נגד נתבעת מס' 1 בלבד

תביעה בגין נזקי רכוש עקב תאונת דרכים.

1. לטענת התובעת מס' 1 (להלן- התובעת) היא עמדה עם רכבה ברמזור ורכב נהוג בידי הנתבעת 1 ( להלן – הנתבעת) פגע בה מאחור. לטענתה נגרם לרכב נזק, אשר טרם תוקן.
2. הנתבעת טוענת כי התובעת אכן עמדה ברמזור, אולם נסעה אחורנית ומכאן התאונה.
3. שמעתי את שתי הנהגות והגעתי למסקנה כי עלה בידי התובעת להוכיח כי האשמה בתאונה היא הנתבעת. אמנם מדובר ב "מילה מול מילה", אולם סברתי כי בנסיבות העניין גרסת התובעת סבירה יותר ולא התרשמתי כי הייתה לה סיבה לחזור אחורנית, בעודה עומדת ברמזור אדום. התובעת הסבירה כי עמדה בנתיב הנכון לנסיעה למקום עבודתה וכי לא נדרשה כלל לנסיעה אחורנית. התרשמתי לחיוב מעדותה של התובעת ואני מעדיף בעניין זה את גרסתה על פני זו של הנתבעת. יתרה מזו, התובעת טענה בכתב תביעתה כי הנתבעת סירבה למסור לה פרטים, למעט מספר טלפון נייד שלה ושל אחיה – הנתבע 2. התובעת לא נחקרה בעניין זה ויש לראות, אפוא, את הנתבעת כמסכימה לטענה זו. כמו כן, הנתבעת לא דרשה את פרטי התובעת. התנהגות זו, בשילוב עם מסירת פרטי אחיה, מחזקת באופן מסוים את גרסת התובעת.

מכאן שאני קובע שהנתבעת אשמה בקרות התאונה.

1. יחד עם זאת ביחס לנזק, לא השתכנעתי שהתובעת הוכיחה את מלוא תביעתה. חרף ניסיונה של התובעת לטעון שמדובר היה ברכב חדש "שבועיים או שלוש על הכביש" (כלשונה) מסתבר מעיון בדו"ח השמאי שמדובר ברכב משנת 2010 והתובעת הודתה במהלך עדותה כי "לפני שבוע" רכשה הרכב כשהוא משומש. בנתונים אלו התקשיתי לקבל כי הנזק הנטען נגרם במלואו מהתאונה, לא כל שכן כאשר לנתבעת עצמה לא נגרם כל נזק לרכב.
2. התובעת טענה לנזק בסך 1,730 ש"ח וכן 400 ש"ח שכ"ט שמאי. לאור כל האמור לעיל, ומתוך הנחת מוצא שבתאונה ארע נזק כלשהו, אך שלא כטענת התובעת כעולה מדו"ח השמאי, אני מעמיד את גובה הנזק על סך של 500 ש"ח ומחייב את הנתבעת לשלם סכום זה לתובעים.

אין צו להוצאות.

הסכום ישולם בתוך 30 יום שאחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תמציא לצדדים את פסק הדין בדואר רשום.

ניתן היום, כ"א אדר ב תשע"ד, 23 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.