בעניין: חוק החברות, התשנ"ט-1999

ובעניין: טל תעופה בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד אסף רזיאל ואח'

החברה

ובעניין: East Key Developments Corporation – חברה זרה

ע"י ב"כ עוה"ד דורון נוימן ואח'

המבקשת

ובעניין: כונס הנכסים הרשמי

מונחת בפני בקשה לפירוק חברת טל תעופה בע"מ (להלן: "החברה") מטעם חברת East Key Development Corporation (להלן: "המבקשת").

החברה, הינה חברה פרטית רשומה בישראל שהתאגדה בשנת 1987. עיסוקה מאז התאגדותה הוא בשווק שירותי תעופה ותיירות ובין היתר משמשת כסוכן מכירות כללי של חברות תעופה שונות בישראל. המבקשת מעסיקה כ-45 עובדים והיא מייצגת כ-15 חברות תעופה בארץ, ולה כ-30 סניפים בעולם.

המבקשת, הינה חברה זרה, שלא נמסרו פרטים לגבי התאגדותה ומושבה. לגרסת המבקשת היא נושה של החברה מחמת הפרת חוזה מיום 7.2.11, ותוספת לו מיום 29.8.12 לפיו על החברה לשלם למבקשת את הסך של 7,500 אירו לא יאוחר מיום 1.4.13 (להלן: "החוב"). הואיל ומועד תשלום החוב חלף, וזה לא שולם, , קמה לה עילה לבקש את פירוק החברה, בהיותה חדלת פירעון לפי סעיף 257 לפקודת החברות, תשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות"), שכן לא שילמה את המגיע הימנה בחלוף מועד הפירעון וכקבוע בסעיף 258 לפקודת החברות.

החברה הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף הנתמכת בתצהיר של מנהל הכספים, מר בר משה, היא הבקשה נשוא החלטה זו. החברה מכחישה את החוב, טוענת שמדובר בסכום זניח וכי אין לחברה כל קושי פיננסי לשלמו. לדידה, בקשת הפירוק הינה כלי להפעלת לחץ פסול כלפיה, העולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. לגרסתה, שעה שהחוב שנוי במחלוקת כנה, והמבקשת לא נקטה ולו בהליך משפטי אחד, להוציא מכתבי התראה ופגישה על מנת לגבות את חובה, לא היה מקום להגיש את בקשת הפירוק. החברה הודיעה כי על מנת למנוע נזק תדמיתי מיותר, אשר צובר תאוצה מיום ליום נוכח בקשת הפירוק, היא הציעה למבקשת להפקיד את הסכום השנוי המחלוקת בנאמנות, עד לבירור המחלוקת בין הצדדים. מסיבות הקשורות במבקשת, הצעתה של החברה נדחתה, וגם הצעת בית המשפט למבקשת ליישם מנגנון של הפקדת סכום החוב בקופת בית המשפט ובירור המחלוקת בתביעה עצמאית, נדחתה.

בתגובתה טוענת המבקשת שדברי המצהיר אינם נכונים וכי אין מקום למחוק הליך על הסף אלא בנסיבות קיצוניות שלא מתקיימות במקרה דנן. המבקשת שבה וטוענת לכך שמדובר בחוב שאין מחלוקת לגביו

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, הגעתי לידי מסקנה דין הבקשה להתקבל:

ההלכה הפסוקה מורה כי שעה שקיים חוב שהוא שנוי במחלוקת, אין המקום לבררו במסגרת הליכי פירוק אלא בתובענה עצמאית, שכן הליכי פירוק אינם תחליף לבירור חבות של החברה כלפי הטוען לנשייה. בהקשר זה אפנה לע"א 877/07 סיגל גפן ואחר' נ' ג'ירוטק השקעות בע"מ ואחר' , [2.9.10]:

"כאשר חברה אינה נענית לדרישת התשלום, שכן היא חולקת על עצם קיומו של החוב או על שיעורו, אין מקום לחזקה שאי התשלום מצביע על חוסר יכולת פירעון (צ' כהן, 106). כפי שמציין האן (עמ' 234) "... כאשר אדם טוען לקיומו של חוב של החברה כלפיו, אולם החברה חולקת בכנות ובתום לב על עצם קיומו של חוב זה, אותו אדם אינו נחשב לנושה הזכאי לבקש את פירוקה".

ובהמשך:

"סבורני, כי האכסניה הראויה לבירור הסוגיה היא ככלל במסגרת תביעה אזרחית, וכי קשה להלום שימוש בהליכי הפירוק כעוקף הליך אזרחי וכזירה להכרעת סכסוכים".

מושכלת יסוד היא כי הליכי פירוק חברה הינם הליכים דרסטיים אשר לא בנקל ייעתר בית המשפט ליתן צו אשר יש בו להשליך מעבר לשני הצדדים שבמחלוקת. שימוש במנגנון של פירוק חברה יעשה אך ורק לאחר שכלו כל הקיצין, ונושי החברה לא מצאו מזור אלא בהגשה לפירוק חברה, כינוס נכסיה, מימושם וחלוקת התמורה לנושים. יש להיזהר מיישום דווקני של סעיפים 257-258 לפקודת החברות, שכן הדבר עלול לגרום להגשת בקשות פירוק כנגד חברות חדשות לבקרים, רק מתוך הפעלת לחץ פסול והשפעת תוצאת הפרסום של בקשת פירוק על עסקי החברות שמבוקש לפרקן, וכזאת אין לעשות שעה שהחוב המיוחס להן שנוי במחלוקת.

ביישום ההלכה על המקרה שלפניי:

מכתבי הטענות שהונחו לפני בית המשפט, לרבות מתצהיר בר משה שלא נסתר, עולה שבין הצדדים קיימת מחלוקת. אמנם לפי ההסכם והתוספת לו, התחייבה החברה לכאורה לשלם את הסך הנטען אך אין בכך כדי למנוע ממנה להכחיש את חבותה מטעמים שונים וכמות שהדבר הועלה גם בתכתובות בין הצדדים וראה מכתב ב"כ טל תעופה מיום 22/5/13, שצורף כנספח לבקשה. אין במסמכים אליהם הפנתה המשיבה בתשובתה כדי להגיע לידי מסקנה שונה, לא כל שכן האחרונה אף לא הגישה תצהיר מטעמה התומך בתשובתה, הגם שהיה עליה לעשות כן עת העלתה טענות שלא בא זכרן בבקשת הפירוק. אציין שהמבקשת אף לא ביקשה לחקור את בר משה על תצהירו ומשכך האמור בו לא הופרך. אין מנוס אלא לברר את המחלוקת שבין הצדדים וללבנה במסגרת הראויה לה.

טעם נוסף לקבלת הבקשה הינו שהחברה פעלה לפי הוראת סיפת סעיף 258 לפקודת החברות המורה:

"רואים חברה כחדלת-פרעון בהתקיים אחת מאלה":

(1) נושה שמגיע לו מן החברה, על פי המחאה או באופן אחר, סכום העולה על חמישה שקלים שהגיע זמן פרעונו, מסר לחברה במשרדה הרשום דרישה חתומה בידו לשלם לו את חובו, ובמשך שלושה שבועות לאחר הדרישה לא שילמה החברה את החוב ולא נתנה ערובה ולא הגיעה לידי סידור להנחת דעתו הסבירה של הנושה;

(ההדגשה אינה במקור- א.א.)

החברה הציעה ערובה מלאה לפירעונו של החוב, ככל שיתברר שהמבקשת צודקת בטענותיה כלפיה. הצעה זו מבטיחה למבקשת שאם יתברר בערכאה המוסמכת שאכן החברה חייבת לה את החוב, היא תוכל לגבות אותו, והצעה זו עונה על הדרישה שבסיפת סעיף 258 לפקודת החברות.

אמנם בית המשפט נוקט משנה זהירות בבואו למחוק הליכים על הסף, אך שעה שמתברר שאין יסוד להליך שננקט, אין מנוס אלא להורות על מחיקתו.

סוף דבר

דין הבקשה להתקבל. אני מורה על מחיקת בקשת הפירוק על הסף. להסרת ספק אין באמור כדי למנוע מהמבקשת לנקוט הליך עצמאי כנגד החברה בקשר לחוב הנטען ומבלי שיהיה בהחלטה זו כדי להביע מסמרות בגוף המחלוקת שבין הצדדים.

המבקשת תישא בהוצאות החברה בסך 7,500 ₪.

ניתנה היום, ז' כסלו תשע"ד, 10 נובמבר 2013.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים.

חתימה