<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד ליטל פרידמן

הנאשם בעצמו

פרוטוקול

עד תביעה מס' 1- זגורסקי סטס רס"ל- משטרת ימת"א שרון. - מוזהר לומר את האמת ומעיד:

חקירה ראשית:

ש. איזה מסמך ערכת?

ת. הזמנה לדין.

החלטה

הזמנה לדין וכתב אישום כולל נסיבות מקרה ודברי נהג מוגש ומסומן ת/1.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ט שבט תשע"ד, 20/01/2014 במעמד הנוכחים.

ש. אבקש שתקריא את הדוח.

ת. מקריא.

אין לי שאלות נוספות.

בית המשפט מבהיר לנאשם כי עליו לשאול כל שאלה שיש לו את העד.

חקירה נגדית:

ש. בין העבירה הראשונה שאתה אומר לעבירה השנייה למה לקח לך כל כך הרבה זמן לעצור אותי

ת. זה לא שתי עבירות מדובר על אותה עבירה. מדובר על נהיגה בקלות ראש.

ש. אז כשעשיתי עבירה למה לא עצרת אותי באותו רגע?

ת. יש פרק זמן שהסתכלתי על כל המעשים בכביש שביצעת ולאחר מכן ביצעתי את העבירה.

ש. ידעת מהעבירה הראשונה שאני הולך לבצע עבירות?

ת. לא אבל הסתכלתי.

ש. לא היית טיפה רחוק ממני בגלל זה לא יכולת לעצור אותי?

ת. הייתי איתך בקשר עין רצוף.

ש. אבל ממרחק?

ת. זה אתה אומר.

ש. במרחק היית או צמוד אלי?

ת. מה שלא רשום אני לא אומר.

ש. אמרת שהייתי בנתיב השלישי וחזרתי לנתיב האמצעי וככה זיגזגתי בין הנתיבים, יש 2 נתיבים.

ת. הטעות היא שלך יש שלושה אתה יכול לוודא שיש שלושה.

ש. אני עובד במקום הזה רק לקראת סוף הנתיב מתחיל להיות נתיב נוסף.

ת. זה מה שאתה טוען.

ש. היה לך קריאה במערכת הכריזה שיש מיניבוס שמשתולל ודיווחת על זה?

ת. מה שלא רשום אני לא יודע, יש לי לפניך עוד 800 תיקים ואני לא זוכר את הכל בעל פה, וגם העבירה הזו לא הייתה היום מדובר על 29/7/12 אני לא אמור לזכור.

בית המשפט שואל את הנאשם אם יש לו שאלות נוספות.

ש. כשעצרת אותי אמרת למה זיגזגתי אבל לא אמרת על עקיפה מימין.

ת. מה שרשום זה מה שהיה מעבר לזה לא יודע.

אין לי שאלות נוספות.

ב"כ המאשימה:

אלו עדיי תמה פרשת התביעה.

הנאשם בוחר להעיד ומוזהר לומר את האמת:

יצאתי מכביש 44 פניתי ימינה יש נתיב ארוך שמשתלב לשני הנתיבים, זה כביש שלאחר ההשתלבות יש שני נתיבים, הנתיב הימני הוא ממש מהמורות ועם רכב גדול זה כמעט בלתי אפשרי לנסוע במהירות המותרת, גם אפשר לראות את הטלאים שיש על הכביש, יצאתי מהנתיב הימני עם איתות ראיתי את הרכבים האלה הייתי באותו מהירות שלו, השוטר היה הרבה יותר רחוק ממני, הוא אמר שהיה בקשר עין אך את המרחק בין אני ראיתי אותם במראה והיה מרחק סביר.

מה שהשוטר אמר שזיגזגתי אמרתי שזה נכון, זה היה לקראת סוף הכביש כשרציתי לימין.

ואז כשהימנתי היה רכב שגם הימן לימין ונסע נסיעה איטית אז חזרתי לשמאלי ועקפתי והכל תוך כדי איתות.

חקירה נגדית:

ש. נכון שמיהרת?

ת. לא, גם לא אמרתי שאני ממהר.

ש. לא אמרת לו שאתה ממהר?

ת. לא.

ש. בדברי הנהג הוא ציטט אותך ואתה אמרת מיהרתי היה רכב שנסע לאט...

ת. לא אמרתי שמיהרתי, אמרתי שיכול להיות שעשיתי עבירת תנועה לקראת הסוף עם הרכב שחסם אותי אבל לא אמרתי שחסמתי.

ש. חלק מהתגובה נכונה וחלק השוטר המציא?

ת. לא רוצה להתייחס לזה אבל לא אמרתי שמיהרתי

ש. אין מחלוקת שעקפת רכבים?

ת. זה היה לקראת הסוף רכב אחד.

ש. זיגזוג זה לעקוף כמה רכבים.

ת. אני הייתי בנתיב השמאלי וגם הוא היה אחרי.

ש. אז לא זיגזגת בין הנתיבים?

ת. לא, היה קטע של ימינה ושמאלה באותו מקום.

ש. ולא גרמת לרכבים לסטות או לבלום?

ת. לא.

אין לי שאלות נוספות.

הנאשם:

אין לי עדים נוספים תמה פרשת ההגנה.

סיכומים:

ב"כ המאשימה:

מבוקש להאמין לעדותו של עד התביעה, עדותו לא נסתרה, נסיבות הדוח מפורטות בדברי הנהג לשוטר הנאשם הודה כי הוא ממהר, אמר כי הרכב נסע לאט ורצה לעקוף אותו ואף ביקש דוח ולא הזמנה לבית משפט, יש בכך חיזוק לראיות התביעה , מדובר בגרסה מול גרסה לעד אין אינטרס בתיק, מבוקש להרשיע.

הנאשם:

אבקש לזכות אותי, אני מודע שיכול להיות שעשיתי עבירה בסוף, שם הייתה אי הבנה כנראה הייתי צריך לעצור ולא לעקוף אותו.

בדיוק באותו זמן במערכת הקשר הודיעו על מיניבוס שמתפרע בדיוק רכב כמו שלי הוא עלה מול הקשר ואמרו לו שזה לא המיניבוס שלי.

הוא השתמש ביהירות מוגזמת כנראה בגלל הקריאה של המיניבוס בקשר.

<#4#>

הכרעת דין

לאחר ששמעתי את עדותו של עד התביעה, שהינו שוטר ועיינתי בהזמנה לדין וכתב אישום הכולל נסיבות מקרה ודברי נהג, שערך במועד האירוע ולאחר ששמעתי את עדותו של הנאשם והתרשמתי מהעדויות.

שוכנעתי מעבר לספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

עדותו של עד התביעה נסמכה כאמור על מסמך שערך במועד האירוע ואשר בו מפורטות הנסיבות הרלוונטיות לביצוע העבירה, כיצד הבחין ברכב הנאשם שעובר בין הנתיבים כמעט בניצב, גרם לרכב לבלום ולסטות ולאפשר לו להיכנס לנתיבו , עבר לנתיב האמצעי, עקף רכב, לאחר מכן שוב עבר נתיב כשהוא גורם לרכב נוסף לבלום ולסטות לשול, לאחר מכן התחיל לזגזג בין נתיב ימני לנתיב השני מימין ואז עקף אותו והורה לו לעצור תוך שמירה על קשר עין רצוף.

העד נחקר על גרסתו זו וגרסתו לא נתערערה.

מנגד הנאשם מסר את גרסתו ולמעשה הסכים עם עד התביעה כי הוא עקף ואף מסר לבית משפט כי יתכן ואף ביצע עבירה בסוף הנהיגה המתוארת על ידי עד התביעה.

יתרה מזו, גם דברי הנהג כפי שמופיעים בדוח מעידים על כך שהנהג מיהר וביקש לעקוף רכבים שנסעו לאט.

בנסיבות אלה לא קם בליבי כל ספק בדבר אשמתו של הנאשם, המאשימה עמדה בנטל הראיה.

הזהרתי את עצמי כי גרסת התביעה נתמכת על עדותו של עד תביעה יחיד אך עדותו עשתה עלי רושם אמין והיא נסמכה על תרשומות שנערכו בזמן אמת.

בנסיבות אלה אני מעדיף את גרסתו של עד התביעה על פני גרסת הנאשם ולפיכך, אני מוצא את הנאשם אשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ומרשיע אותו בהתאם.

<#5#>

ניתנה והודעה היום י"ט שבט תשע"ד, 20/01/2014 במעמד הנוכחים.

טיעונים לעונש:

ב"כ המאשימה:

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות, לא הודה בהזדמנות הראשונה לא הביע חרטה.

מגישה גיליון הרשעות.

הנאשם נוהג משנת 1999 צבר לחובתו 9 הרשעות קודמות – מגיש גיליון הרשעות.

מדובר בעבירה חמורה, מבוקש פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס.

הנאשם:

בשנים האחרונות כמעט ואין לי עבירות, אני כל היום על הכביש עובד במיניבוס, משתדל לנסוע בזהירות כל הזמן, אשתי נכנסה לשבוע 39 יש לי 3 ילדים והרביעי בדרך, יהיה לי קשה לפרנס את הבית.

<#6#>

גזר דין

הנאשם שבפני הורשע לאחר ניהול הוכחות בנהיגה ברכב בקלות ראש בניגוד לסעיף 62.2 לפקודת התעבורה.

התביעה עתרה להשתת פסילה בפועל פסילה על תנאי וקנס על הנאשם.

הנאשם ביקש להקל על עונשו.

מתחם העונש ההולם:

כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג', א' לחוק העונשין, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשיי העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה, עיקרון ההלימה יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ובמידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

בענייננו הנאשם נהג בקלות ראש ולמעשה סיכן את שלומם ובטיחותם של משתמי הדרך. אומנם האירוע לא הסתיים בתאונה אך נדמה כי הדבר היה רק עקב בלימתם של נהגים אחרים שהיו בדרך.

לאור האמור סבור אני כי מתחם העונש ההולם לעבירה זו במהירות זו אמור לנוע בין 0 ל-3 חודשי פסילה בפועל פסילה על תנאי וקנס.

בגזירת העונש המתאים לנאשם שבפני וכמצוות המחוקק יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות אשר אינן קשורות לביצוע העבירה, במקרה שלפני נסיבות העולות מטיעוני הנאשם וב"כ המאשימה, הנאשם נוהג משנת 1999 צבר לחובתו 9 הרשעות קודמות, הכוללות אי ציות לשוטר כהולך רגל, נהיגה בכיוון הפוך בכביש חד סטרי ,אי ציות לתמרור 433, וחציית שטח הפרדה על ידי רכב עבירה בה הורשע רק לפני חודשים ספורים.

מנגד הנאשם תיאר את נסיבותיו כי הרישיון משמש אותו לפרנסתו ומצבה של אשתו.

לאור חומרת העבירות מצאתי לנכון להשית על הנאשם פסילה בפועל, אולם פסילה זו תהיה מתונה לאור עברו והנסיבות.

אשר על כן לאחר ששקללתי את כל הנתונים, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 1800 ₪ או 18 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם ב-3 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1/2/14 ובכל 1 לכל חודש שאחריו, היה והקנס או שיעור משיעוריו לא ישולם במועד, תעמוד יתרת הקנס לתשלום מיידי.

הנאשם הונחה לגשת למזכירות לקבלת שוברי תשלום.

הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 21 יום.

רישיון הנהיגה יופקד בבית המשפט לא יאוחר מיום 20/2/14 שעה 12:00 וממועד ההפקדה תחושב הפסילה. גם אם לא יפקיד הנאשם את רישיונו, נחשב הוא פסול מלנהוג אך הפסילה תחושב ממועד ההפקדה בלבד. אם אין לנאשם רישיון נהיגה בתוקף, יפנה למזכירות בית המשפט.

הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 2 חודשים וזאת על תנאי למשך 2 שנים והתנאי הוא שלא יעבור אותה עבירה בה הורשע או עבירות תוספת ראשונה ושנייה.

זכות ערעור תוך 45 ימים.

<#7#>

ניתנה והודעה היום י"ט שבט תשע"ד, 20/01/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי רחל אליעזר