1. התובע הועסק על ידי הנתבעת והגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות נוספות.

2. בפנינו העידו התובע ומומחה אקטואר מטעמו וכן מנהל הנתבעת מר אברהם לנדאו ועובד הנתבעת מר משה כהן.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

3. אלה העובדות העולות מחומר הראיות ואשר אינן שנויות במחלוקת.

א. התובע הועסק על ידי הנתבעת, חברה בע"מ, המפעילה נגריה לייצור ושיווק דלתות ומשקופים, החל מחודש אפריל 2010.

ב. בחודש יוני 2013 טס התובע עם בת זוגו וחברים, לטיול ג'יפים בגאורגיה.

ג. התובע פנה למנהל הנתבעת מר לנדאו, בחודש מאי 2013 וסיפר לו על החופשה הצפויה. בתגובה נאמר לו שהחופשה אינה מאושרת וכי אם יצא לחופשה, יחשב כמי שמתפטר.

ד. התובע יצא לחופשה ובכך נותקו יחסי עובד-מעביד.

4. נדון להלן בסוגיות שבמחלוקת.

5. נסיבות סיום יחסי עובד ומעביד

התובע טוען כי עוד בחודש ינואר, וליתר דיוק ביום 15.1.13, פנה למר לנדאו וסיפר לו על תוכניותיו לצאת לחו"ל עם חברים בחודש יוני 2013.

בתצהיר התובע פירט את תגובתה של מר לנדאו:

"בשיחה שקיימתי עם מר לנדאו ביום 15.1.13 נאות האחרון לשקול את הבקשה ולא הביע כל התנגדות. לפיכך הזמנתי במיטב כספי כרטיסי טיסה ושירותי קרקע בחו"ל. המשכתי בעבודתי כרגיל ללא שקבלתי ממר לנדאו כל מסר של התנגדות לחופשה המתוכננת".

עוד טען התובע כי במהלך חודש מאי 2013, שב והזכיר למר לנדאו את נושא החופשה המתוכננת לחודש יוני, ואילו בעת הזו, לטענת התובע, מר לנדאו סירב לאשר את החופשה ולטענת התובע "חזר בו מהסכמתו העקרונית מחודש 1/2013".

6. מעדותו של התובע מתבררת תמונה שונה.

על פי עדות התובע, כאשר פנה למר לנדאו במחצית חודש ינואר 2013 נאמר שהוא רוצה לצאת לטיול של 8 ימי עבודה, היתה התגובה:

"והוא אמר בסדר, נראה".

וכשנטען כלפיו שלמעשה לא קיבל תשובה סופית ממר לנדאו בחודש ינואר, השיב:

"הוא ידע שיש לי נסיעה, הוא אמר שאין לו שום התנגדות ושהכל יהיה בסדר".

ובהמשך העיד התובע:

"שפניתי אליו הוא אמר שהוא יבדוק את זה ונראה איך שזה יצא".

ועוד אמר:

"... הוא אמר שכנראה יהיה בסדר והוא ישקול".

לטענת התובע, לאחר "חודש חודשיים", כשראה שמר לנדאו אינו מגיב, "הסיק מכך" שהוא לא מתנגד, והזמין כרטיס טיסה. עוד טען כי בחודש מאי, הזכיר למר לנדאו את דבר הנסיעה, לאחר השיחה מינואר.

7. מר לנדאו בתצהירו הצהיר שמדובר בחברה המעסיקה כ-25 עובדים, וכי עובדי החברה יוצאים לחופשות מאורגנות, פעמיים בשנה, כאשר ידוע לעובדים שהחברה אינה מאשרת לצאת לחופשות שאורכן עולה על שבוע, שלא במסגרת החופשות המרוכזות, אלא במקרים חריגים.

על פי עדותו של מר לנדאו, התובע לא פנה אליו בחודש ינואר 2013, אלא רק בחודש מאי 2013, לאחר ששב מחופשת הפסח שהיתה חופשה מאורגנת לכלל העובדים.

לדבריו, מכיוון שחודשי הקיץ היו עמוסים בעבודה וכן תוכננה חופשה מרוכזת נוספת לחודש יולי, הודיע לתובע שלא יוכל להעתר לבקשתו ולאפשר לו חופשה בחודש יוני.

על פי תצהירו, התובע פנה אליו לראשונה בענין זה עם החזרה מחופשת הפסח במאי 2013 ולאחר מכן, פעם נוספת ביום 20.5.13, שאז הודיע התובע שהוא מתכוון לצאת לחופשה. במועד זה, ביום 20.5.13, נמסר לתובע מכתב מהנתבעת בו הודע לו כי היה ויצא לחופשה בניגוד להסכמת המעסיק, יחשב הדבר כהודעת התפטרות מצידו.

8. מסקנתנו, לאחר ששמענו את העדויות ועיינו בחומר שבתיק, כי התובע לא הוכח שפנה למעסיק בחודש ינואר 2013, לגבי חופשה צפויה בחודש יוני.

ראשית, התובע טען בתצהירו שפנה ב-15.1.13, דהיינו – מסר תאריך מדויק של הפניה ואף תאריך מדויק של הנסיעה לחו"ל, זאת למרות שבעדות העיד שדובר על נסיעה ביוני ולא היו תאריכים מדויקים לנסיעה.

בנוסף, התובע לא הציג תימוכין כלשהם לכך שהשיחה התקיימה ביום 15/1/13 בדיוק, כטענתו.

הוכח שעובדי הנתבעת יוצאים לחופשות מאורגנות, פעמיים בשנה. התובע לא היה עובד חדש ולכן ידע את הנהלים בחברה. מדובר, לכל הדיעות, בחופשה חריגה, בשל כך שנקבעה בתקופת הקיץ שהיא תקופה עמוסה ובשל כך שנקבעה שלא בחפיפה לחופשה המאורגנת. לכן, לו אכן התובעת היה פונה לנתבעת עוד בחודש ינואר, חזקה שהיה מתעד את הדברים.

התובע לא הביא מי מחבריו שנסע עימו, אשר יאשר כי החופשה תוכננה עוד בחודש ינואר, חצי שנה מראש.

9. נדגיש כי אף לו היינו קובעים שהתובע פנה למר לנדאו בינואר 2013, הרי שהובהר שהתובע אל קיבל אישור ממר לנדאו לחופשה המתוכננת.

התשובות שקיבל היו, לכל היותר, "נראה ונבדוק". התובע אישר זאת במפורש בעדותו, אף שבתצהיר טען אחרת.

התובע רכש את כרטיסי הטיסה בחודש אפריל 2013, ללא שפנה לבקש אישור לחופשה ובודאי ללא שהיתה בידיו הסכמה של הנתבעת לנסיעה לחופשה.

התובע טען שמכיוון שמר לנדאו "לא חזר אליו" בעקבות השיחה מינואר, הסיק מכך שמר לנדאו אינו מתנגד לנסיעה.

לאור העובדות שהוכחו, כי מדובר במקום עבודה שבו יש שתי חופשות מאורגנות בשנה, היה על התובע לקבל תשובה מפורשת, אישור מפורש לחופשה, בטרם ירכוש את כרטיסי הטיסה.

לא מן הנמנע שהתובע סמך על ההכרות ארוכת השנים בינו לבין מר לנדאו, עוד מילדות, וסבר שלאור הכרות זו, מר לנדאו בסופו של דבר יאשר את החופשה, כפי שאישר לו חופשה ארוכה בתחילת תקופת העבודה.

מכל מקום, מהראיות עולה שמר לנדאו כלל לא ידע, בחודש אפריל, על החופשה המתוכננת ואף לו ידע, הרי שלא אישר אותה מעולם.

10. מסקנתנו היא כי התובע עשה דין לעצמו ורכש כרטיסי טיסה לקראת חופשה, ללא שיידע את המעסיק וללא שקיבל את אישור המעסיק לצאת לחופשה. התובע העמיד את מעסיקו בפני עובדה מוגמרת.

11. על פי עדות התובע, ידע כבר במהלך מאי שהנתבעת אינה מאשרת את החופשה. יתר על כן, התובע קיבל מכתב מפורש בענין זה ביום 20.5.13, כחודש לפני החופשה המתוכננת. לו אכן רצה לשמור על מקום העבודה, היה לו די זמן לבטל את כרטיסי הטיסה שרכש ולהשאר במקום העבודה, כפי שהציעה לו הנתבעת.

12. התובע בחר לצאת לחופשה, ללא שקיבל את אישור המעסיק לכך ולאחר שהמעסיק הבהיר לו במפורש שיציאה לחופשה ללא אישור, תהווה זניחת העבודה ולמעשה התפטרות.

13. התובע טוען שהנתבעת אינה רשאית להודיע בשמו, שהתפטר.

מסכת הראיות כפי שהוצגה בפנינו, מביאה למסקנה ברורה כי התובע למעשה נטש את מקום העבודה לתקופה של 8 ימי עבודה. התובע עשה כן בידיעה ברורה שהנתבעת אינה מאשרת לו חופשה שנתית במועד זה ולתקופה המדוברת.

14. זאת ועוד, מהראיות עלה שלאחר החופשה שנטל על דעת עצמו, התובע לא שב לעבודה.

התובע נשאל על כן והשיב:

"ש. באת לעבודה אחרי ה-12 ימים?

ת. לא. אמר לי שאין לי מה להגיע לעבודה.

ש. התקשרת אליו לשאול אם אתה יכול להגיע לעבודה?

ת. לא".

משמע – אף אם נקבל את טענת התובע כי למעשה פוטר על ידי הנתבעת, הרי שבתום החופשה, התובע לא שב לעבודה. לכן, בכל מקרה, התובע הוא זה שהתפטר מהעבודה.

15. עוד יש להבהיר כי אף לו היינו קובעים שבנסיבות התיק שבפנינו, הנתבעת היא שפיטרה את התובע, הרי שנסיבות הפיטורים, שעה שהתובע עשה דין לעצמו, רכש כרטיסי טיסה לחו"ל ללא שיידע את המעסיק ולמעשה העמיד את המעסיק בפני עובדה מוגמרת, בעוד שהוא יודע במפורש, לפחות מיום 20.5.13, שהמעסיק אינו מאשר את מועד החופשה, הרי שמדובר בעבירת משמעת חמורה המצדיקה פיטורי התובע תוך שלילה של פיצויי הפיטורים, ולו שלילה חלקית. ראו לעניין זה דב"ע (ארצי) נז/ 3-39 בביוב נ' גפן.

16. התובע טוען כי יש לראות בו כמי שפוטר, מן הטעם שהתכוון להגיע לעבודה ביום א' שטרם הנסיעה, אך מכיוון שרכבו נלקח ממנו, לא יכול היה להגיע לעבודה.

מהראיות עולה שהרכב נלקח מהתובע ביום ה', וחברו לעבודה משה כהן, הסיע אותו לביתו.

מטעם הנתבעת הוגש תצהיר של מר משה כהן. על פי עדותו, הרכב שלו הושבת ולכן הורה לו מר לנדאו, ביום ה' 13.6.13 לקחת את רכבו של התובע ולהשתמש בו.

עוד העיד כי במוצאי שבת ביום 15.6.03, התקשר אליו התובע וביקש שיאסוף אותו למחרת לעבודה. בתגובה אמר לו מר כהן שלא יוכל לאסוף אותו ושעליו ליצור קשר עם המעסיק מר לנדאו.

17. התובע העיד על כך שבמוצאי שבת התקשר למר לנדאו וזה שאל אותו האם הוא עומד על כוונתו לצאת לחופשה ומשהתובע השיב בחיוב, הודיע לו מר לנדאו אם כך, אין לו מה להגיע לנגריה.

מר לנדאו טען כי בשיחת הטלפון במוצאי שבת אמר:

"אמרתי לו שכל זמן שהחלטתו לנסוע לחופשה אני רואה בזה מצידו כהודעת התפטרות מצידו ואני אשמח מאד אם הוא יבוא לעבודה".

עוד טען כי סידר לתובע תחבורה ביום א' אך לא פירט מהי התחבורה שבה מדובר.

18. מסקנתנו היא כי התובע ומר לנדאו שוחחו במוצאי שבת וכי במועד זה נשאל התובע אם הוא מתכוון לצאת לחופש ומשהשיב בחיוב, הודיע לו מר לנדאו שאין צורך שיגיע.

ראשית, הנתבעת טענה שלתובע היה רכב חלופי במקום רכבו של מר כהן, אך טענתה זו לא הוכחה.

שנית, אין חולק שרכבו של התובע נלקח בסוף השבוע ונמסר למר כהן, לכן, היה על הנתבעת להוכיח שלתובע היתה דרך חלופית להגיע לעבודה ומשלא הוכיחה – מתקבלת עדות התובע כי לא התאשר לו כלל להגיע לעבודה.

19. אין במסקנתנו זו כדי לשנות מקביעתנו כי התובע הוא זה שזנח את העבודה, בכך שהחליט לצאת לחופשה על אף שידע מפורשת שהנתבעת אינה מאשרת לו לעשות כן.

מדובר ביום עבודה אחד לפני החופשה המתוכננת. אף לו היתה הנתבעת מעמידה לרשות התובע הסעה, התובע היה מתייצב לכל היותר ביום א' ולמחרת היה טס לחו"ל לחופשה שתכנן. לכן, העובדה שהנתבעת לא סיפקה לתובע הסעה ליום א', אין לראות בה כפיטורי התובע.

20. סוף דבר, טענת הנתבעת לפיה התובע זנח את מקום העבודה, מתקבלת.

משהתובע זנח את מקום העבודה ולמעשה התפטר, אינו זכאי לפיצוי פיטורים.

נציין כי התובע זכאי, בכל מקרה של עזיבת העבודה, לסכום פיצויי הפיטורים המופקד בביטוח מנהלים, אשר שוחרר לתובע לאחר ישיבת קד"מ. מעבר לכך, לאור מסקנותינו לעיל, התובע אינו זכאי לסכום נוסף כלשהו בגין פיצויי פיטורים.

21. משהתובע התפטר, אינו זכאי לדמי הודעה מוקדמת ואף לא לפיצוי של העדר שימוע.

22. פדיון חופש

הנתבעת הציגה דוחו"ת נוכחות מהם עולה שהתובע יצא לימי חופשה במהלך תקופת העבודה.

התובע אישר כי בנתבעת נהוגה חופשה מרוכזת של כלל העובדים, פעמיים בשנה.

בנוסף, אישר שלא היו ימים שבהם התייצב לעבודה ונרשם לו יום חופש.

התובע מלין על רישום יום חופש בערב חג. לא מצאנו בכך פגם. אמנם יום העבודה בערב חג הוא יום עבודה מקוצר, אך שעה שמדובר ביום בו העובד אמור לעבוד ולא עבד, אין מניעה שירשם כיום חופש, בהתאם למקובל במקום העבודה.

23. לאור האמור, מתקבל הרישום שהציגה הנתבעת ולפיו התובע ניצל את כל ימי החופשה המגיעים לו. התביעה לפדיון חופש נדחית.

24. הפרשי פנסיה

בכתב התביעה טען התובע לתחולת צו ההרחבה בענפי העץ – נגרות בניין ורהיטים ומוצרי עץ ואחרים – חיפה והצפון, מיום 17/1/00.

בחוות הדעת האקטוארית מטעם התובע, נטען לתחולת צו ההרחבה בענף העץ למפעל המעסיק עד 20 עובדים.

במסגרת הסיכומים טען התובע לתחולת צו ההרחבה בענף העץ משנת 1986.

25. הנתבעת טוענת כי התובע אינו רשאי להסתמך על צווי הרחבה שלא טען להם בכתב התביעה.

אכן, היה על התובע לבחון את הדברים היטב בטרם הגיש את כתב התביעה.

יחד עם זאת, שעה שהנתבעת היא נגריה, ברי שהיא משתייכת לענף העץ ולכן, ככל שחלות עליה הוראות צו הרחבה של ההסכם הקיבוצי הכללי בענף זה, שהן הוראות קוגנטיות, יש לבחון האם קויימו זכויותיו של התובע בהתאם לאותו צו הרחבה, אף שבכתב התביעה לא נטען לתחולתו באופן ספציפי.

26. במסגרת הסיכומים התובע אינו מפנה לסעיף מסויים בצו ההרחבה. עיון בצו ההרחבה שצורף לסיכומים, מעלה כי אין בו הוראה לגבי ביטוח פנסיוני.

בנסיבות אלה, טענות התובע והפירוט המופיע בחוות דעת המומחה, ביחס להפרשים בגין הפרשות פנסיוניות, לא הובהרו די צרכם משלא הובהר מהו המקור הנורמטיבי לקיומם של הפרשים כלשהם.

27. למעלה מהדרוש נציין כי מחוות הדעת ומעדותו של דר' לוי, עורך חוות הדעת, עולה שערך את חוות הדעת מתוך נקודת הנחה כי כל סעיפי ההסכם הקיבוצי, הורחבו בצו ההרחבה. כפי שהובא לעיל, לא כך הם פני הדברים.

בנוסף, המומחה כלל בגדר השכר, לצורך חישוביו, את כל הרכיבים המופיעים בתלוש השכר, לרבות פיצוי שווי רכב, דמי הבראה ועוד.

דר' לוי ערך חישוב של הפרשים בגין דמי מחלה, אף שסכומים אלה אמור המעסיק להפריש למבטחים והם אינם אמורים להגיע לעובד, אלא במקרה של מחלה.

28. לאור כל האמור, התביעה להפרשים פנסיוניים נדחית.

29. אש"ל וביגוד

התובע לא פירט באילו ימים עבד מחוץ לחצרי המפעל ולכן לא הוכיח תביעתו לרכיב אש"ל. טענתו בעניין זה נטענה בעלמא.

התביעה בעניין ביגוד נדחית משמדובר בזכות שאינה ניתנת לפדיון.

30. אי מתן הודעה לעובד

הנתבעת לא הציגה הסכם עבודה או טופס הודעה לעובד על תנאי העבודה.

מר לנדאו אישר בעדותו שלא נערך הסכם עבודה בכתב אלא התנאים סוכמו בעל פה.

על אף האמור, לא מצאנו כי העדר הסכם עבודה גרם לקיפוח כלשהו בזכויותיו של התובע. הצדדים אינם חלוקים על גובה השכר או על הזכויות להן זכאי התובע. המחלוקות בין הצדדים, שנדונו בפסק הדין, נוגעות בעיקרן לסיום יחסי עובד ומעביד. לא מצאנו כי העדר הסכם עבודה בכתב גרם לתובע נזק כלשהו.

בנסיבות אלה, במסגרת שיקול הדעת בקביעת פיצוי בגין העדר הודעה לעובד, אנו קובעים שהתובע אינו זכאי לפיצוי כשלהו.

31. עוגמת נפש וחוסר תום לב

מהראיות עולה שהתובע הוא זה שעשה דין לעצמו ונסע לחופשה לפרק זמן ארוך, בידיעה ברורה שהנתבעת אינה מאשרת לו חופשה במועד שבו יצא בפועל. התובע הוזהר, חודש לפני מועד החופשה, כי יציאה לחופשה תחשב כזניחת העבודה ובכל זאת בחר לנסוע לחו"ל, למרות שהיה בידו די זמן כדי לבטל את הכרטיסים שרכש.

לאור קביעותנו בפסק הדין לעיל, התביעה ברכיבים אלה דינה להדחות.

32. סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, התביעה על כל רכיביה נדחית.

ככל שהנתבעת טרם שחררה לטובת התובע את הכספים הצבורים בקופ"ג, פיצויי ותגמולים, תעשה כן תוך 30 יום מקבלת פסק הדין, על ידי משלוח מכתב שחרור וטופס 161.

33. התובע ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪, צמודים כחוק מהיום.

ניתן היום, 11/2/16, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

קלדנית – מירי ק.