14 מאי 2014

1. התובע הגיש לנתבע תביעה למענק לחייל משוחרר שעבד בעבודה נדרשת/מועדפת, בהתאם לסעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

הנתבע דחה את תביעתו של התובע בטענה כי הוא לא עבד שישה חודשים לפחות בסוג העבודה/מקום עבודה אשר הוכרו כ"עבודה נדרשת", כמצוות סעיף 174 (א) לחוק הביטוח הלאומי.

כנגד החלטה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

2. התובע הועסק לאחר שחרורו משירות סדיר בצה"ל כשוטף מכוניות בעסק לשטיפת רכבים בשם "סופר טנל קאר ספא" הממוקם במתחם של תחנת דלק "פז" בצומת סביון (להלן: "העסק") בתקופה 7/6/2012 עד 28/2/2013. לטענתו מדובר בסוג עבודה המוגדרת כ"עבודה מועדפת" ולכן הוא זכאי למענק.

מנגד טענה ב"כ הנתבע כי העבודה שבה עבד התובע אינה בבחינת עבודה מועדפת וכי העסק של שטיפת מכוניות אינו קשור בבעלות תחנת הדלק שבמקום.

3. בדיון מיום 27/2/2014 טען התובע כי העסק לשטיפת המכוניות נמצא במתחם תחנת דלק, וכן שאנשים שעבדו אתו באותו המקום ובאותה עבודה דווקא קיבלו מהנתבע את מענק העבודה המועדפת.

ב"כ הנתבע ציינה שלא ניתן לשלם מענק עבודה מועדפת כאשר המעסיק אינו בעל תחנת הדלק וביקשה שהות להודיע מה מקור הטענה.

בתום הדיון נתנה אם בית הדין את ההחלטה הבאה, כדלקמן:

"בלוח ח' לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה-1995 מופיע בין הרשימות של עבודות מועדפות "עבודה בלתי מקצועית בתחנת דלק". הדרישה להיות באותה בעלות אינה מופיעה בחוק כאשר לדעתי אם יש ספק בפרשנות היא צריכה להיות לטובת המבוטח.

על ב"כ הנתבע להודיע על עמדתה וכן להצביע על המקור המשפטי לטענה עד ליום 21/3/14. במידה שהעמדה תהיה שלילית יוגשו סיכומים קצרים בכתב."

4. בהודעתו מיום 9/3/2014 הדגישה ב"כ הנתבע שעבודת התובע אינה עבודה מועדפת שכן איננה עבודה בתחנת דלק אלא עבודת שטיפת רכבים. כפרשנות מקלה מסכים הנתבע לפרש עבודת שטיפת רכבים כעבודה מועדפת אם מדובר במכון לשטיפת רכבים השייך לבעל תחנת הדלק.

התובע הגיב בהודעתו מיום 24/3/2014 וטען שהנתבע לא ציין שאותה העבודה היתה מוגדרת על ידו כעבודה מועדפת במשך שנתיים מאז שהעסק לשטיפת המכוניות נפתח, ושעובדים נוספים כן קיבלו את המענק. עוד הוסיף התובע שהמכון לשטיפת מכוניות הוא חלק בלתי נפרד מתחנת הדלק וצירף צילומים.

בהודעה מיום 3/4/2014 הודה הנתבע שבעבר, עקב טעות, שולמו לעובדים בעסק מענקים, אך מאחר שמדובר בטעות אין מקום לתשלום מענק עבודה עודפת כאשר על פי חוק אין זכאות.

הצדדים הסכימו כי בהעדר מחלוקת עובדתית יינתן פסק דין בהתאם לחומר שבתיק והטיעונים שנשמעו.

5. המסגרת הנורמטיבית:

מענק לעבודה מועדפת ניתן למבוטח מכוחו של סעיף 174(ב) לחוק הביטוח הלאומי ובתנאי כי התקיימו בו שני תנאים מצטברים:

(א) הוא זכאי לדמי אבטלה ולשכת שרות התעסוקה לא הציעה לו עבודה מתאימה.

(ב) הוא עבד שישה חודשים לפחות, מתוך שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר בעבודה מועדפת שהציעה לו לשכת התעסוקה.

הגדרה של עבודה מועדפת, בהתאם לרשימה של סוגי עבודה ומקצועות שהעבודה בהם תענה להגדרה כעבודה מועדפת, מצויה בלוח ח' לחוק הביטוח הלאומי ובהקשר של ענייננו קובעת:

לוח ח'

(סעיף 174(א) ו-(ו))

עבודה מועדפת ועבודה נדרשת

(א) עבודה בלתי מקצועית בתחנות דלק;

...

על מטרותיו ותכליתו של המענק ניתן ללמוד גם מדברי ההסבר להצעת חוק הביטוח לאומי (תיקון מס' 48), התשמ"ב-1982, ה"ח 240, שם צוין:

"החוק המוצע נועד לעודד חיילים משוחררים במשך שנתיים מיום שחרורם מהשירות הסדיר, להשתלב במקומות ובסוגי עבודה שייקבעו כעבודה מועדפת, מתוך התחשבות בצרכי המשק… תשלום מענק זה יהווה תמריץ לחייל משוחרר לצאת לעבודה שאינה ה'עבודה מתאימה' כמשמעותה בחוק אך מאידך היא מועדפת לצרכי משק, וזאת במקום לקבל דמי אבטלה להם הוא זכאי".

אשר לפרשנות של הגדרת עבודה כמזכה לקבלת מענק, יש לבחון את תכלית הענקת המענק: הפניית חיילים משוחררים לעבוד בסוגי עבודות בלתי מקצועיות בעיקר, בשל נחיצותם למשק המדינה וכלכלתה, במקומות עבודה ובענפי עבודה הסובלים ממחסור כרוני בעובדים (ראו עב"ל 20165/97 סטניסלב מנביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לה 193, להלן: "ענין מנביץ").

בהתחשב בתכלית זו נפסק כי "בחינת העבודה המועדפת או הנדרשת חייבת להיעשות לא רק בהתחשב בטיב העבודה, אלא גם בהתחשב בטיבו של מקום העבודה, שהרי אין טעם לזכות במענק את החייל המשוחרר העובד אומנם בעבודה מועדפת או נדרשת אך זאת בענף ובמקום עבודה לגביהם לא מתקיימת תכלית החוק" (עב"ל 314/99 המוסד לביטוח לאומי - מיכל גוטמן (היימן) 7/11/2000, ופסקי דין שצוטטו שם לרבות ענין מנביץ).

6. האם עבודת התובע בעסק לשטיפת המכוניות היא בגדר "עבודה מועדפת/נדרשת":

אין מחלוקת על תקופת העבודה של התובע, מעל ששה חודשים, ואין מחלוקת כי מדובר בעבודה "בלתי מקצועית". הנתבע אף לא חולק כי המכון לשטיפת המכוניות בו הועסק התובע אכן נמצא במתחם תחנת הדלק.

הנתבע הכיר בזכאות חיילים משוחררים שעבדו בשטיפת מכוניות בנסיבות דומות לאלה של התובע, אם המכון הוא באותה בעלות של תחנת הדלק, כאשר לפי ההסבר שניתן על ידי ב"כ הנתבע זה נעשה על מנת לפרש את החוק לטובת המבוטחים. אולם לשון החוק לא מתייחסת כלל לבעלות ואין אנו סבורים כי פרשנות זו עונה על תכלית החוק, מאחר שהדגש הושם על מהות העבודה ולא על זהות המעסיק.

ההבחנה שעושה הנתבע בין עסק לשטיפת מכוניות (המצוי במתחם תחנת דלק) ששייך לבעלי תחנת הדלק, לבין עסק שאינו באותה בעלות היא הבחנה שהמחוקק לא ראה לנכון לעשות.

לדעתנו יש לפרש את הגדרת העבודה כלשונה: "עבודה בלתי מקצועית בתחנות דלק". אם יש ספק לגבי הפרשנות היא צריכה להיות "לטובת המבוטח" ולכן אין לקרוא לתוך ההוראה מה שלא כתוב בה.

העובדה שהנתבע מודה כי עד לתקופה הסמוכה לתקופה הרלבנטית אכן אישר לאנשים שעבדו באותו המקום ובאותה העבודה את מענק העבודה המועדפת מצביע על אומד דעת הנתבע ודרך פרשנות ההוראה.

זאת ועוד, הנתבע מפרסם באתר האינטרנט שלו חוברת מטעמו בנושא: "מענק לחייל המשוחרר העובד בעבודה נדרשת". בפרק 2 שכותרתו "תחנות דלק" מצוין כי "כל עבודה בלתי מקצועית בתחנת דלק מזכה במענק". כך למשל מצוין שם כי עבודות המזכות במענק כוללות "כל עבודה בתחנת דלק, לרבות שטיפת מכוניות". זאת מבלי להתייחס לשאלת הבעלות בעסק. הגם שאיננו רואים בחוברת זו מקור משפטי מחייב, יש בה ללמד כי הנתבע עצמו איננו עקבי בדרך פרשנות החוק בהקשר זה.

התובע ביצע עבודה בלתי מקצועית בתחנת דלק, עבודה שבמהותה מוכרת כעבודה מועדפת על ידי הנתבע והעונה על תכלית ההוראה.

7. נוכח האמור לעיל, אנו מקבלים את תביעתו של התובע למענק לחייל משוחרר שעבד בעבודה מועדפת/נדרשת.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 700 ש"ח.

8. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, יד' אייר תשע"ד, 14 מאי 2014, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.