1. העניין שבפניי, התנגדות לביצוע שטרות.
2. מטעמים של יעילות דיונית אוחדו ההליכים בהתנגדויות הנוגעות לשני שטרות, והם יידונו בפני כמקשה אחת. ההתנגדויות נוגעות לבקשות לביצוע שטרות אשר הוצגו בהליכי הוצל"פ בתיקים שמספרם 02-18927-13-3 ו-2-18925-13-1, שטר עשוי מיום 10.08.2010 בסכום נקוב של 596,591 ₪ לפקודת התובעת, וכן שטר עשוי מיום 09.01.2011 בסכום נקוב של 337,739 ₪ לפקודת התובעת.
3. התובעת מבקשת לבצע השטר מיום 10.08.2010 בסכום של 115,251 ₪, וכן ביצוע השטר מיום 09.01.2011 בסכום של 126,108.52 ₪ .
4. השטרות נעשו על ידי הנתבע 1 לפקודת התובעת, וזאת בקשר עם התקשרות בינה לבין חברה אשר בשליטתו, חברת מסיעי שאשא בע"מ ח.פ-513637751 (להלן: "הקונה"), ההתקשרות בוצעה ב-2 חוזים, האחד, ביום 10.08.2010 (הסכם לרכישת אוטובוס), והשני ביום 09.01.2011 (הסכם רכישת מיניבוס), השטרות נעשו לפקודת התובעת להבטחת התחייבויותיה של החברה אשר נמצאת בבעלותו של הנתבע 1. הנתבע 2 הינו אביו של הנתבע 1, שימש כערב לשטרות נשוא ההתנגדויות (להלן: "הערב").
5. רקע:
6. ביום 10.08.2010, התקשרה הקונה, באמצעות הנתבע 1, בהסכם שכותרתו, "שכירות תפעולית ומכירת רכב" עם חברת ורדים טורס בע"מ ח.פ-512521063 (להלן: "המוכרת"), ההסכם מסדיר רכישה בתשלומים של אוטובוס מסוג מרצדס מדגם OC-500, שנת ייצור 2006, מספר רישוי 85-100-58, הרשום על שם המוכרת. (להלן: "הסכם ראשון").
7. על פי ההסכם, הקונה התחייבה לשלם למוכרת עבור האוטובוס סך של 560,000 ₪ בתוספת מע"מ באופן הבא: תשלום מקדמה בסך של 100,000 ₪ בתוספת מע"מ ביום חתימת ההסכם, את היתרה בסך 460,000 ₪ בתוספת מע"מ, תשלם הקונה למוכרת ב-36 תשלומים חודשיים שווים, הוסכם כי לכל תשלום תתווסף ריבית בשיעור יחסי של ריבית שנתית על בסיס פריים +4%.
8. הוסכם כי התשלומים החודשיים יבוצעו באמצעות הוראת קבע וישולמו כל 12 לחודש, עוד הוסכם כי בעבור כל תשלום שיועבר למוכרת תימסר לקונה חשבונית מס. כמו כן צוין כי הבעלות על האוטובוס תיוותר אצל המוכרת וזאת עד לתשלום מלוא התחייבויות הקונה, העברת בעלות האוטובוס לידי הקונה תבוצע לאחר מילוי מלוא התחייבויות הקונה.
9. במעמד חתימת ההסכם, הנתבע 1 חתם על ערבות אישית לתובעת בדבר התחייבויותיה של הקונה בהסכם, וכן עשה שטר לפקודת התובעת בסכום של 596,591 ₪ וזאת להבטחת זכויות המוכרת באוטובוס לפי ההסכם, הנתבע 2 חתם כערב לחיובים על פי השטר .
10. ביום 09.01.2011, התקשרה הקונה, באמצעות הנתבע 1, בהסכם שכותרתו, "שכירות תפעולית ומכירת רכב" עם התובעת, ההסכם מסדיר רכישה בתשלומים של מיניבוס מסוג מרצדס מדגם 516, שנת ייצור 2010, מספר רישוי 64-313-69, הרשום על שמה של המוכרת. (להלן: "הסכם שני")
11. על פי ההסכם, הקונה התחייבה לשלם לתובעת עבור המיניבוס סך של 290,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק באופן הבא, תשלום מקדמה בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ ביום חתימת ההסכם, את היתרה בסך 260,000 ₪ בתוספת מע"מ, תשלם הקונה למוכרת ב-36 תשלומים חודשיים שווים, הוסכם כי לכל תשלום תתווסף ריבית בשיעור של ריבית פריים +4%. הוסכם כי התשלומים החודשיים יבוצעו באמצעות הוראת קבע וישולמו כל 13 לחודש, וכן הוסכם כי בעבור כל תשלום שיועבר למוכרת תימסר לקונה חשבונית מס.
12. עוד צוין בהסכם, כי הבעלות במיניבוס תיוותר אצל המוכרת וזאת עד לתשלום מלוא התחייבויות הקונה, וכי העברת בעלות על שמה של הקונה תבוצע לאחר מילוי מלוא התחייבויות הקונה.
13. במעמד חתימת ההסכם, נתבע 1 חתם על ערבות אישית לתובעת בדבר התחייבויותיה של הקונה בהסכם, וכן עשה שטר לפקודת התובעת בסכום של 337,739 ₪ וזאת להבטחת זכויות המוכרת במיניבוס לפי ההסכם, הנתבע 2 חתם כערב.
14. מההתנגדות לביצוע השטרות וכן מתצהירי הנתבע 1 והנתבע 2 מתברר כי הנתבע 1 אינו מכחיש כי בוצעו העסקאות נשוא ההסכמים, כמו גם כי עשה השטר לפקודת התובעת, כמו כן הנתבע 2 אינו מכחיש כי הוא העמיד עצמו כערב. יחד עם זאת, טוענים הנתבעים, כי יש להם הגנה בפני התובענה השטרית אל מולה הם מתמודדים.
15. בנוגע להסכם הראשון: לטענת הנתבע 1, בחודש אוקטובר 2010, נקלעה הקונה לקשיים כלכליים ולא היה ביכולתה לשלם את התשלומים המוסכמים עבור האוטובוס, לדבריו, לאחר דין ודברים עם המוכרת, סוכם כי הקונה תחזיר את האוטובוס נשוא העסקה למוכרת, והמוכרת תמכור את האוטובוס לחברת מטיילי קריית שמונה (להלן: "צד ג'"), תוך כדי שהמוכרת מעבירה את הבעלות על האוטובוס לידי צד ג', עוד סוכם כי צד ג' תספק לקונה אוטובוס זול יותר שעלותו 180,000 ₪ ובמקביל תשלם צד ג' למוכרת את הפרשי העלויות שבין האוטובוסים בסך של כ-300,000 ₪, הנובעים מהסכמות אלו, כך לדברי הנתבע 1.
16. לטענת הנתבע 1, לאחר הסכמת צד ג' והמוכרת, הועברה הבעלות לידי צד ג' על ידי המוכרת וזאת לאחר שהתקבלה אצלה התמורה בגין הפרשי המחירים שבין האוטובוסים, לגישתו, השליטה המוחלטת בהעברת הבעלות הייתה של המוכרת ועצם העברת הבעלות מעידה על קבלת מלוא התמורה אצל המוכרת.
17. הנתבע 1 טוען כי בכל הקשור להסכם הראשון, המוכרת קיבלה את מלוא התמורה עבור האוטובוס, חלק שולם על ידי הנתבע 1 באמצעות מקדמה ותשלומים חודשיים והחלק החסר שולם על ידי צד ג'.
18. לטענת הנתבע 1, לאחר החלפת האוטובוסים בין המוכרת לבין צד ג', בשים לב כי המוכרת גבתה חלק מהחוב, הנתבע 1 נותר חייב למוכרת סך של 115,000 ₪, לטענתו, סוכם בינו לבין התובעת, כי הנתבע 2, המועסק אצל הקונה, החברה אשר בבעלותו, יספק שירותים לתובעת ללא תמורה וזאת עד לסילוק החוב, לדבריו, סוכם כי עבור כל יום עבודה בו הנתבע 2 יספק שירותים לתובעת, יקוזזו 350 ₪ מהחוב.
19. לטענת הנתבע 1, החל מחודש יוני 2011, ובמשך 13 חודשים, הנתבע 2 סיפק שירותים לתובעת וזאת ללא תמורה מהתובעת, שירותים בדמות נהיגת אוטובוס מכוח אשרות של התובעת מאת משרד הביטחון, לטענתו של הנתבע 1, החוב שולם לתובעת במלואו באופן הזה.
20. הנתבע 1 צירף לבקשתו ולתיק בית המשפט אשרות המעידות כי הנתבע 2 ביצע האשרות עבור התובעת בתאריכים שונים וכן תלושי שכר של הנתבע 2 מעבודתו אצל הקונה בתאריכים אלו.
21. הנתבע 2 מאשר בתצהירו כי חתם ערבות של שטר שנעשה על ידי הנתבע 1 לפקודת התובעת, כמו כן, טוען בתצהירו, כי אכן הגיע ביחד עם הנתבע 1 והתובעת להסכם לפי החוב בסך 115,000 ₪ ישולם לתובעת בדרך של קיזוז, הנתבע 2 התחייב לספק שירותים לתובעת בסכום של 350 ₪ לכל יום עבודה שבו יספק שירותים לתובעת, שירותים בדמות נהיגת אוטובוס מכוח אשרות של התובעת מאת משרד הביטחון.
22. לטענתו של הנתבע 2, המשיך לעבוד אצל הקונה אולם החל מחודש יוני 2011 ובמשך 13 חודשים, סיפק שירותים לתובעת וזאת לצורך תשלום החוב בדרך של קיזוז עד לסילוק החוב.
23. לטענת התובעת, כפי שעולה מתצהירו של מר אשרף סבאג, מנהל החשבונות בחברה (להלן: "מנהל החשבונות"), הקונה לא עמדה בתנאי ההסכם הראשון, לדבריו, הקונה שילמה מקדמה בסך 100,000 ₪ בצירוף מע"מ בעת חתימה על ההסכם הראשון וכן שילמה 7 תשלומים בסך 16,572 בצירוף מע"מ כל אחד, מנהל החשבונות מציין כי הקונה איחרה בהעברת כל שבעת התשלומים למוכרת וזאת בניגוד למוסכם בסעיף 2.4 להסכם, מנהל החשבונות תומך תצהירו בכרטסת הנהלת חשבונות של הקונה אצל המוכרת.
24. מנהל החשבונות מפרט בתצהירו את השתלשלות העניינים בין המוכרת לקונה, לדבריו, לאחר שהקונה לא עמדה בתשלומים ולבקשת הנתבע 1, התובעת השקיעה מאמצים כבירים לצורך מכירת האוטובוס לצד ג', מאמצי התובעת נשאו פרי רק בחודש פברואר 2012, 18 חודשים מיום רכישתו, האוטובוס נמכר לצד ג' בסכום של 300,000 ₪
25. מנהל החשבונות מציין כי הסכום כולל מע"מ ששילמה הקונה למוכרת בגין האוטובוס נשוא ההסכם הראשון הוא סך של 232,004 ₪, סכום זה מורכב מסך של 116,000 ₪ (מקדמה בסך 100,000 ₪ בצירוף מע"מ) וכן סך של 116,004 ₪ (7 תשלומים בסך 16,572 ₪ בצירוף מע"מ)
26. לטענת מנהל החשבונות, הקונה שילמה 7 תשלומים עבור האוטובוס בעוד היא השתמשה בו והשיאה רווחים ממנו במשך כל 18 החודשים שהיה ברשותה, וזאת עד למועד המכירה לצד ג', לגישתו, הקונה חייבת בתשלום עבור משך כל תקופת השימוש, לאחר תקופת 18 החודשים עומדת יתרת הקרן לתשלום על ידי הקונה על סך של 242,967 ₪.
27. מנהל החשבונות מאשר בתצהירו כי האוטובוס נמכר לצד ג' בסכום של 300,000 ₪ וכי לזכות הקונה עומד סך של 66,157 ₪ כולל מע"מ בגין ההפרש שבין סכום המכירה לבין יתרת הקרן לתשלום (242,967 ₪ -300,000 ₪ ), לדבריו, הקונה לא המציאה למוכרת חשבונית מס כחוק בסכום זה וזאת חרף כל פניותיה, ומשכך, מנועה המוכרת להפחית סכום זה בכרטסת הנהלת החשבונות שכן זה מנוגד לחוק.
28. מנהל החשבונות מאשר בתצהירו כי ניתן לקונה אוטובוס זול יותר לשימושה שערכו 180,000 ₪ וזאת במסגרת מכירת האוטובוס נשוא ההסכם הראשון
29. מנהל החשבונות מציין בתצהירו כי לזכותה של הקונה עומד סכום נוסף בסך של 17,759 ₪ בגין עבודות שביצעה הקונה למוכרת, אולם גם במקרה זה הקונה לא המציאה למוכרת חשבונית מס כחוק בסכום זה וזאת חרף כל פניותיה, ומשכך, מנועה המוכרת להפחית סכום זה בכרטסת הנהלת החשבונות שכן זה מנוגד לחוק.
30. לטענת מנהל החשבונות, הקונה נותרה חייבת כספים נוספים שאותם התחייבה לשלם בהתאם להסכם ולא שילמה, בהתאם לכרטסת הנהלת החשבונות, חוב הקונה אצל המוכרת עומד על סך של 199,168₪, לדבריו, יתרת החוב אינה כוללת את הקנס המוסכם בגובה של 50,000 ₪ המפורט בסעיף 10.3 להסכם ואשר מתייחס להפרתו.
31. לטענת מנהל החשבונות, עם הגשת הבקשה לביצוע השטר, ציינה את הזכות של הקונה בסך של 83,916₪ ( 17,759₪ בגין עבודות ו-66,157₪ בגין הפרשי מכירת האוטובוס), על גבי כרטסת הנהלת החשבונות והפחיתה סכום מהחוב, לטענתו הקונה חייבת למוכרת סך של 115,252₪ לאחר הפחתת הזיכויים; שטר החוב העשוי בידי הנתבע 1 הוגש לביצוע בסכום של 115,251₪, כאשר התובעת עומדת על תשלום הקנס המוסכם בסך של 50,000₪ בגין הפרת ההסכם.
32. בנוגע להסכם השני: לטענת הנתבע 1, הקונה עמדה בכל התשלומים מיום רכישת המיניבוס, חרף זאת, במהלך חודש יוני 2012, שלחה התובעת מכתב לקונה בו היא מודיעה כי האוטובוס נמכר, הנתבע 1 מציין בתצהירו כי המיניבוס נמכר באופן חד צדדי ובניגוד להסכם שנחתם בין הקונה לתובעת, לטענת הנתבע 1, המיניבוס נמכר לאדם בשם מוסא מרזוק מהכפר ע'ג'ר (להלן: "צד ד'"), בסכום של 200,000 ₪.
33. הנתבע 1 מציין בתצהירו כי ביום מכירת המיניבוס לצד ד', חוב הקונה אצל התובעת עמד על סך של 167,585 ₪, לגישתו של הנתבע 1, לזכות הקונה עומד סך של 32,415 ₪ אצל התובעת, וזאת בגין ההפרשים שבין יתרת חוב הקונה לתובעת לבין מחיר מכירת המיניבוס לצד ד'.
34. לטענת הנתבע 1, התובעת פעלה בחוסר תום לב כלפיו משהגישה דרישתה לביצוע השטר, וזאת לדבריו לאחר מכירת המיניבוס לצד ד' ולאחר שהחוב סולק במלואו לאחר המכירה, לא זו אף זאת, לטענת הנתבע 1, התובעת היא שחייבת לו כספים בגין הפרשים.
35. לאחר בחינת טענות הצדדים, מצאתי לנכון להיעתר להתנגדות ולקבלה, ואפרט טעמי:
36. הנתבעים טוענים כי לא נותרה להם יתרת חוב כלפי התובעת, בעיקר בהתבסס על טענות לזקיפת תשלומי צדדי ג' על בסיס הסכמות, ושוללים את נכונות חישוב התובעת ליתרת החוב בגין כל אחת מהעסקאות. הטענה כי החיוב הנטען לגבי כל אחד מהחוזים נפרע, כאשר הצגת הנתונים על ידי התובעת אינה שלמה לגישתי, וטעונה בחינה לעומקם של דברים, ובין היתר, עמידה על תשלומי צדדי ג' אשר לא בוארו עד תום, הרי שבנוגע להליכים כאמור, מן הראוי לקבל את ההתנגדות ללא תנאי.
37. מדובר בהתקשרות חריגה לפיה, חרף אי עמידה בתשלומים בקשר לאוטובוס נשוא ההסכם הראשון , הגדילה התובעת והתקשרה בהסכם נוסף בקשר למכירת מיניבוס נשוא ההסכם השני.
38. התובעת נמנעה מלחשוף את התמורה אשר נתקבלה עבור המיניבוס נשוא ההסכם השני; ככל שהמיניבוס נמכר לצד ג' בסכום הגבוה מיתרת החוב, הרי שהדבר משפיע על סבירות התחשיב וסבירות החוב, העובדה כי מדובר בעסקה נוספת, מצדיקה בחינה זאת.
39. לאור הפער העצום שבין טענות הצדדים בדבר החוב ומה ששולם על ידי הקונה למוכרת ולתובעת, והן לאור העובדה כי מדובר במספר עסקאות חופפות אשר לגביהן לא נתקבלו נתוני מאת התובעת (מכירת המיניבוס לצד ג') , סבורני כי טענות הנתבעים מעלות הגנה אפשרית, גם אם דחוקה, בפני התובענה.
40. התובענה תועבר לפסים של סדר דין רגיל, המזכירות תנתב התובענה בהתאם, לגורם השיפוטי אשר ידון בתובענה לגופה.
41. 5129371

54678313

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ה, 21 יוני 2015, בהעדר הצדדים.