבה אך ורק לאור טענות הצדדים ולאור האופן הבלתי מפורט ושאיננו חד משמעי שבו מוגדר ביטוי זה בצו, כמו גם בהסכם הקיבוצי שהצו הרחיב את תחולתו, מן הראוי בטרם תינתן פרשנות מחייבת לשמוע את גרסת הצדדים להסכם הקיבוצי שתחולתו הורחבה ולאפשר לצדדים להביא עדויות או ראיות בכל הנוגע להקשר התעשייתי לאורו יש לפרש את ההסכם הקיבוצי והצו.

לפיכך, הציע בית הדין לצדדים לבחור אחת משתי אפשרויות –

הראשונה, שמיעת עדויות, ראיות ועמדות, כאמור לעיל, והשנייה, הסמכת בית הדין להכריע בכל אחת מהתביעות על דרך פסיקה לפשרה בהתאם להוראות סעיף 79.א. לאור נתוניו שאינם שנויים במחלוקת וההיבטים המשפטיים השונים שבית הדין שם לנגד עיניו בנסיבות העניין.

מאחר ולא נתקבלה הסכמת שני הצדדים לפסיקה לפשרה, נקבע התיק לשמיעת עדויות והבאת ראיות.

לאחר שהובאו עדויותיהם של הצדדים ושל נציג התאחדות האיכרים, ומשלא זכו התובעים, למרבית הצער, לשיתוף פעולה מצד ההסתדרות, הובאה בהסכמתם, ולאחר פניות נוספות, לרבות של בית הדין, להסתדרות – עמדתה של זו לעניין פרשנותם של הסעיפים הרלבנטיים בהסכם הקיבוצי ובשאלה הפרשנית שבמחלוקת.

לבסוף, הגישו הצדדים סיכומים משלימים בשאלה שבמחלוקת.

בטרם נפרט את עיקר טענות הצדדים בסיכומיהם בסוגייה שבה עלינו להכריע, נביא, למען הנוחות והסדר, את העובדות העיקריות הנוגעות לתובעים ואשר צריכות לעניין השאלות בהן עלינו להכריע, וכן את עיקרי עמדות הצדדים להסכם הקיבוצי.

4. העובדות העיקריות –

א. הנתבעים הנם אב ובנו, המתגוררים ביסוד המעלה ולהם משקים חקלאיים.

ב. התובעים בדארנה קאסם, בדארנה מוחלס, חלאילה בהייה ובדארנה יומנה, עבדו בשירותו של הנתבע מר דוד גוטמכר.

תובעים אלה היו חלק מקבוצה שעמד בראשה התובע מוחלס בדארנה, שאביו, בדארנה מוחמד, שאינו בין התובעים היה ה"ראיס" שלה.

ארבעה תובעים אלה הגישו במקביל תביעותיהם בחודש אוגוסט 2013.

התובעים בשיר עלי, סמירה עלי, וחנו מג'דולין הגישו במקביל תביעותיהם כנגד הנתבע מר רונן גוטמכר, בחודש מרס 2015.

גם תובעים אלה הובאו ע"י הראיס מר בדארנה מוחמד, ובראש הקבוצה עמד התובע בדארנה מוחלס.

בהסכמת התובעים (שכולם מיוצגים ע"י אותו בא כוח) והנתבעים (שגם שניהם מיוצגים ע"י אותו בא כוח) הדיון בכל התביעות אוחד.

ג. התובעים עבדו במטעי הנתבעים תקופות שונות כעולה מתלושי השכר שהוצגו על ידיהם, ואלה יפורטו בהמשך ואינן שנויות במחלוקת.

ד. כל התובעים טוענים שהיה מקום לראותם, מכוח צו ההרחבה, כ"עובדים עונתיים קבועים" בשירות הנתבעים, ובתור שכאלה תבעו זכויות שונות המוקנות לבעלי מעמד זה.

לטענת הנתבעים, איש מבין התובעים אינו עונה על הגדרת "עובד עונתי קבוע".

4. אשר לשאלה הפרשנית שבמחלוקת –

א. כפי שצוין לעיל, הובאה לפנינו, ראשית, עמדת נציג התאחדות האיכרים, סמנכ"ל ההתאחדות, עו"ד ישי פולק .

יוער כי לגישת עו"ד פולק, על מערכת היחסים שבין הצדדים חל ההסכם הקיבוצי ולא צו ההרחבה, מאחר ולפחות הנתבע מר דוד גוטמכר חבר בהתאחדות האיכרים, אלא שמאחר ושני הצדדים, כולל הנתבעים, עמדו, במהלך כל משכה של ההתדיינות, על הגישה לפיה את זכויות התובעים יש לברר לאור הוראות צו ההרחבה, לא מצאנו לנכון להידרש לשאלה האם הוראות ההסכם הקיבוצי בנסיבות העניין גוברות על הוראות הצו, בהינתן העובדה שבהקשר מסויים קיימת התנגשות בניהן.

משכך נצא גם אנו מנקודת ההנחה שיש לבדוק זכויות התובעים לאור הוראות צו ההרחבה, הגם שכפי שיובהר להלן, מצאנו לנכון לייחס משקל בלתי מבוטל, בכל הנוגע להקשר התעשייתי, להבהרות החשובות שהובאו באמצעות מר פולק, שהפגין בקיאות רבה בנהוג בענף, וגם נשאל שאלות רבות במעמד הדיון על ידי ב"כ התובעים, ועמדותיו נותרו קוהרנטיות וברורות .

ב. למען הנוחות ובשל החשיבות והתקפות שמצאנו בעמדה הסדורה שהובאה מצד מר פולק, נביא את עיקריה כלשונה -

"1. בין התאחדות האיכרים בישראל ובין האיגוד הארצי של הפועלים החקלאים השכירים להלן: ("ההסתדרות"), נחתם הסכם קיבוצי, ביום 27 לחודש דצמבר 1998, אשר הורחב בצו ע"י שר העבודה והרווחה בתוארו דאז.

2. בהיות הנתבע חבר בהתאחדות, עמדת ההתאחדות, כי על מערכת היחסים שבין הצדדים, חל ההסכם הקיבוצי ולא צו ההרחבה שהוצא מכוחו, ובשל כך הסמכות לפרש את ההסכם הקיבוצי כצד ישיר לו, נחה על כתפי ההתאחדות.

3. מחזורי הגידול של התוצרת החקלאית, משתנה בהתאם לסוג הגידול, התאמתו לאקלים באזור הגידול, מחזוריות הזריעה לשמירה על ערכי התזונה בקרקע, השפעות מז"א ועוד.

4. בשל כך ועוד לפני המהפכה התעשייתית ובניגוד לענפי העסקה מתועשת אחרים, החקלאות התאפיינה ועדיין מתאפיינת בצרכי העסקה שונים לתקופות שונות במהלך עונת הגידול:

א. עבודות תחזוקה שוטפת וקבועה של הקרקע, התשתיות, הציוד וכד' (להלן: "עבודות שוטפות"), מבוצעות בדרך כלל ע"י עובדים קבועים המועסקים במשך כל השנה, ע"י מעסיק אחד ובהתאם למפתח הקבוע בסע' 12 להסכם הקיבוצי.

ב. עבודות קטיף המבוצעות לפי כימות תפוקה או על פי נורמה קבועה מראש, המבוצעות בדרך כלל ע"י עובדים בקבלנות או עובדים בנורמה;

ג. עבודות קטיף, קציר, אריזה, ברור, ניקיון, דיסקוס, קציר טכנולוגי וכד' (להלן: "עבודות חקלאיות") בכפוף לתכנון הגידול וכ"א הדרוש לביצוען, מבוצעות בדרך כלל ע"י עובדים עונתיים, אשר לאחר שתי עונות מלאות, הופכים להיות עובדים עונתיים קבועים, הנהנים מעדיפות לשימוש בהם בעונה שלאחר מכן ועוד.

ד. עבודות חקלאיות המבוצעות על פי דרישה מיוחדת ו/או שאינה דורשת מיומנות נרכשת (להלן: "עבודות כלליות"), העולה בשל הצורך לסיים עבודה חקלאית לפני הגשם, למימוש דרישה צרכנית חריגה, לאחר מזג אוויר קשה, צורך בידיים עובדות נוספות, עישוב, גריסת פסולת חקלאית, ניקיון וכד', מבוצעות בדרך כלל ע"י עובדים זמניים.

ה. עובד המועסק בכל עבודה בין אם שוטפת כמיועד להיות עובד קבוע או בעבודה חקלאית כמיועד להיות עובד עונתי, במהלך 6 חודשי העסקתו הראשונים במשק, מוגדר כעובד בניסיון וככזה, בשנתו הראשונה, הינו אף עונה להגדרת "עובד זמני".

ו. אולם ככל שעובד בניסיון, מטרתו הכשרה ובחינת התאמתו לעבודה קבועה בין אם רגילה ובין אם עונתית, הרי שעובד זמני הינו עובד שעבודתו אינה דורשת מיומנות מיוחדת, ולתחלופה בנקודות הצורך החריגות של עובדים זמניים, אין כל השפעה מקצועית או ישירה, על התוצרת החקלאית".

ג. אשר לעמדת ההסתדרות – הרי שזו בחרה להביא דברי פרשנות קצרים באמצעות עו"ד מהלשכה המשפטית שלה, אשר לא התיימר להידרש וודאי שלא להכיר את ההקשר התעשייתי הרלבנטי, או להתמודד ולו באופן בסיסי עם הגישה שהובאה מצד נציג התאחדות האיכרים.

מכל מקום, העמדה הפרשנית מצד ההסתדרות גורסת, שהרציונל שבסעיף 11 לצו ההרחבה אינו תומך בעמדת הנתבעים, שכן יש לראותו כמעניק עדיפות למי שצבר ותק של 6 חודשים אצל המעסיק בעוד שגישת הנתבעים מרוקנת רציונל זה מתוכן.

ד. יש לומר כי שני הצדדים ניסו להצביע, לצורך תמיכה בקו הפרשני שלהם, על תוצאות בלתי מתקבלות על הדעת של ישום עמדת הצד השני, אשר יווצרו במקרי קיצון תיאורטיים-

התובעים, מצידם, הפנו לדוגמא, למקרה של עובד שעבד אצל אותו מעסיק 5 חודשים מדי שנה וצבר ותק של 25 חודש ולפי גישת הנתבעים חרף זאת לא יהיה זכאי למעמד של עובד קבוע שסיים את תקופת הניסיון, והנתבעים, לעומת זאת, הפנו לדוגמא של עובד שיעבוד חודשים בודדים במהלך מספר שנים ללא רציפות ויצבור וותק כולל של 6 חודשים – ולמרות זאת יהפוך לעובד עונתי קבוע.

נאמר כי אכן הדוגמאות התיאורטיות שנתנו הצדדים מעוררות סימני שאלה ומצדיקים מחשבה, אלא שאנו סבורים שבמקרים חריגים שכאלה, שאינם מתקיימים בענייננו, יש לבחון כל עובד לגופו לאור מכלול נסיבות העסקתו – ולדון בזכויותיו.

אשר לעמדתנו –

ה. סבורים אנו כי בכל הנוגע לפרשנותן של הוראות צו ההרחבה בו עסקינן, שאין חולק שהן חסרות ואינן חד משמעיות, יש לפעול ראשית לאור הוראות החוק התקנות והפסיקה, ואת כל אלה מן הראוי ליישם לאור ההקשר התעשייתי ומאפייניו המיוחדים של ענף החקלאות.

ודוק - עבודה בחקלאות היא עבודה עונתית במהותה, ובעיקר לעניינה נכללת אפילו בחוק פיצויי פיטורים התייחסות למאפיין זה שלה. די אם נפנה לדברי ההסבר להצעת החוק [דברי הכנסת (מושב ראשון), חוברת כ"ב עמ' 1300], שם הבהיר יו"ר ועדת העבודה את הסעיפים השונים ואמר את הדברים הבאים באשר לכלילתו של עובד עונתי במסגרת הזכאים לפיצויי פיטורים: "ראשית כללנו בחוק את העובד העונתי וקבענו גם את תקופות העונות...בגלל התפתחות המשק בארץ, ובעיקר בתחום החקלאות וענפי חקלאות חדשים, מופיע כיום במשק סוג של עובד שלא היה שכיח כל כך לפני קום המדינה. הייתי אומר שזהו עובד עונתי העובד בעונות בקביעות...". דברים אלה מצביעים כאמור על אופי עבודת החקלאות שהיוותה את היסוד להגדרה שבחוק.

ו. אין חולק כי צו ההרחבה מגדיר מספר סוגים של עובדים, בגדרם עובד זמני, עובד בנסיון, עובד קבוע ועובד עונתי.

הגדרה זו עולה בקנה אחד גם עם הגדרת עובד עונתי המקובלת בפסיקה ולפיה - "העונתיות צריכה שתבוא ממהותה האוביקטיבית של העבודה - היותה מוגבלת 'לעונה' שבסופה היא נפסקת ולא שתבוא מדרך ארגון העבודה במהלך השנה" (דב"ע לד/62-3 מכלל בע"מ - חנה מרום פד"ע ו' 29, להלן: "עניין מכלל").

בהקשר זה נפנה לעקרון העומד מאחורי הוראות חוק פיצויי פיטורים והוראות דומות נוספות בחקיקת המגן הוא שקיימת זיקה בין העובד לבין "מקום העבודה".

זיקה זו מקבלת מאפיינים יחודיים בענף החקלאות, ואכן ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בעקבותיו, מבדילים בין סוגים שונים של עובדים "עונתיים", ולמעשה בין אופייה ומידתה של זיקתם למקום העבודה.

לצד האמור יש להוסיף כי מגישתו של בית הדין הארצי, בין היתר מדבריו בעניין מכלל, ניתן ללמוד שיש להעמיד את מבחן העונתיות כמבחן מהותי ולא טכני בלבד, ויש לבחון גם את מהותה אובייקטיבית של העבודה, הן מבחינת ארגונה אצל המעסיק המסוים (לענייננו – הנתבעים) והן ביחס לאופי עבודתו של העובד (לענייננו – כל אחד מהתובעים) אצל המעסיק, וזאת בבואנו ליישם את הוראות צו ההרחבה (לאחר מתן פרשנות מתאימה להן) ביחס לכל אחד מהתובעים.

ז. נאמר כבר כעת, כי העדות היחידה שסיפקה הסבר כלשהו למונחים המופיעים בהסכם הקיבוצי וצו ההרחבה, הינה זו של נציג התאחדות האיכרים, מר ישי פולק, והסבריו, המתארים את הצרכים השונים לכוח עבודה בענף החקלאות ואופי העסקת העובדים בענף – לא נסתרו ולא הופרכו, והם מספקים מענה הגיוני לשאלה מה בין עובד עונתי לעובד עונתי קבוע.

על בסיס דבריו אנו מוצאים לנכון להעדיף את הפרשנות בה מצדדים הנתבעים, לפיה עובד עונתי הינו מי שמבצע "עבודות חקלאיות" כהגדרתן בהסבריו שצוטטו לעיל, אשר דורשות מיומנות נרכשת בביצוען, דוגמת עבודות הקטיף אותן ביצעו התובעים.

עבודות אלה מבוצעות, מטבען, בעונות המתאימות.

עוד אנו מקבלים את הגישה שבאה לידי ביטוי בדבריו, לפיהן התנאי של עבודה בת 6 חודשים – מתייחס לעבודה במהלך 6 חודשים רצופים בעונה, ולא 6 חודשים שהצטברו במהלך תקופה בלתי מוגדרת ושאינה מוגבלת.

גישה זו מתיישבת גם עם כוונת הצדדים להסכם הקיבוצי להעניק עדיפות בעונות הבאות, למי שעבד תקופה רצופה במהלך עונה קודמת לפחות, על פני מי שעבד פרקי זמן קצרים, אקראיים ובלתי סדירים.

פרשנות זו מתיישבת גם עם הגיונה של החקיקה והלך רוחה של ההלכה הפסוקה, לפיה לעובד זיקה למקום העבודה, וזיקתו מקבלת משנה תוקף מקום בו הוא עובד באותו מקום עבודה פרק זמן ארוך ורצוף יותר.

ח. לאור האמור לעיל אנו קובעים כי יש לבדוק את זכויותיו של כל אחד מהתובעים, ככל שהן נתבעות מכוח צו ההרחבה, ולקבוע האם יש לראותו כעובד עונתי קבוע, רק מקום בו עולה שעבד לפחות ששה חודשים רצופים בשירות מעסיקו, ורק החל מהשלב בו השלים עבודה רצופה בת ששה חודשים.

ט. למעלה מן הצריך, נוסיף ונאמר כי יתכן שבמקרים המתאימים בהם ניתן לזהות מתכונת עבודה שבה העובד עבד במהלך פרק זמן הקרוב לשישה חודשים בעונה נתונה או במספר עונות, או שעבד במהלך תקופה בת שישה חודשים ויותר שההפסקה ברציפותם קצרה, והינה , למשל, בת חודש או מעט מעבר לכך, ונוצרה עקב נסיבות שבגינן ראוי להתעלם ממנה, דוגמת מחלה של העובד, שירות מילואים, או חוסר תום לב של המעביד שנמנע מלהעסיק את העובד ברציפות כדי להתחמק מתשלום זכויות – במקרים כאלה ראוי בכל זאת לראות בעובד כעובד קבוע.

אפשרות שכזו יכול שתהווה פתרון ראוי לנסיבות בהן מבחינה מהותית מדובר במתכונת עבודה עונתית בעלת אופי קבוע, חרף אי השלמת ששה חודשי עבודה רצופים, ויש בה כדי להוות מענה לטענת התובעים לפיהן במקרים מסויימים עלול להיווצר מצב בו קבלת גישתם הפרשנית של הנתבעים תביא לקיפוח זכויות העובדים.

ברם – טענות שכאלה ראוי שייטענו מפורשות בכתבי הטענות ויובאו ראיות לצורך ליבונן, בעוד שבענייננו לא הועלו ולו ברמז, וודאי שלא הובאו ראיות בקשר אליהן.

5. בטרם נעבור לבדיקת זכאותו של כל אחד מהעובדים-התובעים באופן פרטני למי מבין התשלומים שנתבעו על ידיו, נעיר מספר הערות שיש להן נפקות לגבי התובעים כולם –

א. אשר לשאלה מהו השכר היומי ששולם לתובעים –

אין חולק שבתלושי השכר נרשם שלתובעים שולם שכר יומי של 130 ₪.

אין גם חולק ששכר התובעים שולם במזומן.

לטענת הנתבעים, שכרם של התובעים לא שולם לידיהם ישירות אלא לאחד מהם שהוגדר כראש הקבוצה, שולם לאחד העובדים שהיה ראש הקבוצה, והוא זה שמסר להם את השכר, למעשה לפי שיקול דעתו.

הוסיפו הנתבעים וטענו שהשכר שהועבר לראש הקבוצה היה 165 ₪ ליום, וזאת על בסיס הסכמה שההפרש בין הסך של 130 ל – 165 בא לכסות את הזכויות הנלוות.

טענה זו, שהוכחשה מכל וכל על ידי התובעים, נטל הוכחתה על הנתבעים, ונטל זה לא הורם.

נציין כי הגם שעדות הנתבעים הייתה עקבית, והתרשמנו שדבריהם נאמרו בכנות, הרי שמעבר לכך שהם לא גילו כל בקיאות (ולמרבית הצער גם לא אכפתיות או מעורבות) בכל הנוגע לשאלה מה היו זכויותיהם של עובדיהם, הרי שלא התיימרו לטעון שהייתה הסכמה ברורה ומוגדרת באשר לייעודו של ההפרש בין השכר היומי הנקוב בתלושי השכר לזה שלטענתם הועבר בפועל לעובדים, ובגין אילו זכויות נלוות משולמים הכספים הנטענים.

מסקנתנו הינה, אם כן, שלתובעים שולם שכרם היומי בלבד, וכן שולמה השתתפות בהוצאות הנסיעה לעבודה וממנה, זאת ותו לא, ועל כן יש לחשב את המגיע לכל עובד בהתאם להוראות הדין וצו ההרחבה, לאור היקף עבודתו וויתקו.

ב. טענות ההתיישנות של הנתבעים -

הנתבעים טענו טענות התיישנות ביחס לחלק מהזכויות שנתבעו, בין מכוח חוק ההתיישנות ובין לאור הוראות התיישנות מיוחדות שנקבעו בדברי החקיקה הרלבנטיים.

התובעים ניסו לטעון כי לאור העובדה שלא נוהלו רישומים של ימי העבודה והחופשה – אין תחולה להוראות ההתיישנות הרלבנטיות.

טענה זו, שלא ברור על מה היא נסמכת, דינה להידחות.

בנוסף, ניסו התובעים לטעון, לראשונה בסיכומיהם, שיש לייחס משקל לעובדה שהנתבעים טענו שבכל פעולותיהם בנוגע לשכר עובדיהם הסתמכו על הנהלת החשבונות של האגודה השיתופית אליה השתייכו ולגזור מנסיבות אלה טענת מרמה שמפסיקה את מרוץ ההתיישנות.

גם טענה בלתי ברורה זו אין בה ממש, מה גם שנוכח עיתוי העלאתה לראשונה אין להידרש אליה.

על כן זכויות התובעים ייבדקו לאור הוראות ההתיישנות המתאימות.

ג. התביעות להפרשות לקרן ההשתלמות והמלגות לפועלים חקלאיים –

סעיף 38 לצו ההרחבה כהגדרתו לעיל, קובע חובת הפרשה ל- "קרן השתלמות ומלגות לפועלים חקלאיים ובניהם בע"מ".

עיון בסעיף האמור מעלה כי אין מדובר בקרן השתלמות אישית, שבה נעשה חסכון אישי לזכות העובד, אלא בקרן כללית שמטרתה לדאוג, בין היתר, להשתלמויות.

בהינתן האמור לעיל, אין התובעים זכאים לתשלום פיצוי בשיעור הכספים שהיו אמורים להיות מופרשים על ידי המעסיק לאותה קרן, ודין תביעות התובעים בהקשר זה להידחות.

ד. הנתבעים טענו כי לכל עובד ניתן, כחלק מתשלום שכרו, ארגז פרי אחת לחודש.

טענה זו הוכחשה על ידי כל התובעים, ומעבר לבעייתיות שבתשלום שכר באופן האמור לאור הוראות סעיפים 2 ו- 3 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, הרי שלא הוצגו כל ראיות לעניין ערכם הכספי של ארגזי הפרי הנטענים, וככלל לא ניתן לומר שטענה זו הוכחה, ועל כן לא יינתן ביטוי כלשהו לטענות הנתבעים שנטענו בהקשר זה.

ה. התובעים כולם כללו בתביעותיהם רכיב תביעה של "פיצוי בגין נזק לא ממוני" בשל "התעלמות, עוגמת נפש, סחיבת זמן", בסכומים שבין 1,000 ל- 3,000 ₪, בזיקה לסכומי התביעות.

נפנה לכך שעל פי ההלכה הפסוקה, פיצוי שכזה יהא מקום להטילו מקום שבו מוכח כי המעסיק פעל במודע ובחוסר תום לב על מנת לפגוע בזכויות העובד.

בענייננו, הגם שיש לקבוע שלתובעים לא שולמו הזכויות הנלוות להם היו זכאים, הרי שוודאי שלא הוכח שהתנהגותם של הנתבעים עלתה כדי חוסר תום לב וכוונה לפגיעה בזכויות העובדים, הגם שהסתמכותם המוחלטת על הנהלת החשבונות באגודה השיתופית לא תושיע אותם מקום בו מדובר בתשלומים שהייתה חובה לשלמם לעובדים, ותשלום אותם סכומים יושת עליהם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ו. התובעים טענו בסיכומיהם שהנתבעים הודו בכתב הגנתם בחלק מהזכויות שתבעו גם מכוח הגדרתם כעובדים עונתיים קבועים.

טענה זו דינה להידחות, שכן הנתבעים הבהירו הבהר היטב בכתבי הגנתם שהחישובים הכספיים שנעשו בכתבי ההגנה נעשים מטעמי זהירות בלבד, בכפוף להכחשת הגדרת התובעים כעובדים קבועים, ורק למקרה בו תתקבל טענה זו של התובעים.

נעבור כעת לבחינת זכויותיהם של התובעים באופן פרטני.

6. העובד בדארנה קאסם –

א. תביעתו של מר בדארנה הוגשה ביום 27/08/13.

עיון בתלושי השכר שהוצגו ביחס אליו מראה שעבד בשירות הנתבע מר דוד גוטמכר בשנים הבאות ובחודשים הבאים –

בשנת 2006 בחודשים יוני, יולי ואוגוסט.

בשנת 2007 בחודשים יוני, יולי, אוגוסט, אוקטובר, נובמבר ודצמבר.

בשנת 2008 בחודשים מאי, יוני, יולי, אוגוסט ודצמבר.

בשנת 2009 בחודשים אפריל, מאי, יולי, אוגוסט ודצמבר.

בשנת 2010 בחודשים ינואר, פברואר, יוני, יולי, אוגוסט ודצמבר.

למען הסדר יוער כי בחלק מהחודשים שפורטו לעיל עבד מר בדארנה חודשים מלאים, ובחלק בלתי מבוטל עבודה חלקית, לעיתים של ימים בודדים.

ב. לאור עיתוי הגשת התביעה - התיישנו כל התביעות בגין החודשים שקדמו לאוגוסט 2006.

ג. מהפירוט שהובא לעיל ניתן לראות שלא קיים פרק זמן אחד של ששה חודשים רצופים בהם עבד מר בדארנה.

אמנם, בחלק מהשנים, כפי שפורט לעיל, עבד תובע זה שישה חודשים, והיה ביניהם נתק ברציפות של חודש אחד (כמו למשל בשנת 2007), אולם התובע לא טען שיש להתעלם מנתק זה ברציפות שכן נעשה במזיד או מנסיבות שאינן בשליטתו, וודאי שלא הובאו כל ראיות בהקשר זה.

משכך אין לראותו כעובד עונתי קבוע.

על כן יש לדחות את תביעתו של עובד זה לכל הרכיבים שעל פי צו ההרחבה ישולמו לעובדים קבועים בלבד, שהם – תוספת ותק, מענק שנתי (שלו זכאים עובדים חודשיים קבועים או עובדים עונתיים חודשיים או עובדים יומיים קבועים) דמי חגים ודמי הבראה שאינם מכוח הדין הכללי, תוספת משפחה , ופיצוי בגין הפרשות בחסר לפיצויי פיטורים.

ד. פדיון חופשה –

נאמר כי בהקשר לתביעות לפדיון חופשה טענו הנתבעים טענת התיישנות לפיה כל תביעה שמתייחסת לתקופה שקדמה לשלוש השנים שעובר להגשת התביעות – התיישנה.

טענה זו שגויה.

אמנם, על פי סעיף 31 לחוק חופשה שנתית תשי"א 1951 כל תביעה מכוח החוק מתיישנת בחלוף שלוש שנים, אולם על פי ההלכה הפסוקה עובד זכאי, עם סיום העסקתו, לפדיון ימי חופשה שהיה זכאי לקבל בשלוש השנים המלאות האחרונות להעסקתו בצירוף הימים שנצברו לזכותו בשנת העבודה השוטפת.

מאחר ויחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בחודש דצמבר 2010 והתביעה הוגשה בחודש אוגוסט 2013 – טרם חלפה תקופת ההתיישנות.

יש לבדוק, אם כן, מהי יתרת החופשה לפדיון שעמדה לזכות התובע נכון לחודש דצמבר 2010, בגין השנים 2007 עד 2010 (כולל).

היקף הזכאות של התובע ייבדק לאור הוראות חוק חופשה שנתית בנוסח שהיה בתוקף בעת הרלבנטית.

בשנת 2007 עבד התובע בסך הכל 129 ימים.

בשנת 2008 עבד התובע בסך הכל 81 ימים.

בשנת 2009 עבד התובע בסך הכל 95 ימים.

בשנת 2010 עבד התובע בסך הכל 85 ימים.

בגין כל אחת מהשנים יש לחשב את מספר ימי החופשה בהתאם להוראות סעיף 3(ג) (2) לחוק חופשה שנתית, המתייחס למקרים בהם הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעסיק קיים בחלק משנת העבודה והעובד עבד בתוך אותו חלק שנה פחות מ- 240 ימים, ואז יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף קטן (א) לחוק, כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 240.

תוצאת חישוב כאמור הוא 3.22, אולם חלק של יום חופשה לא יובא במניין ועל כן התובע יש לזכות את התובע בשלושה ימי חופשה בתשלום.

תוצאת אותו חישוב ביחס לשנת 2008 מביא לתוצאה לפיה התובע היה זכאי ל- 1.68 ימי חופשה, ולתשלום בגין יום חופשה אחד.

בגין שנת 2009 היה התובע זכאי לשני ימי חופשה.

ובגין שנת 2010 היה התובע זכאי לשלושה ימי חופשה.

בסך הכל התובע זכאי לפדיון חופשה בשיעור שכר עבודה בעבור 9 ימים, והתחשב בשכר היומי על הנתבע לשלם לו בגין רכיב זה סך של 1,170 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/01/11 ועד לתשלום המלא בפועל.

ה. דמי חגים מכוח הדין הכללי –

התובע לא הוכיח (ולמעשה גם לא התיימר להמציא פירוט ולו בסיסי ביותר לעניין זה) אלו ימי חג חלו בחודשים בהם עבד בשירות הנתבע, איזה מהם לא חל ביום השבת, ולא הראה ואף לא התיימר לטעון שעבד בימים שלפני ואחרי מי מבין החגים.

על כן נדחית תביעתו לדמי חגים.

ו. דמי כלכלה – אין מקום למחלוקת שכל העובדים בענף החקלאות זכאים לדמי כלכלה, אשר עמדו בעת הרלבנטית על 4 ₪ ליום לעובדים יומיים.

בגין חודש אוגוסט 2006 (התשלומים בגין יתר החודשים באותה שנה התיישנו) זכאי היה התובע בעבור דמי כלכלה ל- 100 ₪.

אלה ישולמו לו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 01/09/06 ועד לתשלום המלא בפועל.

בגין שנת 2007 בה עבד התובע 129 ימים, זכאי הוא לדמי כלכלה בסך של 516 ₪, ואלה ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שאמנם אמורים להיות מחושבים בגין כל חודש בנפרד, אולם כדי שלא להכביד יתר על המידה יחושבו מחציון תקופת העבודה באותה שנה, דהיינו מיום 01/09/07 ועד לתשלום המלא בפועל.

בגין שנת 2008 בה עבד התובע 81 ימים, ישולמו לו דמי כלכלה בסך של 324 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה 01/07/08 ועד לתשלום המלא בפועל.

בגין שנת 2009 בה עבד התובע 95 ימים, ישולמו לו דמי כלכלה בסך של 380 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה 01/07/09 ועד לתשלום המלא בפועל.

בגין שנת 2010 בה עבד התובע 85 ימים, ישולמו לו דמי כלכלה בסך של 340 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה 01/07/10 ועד לתשלום המלא בפועל.

.

ח. פיצוי בגין העדר הפרשות פנסיוניות –

שלא כטענת הנתבעים, לפיה על מעסיק בענף החקלאות להפריש הפרשות פנסיוניות רק בגין עובדים קבועים, הרי שעל פי ס' 43 לצו ההרחבה הענפי על המעסיק להפריש 6% משכר העובד בעבור פנסיית יסוד.

בהתחשב במספר ימי העבודה שעבד התובע בתקופה שלא התיישנה, דהיינו החל מחודש אוגוסט 2006, על הנתבע לשלם לו פיצוי בשיעור 3,237 ₪ (415 ימים במכפלת 130 ₪ ליום כפול 6%).

סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/01/11 ועד לתשלום המלא בפועל.

ט. בנוסף, ישלם הנתבע לתובע זה שכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪.

נציין כי לעניין תובע זה, כמו גם יתר התובעים, לקחנו בחשבון מחד גיסא את הסכומים שנפסקו בעבור זכויות קוגנטיות שלא שולמו כלל, ומאידך את העובדה שאלה היו נמוכים, בכל המקרים, מהסכומים שנתבעו, וזאת במידה משמעותית ביותר.

7. העובדת בדארנה יומנה –

א. גם תביעתה של עובדת זו הוגשה ביום 27/08/13.

עיון בתלושי השכר שהוצגו ביחס אליה מראה שעבדה בשירות הנתבע מר דוד גוטמכר בשנים הבאות ובחודשים הבאים –

בשנת 2006 בחודשים מאי , יוני, יולי, אוגוסט, ספטמבר, אוקטובר, נובמבר ודצמבר.

מכאן שהחל מחודש נובמבר 2006 היה מקום לראות בה עובדת עונתית קבועה.

בשנת 2007 בחודשים ינואר, מרץ, אפריל, מאי, יוני, יולי, אוגוסט וספטמבר.

בשנת 2008 בחודשים אפריל , מאי, יוני, יולי, אוגוסט ואוקטובר.

בשנת 2009 בחודשים יוני, יולי, אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר.

ב. לאור עיתוי הגשת התביעה התיישנו התביעות שנוגעות לחודשים שקדמו לאוגוסט 2006.

כמו כן ומשחלפו יותר משלוש שנים בין מועד סיום יחסי העבודה למועד הגשת התביעה – התיישנה התביעה לפדיון חופשה.

ג. דמי חגים – בהתאם לסעיף 28 (ב) לצו ההרחבה הענפי עובד עונתי קבוע יקבל שכר ימי החג החלים בתקופת עבודתו העונתית לרבות חגים החלים בשבת ולא פחות מחמישה ימי חג בעונה.

מאחר והתובעת לא הפנתה לימי החג שחלו בחודשים בהם עבדה ולא המציאה ולו את הפירוט הבסיסי ביותר, יפסקו לה 5 ימי חג לכל שנת עבודה.

משכך על הנתבע לשלם לתובעת דמי חגים בגין 20 ימי חג, ובסך של 2,600 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה 01/01/08 ועד לתשלום המלא בפועל.

ד. תוספת ותק – על פי הטבלה שבנספח ב' העובד הקבוע זכאי לתוספת ותק לפי התעריפים הבאים החל משנת עבודתו השנייה –

בגין השנה השנייה זכאי העובד לסך של 17.5 ₪ לחודש ; בגין השנה השלישית לסך של 35 ₪ לחודש, ובגין השנה הרביעית לסך של 52.5 ₪ לחודש.

מכאן שבגין שנת 2007 הייתה התובעת זכאית לתוספת ותק בסך כולל של 140 ₪, בגין שנת 2009 בסך כולל של 210 ₪, ובגין שנת 2009 סך של 262.5 ₪.

על כן אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת בגין תוספת ותק שלא שולמה לה סך של 612.5 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/11/09 ועד לתשלום המלא בפועל.

ה. דמי כלכלה – התובעת זכאית לדמי כלכלה בסך 4 ₪ בגין כל יום עבודה.

בגין שנת 2006 בה עבדה התובעת (החל מחודש אוגוסט) 98 ימים, זכאית הייתה לדמי כלכלה בסך של 392 ₪, ואלה ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שאמנם אמורים להיות מחושבים בגין כל חודש בנפרד, אולם כדי שלא להכביד יתר על המידה יחושבו מחציו תקופת העבודה באותה שנה, דהיינו מיום 01/07/06 ועד לתשלום המלא בפועל.

בגין שנת 2007 בה עבדה התובעת 199 ימים, הייתה היא זכאית לדמי כלכלה בסך של 796 ₪, ואלה ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה, דהיינו מיום 01/06/07 ועד לתשלום המלא בפועל.

בגין שנת 2008 בה עבדה התובעת 147 ימים, הייתה היא זכאית לדמי כלכלה בסך של 588 ₪, ואלה ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה, דהיינו מיום 01/07/08 ועד לתשלום המלא בפועל.

בגין שנת 2009 בה עבדה התובעת 122 ימים, הייתה היא זכאית לדמי כלכלה בסך של 488 ₪, ואלה ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה, דהיינו מיום 01/08/09 ועד לתשלום המלא בפועל.

ו. דמי הבראה – על פי סעיף 32 לצו ההרחבה הענפי, עובד קבוע יקבל 7 ימי הבראה בשנה (בגין כל אחת משבע שנות עבודתו הראשונות), וכאשר מדובר בעובד עונתי – בהתאם לחלקה היחסי של העונה בה עבד משנת העבודה.

בשנת 2008 עבדה התובעת 6 חודשים ובגינם הייתה זכאית ל - 3.5 ימי הבראה, ובשנת 2009 עבדה 5 חודשים, כך שהייתה זכאית ל- 2.52 ימי הבראה.

למעשה, הזכאות לדמי הבראה הינה מכוח הצו הענפי ולא מכוח צו ההרחבה הכללי, שמזכה בדמי הבראה בגין שתי שנות העבודה האחרונות בהן עבד העובד בלבד, מקום בו מוגשת התביעה לאחר תום יחסי העבודה.

לפיכך יש לחשב את זכאותה גם בגין השנים שקדמו ל- 2008, דהיינו 2007 ו- 2006 החל מחודש אוגוסט.

בשנת 2006 עבדה התובעת מחודש אוגוסט 5 חודשים, ובשנת 2007 - 8 חודשים.

מכאן שבגין שנת 2006 זכאית התובעת ל2.52 ימי הבראה, ובגין שנת 2007 ל- 4.66 ימי הבראה.

בסך הכל הייתה התובעת זכאית ל- 13 ימי הבראה, אולם משתבעה פדיון של 10 ימים – זה השיעור שייפסק לה.

על כן על הנתבע לשלם לה דמי הבראה בסך שנתבע, שעומד על 2,800 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/11/09 ועד לתשלום המלא בפועל.

ז. מענק שנתי – על פי נספח ב' לצו ההרחבה הענפי עובדים יומיים קבועים זכאים ל- 4 ₪ בגין כל יום עבודה.

מכאן - החישוב בעניין זה זהה לחלוטין לחישוב בעניין דמי כלכלה, והוא יהיה כדלקמן –

בגין שנת 2006 בה עבדה התובעת (החל מחודש אוגוסט) 98 ימים, זכאית הייתה למענק שנתי בסך של 392 ₪, ואלה ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שאמנם אמורים להיות מחושבים בגין כל חודש בנפרד, אולם כדי שלא להכביד יתר על המידה יחושבו מחציו תקופת העבודה באותה שנה, דהיינו מיום 01/07/06 ועד לתשלום המלא בפועל.

בגין שנת 2007 בה עבדה התובעת 199 ימים, הייתה היא זכאית למענק שנתי בסך של 796 ₪, ואלה ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה, דהיינו מיום 01/06/07 ועד לתשלום המלא בפועל.

בגין שנת 2008 בה עבדה התובעת 147 ימים, הייתה היא זכאית למענק שנתי בסך של 588 ₪, ואלה ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה, דהיינו מיום 01/07/08 ועד לתשלום המלא בפועל.

בגין שנת 2009 בה עבדה התובעת 122 ימים, הייתה היא זכאית למענק שנתי בסך של 488 ₪, ואלה ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה, דהיינו מיום 01/08/09 ועד לתשלום המלא בפועל.

ח. פיצוי בגין העדר הפרשות פנסיוניות –

התובעת תבעה פיצוי בשיעור 6% משכרה בגין הפרשות פנסיוניות שלא הופרשו בהתאם לצו ההרחבה.

בהתחשב במספר ימי העבודה שעבדה התובעת בתקופה שלא התיישנה, דהיינו החל מחודש אוגוסט 2006, על הנתבע לשלם לה פיצוי בשיעור 4,415 ₪ (566 ימים במכפלת 130 ₪ ליום כפול 6%).

סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/01/11 ועד לתשלום המלא בפועל.

ט. בנוסף ישלם הנתבע לתובעת זו שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

8. העובדת חלאילה בהייה –

א. גם תביעתה של עובדת זו הוגשה ביום 27/08/13.

עיון בתלושי השכר שהוצגו ביחס אליה מראה שעבדה בשירות הנתבע מר דוד גוטמכר בשנים הבאות ובחודשים הבאים –

בשנת 2006 בחודשים מאי, יוני, יולי, ספטמבר, אוקטובר, נובמבר ודצמבר.

בשנת 2007 בחודשים אפריל ומאי.

בשנת 2008 בחודשים אפריל ומאי.

ב. לאור עיתוי הגשת התביעה התיישנו התביעות שנוגעות לחודשים שקדמו לאוגוסט 2006.

כמו כן ומשחלפו יותר משלוש שנים בין מועד סיום יחסי העבודה למועד הגשת התביעה – התיישנה התביעה לפדיון חופשה.

ג. משלא עבדה עובדת זו ששה חודשים ברציפות, לא ניתן לראותה כעובדת קבועה, ועל כן יש לדחות את תביעותיה לכל הרכיבים שעל פי צו ההרחבה ישולמו לעובדים קבועים בלבד, שהם – תוספת ותק, מענק שנתי (שלו זכאים עובדים חודשיים קבועים או עובדים עונתיים חודשיים או עובדים יומיים קבועים) דמי חגים ודמי הבראה שאינם מכוח הדין הכללי, תוספת משפחה, ופיצוי בגין הפרשות בחסר לפיצויי פיטורים.

ד. דמי חגים -

התובעת לא הוכיחה (ולמעשה גם לא התיימרה להמציא פירוט ולו בסיסי ביותר לעניין זה) אלו ימי חג חלו בחודשים בהם עבדה בשירות הנתבע, איזה מהם לא חל ביום השבת, ולא הראתה ואף לא התיימרה לטעון שעבדה בימים שלפני ואחרי מי מבין החגים.

על כן נדחית תביעתה לדמי חגים.

ה. דמי כלכלה -

אין מקום למחלוקת שכל העובדים בענף החקלאות זכאים לדמי כלכלה, אשר עמדו בעת הרלבנטית על 4 ₪ ליום לעובדים יומיים.

בשנת 2006 עבדה התובעת החל מחודש אוגוסט 100 ימים לכן הייתה זכאית לסך של 400 ₪ בגין דמי כלכלה, ואלה ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שאמנם אמורים להיות מחושבים בגין כל חודש בנפרד, אולם כדי שלא להכביד יתר על המידה יחושבו מחציון תקופת העבודה באותה שנה, דהיינו מיום 01/11/06 ועד לתשלום המלא בפועל.

בשנת 2007 עבדה התובעת 50 ימים, ועל כן הייתה זכאית לדמי כלכלה בסך של 200 ₪, ואלה ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שאמנם אמורים להיות מחושבים בגין כל חודש בנפרד, אולם כדי שלא להכביד יתר על המידה יחושבו מחציון תקופת העבודה באותה שנה, דהיינו מיום 01/05/07 ועד לתשלום המלא בפועל.

בשנת 2008 עבדה התובעת 49 ימים, ועל כן הייתה זכאית לדמי כלכלה בסך של 196 ₪, ואלה ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שאמנם אמורים להיות מחושבים בגין כל חודש בנפרד, אולם כדי שלא להכביד יתר על המידה יחושבו מחציון תקופת העבודה באותה שנה, דהיינו מיום 01/05/08 ועד לתשלום המלא בפועל.

ו. פיצוי בגין היעדר הפרשות פנסיוניות –

בשנת 2006, בתקופה שלא התיישנה דהיינו החל מחודש אוגוסט, עבדה התובעת 100 ימים.

בגין שנה זו, אם כן, היה על הנתבע להפריש בגינה סך של 780 ₪, בשנת 2007 עבדה התובעת 50 ימים, ובגין תקופה זו היה על הנתבע להפריש בעבורה סך של 390 ₪.

בשנת 2008 עבדה התובעת 49 ימים, ובגין תקופה זו היה על הנתבע להפריש בעבורה סך של 382 ₪.

בסך הכל היה על הנתבע להפריש בגין תובעת זו סך של 1,552 ₪, והפיצוי בגין העדר הפרשת הסך האמור ישולם לתובעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/06/08 ועד לתשלום המלא בפועל.

ז. בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת זו שכ"ט עו"ד בסך של 800 ₪.

9. העובד בדארנה מוחלס-

א. תביעתו של מר בדארנה הוגשה ביום 27/08/13.

עיון בתלושי השכר שהוצגו ביחס אליו מראה שעבד בשירות הנתבע מר דוד גוטמכר בשנים הבאות ובחודשים הבאים –

בשנת 2006 בחודשים מרץ, אפריל, מאי, יוני, יולי ואוגוסט.

בשנת 2007 בחודשים אפריל, מאי, יוני, יולי ואוגוסט.

כמו כן עבד חודשים רבים ורצופים בשנת 2005 במהלכה עבד בכל החודשים למעט פברואר, וכן בין השנים 2000 עד 2004 ובשנים 1998 ו- 1999.

ב. נוכח עיתוי הגשת תביעתו של תובע זה – התיישנו התביעות בגין החודשים שקדמו לאוגוסט 2006.

כמו כן התיישנה תביעתו לפדיון חופשה.

לצד זאת, נוכח עבודתו עובר לתקופה שטרם התיישנה – היה זכאי כבר מתחילתה של תקופה זו למעמד של עובד קבוע שכן עבד מספר תקופות שעלו על 6 חודשים רצופים, לרבות בשנת 2006.

ג. התביעה לדמי חגים –

בהתאם לסעיף 28 (ב) לצו ההרחבה הענפי עובד עונתי קבוע יקבל שכר ימי החג החלים בתקופת עבודתו העונתית לרבות חגים החלים בשבת ולא פחות מחמישה ימי חג בעונה.

מאחר והתובע לא הפנה לימי החג שחלו בחודשים בהם עבד ולא המציא ולו את הפירוט הבסיסי ביותר, יפסקו לו 5 ימי חג לכל שנת עבודה.

בגין שנת 2006 היה זכאי, נכון לסוף העונה בה עבד, בחודש אוגוסט, החודש הראשון בו טרם חלה התיישנות, דמי הבראה בעבור 5 ימים, ועל כן על הנתבע לשלם לו סך של 650 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/09/06 ועד התשלום המלא בפועל.

ובגין שנת 2007 אותו מספר של ימי חג , על כן על הנתבע לשלם לו בגין שנה זו דמי חגים בסך 650 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/09/07 ועד לתשלום המלא בפועל.

ד. תוספת ותק –

על פי הטבלאות שבנספח ב' לצו ההרחבה הענפי זכאי עובד קבוע בגין שנת העבודה השמינית שלו לתוספת ותק בסך של 122.5 ₪ לחודש, ובגין השנה התשיעית סך של 140 ₪ לחודש.

לפיכך, בגין שנת 2006, שהייתה השנה השמינית לעבודתו של מר בדארנה, היה על הנתבע לשלם לו בגין חודש אוגוסט סך של 122.5 ₪, אשר ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/09/06 ועד לתשלום המלא בפועל.

בגין שנת 2007 בה עבד התובע 5 חודשים תשולם לו תוספת ותק בסך כולל של 700 ₪ וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה, דהיינו מיום 01/07/07 ועד לתשלום המלא בפועל.

ה. דמי כלכלה –

התובע מר בדארנה זכאי, ככל העובדים היומיים, לדמי כלכלה בסך 4 ₪ בגין כל יום עבודה.

ככל שהדבר נוגע לשנת 2006 לא הוצגו תלושי שכר אלא רק טופס 106, ועל כן נצא מנקודת הנחה שהתובע עבד באותו חודש 25 ימים.

על כן היה זכאי לדמי כלכלה בסך של 100 ₪, שעל הנתבע לשלמם לו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/09/06 ועד לתשלום המלא בפועל.

בשנת 2007 עבד התובע בחודש אפריל 25 ימים, בחודש מאי 25 ימים, בחודש יוני 10 ימים, בחודש יולי 26 ימים ובחודש אוגוסט 25 ימים.

עולה שבגין שנת 2007 על הנתבע היה לשלם לתובע דמי כלכלה בסך כולל של 444 ₪, אשר ישולמו לו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה דהיינו מיום 01/07/07 ועד לתשלום המלא בפועל.

ו. דמי הבראה –

על פי סעיף 32 לצו ההרחבה הענפי, עובד קבוע יקבל 7 ימי הבראה בשנה (בגין כל אחת משבע שנות עבודתו הראשונות), בעבור שנת עבודתו השמינית 8 ימים ובגין שנת עבודתו התשיעית 9 ימים.

כאשר מדובר בעובד עונתי – בהתאם לחלקה היחסי של העונה בה עבד משנת העבודה.

בשנת 2006 עבד התובע 6 חודשים שהאחרון שבהם היה אוגוסט, ובגינם היה זכאי לתשלום דמי הבראה בעבור 4 ימים שכן הייתה זו השנה השמינית לעבודתו בשירות הנתבע.

בשנת 2007 עבד התובע 5 חודשים, בגינם היה זכאי ל- 5.4 ימי הבראה.

בסך הכל היה התובע זכאי ל- 9.4 ימי הבראה, ומשתבע לפי ערך יום הבראה של 280 ₪ - יש לפסוק לו בגין דמי הבראה סך כולל של 2,632 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/09/07 ועד לתשלום המלא בפועל.

ז. מענק שנתי –

על פי נספח ב' לצו ההרחבה הענפי עובדים יומיים קבועים זכאים ל- 4 ₪ בגין כל יום עבודה בעבור רכיב זה.

מכאן - החישוב בעניין זה זהה לחלוטין לחישוב בעניין דמי כלכלה, והוא יהיה כדלקמן –

ככל שהדבר נוגע לשנת 2006 לא הוצגו תלושי שכר אלא רק טופס 106, ועל כן נצא מנקודת הנחה גם לעניין רכיב זה, שהתובע עבד באותו חודש 25 ימים.

על כן היה זכאי למענק שנתי בסך של 100 ₪, שעל הנתבע לשלמם לו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/09/06 ועד לתשלום המלא בפועל.

בשנת 2007 עבד התובע בחודש אפריל 25 ימים, בחודש מאי 25 ימים, בחודש יוני 10 ימים, בחודש יולי 26 ימים ובחודש אוגוסט 25 ימים.

עולה שבגין שנת 2007 על הנתבע היה לשלם לתובע מענק שנתי בסך כולל של 444 ₪, אשר ישולמו לו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה דהיינו מיום 01/07/07 ועד לתשלום המלא בפועל.

ח. פיצוי בגין העדר הפרשות פנסיוניות –

בשנת 2006 יש לקחת בחשבון רק את חודש אוגוסט, שכן התקופה שקדמה לו התיישנה.

כפי שכבר צוין לעיל, בגין חודש זה לא הומצא תלוש שכר, אלא רק טופס 106, והנחתנו לצורך חישוב זכויותיו של התובע הינה שעבד באותו החודש 25 ימים.

על כן בגין שנת 2006 יש לראות את התובע כזכאי לפיצוי בגין העדר הפרשות בסך של 195 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/09/06 ועד לתשלום המלא בפועל.

בשנת 2007 עבד התובע 91 ימים, ועל כן יש לראותו כזכאי לפיצוי בגין העדר הפרשות באותה שנה בסך של 710 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה ומיום 01/07/07.

ט. כן על הנתבע לשלם לתובע זה שכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪.

10. העובדת סמירה עלי –

א. תביעתה של הגב' עלי הוגשה ביום 08/03/15.

עיון בתלושי השכר שהוצגו ביחס אליה מראה שעבדה בשירות הנתבע מר רונן גוטמכר בשנים הבאות ובחודשים הבאים –

בשנת 2008 במהלך שישה חודשים בתקופה שבין יולי עד דצמבר (יוער כי עובדת זו הגישה תלושי שכר שלא ניתן לקרוא את חודש העבודה הנקוב בהם) ובשנת 2009 בחודשים ספטמבר, אוקטובר ונובמבר.

ב. משעבדה בשנת 2008 בדיוק 6 חודשים רצופים יש לראותה כעובדת עונתית קבועה החל משנת 2009.

יחד עם זאת משהוגשה התביעה בחלוף יותר משלוש שנים ממועד סיום יחסי העבודה – התיישנה תביעתה לפדיון חופשה.

ג. דמי חגים –

בהתאם לסעיף 28 (ב) לצו ההרחבה הענפי עובד עונתי קבוע יקבל שכר ימי החג החלים בתקופת עבודתו העונתית לרבות חגים החלים בשבת ולא פחות מחמישה ימי חג בעונה.

מאחר והתובעת לא הפנתה לימי החג שחלו בחודשים בהם עבדה ולא המציאה ולו את הפירוט הבסיסי ביותר, יפסקו לה 5 ימי חג לשנת 2009.

לפיכך על הנתבע לשלם לה 650 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/12/09 ועד לתשלום המלא בפועל.

ד. תוספת ותק –

על פי הטבלה שבנספח ב' העובד הקבוע זכאי לתוספת ותק לפי התעריפים הבאים החל משנת עבודתו השנייה, בגינה הוא זכאי לסך של 17.5 ₪ לחודש.

בשנת עבודתה השנייה, 2009, עבדה הגב' עלי 3 חודשים, ועל כן אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת בגין תוספת ותק שלא שולמה לה סך של 52.5 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/12/09 ועד לתשלום המלא בפועל.

ה. דמי כלכלה –

ככל התובעים זכאית הגב' עלי לדמי כלכלה בסך של 4 ₪ לכל יום עבודה.

בשנת 2008 עבדה תובעת זו 131 ימים בחודשים יולי עד דצמבר.

בגין שנה זו על הנתבע לשלם לה דמי כלכלה בסך של 524 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה דהיינו מיום 01/10/08 ועד לתשלום המלא בפועל.

בשנת 2009 עבדה תובעת זו 64 ימים בחודשים ספטמבר עד נובמבר.

בגין שנה זו על הנתבע לשלם לה דמי כלכלה בסך של 256 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה דהיינו מיום 01/11/09 ועד לתשלום המלא בפועל.

ו. דמי הבראה -

על פי סעיף 32 לצו ההרחבה הענפי, עובד קבוע יקבל 7 ימי הבראה בשנה (בגין כל אחת משבע שנות עבודתו הראשונות), וכאשר מדובר בעובד עונתי – בהתאם לחלקה היחסי של העונה בה עבד משנת העבודה.

לפיכך בגין שנת 2008 בה עבדה 6 חודשים, זכאית התובעת לדמי הבראה בעבור 3.5 ימי הבראה, וסך של 980 ₪, אשר ישולמו לה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/01/09 ועד לתשלום המלא בפועל.

ובגין שנת 2009 בה עבדה 3 חודשים זכאית התובעת לדמי הבראה בגין 1.75 ימי הבראה ובסך של 490 ₪, אשר ישולמו לה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/12/09 ועד לתשלום המלא בפועל.

ז. מענק שנתי -

על פי נספח ב' לצו ההרחבה הענפי עובדים יומיים קבועים זכאים ל- 4 ₪ בגין כל יום עבודה.

מכאן - החישוב בעניין זה זהה לחלוטין לחישוב בעניין דמי כלכלה, והוא יהיה כדלקמן –

בשנת 2008 תובעת זו טרם הפכה לעובדת קבועה.

בשנת 2009 עבדה תובעת זו 64 ימים בחודשים ספטמבר עד נובמבר.

בגין שנה זו על הנתבע לשלם לה מענק שנתי בסך של 256 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה דהיינו מיום 01/11/09 ועד לתשלום המלא בפועל.

ח. פיצוי בגין העדר הפרשות פנסיוניות –

בשנת 2008 עבדה תובעת זו 131 ימים בחודשים יולי עד דצמבר.

בגין שנה זו היה על הנתבע להפריש בגינה סך של 1,022 ₪, ומשלא עשה כן עליו לשלם לה פיצוי בסך זה, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה דהיינו מיום 01/10/08 ועד לתשלום המלא בפועל.

בשנת 2009 עבדה תובעת זו 64 ימים בחודשים ספטמבר עד נובמבר.

בגין שנה זו על הנתבע להפריש בגינה סך של 499 ₪, ומשלא עשה כן עליו לשלם לה את הסך האמור וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה דהיינו מיום 01/11/09 ועד לתשלום המלא בפועל.

ט. כן ישלם הנתבע לתובעת זו שכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪.

11. העובדת חנו מג'דולין –

א. תביעתה של הגב' חנו הוגשה ביום 08/03/15.

עיון בתלושי השכר שהוצגו ביחס אליה מראה שעבדה בשירות הנתבע מר רונן גוטמכר בשנים הבאות ובחודשים הבאים –

בשנת 2008 במהלך ארבעה חודשים בתקופה שהחל מחודש מרץ (יוער כי גם עובדת זו הגישה תלושי שכר שלא ניתן לקרוא את חודש העבודה הנקוב בהם).

בשנת 2009 עבדה הגב' חנו 6 חודשים בתקופה שבין אפריל עד ספטמבר.

ב. עובדת זו הפכה לקבועה רק עם סיום עבודתה, ולכן איננה זכאית לזכויות של עובד קבוע.

כמו כן משחלפו יותר משלוש שנים ממועד סיום עבודתה ועד להגשת התביעה – התיישנה תביעתה לפדיון חופשה.

ג. דמי חגים -

התובעת לא הוכיחה (ולמעשה גם לא התיימרה להמציא פירוט ולו בסיסי ביותר לעניין זה) אלו ימי חג חלו בחודשים בהם עבדה בשירות הנתבע, איזה מהם לא חל ביום השבת, ולא הראתה ואף לא התיימרה לטעון שעבדה בימים שלפני ואחרי מי מבין החגים.

על כן נדחית תביעתה לדמי חגים.

ד. דמי כלכלה –

אין מקום למחלוקת באשר לזכאותה של התובעת הגב' חנו לדמי כלכלה בגין כל יום עבודה בפועל ובסך של 4 ₪ ליום.

בשנת 2008 עבדה הגב' חנו 78 ימים, בגינם הייתה זכאית לדמי כלכלה בסך של 312 ₪, אותם על הנתבע לשלם לה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה דהיינו מיום 01/05/08 ועד לתשלום המלא בפועל.

בשנת 2009 עבדה התובעת 137 ימים בגינם הייתה זכאית לדמי כלכלה בסך של 548 ₪ אותם על הנתבע לשלם לה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה דהיינו מיום 01/10/09 ועד לתשלום המלא בפועל.

ה. פיצוי בגין היעדר הפרשות פנסיוניות –

בשנת 2008 עבדה הגב' חנו 78 ימים, בגינם היה על הנתבע להפריש בעבורה סך של 608 ₪, ומשלא עשה כן עליו לשלם לה פיצוי בסך האמור, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה דהיינו מיום 01/05/08 ועד לתשלום המלא בפועל.

בשנת 2009 עבדה התובעת 137 ימים בגינם היה על הנתבע להפריש בעבורה סך של 1,069 ₪ ומשלא עשה כן, עליו לשלם לה את הסך האמור בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה דהיינו מיום 01/10/09 ועד לתשלום המלא בפועל.

ו. כן ישלם הנתבע לתובעת זו שכ"ט עו"ד בסך של 700 ₪.

12. העובד מר בשיר עלי -

א. תביעתו של מר עלי הוגשה ביום 08/03/15.

עיון בתלושי השכר שהוצגו ביחס אליו מראה שעבד בשירות הנתבע מר רונן גוטמכר בשנים הבאות ובחודשים הבאים –

בשנת 2008 בחודשים אפריל מאי ויוני.

בשנת 2009 בחודשים אפריל, מאי, יולי, אוגוסט, ספטמבר, אוקטובר ונובמבר.

ב. עובד זה עבד, אמנם, בשנה השנייה לעבודתו, 7 חודשים, אולם אלה לא היו רצופים, ולכן גם לו היינו אומרים שהפך לקבוע, הייתה זו הגדרה שחלה עליו רק בחודש עבודתו האחרון, נובמבר 2009, ולכן איננו זכאי לזכויות של עובד קבוע עובר לחודש זה.

כמו כן משחלפו יותר משלוש שנים ממועד סיום עבודתו ועד להגשת התביעה – התיישנה תביעתו לפדיון חופשה.

ג. דמי חגים -

התובע לא הוכיח (ולמעשה גם לא התיימר להמציא פירוט ולו בסיסי ביותר לעניין זה) אלו ימי חג חלו בחודשים בהם עבד בשירות הנתבע, איזה מהם לא חל ביום השבת, ולא הראה ואף לא התיימר לטעון שעבד בימים שלפני ואחרי מי מבין החגים.

על כן נדחית תביעתו לדמי חגים.

ד. דמי כלכלה –

אין מקום למחלוקת באשר לזכאותו של מר עלי לדמי כלכלה בגין כל יום עבודה בפועל ובסך של 4 ₪ ליום.

בשנת 2008 עבד מר עלי 71 ימים, בגינם היה זכאי לדמי כלכלה בסך של 284 ₪, אותם על הנתבע לשלם לו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה דהיינו מיום 01/05/08 ועד לתשלום המלא בפועל.

בשנת 2009 עבד התובע161 ימים בגינם היה זכאי לדמי כלכלה בסך של 664 ₪ אותם על הנתבע לשלם לו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה דהיינו מיום 01/08/09 ועד לתשלום המלא בפועל.

ה. פיצוי בגין היעדר הפרשות פנסיוניות –

בשנת 2008 עבד מר 71 ימים, בגינם היה על הנתבע להפריש בעבורו סך של 554 ₪, ומשלא עשה כן עליו לשלם לו פיצוי בסך האמור, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה דהיינו מיום 01/05/08 ועד לתשלום המלא בפועל.

בשנת 2009 עבד התובע 161 ימים בגינם היה על הנתבע להפריש בעבורו סך של 1,256 ₪ ומשלא עשה כן, עליו לשלם לו את הסך האמור בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחציון התקופה דהיינו מיום 01/08/09 ועד לתשלום המלא בפועל.

ו. כן ישלם הנתבע לתובע זה שכ"ט עו"ד בסך של 700 ₪.

13. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏ג' תמוז תשע"ז, ‏27 יוני 2017, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.