זוהי בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

בדיון הראשוני בבקשה הסכים ב"כ המשיב אז לקיומן של ראיות לכאורה, כך שנושא הראיות לא נדון. לפנים משורת הדין איפשרתי לקיים דיון בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה על אך שלא נטען לקיומה של עילה ממשית לעיון חוזר.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר החקירה, אני סבורה שקיימות ראיות לכאורה וקיים סיכוי טוב להרשעת המשיב, כפי שאפרט להלן:

בנוגע לאירוע הראשון מיום 25.5.13:

הנוכחים באירוע היו המשיב ואשתו המתלוננת. יתר העדים שנחקרו הם עדי ראיה שלא היו עדים לאירוע עצמו. המבקשת תיארה אירוע של תקיפה על רקע ויכוח בין בני הזוג. המשיב בהודעתו הודה בקיומו של אירוע שכלל הפעלת כח, אך טען כי המתלוננת היא שתקפה אותו ואך הציג שריטות וסימנים על גופו. סימנים אלו מצויינים בהערת חוקר וצילומים שלהם מופיעים בתיק החקירה.

ב"כ המשיב טענה כי עין סימנים על גופה של המתלוננת ואין תיעוד רפואי על כך שהותקפה. אינני סבורה שיש בכך כדי לפגום בראיות הקיימות: בדיקתה של המתלוננת על ידי רופא קופת חולים ובבית החולים התמקדה בעיקר בדימום הקשור להריון, כך שאי ציון ממצאים אחרים אינו מעיד על העדרם, במיוחד כאשר לא נטען לחבלות קשות במיוחד. יתר על כן, בתיק החקירה תיעוד של שיחה בין המתלוננת לבין עובדת סוציאלית של חדר המיון. בדו"ח שערכה העובדת הסוציאלית מתועדים סימנים על זרועותיה ועל פניה של המתלוננת, וכן נרשמו מפיה תיאור מפורט של האירוע הנטען ותיאורים לגבי התנהלות המשיב כלפיה באופן כללי. קיים, איפוא, תיעוד של התלונות ושל סימנים על גוף המתלוננת מחדר המיון.

אני סבורה, איפוא, שקיימות ראיות לכאורה נגד המשיב בנוגע לאירוע זה.

בנוגע לאירוע השני מיום 13.8.13:

גם במקרה זה קיימות תלונות של המתלוננת, המשיב מכחיש את הטענות ואין עדי ראיה נוספים שנכחו באירוע. העדים הנוספים שנחקרו אינם עדי ראיה לאירוע עצמו, ומטבע הדברים לא ניתן לייחס משקל של ממש לעדותם בנוגע לאירוע עצמו.

באשר לתיעוד הפגיעות במתלוננת, במכתב רופא קופת החולים מצויין כי המתלוננת הגיעה לאחר שהותקפה על ידי בעלה, ומופיע תיאור שנראה כי הוא מתאר סימנים על גופה של המתלוננת (אם כי יתכן שניתן לפירוש גם כדברים שנרשמו מפי המתלוננת, ולא כממצאים קליניים): "after trauma at the face, head, neck…"

קיים תיעוד של פגיעות פיזיות בגופה של המתלוננת, המופיע בהערת חוקר בהודעתה מיום 13.8.13. המתלוננת אף צולמה והדיסק קיים כחלק מחומר החקירה (אם כי לא עלה בידי לצפות בו).

טענתה העיקרית של ב"כ המשיב בנוגע לאירוע זה היא אי בדיקת טענת האליבי של המשיב. המשיב טוען שבזמן התקיפה הנטענת שהה עם בני משפחתו באילת.

המשטרה חקרה את בני משפחתו של המשיב אשר לטענתו שהו איתו באילת. הם מסרו תאריכים סמוכים אך שונים של המועד שבו שהו באילת. לא הוצג כל מסמך או תיעוד אובייקטיבי, כגון קבלה על תשלום עבור הלינה, מסעדות וכדומה. בחומר החקירה תיעוד של נסיונות לאתר את משכירת הדירה שבה שהו המשיב וחבריו, אולם הניסיון לא הצליח. נעשה ניסיון למקד את מועד האירוע גם על ידי בדיקת התאריך שבו התרחש אירוע של ירי טילים לאילת. אולם גם לאחר כל הבירורים הללו לא ניתן לקבוע תאריך מדוייק שבו שהה המשיב באילת, כך שאין בפני ראיות לאליבי.

המשיבה הציגה תכתובת מפייסבוק שבה לטענתה המשיב התנצל בפניה. התכתובת צולמה ותורגמה ומופיעה בחומר החקירה. המשיב מכחיש אמנם כי מדובר בחשבון הפייסבוק שלו, אך הוא מאשר את תמונותיו בחשבון זה, כך שלא ברור מה משקלה של הטענה.

המשיב טען כי המתלוננת מאיימת עליו וסוחטת אותו כספית, וכי לא התגורר עם המתלוננת ולא שהה עימה יחד תקופה ארוכה לפני האירוע. אולם גירסת המתלוננת שונה ואין סיבה להעדיף דוקא את עדות החשוד וקרובי משפחתו.

מהאמור עולה כי קיים תיעוד לפגיעות פיזיות על גופה של המתלוננת. קיים תיעוד של גורמי רפואה לפגיעות בשני האירועים. המתלוננת העלתה את תלונותיה הן במשטרה והן בפני עובדת סוציאלית בבית החולים. טענת האליבי של המשיב נבדקה אך לא הוכחה.

על כן אני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב.

בהמשך להחלטות קודמות שבה נדונו עילת המעצר וחלופת המעצר, אני מורה על המשך מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"ד, 25 דצמבר 2013, בנוכחות הצדדים.