הנאשם, כבן 32, הורשע על פי הודאתו, בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז-1977, ובעבירת הטרדה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב-1982.

העובדות המיוחסות לנאשם הן אלה: ביום 5.8.13, בעת שהותו כאסיר בכלא מעשיהו, התקשר הנאשם ממכשיר הטלפון המוצב באגף אל הטלפון הסלולארי של בת זוגו ואיים עליה שאם לא תצא מהבית יהרוג אותה ואת אחיה. מיד ובסמוך התקשר הנאשם 3 פעמים נוספות אל הטלפון הסלולארי של בת זוגו.

ב"כ התביעה טענה בדבר חומרת העבירות, והפנתה לכך שהן בוצעו בשעה שהנאשם ריצה עונש של מאסר בפועל בגין עבירות אלימות קודמות שביצע כלפי אותה המתלוננת, ובגינן נדון בת.פ 56388-10-12. כיוון שבאותו תיק הוטל מאסר על תנאי החל מיום שחרורו מן המאסר, הרי לא תלוי בענייננו מאסר על תנאי שהוא בר הפעלה, אך הנסיבות המתוארות הן חמורות. נטען כי חומרה מיוחדת יש בביצוע העבירות מבין כתלי הכלא, ויש בכך כדי ללמד כי אף הטלת המאסר לא הועילה להרתיע את הנאשם. המתחם ההולם לדעת התביעה נע בין 6-15 חודשי מאסר בפועל, ואילו העונש המתאים מצוי ברף הגבוה של המתחם. הוגשה אסופת פסיקה.

ב"כ הנאשם טען כי מאז ביצוע העבירות כבר הושג הסכם גירושין בין הנאשם לבין המתלוננת, ואף נערכו הגירושין, כך שכל אחד מהם פנה לדרכו ובכך יש ללמד על העדר מסוכנות כיום. נטען כי הנאשם עובד באופן מסודר כנהג רכב ציבורי בחברה ממשלתית ובכך יש כדי להעיד עליו שהינו אדם נוח לבריות, אחראי ומקצועי. כתוצאה מניהול ההליכים נגדו איבד הנאשם את משפחתו. לסיום טען ב"כ הנאשם כי למרות שהיה אסיר בעת ביצוע העבירות, הרי מאז ביצוען הוא הועבר למעמד של עצור שפוט למשך התקופה שמיום 12.8.13 ועד 29.8.13, ונמנעו ממנו חופשות, וניכוי שליש. לפיכך, מתבקש בית המשפט להסתפק בתקופת המעצר עד כה. אף ב"כ הנאשם הגיש אסופת פסיקה.

כאן המקום לציין כי ב"כ הנאשם העלה בעת טיעוניו טרוניה כלפי התביעה על כי עמדתה העונשית היא נוקשה ביותר לעומת מה שהוצע לו מחוץ לאולם המשפט. ברור הוא כי מקומן של טענות אלה הוא ביחסיו של ב"כ הנאשם עם התביעה, ואין הן מעניינו של בית המשפט אשר מחובתו לגזור את העונש בהתאם לדין, ואין לו כל ידיעה או מעורבות במגעים שנוהלו בין הצדדים.

הנאשם בדבריו האחרונים הביע צער על העבירה ואמר שאירעה מתוך "עצבים". כיום הוא גרוש ומעוניין לדאוג למשפחתו וילדיו.

מתחם העונש ההולם

עבירת האיומים נועדה להגן על האינטרס החברתי שבמתן אפשרות לפרט לנהל את חייו בשלווה וללא חשש כי יבולע לו מצד מן דהו. במיוחד קיים אינטרס חברתי בהגנת שלומו ושלוותו של הפרט, בתוככי משפחתו, כפי שנקבע בשורת פסקי דין. די אם אפנה להחלטות בית המשפט העליון ברע"פ 182/13 משה נ' מד"י (נבו מיום: 21.1.13), המביא מדברי קודמיו, בע"פ 6758-07 פלוני נ' מד"י, (נבו מיום: 11.10.07):

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי  בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג [...] נפוצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות [...], תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה"

גם הטרדה באמצעות מתקן בזק היא עבירה שנועדה להגן על זכותו של הפרט לשלווה. ערך חברתי רב טמון בעבירה זו בעידן שבו אמצעי ההתקשרות המהירים מאפשרים העברת מסרים, טלפוניים או כתובים, ללא סינון, באופן המקל ביצוען של הטרדות שונות.

על עבירות אלה, אמר בית המשפט העליון בע"פ 10756/04 אזולאי נ' מדינת ישראל ( 7.7.05) :

"עתה יודעים אנו כי עבירות מסוג זה, כשהן מבוצעות בידי אדם המסרב לקבל את החלטתה של האשה להתנתק ממנו, אדם אשר אינו מכיר באוטונומיה שיש לאשה על גופה, ומתייחס אליה כאל רכוש הנתון לשליטתו, יש בהן חומרה מיוחדת. יחס אובססיבי לאשה, והרצון לשלוט בה ולא להתיר לה להתנתק, טומן בחובו סיכון רב. התנהגות כזו המלווה באיומים, באלימות ובהטרדה, המבטאים חוסר נכונות להרפות ורצון להשליט אדנות על אותה אשה, יש בה כדי לסכן את כבודה, את חרותה של האשה, ולא פעם גם את חייה..."

ועוד נאמר בע"פ 7951/05, 8281/05 מדינת ישראל נ' פלוני ( 7.2.07):

"על בית-משפט זה, כנושא הדגל של זכויות האדם וחופש הפרט במדינת ישראל, לעמוד ולהכריז בקול, כי בכל עת ובכל שעה מותר לו לאדם להחליט מה ייעשה בנפשו ובגופו. תהא אשר תהא הסיבה אשר בגללה תחפוץ האישה בהפסקת היחסים... - אין כל זכות, לאף אחד, לפגוע בחירות זו ולהתעלם ממנה. העושה זאת ראוי לגינוי חברתי ולענישה הולמת."

קשת העונשים המשתקפת מתוך התקדימים שהוצגו לי על ידי הצדדים מלמדת על גיוון ושונות שקיימים בפסיקה, בנוגע לעבירות שבנדון, ולא בכדי. המציאות מזמנת מגוון אינסופי של אירועים ומערכות יחסים, אשר ביצוע עבירות איומים והטרדה בגדרם, הוא בעל מאפיינים ייחודיים המצדיקים התייחסות פרטנית בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה.

במקרים רבים ראו בתי המשפט לנכון להחמיר עם מי שהורשעו בעבירת איומים ו/או הטרדה ולהטיל עליהם עונשי מאסר משמעותיים:

ברע"פ 1293/08 קורניק נ' מד"י (25.6.08) הורשע הנאשם לאחר שמיעת הוכחות, בעבירת איומים כלפי בת זוגו, ונדון למאסר למשך 12 חודשים. ערעורו נדחה גם בבית המשפט העליון.

בת.פ 40870-08-11 מד"י נ' חנניה (26.12.11) הורשע הנאשם באיומים כלפי אימו, אשר השמיע זמן קצר לאחר שחרורו ממאסר קודם שריצה בשל איומים כלפיה. לנאשם עבר פלילי נוסף. הנאשם נדון ל-10 חודשי מאסר וכן הפעלת מאסר על תנאי למשך 9 חודשים במצטבר.

בת.פ 29609-06-11 מד"י נ' פלוטניקוב (8.11.12) נדון הנאשם בגין הטרדות כלפי בת זוגו, ב-19 תאריכים שונים. לנאשם עבר פלילי גם בעבירות כלפיה. הוטלו 9 חודשי מאסר וכן פיצוי כספי.

בת.פ 27100-01-10 מד"י נ' בגדל (1.7.10) הורשע הנאשם באיומים שהשמיע כלפי בת זוגו, בעת המתנה לדיון בבית הדין הרבני. לנאשם עבר פלילי. נגזר דינו לריצוי 12 חודשי מאסר בתוספת 4 חודשי מאסר על תנאי שהופעל.

בת.פ 51656-12-12 מד"י נ' נסאר (22.4.13), הורשע הנאשם לאחר שמיעת הוכחות באיומים, הטרדה והטרדת עד כלפי בת זוגו, עבירות שבוצעו שעה שהיה עצור בגין עבירות קודמות כלפיה ובעת ניהול המשפט בגינן. המדובר בעשרות של שיחות שביצע. לנאשם עבר פלילי מכביד גם בעבירות כלפי המתלוננת. הוטלו 14 חודשי מאסר במצטבר למאסרו הנוכחי.

בת.פ 39210-0910 מד"י נ' רדאי (25.11.11) הורשע הנאשם באיומים כלפי אחותו. במסגרת הסדר טיעון הוסכם כי הנאשם ירצה 2.5 חודשי מאסר בעבודות שרות, לאחר שהיה עצור למשך חודשיים.

בעפ"ג 14009-08-09 צ'קול נ' מד"י (16.3.10) הוקל עונשו של הנאשם (10 חודשי מאסר) שאיים על בת זוגו בשתי הזדמנויות. לאחר שנתקבל תסקיר שהמליץ על הליך טיפולי ולאחר שמיעת עמדת המתלוננת הופחת העונש ל-6 חודשי מאסר, הכוללים הפעלה של 2 חודשי מאסר.

במקרים מסוימים ראה בית המשפט לנכון להקל עם הנאשם, ואף להימנע מהרשעה:

בת.פ 41892-03-10 מד"י נ' פלוני ( 19.3.13) תקף הנאשם את המתלוננת ואיים כי יפגע בה. אין לנאשם עבר פלילי. בית המשפט נמנע מהרשעתו והטיל התחייבות ופיצוי.

בת.פ 50605-10-12 מד"י נ' דוד (נבו מיום: 7.3.13) הורשע הנאשם באיומים והטרדה כלפי בת זוגו, בכך ששלח כמות גדולה של מסרונים מאיימים וכן איים עליה בעל פה. לנאשם אין עבר פלילי. בית המשפט נמנע מהרשעה והטיל התחייבות ופיצוי.

בת.פ 4648-11-10 מד"י נ' טויסטר (3.7.12) הורשע הנאשם בתקיפת בת זוגו ואיום כלפיה. אין לנאשם עבר פלילי, במסגרת הסדר טיעון ולאחר קבלת תסקיר הוטל עליו מאסר על תנאי.

לאור האמור, לנסיבות העבירה שבפניי קיימת חשיבות עליונה בבואי לבחון את חומרת האירוע ואת מידת אשמו של הנאשם.

לא ניתן להתעלם מן העובדה שהנאשם ביצע את העבירות בשעה ששהה במאסר שהוטל עליו בגין עבירות אלימות שביצע כלפי המתלוננת, ומבין כתלי הכלא. למעשה, הנאשם בחר לנצל את הרשות שניתנה לו להשתמש במכשיר הטלפון שהוצב באגף הכליאה שלו, לשם איום על המתלוננת והטרדתה. נסיבה זו, היא לדעתי בעלת חומרה יתרה שכן יש בה כדי ללמד כי המאסר לא הרתיע את הנאשם. נסיבה זו גם הופכת לדעתי את מקצת התקדימים שהוצגו לעיוני, לבלתי רלוונטיים בשל נסיבותיהם הקלות ביחס לענייננו.

מעבר לאמור, ניתן רק לשער את האימה שנפלה על המתלוננת כשהסתבר לה כי ידיו הארוכות של הנאשם מצליחות להשיגה, גם בהיותו נתון במשמורת, בעת שסברה כי שלומה מובטח מפניו.

המועד שבו בוצעו האיומים וההטרדה חל בסמוך לפני מועד שחרורו המיועד של הנאשם מן המאסר שבו שהה אותה עת, והוא היה אמור על פי טענת בא כוחו, להשתחרר ממנו כעבור שלושה שבועות לערך. יש להניח כי גם עיתוי זה, היה בו כדי להטיל אימה על המתלוננת.

הנאשם טען כי ביצע את העבירה מתוך "עצבים", ואולם העובדה שלאחר השיחה הראשונה שבה איים עליה, ניסה להשיגה שוב ושוב, עשויה ללמד דווקא על כוונה מחושבת להפחידה.

לצד זה, יש להתחשב בכך שעבירת ההטרדה, בוצעה במהלך אחד עם עבירת האיומים ואין המדובר באירוע נפרד. כמו כן יש להתחשב בכך שההטרדה לא כללה תוכן מילולי כלשהו, אלא 3 התקשרויות שלא נענו כלל על ידי המתלוננת.

מכלול הנסיבות ומדיניות הענישה הנוהגת מובילים לדעתי למסקנה כי מתחם העונש ההולם את העבירות נע בין 6 חודשי מאסר לבין 12 חודשי מאסר.

העונש המתאים לנאשם

כאמור, העבירות שביצע הנאשם הן בעלות חומרה רבה. ואולם, על מלוא חומרתן עמדתי רק לאחר שמיעת הטיעונים לעונש, מתוך עיון בפרשת הרשעתו הקודמת, בת.פ 56388-10-12, שהוגש לעיוני על ידי ב"כ התביעה.

מסתבר כי באותו עניין הורשע הנאשם בגין אירוע שבו הכה את המתלוננת באלימות רבה שהותירה חבלות של ממש על פניה, ודרשה טיפול רפואי בבית החולים.

בנוסף הורשע שם הנאשם בכך שאיים על המתלוננת בעת ששהה במעצר, בגין אירוע התקיפה הראשון. הנאשם התקשר אל המתלוננת מבית המעצר ואיים שיפגע באחיה ויהרוג אותו, כפי שפגע בה, ובכך גם הפר צו הרחקה שניתן נגדו.

בטיעוניה לעונש בתיק האמור אמרה ב"כ הנאשם כי הוא הפנים את חומרת מעשיו, עשה חשבון נפש, והביע אמפתיה כלפי קרבן העבירה. למרבה הצער, התיק שבפניי מלמד אחרת.

יש לשים לב לכך שגם במקרים הקודמים וגם בתיק שבפניי איים הנאשם על המתלוננת, בפגיעה באחיה, וגם בכך יש כדי ללמד כי לא למד את הלקח הנדרש.

עברו הפלילי של הנאשם יישקל לחובתו, וכן תישקל לחובתו העובדה שאין זו הפעם הראשונה בה הוא נוהג בעזות מצח ומאיים על המתלוננת למרות היותו נתון במשמורת שב"ס, בשל עבירות קודמות שביצע כלפיה.

כפי שנמסר לבית המשפט, לא תלוי מאסר על תנאי בר הפעלה נגד הנאשם, ואולם יש לשים לב לכך שמצב משפטי זה מקורו בכך שהוטל עליו מאסר על תנאי, החל מיום שחרורו מן המאסר. היות שהעבירות שבפניי בוצעו במהלך מאסרו, הרי לא חל התנאי בעניינן. במאמר מוסגר אציין כי תוצאה זו כשלעצמה, יש בה כדי לעורר מחשבה בדבר הצורך בהטלת מאסרים על תנאי שיחולו אף תוך כדי מאסרו של הנאשם, במקרים המתאימים. בענייננו, יילקח אף עניין זה בחשבון במסגרת כלל השיקולים.

התנהגותו של הנאשם, פעם אחר פעם, מעוררת את הרושם כי הוא אינו מודע לחומרת מעשיו, והשמתו בכלא לא הועילה להרתיעו.

הנסיבות החמורות שתוארו לעיל גם ממעיטות לצערי ממשקל טיעוניו של ב"כ הנאשם, אשר טען כל שניתן לטובת מרשו, בעניין הצורך בדרך משקמת עבורו.

לצד האמור, אתחשב בכך שהנאשם הוא אב לילדים צעירים, אשר יש להניח כי הם זקוקים לו.

בעניינו של הנאשם לא נתבקש ולא ניתן תסקיר של שרות המבחן.

לנוכח כל האמור, הנני רואה לנכון להטיל על הנאשם עונש שיהא בו כדי להרתיעו מפני ביצוע עבירות נוספות ולהבהיר לו את סלידת בית המשפט מן המעשים שביצע.

לאחר ששקלתי בדבר, לא ראיתי לנכון להורות כי ינוכו מן המאסר, אף ימי מעצרו של הנאשם שבהם היה "עצור שפוט" עד תום ריצוי מאסרו הקודם (היינו: 12.8.13 עד 29.8.13), משלושה טעמים:

ראשית, אותה תקופה נלקחה בחשבון כחלק מתקופת המאסר שהיה עליו לרצות בתיק הקודם, ואין מקום "להחשיבה פעמיים".

שנית, כיוון שהנאשם נעצר בגין העבירות שבפניי ביום 12.8.13, הרי בכל מקרה היה אמור לשהות החל מאותו היום במעמד של עצור, ואין כל משמעות לכך שהיה אסיר עד אותו יום.

שלישית, לא הוכח כלל כי היותו נתון במעמד של "עצור שפוט" למשך תקופה קצרה של 17 ימים, היה בה כדי להרע את מצבו באופן משמעותי (יציאה לחופשות היא עניין הנתון לשיקול הדעת של שב"ס ונקבעת בכל מקרה לגופו, כך שאין המדובר בזכות קנויה). כמו כן, לא שוכנעתי כי הנאשם "הפסיד" את האפשרות לניכוי שליש מן המאסר בשל מעצרו הנוכחי, שהרי אורך המאסר שריצה היה 10 חודשים, והוא היה אמור להשתחרר בכל מקרה בתום אותם 17 ימים על פי הטענה (ראו בעניין זה: ע"פ 9277/12 גבאלי נ' מד"י (27.12.12).

למרות האמור, אקח בחשבון, אף עניין זה, בעת קביעת אורך המאסר שיוטל.

לנוכח עונש המאסר שבכוונתי להטיל, אינני מוצאת לנכון להטיל על הנאשם קנס כספי או פיצוי.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 10 חודשי מאסר בפועל, מיום מעצרו- 29.8.13.
2. 7 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מהיום, והתנאי הוא שלא יבצע עבירות איומים.
3. 5 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, והתנאי הוא שלא יעבור עבירות אלימות נגד הגוף.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, ח' כסלו תשע"ד, 11 נובמבר 2013, בנוכחות הצדדים.