1. בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות.

עובדות התביעה בקצרה:

1. בהתאם לנטען בכתב התביעה המשיבה ילידת 1.1.1952, רבקה חי (להלן- "המשיבה") בעת שהייתה בת שש וטרם עלייתה לישראל ממרוקו, עברה טיפול נגד מחלת הגזזת שהינה מחלת עור מדבקת של הקרקפת. בשנת 2006, לאחר שהתלוננה על כאבי ראש, עברה ביום 29.5.06 בדיקת MRI אשר יצאה לא תקינה. ביום 11.6.06 עברה בדיקת CT אז התגלה אצלה ממצא מתאים למנינגיומה. לטענתה, מספר חודשים לאחר מכן עברה ניתוח להסרת הגידול, ביום 14.11.06. כתוצאה מן הניתוח נגרמו למשיבה נזקים שונים ובין היתר נוירולוגים ונפשיים. בשנת 2008 הוכרה בוועדת הערר שהוקמה מכוח החוק פיצוי נפגעי גזזת התשנ"ד-1994 (להלן- "חוק הפיצויים לנפגעי גזזת") כנכה, גובה הנכות שנקבע היה 64%.

טענות הצדדים בתמצית:

1. לטענת המבקשת, מדינת ישראל – משרד הבריאות (להלן- "המבקשת"), העובדות העולות מכתב התביעה הן נזק שנגרם כתוצאה מטיפול בגזזת. טיפול אותו קיבלה המשיבה מאת המבקשת באמצעות הקרנות לפני כשישים שנה. עוד נטען בכתב התביעה כי זו הוגשה לאור כך שהמשיבה לא יודעה על ידי המבקשת כי היא מצויה בקבוצת סיכון לפריצת מחלות הקשורות בהקרנות. עוד עולה מכתב התביעה כי ביום 29.5.06 עברה המשיבה בדיקת MRI אשר הדגימה מוקד בולט של קליטה מוגברת בגולגולת הפריאטלית מימין וכי ביום 11.6.06 עברה בדיקת CT אשר הדגימה ממצא מתאים למנינגיומה. נוכח עובדות אלו ובשים לב לכך שהתביעה הוגשה ביום 29.8.2013 הרי שהתביעה התיישנה. שכן עילת התביעה התיישנה, לכל המאוחר, ביום 11.6.13. ומכאן כי התביעה הוגשה כחודשיים לאחר תום תקופת ההתיישנות.
2. לטענת המשיבה, התביעה לא התיישנה שכן הנזק הנתבע נגרם למשיבה רק ביום 14.11.2006, כאשר ביום זה נאלצה המשיבה לעבור ניתוח מוח סבוך לכריתת גידול מנינגיומה מראשה, גידול אשר התפתח כתוצאה מהקרנות הרנטגן לטיפול בגזזת אותן נאלצה לעבור המשיבה לפני כשישים שנה. לטענת המשיבה, עילת התביעה עוסקת בנזקים אשר נגרמו לה כתוצאה מרשלנות המבקשת וכן הנתבעת 2 בתובענה דנן, קופת החולים, אשר לא יידעו את המשיבה על הימצאותה בקבוצת סיכון מיוחדת לפיתוח גידולי מוח חרף הקרנות הרנטגן שעברה בילדותה. עוד נטען כי בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם המשיבה, ד"ר היילבורן, אלמלא ההתרשלות באי יידוע המשיבה אודות הימצאותה בקבוצת סיכון מיוחדת ולו היה נערך אבחון מוקדם של הגידול בראש המשיבה, הרי שהיה ניתן למנוע את הניתוח שבוצע בה ביום 14.11.2006 ואשר גרם למשיבה לנזקים נוירולוגים, בריאותיים ונפשיים חמורים. טענה נוספת אשר הועלתה על ידי המשיבה הינה כי אף אילו היה מקבל בית המשפט את עמדת המבקשת, הרי שמדובר בעוולה מתמשכת עד עצם היום הזה, שכן המדינה עודנה אינה מיידעת את חולי הגזזת באשר הם נמצאים בקבוצת סיכון מיוחדת ולפיכך קיימת עילת תביעה נפרדת אשר מועד התיישנותן שונה.
3. המבקשת טענה בתשובתה כי על פי ההלכה הפסוקה מועד תחילת מרוץ ההתיישנות הינו ביום גילוי המחלה ולא ביום הטיפול בה. יום גילוי המחלה היה לכל המאוחר ביום 11.6.06 כך שהתביעה התיישנה. באשר לטענה כי מדובר בנזק מתמשך הרי שלשיטת המבקשת לא חל הכלל בדבר נזק מתמשך שכן התגלה נזק ממשי התגלה לכל המאוחר בחודש יוני 2006 ולכן מועד תחילת מרוץ ההתיישנות הינו למן גילויו.

דיון:

1. הלכה פסוקה היא כי היה וקיימת אפשרות, אף הקלושה ביותר, שבעל דין יזכה בתביעתו ובסעד המבוקש כנגד בעל הדין היריב, על פי העובדות המהוות את עילת התובענה, די בכך בכדי שהתביעה לא תמחק (ראה לענין זה אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי עמ' 138 מהדורה שביעית, 2003).

1. כבר נפסק לא אחת "כי המדיניות השיפוטית הנוהגת נוקטת משנה זהירות בסילוק תביעה על הסף, על מנת שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות (ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד לו(2) 151, 155 - ­156; ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 724­ - 725; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו, פ"ד מ(2) 668, 671 - ­672; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 166 - ­168 (מהדורה שביעית, 2007); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה 641 - ­642 (מהדורה 15, 2007)) על כן, במקרים בהם עשוי התובע לזכות בסעד אם יוכיח את העובדות להן הוא טוען, ואפילו יהא עליו לתקן לשם כך את כתב תביעתו – ולעתים יכול בית המשפט להביע דעתו בהקשר אחרון זה – אין למהר לסלק את התביעה על הסף (ראו גורן, שם). אטעים גם כאן, כי טרדה ונזק הנגרמים לבעל דין שכנגד ניתנים במידה רבה לתיקון בפסיקת הוצאות" (ראה רע"א  8263/08 אריאל שגיא נ' אנטוני רוט ובניו בע"מ, פורסם בנבו [2008]).

1. אשר על כן, בשלב זה בו נדרש בית המשפט להכריע בבקשה לסילוק התביעה על הסף, יש לבחון האם, על בסיס הנטען והמפורט בכתב התביעה, על פניו ומבלי לשמוע ראיות כלל, יש אכן מקום למחוק את התביעה. רק אם ימצא כי אין לתובע סיכוי ולו הקלוש ביותר, לקבל סעד כנגד הנתבע, מן הדין יהא לסלק את התביעה על הסף. מעיון בכתב התביעה הרי שאין בידי לקבוע כבר בשלב מקדמי זה כי אין למשיבה – התובעת - הסיכוי ולו הקלוש ביותר לזכות בתביעתה, כולה או חלקה ולהלן אנמק-
2. סעיף 5 בחוק ההתיישנות התשי"ח-1958 (להלן- "חוק ההתיישנות") מורה אותנו כי בתביעה שאינה במקרקעין תקופת ההתיישנות הינה בת שבע שנים, כאשר מניין תקופת ההתיישנות מתחיל "ביום שבו נולדה עילת התובענה" וזאת נוכח האמור בסעיף 6 בחוק ההתיישנות. יחד עם זאת, ככל ועסקינן בתובענות בגין עוולות יש לשים לב להוראות סעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] אשר מפרש כי היום בו נולדה עילת התביעה הינו אחד מאלה: (א) מקום שעילת התביעה היא מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל, היה המעשה או המחדל נמשך והולך - היום שבו חדל; (ב) מקום שעילת התביעה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו נזק, במידה ולא נתגלה הנזק ביום שאירע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התביעה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק. נוכח הוראות סעיף זה שבפקודת הנזיקין עולה כי מקום בו הנזק מהווה אחד מיסודותיה של העוולה לא צומחת עילת התביעה כל עוד לא נגרם הנזק וממילא לא מתחיל בהתייחס אליה מירוץ ההתיישנות. והרי אין לומר כי עילת התובענה נולדה טרם שאירע הנזק (ר' בהקשר זה ע"א 4275/10 יעקב מולהי נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, ניתן ביום 22.2.2012, פורסם במאגרים המשפטיים, להלן: "פס"ד מולהי").
3. בפס"ד מולהי קבע בית המשפט העליון כי הנזקים אשר נגרמו לתובע, שעילת התביעה שם הייתה כמעט וזהה לזו בענייננו, התגבשו באופן סופי לכל המאוחר "...עם גילוי מחלתו וביצוע הניתוח בראשו" (שם בסעיף 7 לפסה"ד). והרי, לטענת המשיבה- "... הנזק הנתבע בתביעה זאת, נגרם למשיבה אך ביום 14.11.2006 בו נאלצה המשיבה לעבור ניתוח מוח סבוך לכריתת מנינגיומה מראשה ואשר גרם למשיבה נזקים נוירולוגים, בריאותיים ונפשיים חמורים" (סע' 7 בתגובה). באשר לטענת המשיבה כי עילת תביעתה מתבססת גם על אי יידוע המבקשת את המשיבה כי היא נמצאת בקבוצת סיכון מיוחדת, אפנה בהקשר זה לדברים שנפסקו בפס"ד מולהי בהקשר היחס בין הוראות סעיף 89(2) בפקודת הנזיקין למקרה דנן ועל כך שסוגייה זו מצריכה בירור עובדתי.
4. נוכח כל האמור הנני סבורה כי אין מקום בשלב זה לקבל טענת ההתיישנות טרם בירור עובדתי ראוי של התובענה.

לסיכום:

1. הבקשה נדחית.
2. סוגיית ההוצאות תישקל בסיום ההליך ובהתאם לתוצאותיו.
3. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג אדר תשע"ד, 23 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.