<#2#>

נוכחים:

ב"כ המבקשת מתמחה דודי חמאוי

ב"כ המשיב עו"ד אבו אחמד חאזם

המשיב הובא באמצעות שב"ס

פרוטוקול

ב"כ המשיב:

לגבי ראיות לכאורה, אנחנו אומרים שאין ראיות בתיק ההתפרצות. בתיק השב"ח יש ראיות. מדובר בתיק של שהייה בלתי חוקית בישראל, על אף שהתווספו סעיפים נוספים. מדובר בצעיר שהגיע לישראל ...

ב"כ המבקשת:

בהודעת המתלונן הוא מספר על הלך הרוח שלו, ברגע שחזר הביתה והבחין באור הדלוק, והבחין באדם העומד בפינה, המתלונן אוחז בסכין בידו, האינטלקט שלו גרם לו להכות בשקית בפניו של המשיב, המשיב נמלט מהמקום, כאשר לצערו השאיר את מכשיר הפלאפון הנייד שלו בזירה. כל האינפורמציה היתה בטלפון, עם התמונות והכל. בסריקה של איש משטרה שהגיע למקום הוא גם הבחין במחשבים ניידים שנגנבו מהדירה, מונחים על פתח החלון, מה גם שמצביע על כך שהמשיב לא הספיק לקחת את המכשירים עמו. בתיכף ובתכוף לאחר שחודשיים לאחר מכן זיהינו אותו, הוכרז ונעצר כחודשיים לאחר מכן. נחקר. מכחיש כל קשר למעשים. מודה בעבירת השב"ח. בבדיקה של מעבדה נמצאה טביעות-אצבע שלו בתוך הדירה ומחוץ לדירה על פתח הסלון, דלת הפלסטיק, התריסים. בנוסף הוכנס לתאו איש משטרה, דובב אותו ודיבר איתו והודה. הבחור הודה בהתפרצות. מן הסתם ידיד יטען לחולשתן של ראיות שנמצאו בדירה, מה שראיה זו, המדובב, איש משטרה, לא מדובר בעבריין, בפניו הודה המשיב, אני חושב שהראיות הן מעל ומעבר.

לעניין העילה - מן הסתם עילת המסוכנות כפולה ומכופלת, עילת השב"ח מהווה מסוכנות, מה גם שעבירת ההתפרצות היא עבירת רכוש. רבות מדובר בפסיקה לעניין המסוכנות שבעבירות הרכוש, והנה תיק, שבו המפגש בין הקורבן למשיב היה יכול להסתיים בצורה טראגית.

לשאלת בית-המשפט איך שוללים טענה של גניבת הפלאפון שלו, אני עונה שעשינו בדיקות, מציג לבית-המשפט את תיק החקירה.

ב"כ המשיב:

אני טוען שלגבי היותו בישראל אנחנו מודים שנכנס לתוך שטח מדינת ישראל במטרה אחת ויחידה כדי למצוא מקום עבודה ולהתפרנס. גם הוא ציין בהודעתו במשטרה שהוא עובד לאיזור רחובות ועובד בעבודות גינון ושיפוצים, הרבה אנשים מהאיזור מכירים אותו. מפנה לרשימת הטלפונים ושמות של אנשים שהוא בקשר איתם ואיך שרואים את זה כולם שמות, למרות שהוא כותב את זה בערבית, כולם שמות של יהודים, ישראלים שעובדים וחיים פה ברחובות. לגבי הראיות ואני מפנה את בית-המשפט לגבי ההודעות של המתלונן עצמו שהגיע וראה את האור דלוק בתוך הבית. בהודעתו הראשונה 18.6 שעה 22.31 הוא ממש מספר לשוטר שראה את החשוד המשיב יוצא מתוך הבית עם המחשב הנייד בידו, צעק לעברו, זרק אותו וברח. אנחנו חוזרים לאחר כמה דקות, המודיע הבחין בשעה 22.35 בדמות אדם מחוץ לבית, פעם אחת אומר בתוך הבית, פעם שנייה מחוץ לבית, לבש חולצה שחורה, הבחין בנייד מונח מאחורי הבית. אז גם הודעה כזאת שהיא סותרת את ההודעה הראשונה לפני מס' דקות, לא יותר. בשעה 23.15 המתלונן אמר שלא נגנב לו כלום. דו"ח מז"פ 19.6 מתאר שנגנבו שני מחשבים, פעם אחת דיבר על מחשב אחד, פעם שנייה על שני מחשבים שהיו לו בבית. בהודעתו ב-25.6 במזכר של המשטרה אומר שהוא הבחין בתוך הדירה ונתן לו מכה בתוך הדירה. כשנתפס החשוד ב-26 שנכנס לשטחים, באוטובוס של אריאל, פתאום המתלונן מודיע שנגנבו לו עוד דברים וכאילו התריס הוזז ממקומו, הוסת, ועבר למקום אחר. בחוות-דעת מומחה ב-טביעות-אצבע 2 ו-3 אינם זהים לאלו של החשוד, מס' 4 צריך לאשר את הזהות שלו, אמרו זהות בעל גישה חוקית. המשיב החשוד בחקירתו מודה, אומר נגנב לי ומספר שנגנב הפלאפון שלו לפני מס' חודשים, לא ידע להגיד בדיוק מתי זה נגנב, מהלחץ, מהחקירות שלו, אמר 3-4 חודשים ואז אמר עוד חודש נוסף, היה על המשטרה לבדוק אם יש שיחות נכנסות ויוצאות לאותו היום. הרי ביקשו מבית-המשפט צו לעיין בשיחות האלה, לא ראינו פלט כזה של שיחות יוצאות ונכנסות, אם יצאו מאותו אנטנה שיוצאת ברחובות, שטחים, הרי הטלפון שלו הוא ישראלי, של חברת סלקום, לא יכול היה להגיע לתחנת המשטרה כדי להגיד איבדתי את המכשיר טלפון והוא בעבירה של שהייה בלתי חוקית. לעניין המדובב - בשורה רביעית הוא אומר שקיבל תדרוך על מצבו של החשוד, שצריך להקליט אותו. הוא אומר החשוד אחרי חודשיים וחצי, זוכר שזה היה ביום שישי. יכולים להיכנס ליומן ורואים שהיום הוא שלישי, אז החשוד צריך לזכור שזה היה ביום שלישי. עוד מספר המדובב על דברים שאפשר לקלוט אותם מההודעה והתדרוך שקיבל מהחוקר שנתן לו את המשימה. שהבן אדם אמר שהוא לא עבד בקריית עקרון, לא נכנס לשם, שנכנס בעל הבית זרק את הלפטופ וברח, למרות הודעת המתלונן ואמר פעם אחת מונח על החלון, פעם שנייה על הבית, מכאן יש התלבטות ממש גדולה אם בכלל התבצע עניין הגניבה או לא והפתעה אחרונה, ב-28 שאומר הבן אדם שהיו תכשיטים שנגנבו, אז למה לא נתן תלונה שנגנבו תכשיטים. דבר ראשון שבן אדם צריך לבדוק ישר זה תכשיטים, כסף מזומן, דולרים, דבר ראשון שבשגרה צריך לבדוק את הדברים העיקריים. הבן אדם התלבט אם לבש חולצה שחורה, או בהירה ובעיקר הגזים עם העניין של המחשב שנגנב. לפטופ אחד עלה לו 11 אלף שקל, המחשב השני אלפיים.

אני מבקש להפנות את בית-המשפט לנסיבות האישיות של המשיב. המצב הכלכלי הקשה שאילץ אותו להגיע למדינה כדי לחפש עבודה. מדובר באדם צעיר בגילו, נשוי, יש לו בן, בקרוב עוד בת, אמו חולה, יש לי מסמכים רפואיים שמעידים שמטופלת במחלה פסיכיאטרית. האם מתהלכת לבד בזמן השינה, היא מדברת לבד, יש לה אחים שבגיל מסויים מגיעים למחלות כאלה. האישה יש לה 8 בנות ששלושה מהם התגרשו ונמצאים בבית אצלו והוא מפרנס אותם. יש עוד אח עם פיגור שכלי גבוה ויש לנו את האישור באנגלית, וכי המשיב הוא אפוטרופוס שלו לפי פס"ד של בית הדין השרעי, המשיב הוא האח הקטן שצריך לפרנס את כל המשפחה. נמצא כאן גיסו שהוא מכפר ברא, התחתן עם אחותו לפני שש שנים, התגורר בשכם, עיקר עבודתו בקניית מוצרים של יד שנייה, או עודפים ומוכר אותם לסוחרים בשכם. הוא מוכן בהיותו מסתובב בין שכם, האיזור של הרשות לבין ישראל, לפקח על המשיב, יבטיח התייצבותו לדיונים שיתקיימו ובמהלך משפטו, מוכן להפקיד ערבויות, לחתום על כל ערבות אפשרית שתתבקש על-ידי בית-המשפט כדי שיוכל להביא אותו לשמיעת משפטו.

לכן אני מבקש לאפשר לשמוע את הערב המוצע, לבדוק אם יש לו את היכולת לפקח על אותו אדם. יש לנו עוד אנשים אחיות, שכן יכולות לעזור למפקח בתוך הבית, אמנם מהסיבה שאין ביכולתם להגיע למדינת ישראל ולהיכנס שבית-משפט יתרשם מהיכולת שלהם לפקח על אותו בן אדם, גם להגיע ויתנו את כל הערבויות האפשריות שנוכל לשחרר את המשיב להמשך משפטו.

<#3#>

החלטה

בקשה למעצרו עד תום ההליכים של המשיב.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות: התפרצות לדירה וכניסה לישראל ושהייה בה שלא כחוק.

נטען, כי ביום 18.6.13 בשעת לילה, התפרץ המשיב לדירה בקריית עקרון, בכך שנכנס לדירה מתוך חלון הסלון, במטרה לבצע גניבה, נטל מתוך הדירה רכוש כמפורט בעובדות כתב האישום, אולם המתלונן אשר שב לפתע לביתו, הפתיע אותו, רץ לעברו ואז המשיב נמלט מן המקום.

ב"כ המשיב כפר בקיומן של ראיות לכאורה.

עיון בתיק החקירה מלמד, כי כתב האישום מבוסס, בין השאר על הראיות הבאות:

הודעתו של המתלונן אלדר אברהם מיום 28.8.13 ואפנה לשורה 14, אשר בה הוא מתאר את שהתרחש, מבחינתו, באותו יום ומוסר על הרכוש שנגנב.

בדירה נתפס מכשיר טלפון סלולארי, ובחינתו לימדה כי נמצאים בו נתונים המשייכים אותו למשיב. ביחס לכך, אפנה לתמונתו של המשיב אשר הונפקה מתוך מכשיר הטלפון הסלולארי והנמצאת בתיק החקירה, לשמות המנויים, מקורביו, ולהודעתו בעניין זה, שבמסגרתה מזהה את מכשיר הטלפון הסלולארי כמכשיר טלפון השייך לו, הגם שטוען טענה כי המכשיר נגנב לו קודם לכן, ומיד אגיע לטענה זו. ביחס לכך, אפנה להודעתו של המשיב מיום 26.8.13 שורה 37, כדוגמא לכך שהוא מזהה את מכשיר הטלפון הסלולארי השייך לו.

בדירה נתפסה טביעת-אצבע וטביעת-אצבע זו נמצאה משוייכת למשיב. ביחס לכך, אפנה לחוות-דעת מאת הבודקת מיכל בית יוסף, ולדוחות המתארים את נטילת הטביעת אצבע, מתריס המצוי בתוך הדירה.

כאמור, מסר המשיב, כי מכשיר הטלפון הסלולארי שלו נגנב קודם לכן, ואולם טענה זו מופרכת, לכאורה, משום שבחינת מכשיר הטלפון הסלולארי מלמדת, כי ביום 18.6.13, יום האירוע, ניתן למצוא שיחה נכנסת בשעה 11.30 מבן דודו של המשיב. ביחס לכך אפנה לדו"ח מאת השוטר יחיאל דהן, המצוי בתיק החקירה. על כן, תמוה, לפחות בשלב הראיות הלכאוריות, כיצד זה נגנב מכשיר הטלפון הסלולארי שלו על-ידי מאן דהוא, אשר התקשר לבן דודו.

ואם לא די בכך, הרי שהמשיב שוחח עם שוטר, ובמסגרת שיחה זו הודה בפניו כי ביצע את ההתפרצות. אפנה בעניין זה להודעתו של השוטר אבי זקן, לשורות 20 והלאה "הוא עמר כי פרץ את החלון, נכנס וברגע שלקח את הלפטופ שמע רעשים לכיוונו, זרק את הלפטופ וברח מהמקום... הפלאפון היה בכיס שלי, היה לי מכנסיים קצרים וכנראה שנפל לי מהכיס".

הנה כי כן, בפנינו הודיה, הכוללת פרטים מוכמנים שאותם לא יכול היה המשיב לדעת אלא אם כן הוא עצמו היה זה שפרץ את הדירה.

עיון בהודעתו של המשיב מיום 28.8.13 מלמד, כי הוא הכחיש כי אי פעם היה בבית בקריית עקרון, ואפנה בעניין זה לשורה 23. לא זו אף זו, הוא לא יכול היה להסביר את טביעת האצבע ואת שאר הממצאים המפלילים.

אם מכלול הראיות הנ"ל הקיים בתיק החקירה, אינו בבחינת חומר ראיות לכאורי, לא אדע מהו חומר ראיות לכאורה.

בית-המשפט העליון קבע, כי די בטביעת אצבע, על חלון הזזה, כראיה לכאורית המסבכת אדם באירוע של התפרצות. אפנה בעניין זה לבש"פ 1214/13 פלוני נ' מדינת ישראל (20.2.13).

ב"כ המשיב טען טענות רבות ביחס למהימנותו של השוטר המדובב, ביחס לסתירות בגרסאות המתלונן, אולם כלל ידוע כי בשלב זה אין להידרש לשאלות של מהימנות, סתירות בגרסאות, ומחדלי חקירה. אפנה לאחרונה לבש"פ 6084/13 מדינת ישראל נ' עבדל קאדר (8.9.13).

על כן, אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה.

לעניין עילת המעצר:

קיים יסוד סביר לחשש שהשחרור המשיב יוביל להימלטותו מאימת הדין, שכן הוא שוהה בישראל שהייה בלתי חוקית, וכן קיים יסוד סביר לחשש ששחרורו יסכן את שלום הציבור.

מעשיו של המשיב, מלמדים כי הוא נכנס לישראל שלא למטרות פרנסה, והוא מבקש להשיג את פרנסתו באמצעים בלתי חוקיים, על כן אין לנהוג בו כפי שנוהגים ביחס לשוהים בלתי חוקיים, אשר נכנסים לישראל לשבור שבר.

ביהמ"ש העליון ובתי משפט נוספים הורו על מעצרם של נאשמים, דוגמת הנאשם העומד בפניי עד תום ההליכים. אפנה בעניין זה לבש"פ 630/13 אלפקייה נ' מדינת ישראל (25.1.13) לבש"פ 562/13 עצי נ' מדינת ישראל (24.1.13) ולבש"פ 3623/12 אבו גליה נ' מדינת ישראל (8.5.12).

אכן, האירוע העומד בפניי מלמד עד כמה בפניי נפיצה היא עבירת ההתפרצות, אשר יכולה להתפתח לעבירה המסכנת את שלומו של אדם, והמקרה המתואר בכתב האישום מוכיח זאת.

אציין, אולם לא בזה העיקר כי לחובת המשיב הרשעה קודמת.

לאור כל האמור אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

יש לאפשר למשיב 5 שיחות טלפון על חשבון המדינה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ז' תשרי תשע"ד, 11/09/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי יעל זכריאי