1. עניינה של התביעה שבפני בתאונת דרכים שאירעה ביום 03.07.13.
2. לטענת התובע, שהינו מורה נהיגה במקצועו, במועד האירוע נהגה תלמידתו ברכב, בכיכר שברח' העצמאות בפתח תקווה, כאשר הוא יושב לצידה. הנתבעת אשר נהגה בנתיב השמאלי בתוך הכיכר, פנתה בפתאומיות ימינה ופגעה בחלקו הימני האחורי של רכבה בכנף השמאלית הקדמית של רכבו.
3. בכתב ההגנה, טענו הנתבעות, כי הנתבעת 1 נהגה בנתיב הימני בכיכר, מאחורי רכב התובע. לפתע, נעצר רכב התובע. לכן, עברה הנתבעת 1 לנתיב השמאלי והמשיכה בנסיעתה ולפתע חשה חבטה בחלק הימני האחורי של הרכב.
4. בעדותו בפני, חזר התובע על גרסתו, והוסיף, כי לאחר התאונה ניגש אל הנתבעת 1 והיא התנצלה בפניו על התאונה, ורק לאחר שראתה כי גם לרכבה נגרם נזק, חזרה בה מהתנצלותה. תלמידתו של התובע, אשר כאמור נהגה ברכב, לא הובאה בפני לעדות.
5. בעדותה של הנתבעת 1, טענה כי נהגה מאחורי רכב התובע, וכי כאשר נעמד, המתינה כדקה, הבחינה כי הוא ותלמידתו מדברים, ועל כן החליטה לעקוף אותו. פתאום, במהלך העקיפה שמעה חבטה ברכב שלה, ומכאן הסיקה כי התובע החל לנסוע מבלי להבחין כי היא מבצעת עקיפה.
6. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועדויותיהם, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות, הואיל והתובע לא הוכיח תביעתו.
7. אמנם, התביעה דנא מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, אשר בפניו קיימת גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הכלל ש"המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את העובדות שבבסיס תביעתו, הן את הנזק שנגרם ואת הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע, והן את אחריות הנתבעת העולה מאותן עובדות שהוכחו.
8. לעניין נטל השכנוע נקבע ברע"א 3646/98, כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז(4) 981 [2003] כי:

"... נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו".

1. בהתאם להלכה הפסוקה, תובע שאינו עומד בנטל השכנוע, הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות תביעתו, והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על התובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה בשיעור של למעלה מ – 50%. לפיכך, במקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שהם מעלים – שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ותביעתו תידחה.
2. במקרה המונח בפני, מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.
3. בחינה כאמור מעלה כי התובע לא הרים הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו. יצוין, כי אף תמונות הנזק שהוצגו אין בהן בכדי לתמוך באופן מובהק בגרסתו של התובע, ומשכך גם בהן אין בכדי להטות את הכף.
4. זאת ועוד, יש לזקוף לחובתו של התובע את העובדה שתלמידתו אשר נהגה ברכב בשעת התאונה, לא הובאה למתן עדות מטעמו, שכן עפ"י ההלכה הפסוקה אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו.
5. בנסיבות אלו, כאשר כפות המאזניים מעויינות באשר לגרסאות האמורות בעניין זה ולא הובאה בפני עדותה של הנהגת ברכב התובע, אין בידי לקבל את עמדת התובע ומכאן מסקנתי כי דינה של תביעתו להידחות.
6. סוף דבר – התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעות, בסך 500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים

ניתן היום, ט"ז אייר תשע"ד, 16 מאי 2014, בהעדר הצדדים.