1. לפני בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של כב' רשם ההוצל"פ אורי אוחיון, בתיק הוצל"פ 08-18541-12-0. המדובר בתיק הוצל"פ למימוש פסק דין של ביה"ד לעבודה, בו המשיב הינו הזוכה וחברת א.ד. עוף והוד בע"מ הינה החייבת. המבקשת בבר"ע אשר לפני הינה צד ג' לאותם הליכים אשר רשם ההוצל"פ אישר הטלת עיקולים על נכסיה לגביית אותו החוב.

2. המבקשת עותרת כנגד שתי החלטות של כב' הרשם.

החלטה אחת, הינה החלטתו של כב' הרשם אשר דחתה את בקשתה לביטול העיקול שהוטל על נכסיה.

החלטה שניה, הינה החלטתו של כב' הרשם אשר דחתה את בקשתה של המבקשת להגיש מסמכים נוספים על מנת לשוב ולעיין באותה החלטה.

3. המבקשת הגישה כאמור את בקשת רשות הערעור (2.8.13). בטרם ניתנה כל החלטה הגיש המשיב בקשה לדיון בהול בבר"ע ולדחותה. בהחלטתי מיום 9.9.13 קבעתי כי הנני רואה בבקשה כתגובה לבר"ע ונקבע דיון ליום 15.9.13 במעמד הצדדים. לפיכך, הצדדים טענו טיעוניהם בכתב ובע"פ.

4. על פי המפורט בבקשת רשות הערעור, ביום 6.6.13 בוצע עיקול ברישום אצל המבקשת. יוער כבר עתה כי ניתן להסיק כעת כי המדובר בעיקול ברישום אצל הנתבעת כאילו היית החייבת בתיק ההוצל"פ, ולא בהליך על פי פרק ד' לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967, עיקול בידי צד ג', שאז מורה כב' רשם ההוצל"פ על עיקול נכס מסוים מנכסי החייב הנמצאים בידי צד ג'. נושא זה עולה עוד מבקשת הערעור.

5. אין מחלוקת כי בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל לדון בהרמת מסך. המבקשת עצמה מפנה לפסיקת בית המשפט בה נדונה שאלת יישום סמכות זו. לפיכך, יש לבחון טענות המבקשת כנגד אופן יישום סמכותו של כב' רשם ההוצאה לפעול.

6. טוענת המבקשת כי הרשם הפעיל סמכותו להרים את מסך ההתאגדות בין החייבת בתיק ההוצל"פ לבין המבקשת מבלי שהודיע מראש לצדדים כי הוא מתעתד לדון בכך. כך, מנע מן המבקשת להיערך מראש לדיון. מצב זה מנע מן המבקשת את זכות הטיעון אמיתית שכן לא נערכה לדיון כראוי. לאחר מכן כאשר ביקשה להשלים טיעוניה באמצעות סיכומי טענות נוספים בכתב וכן הצגת ראיות נוספות, דחה כב' הרשם את בקשתה מן הטעם כי כבר תם הדיון ולא ניתן להציג ראיות נוספות כאשר לצד השני אין אפשרות לחקור אודותיהן.

7. המבקשת צירפה לבקשתה זו את העתק בקשתה לכב' הרשם לביטול העיקולים, נספחה לבקשה. כלומר, הדיון המדובר נערך כתוצאה מבקשתה של המבקשת. לפיכך יש לעיין בבקשתה ולראות מה ביקשה היא כי יכלל בדיון.

בבקשתה ציינה המבקשת בסעיף 1 כ בוצע עיקול ברישום על נכסיה "..על אף שהחברה אינה שייכת לחייבת בתיק ההוצל"פ דנן כלל, כפי שיפורט להלן." עוד מציינת היא "לאור האמור לעיל, ברי, כי אין החברה חייבת בחובותיה של החייבת בתיק ההוצל"פ דנן ולפיכך, יש להורות על ביטול ההליכים כנגדה." (סעיף 6 לבקשה).

8. מכאן נלמד כי המקשת עצמה הבינה כי העיקולים כנגדה אינם מוטלים כמחזיקה של נכסי החייבת בתיק ההוצל"פ אלא כמי אשר נחשבת כמי אשר חייבת בעצמה בחובות החייבת בתיק ההוצל"פ. כלומר, לא כצד ג' מחזיק, אלא נתפסת כחלק מן החייבת.

מסתבר אם כן, כי המבקשת ידעה מה תכונו של הדיון הצפוי. על כן, לא אוכל לקבל טענתה כי לא ניתנה לה זכות הטיעון במובן המעשי והמהותי של זכות זו.

לעניות דעתי גם צדק כב' רשם ההוצל"פ אשר לאחר תום הדיון סרב לקבל טיעונים וראיות נוספות מן המבקשת. המבקשת יכלה להערך בהתאם לקראת הדיון.

9. נמצא אם כן כי נותר לדון בשאלת תוכנה של החלטת כב' הרשם לגופה. האם הייתה הצדקה לראות לעניין גביית זכויותיו של המשיב את המבקשת והחייבת כמקשה אחת.

10. דיון זה מעורר שאלה בדבר גבולות סמכות רשם ההוצל"פ והייחס בינן לסמכות הערכאה השיפוטית.

בתיק זה מתעוררת השאלה מדוע מלכתחילה לא תבע המשיב לא רק את החייבת בתיק ההוצל"פ אלא גם את המבקשת אשר לפנינו. הסכם העסקה נחתם בין המשיב לבין החייבת ואילו תלושי השכר הוצאו על ידי המבקשת. כב' הרשם העלה בהחלטתו את התהייה מדוע בחר המשיב שלא לצרף לתביעתו בביה"ד לעבודה את המבקשת. טוענת המבקשת כי לא ניתן לרפא פגם זה על ידי הרמת מסך בשלב ההוצל"פ.

11. סמכות הערכאה השיפוטית הינה עד למתן פסק הדין. מרגע מתן פסק הדין הסמכות לדון באופן יישומו עוברת להוצאה לפועל באמצעות רשם ההוצאה לפועל. לפיכך, החלטות שעניינן מי היה הגוף המעסיק של המשיב הינן בסמכות הבלעדית של ביה"ד לעבודה. ואילו החלטות היכן נמצא הכסף של החייבת אשר אמור לשמש לצורך ביצוע פסק הדין, הינן בסמכותו הבלעדית של רשם ההוצל"פ.

12. מסכימה אני כי במקרה זה קיים ערוב או גבול דק בין השאלות. אולם, איני נדרשת לתחום גבול זה. החלטת כב' ראש ההוצל"פ אינה נסמכת רק על פירוט דרך ההעסקה של המשיב. כב' הרשם מפרט את אופן הקמת החברות, מועד הקמתן, היחס בין מועד זה להליכי הבוררות. העדר נכסים לחייבת.

13. כמו הרשם גם התרשמתי מן הטיעונים על פיהם ההכרעה במקרה זה היא על פי מאזן ההסתברויות. יש לזכור כי החלטת ראש ההוצל"פ אינה החלטה היוצרת סטטוס בין החברות כאילו הן אחת לכל דבר ועניין אלא כוחה מוגבל להיכילי ההוצאה לפועל בין צדדים אלה.

14. סיכומו של דבר, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת כב' ראש ההוצאה לפעול. הבקשה נדחית.

15. המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מיום המצאת החלטה זו שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, י"א שבט תשע"ד, 12 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.