העתירה שהגיש העותר היא למתן הסעדים דלקמן:

"לחייב את ועדת האתיקה להמציא – בהיעדרם של פרוטוקולים מפורטים של דיוניה בענייני המשמעת של העותר – את כלל חוות-הדעת ושאר המסמכים האחרים, מכל מין וסוג שהוא, המצויים תחת ידיה והמתייחסים להחלטות הבלתי מנומקות שקיבלה ועדת האתיקה, בענייני המשמעת של העותר ובהליכים המשמעתיים הנגזרים מהחלטות אלה ;

להצהיר ולקבוע, כי החלטותיה ... של ועדת האתיקה של ועד מחוז תל-אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין בישראל, ביחד ולחוד ..., שנתקבלו על-ידה, כלפי המבקש אם בכלל התקבלו מאחר ואין פרוטוקולים בפני הוועדה; כפי שקובע עו"ד עמוס ויצמן, הפרקליט לשעבר של וועדת האתיקה במשך 40 שנה, ככל שנתקבלו על-ידה בטלים ומבוטלים;

להצהיר ולקבוע כי ההליכים המשמעתיים הנגזרים מכך ..., שהוגשו וגם המתנהלים על-ידה לבית-הדין המשמעתי המחוזי, בתל-אביב-יפו ..., הינם בטלים ומבוטלים על פניהם וגם/או ניתנים לביטול;

להצהיר ולקבוע כי ההחלטות שנתקבלו על-ידי ועדת האתיקה, התקבלו בחוסר סבירות קיצוני היורד לשורשו של עניין וגם/או תוך חריגה קיצונית, על פניה, ממתחם הסבירות וגם/או מתוך שיקולים ומניעים זרים ופסולים וגם/או בדרך של אכיפה בררנית;

ליתן צו מניעה קבוע האוסר על ועדת האתיקה לדון בכל ענייני המשמעת של העותר, התלויים ועומדים בעניינו, שהתנהלו, המתנהלים ושיתנהלו, בעתיד, בעניינו, לרבות ובכלל זה, להמשיך ולנהל דיונים משמעתיים בעניינו של העותר, בבתי-הדין המשמעתיים, המחוזיים ובבית-הדין המשמעתי הארצי, בערעורים על החלטותיו של בית-הדין המשמעתי המחוזי".

(פרק ג' לעתירה).

כל זאת לרקע העדרם של פרוטוקולים מישיבות וועדת האתיקה של וועד המחוז, שבמהלכן נתקבלו (במועדים שונים) החלטות להעמיד העותר לדין משמעתי וכן לרקע אי-המצאת חוות הדעת ושאר מסמכים (ככל שישנם כאלה) שעמדו לנגד עיני וועדת האתיקה עובר להחלטותיה הנזכרות.

המשיבים עתרו לסילוק העתירה על הסף. העותר לא השיב לבקשה על אף שהמועד לכך הוארך לבקשתו. לכאורה די היה בטעם דיוני זה לשם קבלת הבקשה, אך ביכרתי לדון בגוף הבקשה לאור הנטען בה ובעתירה.

העותר מבקש לבסס את עתירתו בין היתר על פסק הדין בעת"מ (מחוזי ת"א) 2030-08 אינדיג נ' ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין, ניתן ביום 16.2.11. פסק דין זה עסק בחוק חופש המידע, התשנ"ח – 1998, כמבסס את חובת מסירת חוות הדעת הפנימיות של וועדת האתיקה או הפרוטוקולים של דיוניה. דא עקא, אפילו יש ממש בהיקש שמבקש העותר ללמוד מפסק דין זה לענייננו, גם אז לא ביאר העותר היאך המידע אשר ביקש מן המשיבים, יסייע לו לקדם את עמדתו וטענותיו לפני בית הדין המשמעתי.

יתר על כן. הפנייה לבית משפט זה, היא מאוחרת ביותר. חלק הארי של ההליכים נגד העותר מצוי על סף סיום (יוטעם כי בבד"מ פ 8/10 הורשע העותר והדיון קבוע לטיעונים לעונש; בד"מ פ 64/10 ו-בד"מ פ 105/12 מצויים בשלב הסיכומים; מנגד, בבד"מ פ 24/13 טרם החל הדיון). אילו סבר העותר כי יש בחומר המבוקש כדי לסייע לו בניהול משפטו, הדעת נותנת כי לא היה מחשה זמן כה רב (למצער מאז שנת 2009) וכי היה פונה זה מכבר ומבקש את החומר הנדרש. חשייתו מלמדת לכאורה על חשיבותו האמיתית של החומר בעיניו.

למעשה, בשל העדר הפרוטוקולים (אשר עובדה מוסכמת היא כי אינם מנוהלים ועל כן אינם בנמצא) מבקש העותר לבטל את ההליכים נגדו. לטעמי, ספק רב אם התוצאה המיוחלת עולה בקנה אחד עם הדין. אתקשה לומר כי כל החלטה של וועדת האתיקה אשר נתקבלה בלא שקיים פרוטוקול המתעד את דיוניה – דינה בטלות מניה וביה. העותר לא הצביע על כך שתוצאה זו – היא בלבד – מתחייבת על פי הדין.

יתר על כן. העותר יכול היה לפנות אל בית הדין אשר דן בעניינו ולעתור כטוב בעיניו, לרבות לשם קבלת כל חומר, בבחינת חומר הנטען להיות חומר חקירה שיש לו זכות עיון בו (למצער לשיטתו). העותר לא נהג כך, על אף שהאכסנייה הטבעית לכך היא בית הדין המשמעתי. אף הטענה בדבר אכיפה בררנית, על תוצאותיה, ראויה הייתה להיטען לפני בית הדין המשמעתי המנהל את ההליך (בדומה לכך שטענה בדבר אכיפה בררנית בהליכים פליליים מועלית בפני הערכאה הדנה בהליך (ראו לאחרונה ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פרץ, ניתן ביום 10.9.13, פורסם במאגר נבו, ובמיוחד פסקאות 30 – 31, מהן עולה כי טענות "מינהליות" התוקפות הגשת כתב אישום ראויות לבירור במסגרת ההליך הפלילי).

על כן, אני נעתר לבקשת המשיבים ודוחה העתירה על הסף. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ד (24 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.