מונחת לפני תביעה, שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 18.8.12 בצומת בית הגדי בין כלי רכב נושא מספר רישוי 51-252-65 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 36-643-63 (להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כוח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן עם נימוקים קצרים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים, באופן בו יישא הנתבע 1 באחריות בשיעור של 80% ואילו נהג התובעות יישא באחריות בשיעור של 20%.

עדותו של נהג התובעת היתה קוהרנטית ומהימנה, היא מתיישבת עם מיקומי הנזק בכלי הרכב המעורבים ועם טופס ההודעה מטעמו. נהג התובעת העיד כי נכנס לצומת בנסיעה רציפה, כי האט לפני הכניסה לצומת, וכי מופע הרמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק. הוא העיד, כי לאחר התאונה טען בפניו הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") כי הרמזור בכיוון נסיעתו לא עבד, וכי הוא הוכיחו, והראה לו כי הרמזור בכיוון נסיעתו תקין.

מנגד, עדותו של הנתבע היתה פחות משכנעת. הנתבע העיד, כי קודם לתאונה עמד לפני הכניסה לצומת והמתין להתחלפות מופע הרמזור בכיוון נסיעתו לירוק, ולאחר שזה התחלף – התחיל בנסיעה, ואז פגע בו רכב התובעות, אשר נכנס לצומת בחסות מופע רמזור אדום בכיוון נסיעתו. בתחילת עדותו אישר הנתבע, כי לאחר התאונה טען בפני נהג התובעת כי רמזור ביציאה מנתיבות אינו תקין, ומכאן שיתכן כי הרמזור בכיוון נסיעת הנתבע אינו תקין אף הוא, אך טען, כי הרמזור בכיוון נסיעתו היה תקין, ובלשונו: "נכנסתי לנתיבות ואז ראיתי שהרמזור ביציאה לא עובד. גם הראיתי לשוטר שהרמזור ביציאה מנתיבות לא עובד. אולי גם אצלי. אצלי עבד" (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 24 - 25). עם זאת הנתבע לא סיפק ראיות לאי תקינות הרמזור. אישורו זה מאשש את גרסת התובעת ומעיד, כי אף הנתבע אינו שולל האפשרות כי נהג התובעת נסע כדין, וכי התאונה התרחשה בעטיו של הנתבע. בהמשך עדותו, שינה הנתבע את גרסתו וטען, כי כלל לא שוחח עם נהג התובעת לאחר התאונה. סתירה זו כשלעצמה מעמידה את עדותו באור בעייתי.

נוכח האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעות עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהן, וכי הנתבע נושא בעיקר האחריות לתאונה. עם זאת, גם נהג התובעות נושא באחריות מסוימת לתאונה. נהג התובעות הודה, כי לא הבחין ברכב הנתבעים עד לכניסה לצומת. הוא אף אישר, כי רכב הנתבעים כמעט השלים הפניה בצומת קודם לתאונה. יתכן כי לו היה קשוב יותר להתפתחויות בכביש היה יכול למנוע התאונה ולכל הפחות לצמצם נזקיה. לפיכך קבעתי כי יש לחלק האחריות בין הנהגים המעורבים כמפורט לעיל. בהתאם, יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעות סך של 9,166 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, ואגרת משפט ששולמה.

שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.7%.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, י"ט אב תשע"ו, 23 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.