לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סך של 19,106₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, למוקד הקדמי ברכב התובעת, בעטיה של תאונת שרשרת מיום 17.3.09 בה היו מעורבים ארבעה רכבים (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה בצומת אחיהוד, בשעה 16:20, או במועד סמוך לכך, כאשר רכב התובעת היה הרכב השלישי בטור הרכבים (להלן: "רכב כלל") ואילו רכב הנתבעים היה הרכב הרביעי בטור הרכבים (להלן: "רכב מנורה"). אציין, כי לפני רכב כלל הוסע טנדר טויוטה (הרכב השני) ולפניו הוסע רכב מסוג ג'טה (הרכב הראשון). עוד ייאמר, כי התנהל הליך קודם בבית משפט השלום בטבריה (תא"מ 11029-09-09), בגדרי תביעה שהגיש נהג רכב הג'טה (הרכב הראשון) נגד מדינת ישראל (הבעלים של טנדר הטויוטה, הרכב השני). מדינת ישראל שיגרה הודעה לצד שלישי לתובעת ולנהג הרכב השלישי. מנורה ונהג הרכב מטעמה, לא היו צד להליך הקודם. בפסק הדין מיום 14.7.10 צוין כי לטענת כלל, מאמציה לאתר את פרטי רכב מנורה, לא הניבו תוצאות. בפסק הדין נקבע כי האחריות לתאונה רובצת בעיקרה על נהג רכב כלל (80%) אשר פגע ברכב מדינת ישראל והדף אותו לרכב הראשון ובחלקו על מדינת ישראל, הבעלים של הרכב השני בטור הרכבים (20%) בגין אי שמירת מרחק מהרכב הראשון.

השאלה הצריכה הכרעה בתיק זה היא האם הנזק הקדמי ברכב כלל נגרם כתוצאה מפגיעת רכב כלל בטנדר הטויוטה אשר הוסע מלפניו ורק לאחר מכן, פגע רכב מנורה ברכב כלל (קרי, שתי תאונות נפרדות) או שמדובר בתאונה אחת, בה רכב מנורה פגע ברכב כלל והדף אותו אל טנדר הטויוטה (קרי, תאונה אחת).

ביום 13.6.16 התקיים בפניי דיון בו הסמיכוני הצדדים להכריע את הדין בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 וזאת לאחר שהוסברה להם המשמעות הנובעת מכך. לאחר ששמעתי את נהג רכב כלל, מר ניסים ראובן, את נהג טנדר הטויוטה, מר פאבלו אספינו ואת נהג רכב מנורה, מר שמעון דרעי, והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות, בתמונות הנזק לרכב התובעת, בחוות דעת שמאי התובעת וביתר הראיות, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

ראיתי לקבל בעיקרה את גרסת נהג רכב כלל, באשר לאופן התרחשות התאונה ולהעדיף אותה על פני גרסת נהג רכב מנורה. שוכנעתי, כי תרחיש תאונה הסביר וההגיוני יותר, הוא זה כפי העולה מעדותו של נהג רכב כלל ולפיו, רכבו הספיק לעצור אחרי טנדר הטויוטה מבלי לפגוע זו. או אז, רכב מנורה, אשר לא הספיק לעצור בזמן, פגע בו והדף אותו אל רכב הטויוטה. אציין כי נהג טנדר הטויוטה, מר פאבלו אספינו העיד בפני בית המשפט, כי נכון ליום הדיון, הוא איננו זוכר כמה מכות הרגיש מאחור, אולם הוא חזר על עדותו, כפי שנמסרה על ידו בעבר בבית משפט השלום בטבריה במסגרת תא"מ 11029-09-09 לפיה, בעת קרות התאונה הוא הרגיש מכה אחת מאחור. לא ראיתי לקבל את עדות נהג מנורה לפיה, ראה כי רכב כלל פגע קודם בטנדר הטיוטה והוא הצטרף לתאונה קיימת. עדות זו לא התיישבה עם חומר הראיות כמכלול ולא נמצאה בעיני מהימנה.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 3, לשלם לתובעת, סכום של 19,106₪, בצירוף הפרשי הצמדה כחוק מיום 16.12.13 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, יישאו הנתבעים, באמצעות הנתבעת 3, בתשלום אגרת בית משפט בסך ששולם, שכר עדי התובעת, כפי שנפסק בדיון ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 17.55% מסכום הנזק שנפסק. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. הנתבעת 3 תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

נוכח סיום ההליך לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אני פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית משפט.

ניתן היום, י' סיוון תשע"ו, 16 יוני 2016, בהעדר הצדדים.