<#2#>

פרוטוקול

ב"כ העורר:

חוזר על נימוקי הערר, לרבות הפסיקה שצוינה בו.

אבן הנגף היחידה העומדת בפני העורר לאפשרות לשחררו לחלופת מעצר לבין הותרתו במעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו כפי שקבע בית משפט קמא הנכבד, תוך שהוא מסתמך על רציונל שמופיע בבש"פ סויסה, לאמור, העונש הצפוי לו בתום משפטו, כך שהחשש להימלטות מן הדין היא עילת מעצר יחידה הנשקפת מהעורר, תהווה נדבך עיקרי כנגד שחרורו והגעתו ביום דינו למשפטו.

כמובן, מבלי להתייחס לאמור בבש"פ סויסה, אלא רק לסיפא שעולה ממנו, הרי שגם בבש"פ סויסה נקבע שהרשימה היא אינה רשימה סופית ובוודאי שאינה מחייבת, ושכל מקרה ייבחן לגופו.

אמנם כנגד העורר עומד ותלוי מאסר מותנה בר הפעלה, אך יש להתייחס לנסיבות העבירה וכתב האישום.

בפני העורר תלוי ועומד כתב אישום בגין כניסה לישראל שלא כדין. מבלי להקל ראש, עומד לעורר אך ורק בפני עבירה זאת מבלי שעבר כל עבירה נלווית ומבלי שיש אינדיקציה לסכנה ביטחונית ממנו. כן סבר בית משפט קמא שהחלופה שהוצעה בפניו הייתה חלופה טובה, ולמעשה ההחלטה להותירו במעצר עד תום ההליכים נעוצה בעורר עצמו ולא בחלופה שהינה טובה. אם כך הדבר וזו הסיבה היחידה אבן הנגף היחידה העומדת בפני העורר, יש ולשקול חלופה שהניחה את דעתו של בית משפט קמה.

לעניין נסיבות העורר עצמו, שהרי אמנם נשקפת כפי שנשקפת מכל תושבי האזור הנשפטים בישראל עילת מעצר שהיא הימלטות מן הדין, אך כמובן בפסיקה שהוצגה בפני בית המשפט, הרי שסכנה זו הינה טבועה ועדיין יש לשוב ולשקול חלופה. שהרי ברור שאין מערכת דינים שונה בין תושבי האזור לבין תושבי מדינת ישראל. לאמור, אם היה תושב מדינת ישראל משתחרר בנסיבות העניין לחלופת מעצר, הרי שיש לשקול גם לשחרר את העורר.

עוד יצוין, שלעורר נסיבות מיוחדות המחייבות שקילת חלופה ושחרורו עד משפטו, וזאת מכוח נסיבותיו האישיות, שהן ילדיו הקטינים והפעוטים בני שנה ושנתיים, אשר מחייבים בעת הזו ניתוח כירורגי מסובך וחשוב שבעת זו ישהה האב לצד מיטת בנו ובסופו של יום ישוב למשפטו.

אני סבור, כמי שמכיר את התרבות של העורר שמדובר בתרבות של כבוד, יתפרש הדבר, שחרורו יפורש על דבר כמעשה של כבוד שיש להשיב עליו בכבוד, ואני סבור, לאור ניסיוני, שהעורר ידע להכיר את מידת החסד והרחמים, ואת הכבוד שהוא רוחש לבית המשפט, וישוב למשפטו בבוא היום.

בפני בית המשפט הונחה פסיקה של בית המשפט העליון - בש"פ 7136/07.

ב"כ המשיבה:

בית משפט קמא היה מודע לנסיבותיו האישיות של בית משפט קמא של העורר. מנגד, יש לתת את הדעת לכך שמדובר בעורר שרק לפני למעלה משנה הוא נידון בבית משפט השלום בתל-אביב בגין עבירות של כניסה לישראל שלא כדין, התחזות לאדם אחר, זיוף ושימוש במסמך מזויף, אז ניתנה לו הזדמנות ונידון למאסר על תנאי וקנס בלבד, ללא רכיב של מאסר בפועל. מה שחברי לא ציין, זה שבאותה חקירה העורר עצמו ציין, כי הוא חיכה שיסתיים לו התנאי, כדי להיכנס שוב לתחומי מדינת ישראל, אלא שהתנאי עדיין תלוי ועומד כנגדו (מאסר על תנאי בן 8 חודשים למשך שנתיים – מיום 15.02). בנסיבות אלה, בית משפט קמא קבע, שקיים ממנו חשש ממשי, בשים לב לעונש הצפוי לו באם יורשע בדין, גם בשים לב לתקופה הלא ארוכה שעברה מאז שנידון הוא שב ונכנס לתחומי הארץ. הצגת ערבות של אדם שגר בירושלים בוודאי לא יכולה לאיין את אותו חשש להימלטות מהדין, והסיכון שהעורר לא יתייצב למשפטו הינו ממשי.

אין מחלוקת על הראיות לכאורה, ובית המשפט קבע, שהעורר יכול לסיים את ההליך המשפטי במהרה, ואין ניהול הוכחות, ולכן אנו סבורים, שהחלטת בית משפט השלום בתיק זה ניתנה בדין.

עוד אפנה להחלטות שניתנו לאורך תקופה על ידי כבוד הנשיא אלון במקרים זהים של שב"ח שבעבורו הרשעה אחת עם מאסר על תנאי, כאשר הנשיא אלון דחה עררים שהוגשו כאשר הוא קובע שעצם העובדה שתלוי ועומד מאסר על תנאי מוביל למסקנה שהחשש להימלטות מן הדין הינה עילת מעצר מוחשית, וניתן לסיים את כל התיקים תוך זמן מאוד קצר, ולכן אנו סבורים, כי גם בשל כך יש לדחות את הערר.

<#3#>

החלטה

1. בפניי ערר על החלטת בית המשפט השלום אשקלון (סגנית הנשיא השופטת דינה כהן), מיום 15/8/13, במסגרתה הורתה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, על רקע כתב האישום המייחס לעורר עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, בכך שביום 11/8/13, באזור התעשייה הדרומי באשקלון נכנס לשטחי מדינת ישראל, מבלי שהוא מחזיק אישור כניסה או שהייה לישראל.

2. בית המשפט קמא, בהתאם למצוות המחוקק בסעיף 21 ב' לחסד"פ, בחן את חלופת המעצר שהוצגה בפניו בדמות ערבותו של קניבי בילאל בן משפחתו של העורר שמתגורר בירושלים. לאחר שבחן את הערב, ציין בית המשפט, כי לא ניתן להבטיח אף בחלופה המוצעת את מטרת המעצר וזאת בשל סיבות הקשורות בעורר עצמו ולאו דווקא בערב. עוד הדגיש בית המשפט קמא, את עברו הפלילי של העורר הכולל הרשעה בעבירה דומה ואף מאסר מותנה בן 8 חודשים בר הפעלה. לעניין זה הפנה בית המשפט לבש"פ 1981/11 מדינת ישראל נגד אשר סוויסה, בעניין התוצאה הצפויה מההליך הפלילי כאחד השיקולים. עוד הדגיש בית המשפט, כי משפטו של העורר צפוי להסתיים בתוך פרק זמן קצר יחסית, בהתחשב שמדובר בכתב אישום הכולל ארבעה עדי תביעה בלבד.

3. בערר ובטיעוניו בפניי, טוען ב"כ העורר, כי עילת המעצר היחידה הקמה בעניינו של העורר, הינה החשש להימלטות מן הדין שכן מדובר בתושב הרש"פ, חשש אשר ניתן לאיין באמצעות חלופת המעצר שהוצגה בדמות מעצר בית אצל קרוב משפחתו של העורר- בילאל קניבי בירושלים, והפקדת ערבות כספית. עוד נטען, כי לעבירת הכניסה לישראל שלא כדין, לא נלוו עבירות נוספות, וכי העובדה כי לחובת העורר עומד ותלוי מאסר מותנה בר הפעלה, אינו מחייב מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. עוד נטען, כי לעורר נסיבות אישיות ומשפחתיות קשות- העורר נכנס לישראל על מנת לפרנס את משפחתו, בנו בן ה- 3 מאושפז בבית החולים וזקוק לניתוח וטיפולים רפואיים. ב"כ העורר הפנה לאסופת פסיקה לתמיכה בטיעוניו (בש"פ 7136/04 האשם פיאלה נ' מדינת ישראל).

4. באת כוח המשיבה מנגד, עתרה לדחות את הערר ולהותיר את החלטת בית המשפט קמא על כנה. נטען, כי לא נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט, אשר היה מודע לנסיבותיו האישיות של העורר. עוד נטען, כי העורר הורשע ביום 15/12/12 בעבירה דומה ועבירות נלוות, בגינן הושת עליו מאסר מותנה בן 8 חודשים. בנסיבות אלו, החשש מפני הימלטות מהדין הוא חשש ממשי אשר לא ניתן לאיין אותו בחלופת מעצר. עוד נטען, כי משפטו של העורר צפוי להסתיים בפרק זמן קצר יחסית, בשים לב לכך שאין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, לרבות הודאת המשיב בחקירתו.

5. לאחר שהקשבתי לטיעוני באי כוח הצדדים, ובחנתי את חומר החקירה שהונח בפניי וכן עיינתי בהחלטת בית המשפט קמא, לא מצאתי מקום לשנות מהחלטת בית משפט השלום.

6. העורר דנן הורשע ביום 15/2/12 בבית המשפט השלום בתל אביב (ת"פ 34613-05-10), בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין, התחזות כאדם אחר במטרה להונות, זיוף ושימוש במסמך מזויף- עבירות מיום 20/5/10. בגינן נידון לשמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים וקנס כספי. בחלוף שנה וחצי בלבד, והעורר עבר לכאורה את העבירה בה הוא מואשם עתה. הרשעתו הקודמת והמאסר על תנאי לא הרתיעהו מלשוב ולהיכנס לישראל.

7. סיכומם של דברים, בנסיבותיו של עורר זה חשש ההימלטות מן הדין ומן אימת הדין ועונש המאסר התלוי ועומד, הינה עילת מעצר מוחשית ולא מצאתי שגגה בהחלטת בית המשפט השלום בה הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים.

אשר לנסיבותיו האישיות של העורר הנוגעות לבנו הקטין,

8. אשר על כן, דין הערר להידחות.