בפני בקשה לעיון חוזר, במסגרתו התבקש ביהמ"ש לאפשר למבקש לצאת ממעצר הבית לביה"ס.

המשיבה מתנגדת לבקשה, וטוענת כי התיק הועבר לפמ"ח וכי קיימת מצד המבקש מסוכנות גבוהה כלפי שלום הציבור וכלפי המתלוננת, וקיים חשש לשיבוש מהלכי חקירה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, ועל אף חשיבות החינוך לאדם בכלל, ולקטינים בפרט, רואה אני לדחות הבקשה.

ראשית, העילות המסורתיות לעיון חוזר אינן קיימות במקרה זה. לא חלף זמן ניכר מאז ניתנה ההחלטה, שהרי זו ניתנה לפני ימים ספורים, לא חל שינוי נסיבות או כרסום ראייתי, ההיפך הוא הנכון.

שנית, הנזק שייגרם מאובדן ימי הלימוד, נמוך לדעתי מהסיכון העלול להיגרם, מהפרת תנאי המעצר, בהגעת המבקש לחברת תלמידים נוספים.

שלישית, אין מנוס אלא לבחון הבקשה באספקלריה של מהות העבירות בהן חשוד המבקש. מדובר בעבירות חמורות ביותר, הכוללות תקיפה, מעשה מגונה ועוד, ודומני כי העובדה שהמבקש שוחרר בהסכמה לחלופת מעצר, מהווה כברת דרך לפנים משורת הדין, ביחס לחשוד ובשלב זה של מעצר ימים, אין מקום לנקוט דרך נוספת, ולו עד בירור ראשוני של החשד.

זאת ועוד – מפגש של המבקש עם חבריו, בני כיתתו, וכלל הציבור, עלול להסלים המציאות של השיבוש, אף באמצעות אחרים, וגם לכך אין ליתן יד, בשלב ראשוני זה. לנגד עיני שמתי העובדה, כי התיק הועבר לפמ"ח. חזקה על פמ"ח שתברר העובדות ותקדם החקירה במהירות האפשרית, וברי כי אם יופרח החשד, או יופחת, ניתן יהיה לשקול מחדש הקלה בתנאי המעצר, אף בהסכמה.

בשלב זה, כאמור, איני רואה להיעתר לבקשה.

ניתנה היום, ו' תשרי תשע"ד, 10 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.