1. בתאריך 15/1/13, עת טיילה התובעת עם כלבה ברח' רמב"ם בנהריה, נפגע הכלב ע"י רכב נהוג בידי נתבעת 1, שבמועד אירוע התאונה היה מבוטח אצל נתבעת 2, שהינה חברת ביטוח.

בעקבות התאונה נגרמו לכלב שברים בשתי רגליו הקדמיות והוא נזקק לטיפולים רפואיים, לרבות ניתוחים.

2. בתאריך 15/2/13 שלחה התובעת לנתבעת 2 מכתב (מוצג נ/1), בו דרשה כי הנתבעת 2 תפצה אותה בסכום של 9,522 ₪, לפי הפירוט כדלקמן:

עלות הטיפולים הרפואיים שניתנו לכלב - 6,872 ₪

הפסד ימי עבודה - 2,250 ₪

נסיעות - 400 ₪

למכתב צירפה התובעת חשבוניות / קבלות בגין ההוצאות לטיפולים הרפואיים.

3. מאחר שלא היתה מחלוקת בשאלת אחריותה של נתבעת 1 לאירוע התאונה, שילמה נתבעת 2 לתובעת את הסך של 6,872 ₪, עלות הטיפולים הרפואיים, אולם סירבה לשלם את יתרת הסכומים אותם דרשה התובעת, בטענה כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה בדבר הפסד ימי עבודה ונסיעות. לכן הגישה התובעת את התביעה שבפניי, בה היא עותרת לחייב את הנתבעת לשלם לה את הסך של 5,150 ₪, לפי הפירוט כדלקמן:

אובדן ימי עבודה - 2,250 ₪

נסיעות - 400 ₪

עוגמת נפש - 1,500 ₪

הוצאות משפט - 1,000 ₪

4. הנתבעות מבקשות לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות משפט, בטענה כי לא צורפו ראיות להוכחת פריטי הנזק בגינם עותרת התובעת לקבל פיצוי.

5. אתייחס, להלן, לכל אחד מפירטי הנזק הנטענים בכתב התביעה:

א. אובדן ימי עבודה – לטענת התובעת היא הפסידה 10 ימי עבודה, זאת משום שהלכה לפחות פעם ביומיים לווטרינר עם הכלב. כשהתבקשה לפרט באיזה ימים הלכה לווטרינר עם הכלב, אמרה שאינה יכולה לפרט, אולם היא יכולה להמציא אישור מהווטרינר. לכן הוריתי לתובעת, בהחלטתי מיום 17/3/14, להמציא תוך 10 ימים אישור מהווטרינר בו יפרט באיזה ימים ובאיזה שעות ביקרה במרפאתו עם הכלב. אישור כזה לא הומצא עד היום.

זאת ועוד, כפי שעולה מעדות התובעת, בתקופה הרלבנטית היא עבדה במשמרות. לכן יכלה להתאים את הביקורים אצל הווטרינר בהתאם למשמרות בהן עבדה. בנוסף, התובעת אישרה כי בתקופה הרלוונטית היא נעדרה מהעבודה גם בשל היותה בהריון.

במצב דברים זה, אני קובע כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי הפסידה ימי ו/או שעות עבודה, בשל הצורך להגיע עם הכלב למרפאתו של הווטרינר.

ב. נסיעות - לטענת התובעת מדובר בנסיעות מנהריה, מקום מגוריה לווטרינר, שמרפאתו נמצאת בשבי ציון. אמנם לא עלה בידי התובעת להוכיח כמה פעמים נסעה לווטרינר ומה העלות של כל נסיעה, אולם מאחר שאין ספק כי נאלצה לנסוע לווטרינר מספר פעמים, יש מקום לפסוק לה פיצוי בגין הוצאות נסיעה. בהעדר ראיות באשר לגובה ההוצאות שהיו לתובעת, אני מעריך את עלות הנסיעות, בנסיבות המקרה, בסכום כולל של 250 ₪, נכון להיום.

ג. עוגמת נפש - בנסיבות המקרה, אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש.

6. סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעות, הדדית, לשלם לתובעת סך של 250 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בנסיבות המקרה ולאור הסכום שנפסק, אינני רואה מקום לחייב את הנתבעות בתשלום הוצאות משפט לתובעת. כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ד סיוון תשע"ד, 12 יוני 2014, בהעדר הצדדים.

למזכירות: נא לשלוח את העתק פסק הדין לצדדים.