1. התובעים הם ילדיה ויורשיה כדין של המנוחה הגב' עזיזה טבול (להלן: "המנוחה"), שהלכה לעולמה ביום 1/12/12.
2. ביום 15/5/12 נערך ונחתם בין המנוחה לנתבע הסכם שכירות, שלפיו השכירה המנוחה לנתבע דירה בת 3 חדרים ברח' הנופר בשדרות, לתקופה שתחילתה ביום 15/2/12 וסופה ביום 14/2/13 (להלן: "ההסכם").
3. תמורת השכירות התחייב הנתבע לשלם למנוחה 1,200 ₪ בכל חודש. לטענת התובעים, הנתבע הפר את הסכם השכירות. לטענת התובעים הנתבע לא שילם את דמי השכירות לחודש השכירות האחרון וגם לא פינה את המושכר בתום תקופת השכירות.
4. לטענת התובעים בסופו של דבר פינה הנתבע את הנכס רק בתום הליך משפטי ולאחר שהוגשה נגדו תביעה לפינוי המושכר. הפינוי היה ביום 2/5/13 ולאחר שפונה הנכס גילו התובעים כי הדירה הוחזרה במצב של הרס מוחלט. התובעים מפרטים בכתב התביעה את הנזקים שמצאו בדירה ולכתב התביעה צורפה חוות דעת של מומחה מטעם התובעים שהעריך את עלות תיקון הנזקים האלה בסכום של 20,000 ₪. התובעים טוענים לכן כי על הנתבע לשלם להם את עלות תיקון הנזקים האמורים, ובנוסף גם דמי שכירות לתקופה שתחילתה בחודש האחרון על פי ההסכם וסופה במועד שבו פונה המושכר בפועל. התובעים טוענים גם כי מאחר שפינוי המושכר נעשה באיחור, הם זכאים גם לפיצוי על פי הנקוב בחוזה ובסכום של 200 ₪ לכל יום איחור בפינוי הנכס.
5. הנתבע מכחיש את כל טענות התובעים.
6. לטענתו, דמי השכירות שולמו על ידו במלואם והם שולמו במזומן לידיה של התובעת 6. הנתבע טוען גם כי אף שאת מפתח הדירה מסר לתובעים ביום 2/5/13 הדירה פונתה על ידו בפועל כבר בסוף חודש מרץ. הנתבע טוען כי אין שחר לטענות התובעים ביחס למצב שבו נמסרה הדירה. בכתב ההגנה טען הנתבע כי הדירה פונתה כאשר היא ריקה, נקיה וצבועה (סעיף 11 לכתב ההגנה). הנתבע טען עוד כי הדירה נמסרה לו במצב כפי שהשיב אותה לידיהם של התובעים וכי מעולם לא שימשה למגורים אלא שימשה כמחסן והתובעים ידעו על כך היטב. זאת, בשל מצבה הירוד של הדירה בעת שהושכרה לו.
7. הנתבע הגיש גם הוא חוות דעת מומחה מטעמו אשר בחן את הנזקים בדירה וקבע כי עלות תיקון הנזקים הינה בסך של 1,850 ₪ בלבד.
8. בדיון שהיה בפני ביום 30/12/14 הסתיימה שמיעת הראיות ולאחריה סיכמו ב"כ הצדדים בע"פ.
9. יש לדון אפוא בטענות הצדדים כסדרן:

מועד הפינוי

1. אני מקבלת את טענת התובעים וקובעת כי הנתבע פינה את הנכס והחזיר אותו לידיהם רק ביום 2/5/13. גם הנתבע מודה כי רק במועד הזה נמסר מפתח הדירה לידי התובעות 1 ו- 6 ומועד זה גם עולה מפסק הדין שניתן בתובענה לפינוי, שאותה הגישו התובעים כנגד הנתבע.
2. לנוכח הסכם השכירות שעליו חתם הנתבע, על הנתבע לשלם לתובעים פיצוי בגין האיחור בפינוי הנכס, בסכום של 200 ₪ לכל יום איחור.

על פי ההסכם היה על הנתבע לפנות את הנכס ביום 14/2/13 ובפועל הוא פינה אותו רק ביום 2/5/13. לא מצאתי מקום להוסיף לתקופה זו את תקופת התיקונים הנדרשת – מאחר שבפועל לא בוצעו תיקונים והדירה נמכרה.

לפיכך, על הנתבע לשלם לתובעים בגין 77 ימי איחור ובסה"כ סכום של 15,400 ₪.

1. בנוסף לסכום האמור, דרשו התובעים כי הנתבע ישלם להם דמי שכירות עבור התקופה שבה המשיך להחזיק בנכס ובנוסף עבור חודש השכירות האחרון על פי ההסכם, שבגינו לא שילם את דמי השכירות.

דמי שכירות פברואר 2013

1. הנתבע טען כי שילם את דמי השכירות עבור החודש האחרון בעת שמסר לידי התובעת 6, סך של 2,400 ₪ בגין שני חודשי השכירות האחרונים (ינואר ופברואר 2013) (סעיף 9 לכתב ההגנה).

טענה זו לא הוכחה ואני דוחה אותה.

1. התובעת 1 הכחישה בעדותה כי הנתבע שילם לה את הסכום האמור (עמ' 12 שו' 17-18; עמ' 13 שו' 3-7). גם התובעת 6 הכחישה זאת (עמ' 16 שו' 10-11) ופירטה במפורש:

ש. תאשרי שלפני פטירת אימך שולמו לך דמי שכירות?

ת. שילמו לי. חודש אחד לא שילמו. על חודש אחרון של השכירות לא שילמו.

(עמ' 12 שו' 28-29)

1. לעומת עדות התובעות, עדותו של הנתבע בעניין זה הייתה מלאה סתירות ובלתי עקבית, באופן השולל כל יסוד תחת גרסתו. תחילה כאשר נשאל הנתבע מי שילם לתובעת 6 עבור החודשים ינואר-פברואר, השיב באופן נחרץ כי היה זה אחיו פרוספר (עמ' 29 שו' 4-6), ואילו בהמשך טען ההפך ואישר כי אין זה נכון שפרוספר שילם לתובעת 6, אלא הוא בעצמו (עמ' 29 שו' 18-19). עם זאת, הנתבע לא זכר מתי שילם לתובעת 6 כטענתו, האם לפני או אחרי המו"מ להארכת החוזה (עמ' 29 שו' 27-31). בעדותו בפני כלל לא חזר על הטענה כי שכירות ינואר-פברואר שולמה לתובעת 6 בסמוך לפטירת אימה, כנטען בסעיף 17 לתצהירו, כאמור.
2. בהמשך עדותו, למעשה אישר הנתבע את גרסת התובעים, באומרו כי רצה לשלם את דמי השכירות בגין החודשים ינואר-פברואר לעו"ד יפרח שייצג את התובעים בעבר:

ש. אתה מספר שרצית לשלם דמי שכירות לעו"ד יפרח, נכון?

ת. נכון.

ש. והוא לא רצה לקבל.

ת. נכון.

ש. איך זה מסתדר עם זה ששילמת? איזה דמי שכירות רצית לשלם לעו"ד יפרח?

ת. את מה שהם טענו שמגיע להם. אם אני לא טועה זה משהו כמו 2,400 ₪.

ש. בית משפט – איך רצית לשלם לעו"ד יפרח אם כבר שילמת?

ת. אם זה הסכום אז אני זוכר נכון. הלכתי אליו לשלם 2,400 ₪ והוא אמר שהוא כבר לא מטפל בתיק של יהודית. לילך באה ונתתי לה 2,400 ₪.

(עמ' 30 שו' 4-21).

1. גם עדותו של פרוספר, אחי הנתבע, לא הועילה לגרסת הנתבע, שכן הלה העיד באופן מתחמק לשאלה מי שילם לתובעים – לפעמים השיב כי רק הוא שילם לתובעים (עמ' 31 שו' 9-10, 24), ואילו בהמשך טען כי איציק היה זה ששילם ללילך על החודשים ינואר-פברואר (עמ' 35 שו' 29-30).
2. שוכנעתי אפוא, כי הנתבע לא שילם את דמי השכירות בגין חודש פברואר 2013. לכן אני מחייבת את הנתבע בסכום של 1,200 ₪ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/2/13.

דמי שכירות לתקופת האיחור בפינוי

1. ביחס לדרישת התובעים לקבל גם דמי שכירות עבור התקופה שמתום השכירות ועד לפינוי בפועל, בנוסף לפיצוי בגין האיחור בפינוי – טען הנתבע כי מדובר בכפל פיצוי.

אני מקבלת את הטענה.

1. כאשר נפגע, תובע פיצויים עקב הפרת חוזה, בית המשפט צריך לשאוף להעמיד את הנפגע במצב בו היה לו קוים החוזה. חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א – 1970 (להלן: "חוק התרופות") מעמיד שורת סעדים לנפגע, תוך אפשרות בחירה ביניהם בכל צירוף של הסעדים, ובלבד שלא יינתן כפל פיצוי בגין אותו נזק, ואין סתירה מהותית בין הסעדים הנתבעים.

ראה: תא"ק (מחוזי מרכז) 5040-08-07 אגבבה נ' ש.כ. אופקים השקעות בע"מ (ניתן ביום 16.05.12, פורסם בנבו); ע"א 1846/92 לוי נ' מבט בניה בע"מ, פ"ד מז(4) 54-55; ד"נ 20/82 אדרס בע"מ נ' הרלו אנד ג'ונס, פ"ד מב(1) 221.

1. סעיף 15 לחוק התרופות, קובע כלהלן:

א. הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן – פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה.

ב. הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת החוזה.

[הדגשה שלי, ה.א.]

1. כפי שנקבע בפסיקה, וכלשון סעיף 15(ב) כאמור, פיצויים מוסכמים אינו גורע מזכות הנפגע לתבוע במקומם פיצוי. ואולם במקרה זה, עומדים התובעים על קבלת דמי שכירות לתקופת האיחור בנוסף ולא במקום הפיצויים המוסכמים, ולכן יש בכך כפל פיצוי מאחר ומדובר בפיצוי בגין ראש נזק זהה:

"מהעקרונות בדבר צירוף התרופות נגזר לענייננו כלל פשוט: כאשר לפי פירושו הנכון של החוזה נועד הפיצוי המוסכם לפצות את הנפגע על נזק שאין בתרופה הנוספת שהנפגע מבקש לעצמו כדי לפצות עליו (במישרין או בעקיפין) - הצירוף אפשרי. לעומת זאת, ככל שקיימת חפיפה בין מקורות הפיצוי, במובן זה שצירופם גורם למצב של כפל פיצוי על אותו נזק, ייאלץ הנפגע להסתפק באחד ממקורות הפיצוי. ואמנם, ברוח זו קבע בית המשפט העליון בהזדמנויות אחדות, כי ניתן לתבוע פיצויים מוסכמים לא רק כתרופה עצמאית אלא גם במצטבר לתביעת פיצויים רגילה בהוכחת נזק, כל עוד מתייחסות תביעות הפיצויים לראשי נזק שונים".

ראה: ג. שלו וי. אדר, דיני חוזים – תרופות, עמ' 520.

וראה גם:

"כפל תרופה ייווצר כל אימת שצירוף נתון של תרופות יעניק לנפגע יותר מאשר הגנה מלאה על מכלול האינטרסים שלו. ודייקו: כפל תרופה בהקשר זה אין פירושו הגנה כפולה במשמעות הלשונית הצרה של המונח "כפל". כל צירוף שיש בו משום הגנת יתר על האינטרסים הרלוונטיים של הנפגע הוא בגדר כפל תרופה שהסייג הנדון מחייב להימנע ממנו".

ראה: י. אדר ומ. גלברד, "השבה, פיצויים, צירוף תרופות וחופש חוזים", משפטים מ' 827, 848 (תשע"א 2011).

1. במקרה זה, סעיף 14.5 להסכם קבע פיצויים מוסכמים של 200 ₪ בגין כל יום איחור לאחר מועד הפינוי בהתאם להסכם. כלומר, הפיצוי המוסכם הנו בגין ראש נזק זהה לדמי השכירות בתקופת אי-הפינוי. בנסיבות שבפני, פיצוי בגין ימי האיחור בפינוי, יעניק הגנה על אותו אינטרס של דמי השכירות בגין אותם ימי איחור.
2. לכן אין לאפשר כפל פיצוי, ואני דוחה מרכיב זה של התביעה.

פיצוי בגין נזק לדירה

1. התובעים טענו כי הנתבע הותיר את הדירה עם נזקים רבים שנגרמו במהלך תקופת השכירות שבה החזיק בנכס ולפיכך עליו לפצות אותם בסכום עלות תיקון הנזקים שאותו הם מעריכים, על סמך חוות הדעת של המומחה מטעמם, בסכום של 20,000 ₪.

הנתבע טען מנגד כי בדירה לא נותרו כמעט נזקים ואלה שנותרו בה זניחים ועלות תיקונם מסתכמת ב- 1,850 ₪ בלבד.

1. שמעתי את שני המומחים ואני מעדיפה חד משמעית את עדותו וחוות דעתו של מומחה התובעים.

עדות מומחה התובעים הותירה רושם מהימן והיתה עקבית, סדורה וברורה זאת, בניגוד לעדותו של מומחה הנתבע.

מומחה הנתבע הסתמך, בחלק ניכר מחוות דעתו, על נתונים עובדתיים שנמסרו לו על ידי הנתבע ואשר הנתבע לא הציג כל ראיה להוכיחן.

1. מעבר לכך, גם הסכומים שציין מומחה הנתבע צויינו, כפי שעלה מעדותו בפני, כלאחר יד. כך למשל ציין המומחה כי עלות החלפת ידיות הדלת, לידיות מקוריות של חב' רב בריח שמתוצרתה דלת הכניסה שמותקנת בנכס, היא 150 ₪ מבלי שבדק, סמוך לעריכת חוות הדעת את מחירי הידיות. המומחה הודה כי רק לפני מס' שנים בדק את מחירי הידיות (עמ' 38 שו' 20). מובן שתשובה כזו אינה יכולה להחשב כמניחה את הדעת וראוי היה שתעשה בדיקה עדכנית למחירי הידיות בסמוך למועד חוות הדעת. גם עדותו של המומחה בשאלה אם מדובר בידיות מקוריות או לא, היתה עדות מתחמקת ומתחכמת (עמ' 38 שו' 9-18). מחקירתו של המומחה מטעם הנתבע נראה היה גם שהמומחה לא התייחס לכל ההיבטים של התיקונים הנדרשים. כך, למשל, לעניין המשקוף החסר – המומחה עומת בחקירתו עם הצורך לבצע, בנוסף להתקנה עצמה, גם תיקוני צבע וטיח. אמנם המומחה טען בחקירתו כי כלל את התיקונים האמורים בסכום שבו נקב ואולם הרושם שנותר הוא כי לא נעשתה בדיקה אמתית לעלויות הכוללות והמומחה התאים את תשובותיו לסכומים שבהם נקב בחוות דעתו.
2. גם תשובותיו של המומחה ביחס לאופן שבו ניתן לנקות את המרצפות בחדר השירות היו תשובות מתחמקות. מהתמונות שהוצגו לי נראה כי המרצפות מזוהמות עד שצבען שחור. לא רק שמצבן של המרצפות כפי שצולמו אינו מתיישב עם טענת הנתבע כאילו החזיר את הנכס נקי, אלא שגם ראוי היה שהמומחה מטעמו של הנתבע יציין באיזה חומר ניתן לנקות את המרצפות לאחר שהגיעו למצב כפי שצולם. המומחה בחר שלא להשיב לשאלה שנשאל בעניין זה והשיב בתשובה מתחמקת "יש חומרים בשוק שבאמצעותם מנקים מרצפות" (עמ' 41 שו' 20).
3. גם בהערכת עלות הדלת למרפסת השרות לא מצאתי מקום לקבל את עמדת מומחה הנתבע. המומחה ציין כי נקב בסכום שמשקף את עלות הכנף בלבד ולדלת ישנה כמו זו שהיתה מותקנת ככל הנראה במקום. יחד עם זאת, המומחה הודה כי לא ניתן עוד להשיג דלתות כאלה (עמ' 42 שו' 10).

בנסיבות כאלה ברור כי לא ניתן לקבל הערכה בדבר עלות דלת שאותה כלל לא ניתן להשיג וראוי היה לכלול בחוות הדעת את שוויה של דלת שניתן לרכוש אותה, גם אם מדובר בדלת הפשוטה ביותר המצויה כיום בשוק.

1. גם בעניין בתי המנורה ניכר כי חוות דעתו של מומחה הנתבע אינה משקפת את המציאות. בעניין זה נקב המומחה בעלות של 50 ₪ להתקנת שני בתי מנורה חסרים אך תוך כדי חקירתו הנגדית ציין "אני מוכן לתקן את חוות דעתי ל- 150 ₪ בסעיף הזה". (עמ' 42 שו' 20).
2. העובדה שעלות התיקון "קפצה" מ- 50 ₪ ל- 150 ₪ אינה תורמת למהימנות הסכומים שבהם נקב מומחה הנתבע בחוות דעתו, וזאת בלשון המעטה.
3. אחת המחלוקת בשאלת עלות תיקון הנזקים היתה בשאלה אם בעת ההשכרה היה בדירה מטבח או שלא היה בה מטבח. התובעים טענו כי כאשר הושכרה הדירה לנתבע, היה בה מטבח, גם אם מדובר במטבח ישן. הנתבע לעומת זאת טען כי כאשר קיבל את הדירה לחזקתו לא היה בה מטבח כלל ולפיכך גם אין לחייבו להחזיר מטבח לתובעים.
4. אני מעדיפה בעניין זה את גרסת התובעים על פני גרסת הנתבע.
5. בהסכם שמכוחו שכר הנתבע את הנכס ואשר צורף כנספח ב' לתביעה אין זכר לכך שבדירה אין מטבח. מאחר שהנכס הינו דירה בת 3 חדרים בבניין מגורים, על הנתבע הנטל להוכיח כי הדירה, בניגוד לדירה רגילה, נמסרה לו ללא מטבח.
6. נטל זה לא עלה בידי הנתבע להרים.

להיפך.

בחוזים קודמים שהוצגו על ידי הצדדים דובר במפורש על כך שהנכס מושכר לנתבע למטרת מגורים בלבד. מכאן ניתן להניח כי הנכס כלל מטבח, שהוא דרוש למגורים.

1. התוצאה היא שאני מקבלת את חוות דעת מומחה התובעים וקובעת כי עלות תיקון הנזקים שאותם הותיר הנתבע בדירה, הינה 20,000 ₪ כפי שקבע מומחה התובעים בחוות הדעת מטעמו.

סיכום

1. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

15,400 ₪ בגין האיחור בפינוי; בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.

1,200 ₪ בגין דמי שכירות לחודש פברואר 2013; בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום

1.2.13.

20,000 ₪ בגין הנזקים לדירה; בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.

הנתבע יישא בנוסף גם בהוצאות התובעים (אגרות, מסירות, שכ"ט מומחה ושכר עדים), ובנוסף בשכ"ט עו"ד לתובעים בסך כולל של 7,500 ₪.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז טבת תשע"ה, 08 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.