1. הנתבעת הגישה בקשה להעברת הדיון לביהמ"ש באזור שיפוט חיפה משום שלטענתה אין עילת סמכות שיפוט מקומית לבהמ"ש זה, בהתאם לתקנה 3 לתקנות סדה"א.

בתצהיר שצורף לבקשה נטען כי ההתקשרות בין הצדדים לרבות החתימה על ייפוי כוח התקיימה במשרדי הנתבעת בכפר חורפיש ולא במשרדו של התובע ברמת גן.

2. בסעיף 34 לכתב התביעה נטען כי ההתקשרות בין הצדדים נעשתה במשרדו של התובע בתל אביב.

בתצהיר שצורף לתגובת התובע נאמר כי מעולם לא היה בכפר חורפיש וההתקשרות הייתה במשרדו בתל אביב.

3. מקום יצירת ההתחייבות הינה אחת מבין עילות סמכות השיפוט המקומית שבתקנה 3, ואולם התובע מפנה לחלופה נוספת "המקום שנועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות" (תקנה 3 (3) . למרות שנתנה לנתבעת הזדמנות להשיב לתגובה לא מצאה לנכון להשיב. (ראה החלטה מיום 8.12.13).

4. בשלב זה לא ניתן לקבוע היכן נערכה ההתקשרות בין הצדדים, לאור התצהירים הסותרים ואולם די בקיומה של החלופה הנוספת של תקנה 3 כדי לקבוע שסמכות השיפוט המקומית מסורה לביהמ"ש השלום בת"א.

"ההתחייבות" שעל פי התקנה הינה בעניינינו גביית חובות עבור הנתבעת באמצעות לשכת ההוצאה לפועל בתל אביב ומשלוח התראות ממשרדו של התובע בתל אביב.

אף המקום לקיום התחייבותה של הנתבעת, תשלום הוצאותיו ושכר טרחתו של התובע אף הוא בתל אביב, שכן בהעדר הסכם קובע סעיף 44 לחוק החוזים (חלק כללי) כי מקום הקיום של החיוב הינו במקום עסקו של הנושה.

5. בנוסף, בהתאם לפסיקה המגמה הרווחת הינה שלא ליתן משמעות רבה לשאלת הסמכות המקומית בהתחשב במרחקים הלא גדולים שבין הערים ופיתוח הכבישים.

אשר על כן נדחית הבקשה להעברת התיק לביהמ"ש אחר.

6. הנתבעת עותרת לדחיית התביעה על הסף ו/או למחיקת כותרת ו/או למתן רשות להתגונן בטענה כי אין יריבות בינה לבין התובע, מעולם לא התקשרה עמו אלא עם חברת גבייה על פי הסכם בניהם וחברת הגביה פנתה והתקשרה עם התובע.

בנוסף נטען כי התביעה התיישנה שכן עילת התביעה הינו ייפוי כוח מחודש יוני 1999.

כל הטענות האחרות והנוספות ופירוט הבקשה עניינן להתברר במסגרת הבקשה למתן רשות להגן ולא במסגרת עתירה מקדמית לסילוק התביעה על הסף.

יצוין כי סילוק תביעה על הסף נעשה רק במקרים חריגים כאשר ברור לחלוטין כי אין לתובע כל סיכוי כי תביעתו תתקבל, ולא זה המצב כאן.

עוד טרם דיון בבר"ל לא ניתן לקבוע ממצאים ולהכריע במחלוקות שבין הצדדים ובוודאי שלא לדחות התביעה על הסף.

7. התובע הגיב לבקשה לסילוק על הסף ולבקשה למחיקת כותרת ואילו הנתבעת לא מצאה צורך למסור תשובה הגם שניתנה לה רשות לכך בהחלטה מיום 17.12.13.

בתגובה מפנה התובע לפסיקה הרבה על פיה לא נוטים בתי המשפט לדחות תביעה על הסף, ואין צורך לחזור כאן על הנטען והמובא בתגובה.

באשר לחברת הגבייה טוען התובע כי היתה מתווכת או שלוחה של הנתבעת ופעלה מטעמה והקשר המחייב היה עם הנתבעת.

באשר לטענת ההתיישנות נטען כי עילת התביעה המתחילה את תקופת ההתיישנות נולדה כאשר הפרה הנתבעת את התחייבותה לתובע וזה היה בסוף שנת 2012 תחילת שנת 2013, כמתואר בכתב התביעה.

לעניין מחיקת הכותרת, הטענה נטענה באופן סתמי, בלתי ברור ולקוני, צורף ייפוי הכוח, נספח א' שאיננו מוכחש, ועל פיו הוסמך התובע לפעול לגביית חובות תושבים על ידי הגשת תביעות ובמסגרת חוק ההוצל"פ.

8. עמדתו של התובע נכונה ומקובלת עלי ויש לדחות את כל הטענות המקדמיות ולדון בבקשה למתן רשות להגן במועד שנקבע על ידי המזכירות.

טענת העדר יריבות איננה יכולה להיות מוכרעת בשלב זה והמחלוקת בנדון אינה עילה לדחיית התביעה על הסף.

גם טענת ההתיישנות, כפי שנטענה, איננה עילה לסילוק על הסף שכן לא מועד חתימת ייפוי הכוח הינו המועד הקובע ליום היווצרות העילה, אלא יום הפרת ההסכם וככל שלגבי מועד ההפרה קיימת מחלוקת הרי שתתברר בהמשך ושמורה לנתבעת טענת ההתיישנות במסגרת הבר"ל.

לא מצאתי ממש בבקשה למחיקת כותרת. ייפוי כוח הינו ראשית ראיה בכתב ואת סכום התביעה ניתן להוכיח בראיות חיצוניות.

אף הסכום הינו קצוב שכן מדובר בהוצאות ובשכ"ט שנפסקו על ידי בית המשפט או רשם ההוצל"פ.

9. אשר על כן נדחות הבקשות.

הדיון בבקשה למתן רשות להגן יתקיים במועדו.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות הבקשות בסך כולל של 5,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ח טבת תשע"ד, 31 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.