1. התובעת הגישה כנגד הנתבעת בלשכת ההוצאה לפועל תובענה בסכום קצוב בסך 17,094 ₪ שהוא לטענתה יתרת חוב שהותירה הנתבעת בגין רכישת סחורה. הנתבעת התגוננה והכחישה חובה, למעט סך של 2,428 ₪ ששילמה לתובעת לאחר הגשת התביעה. בעקבות מתן רשות להתגונן לנתבעת, תיקנה התובעת את כתב התביעה, העמידה את העובדות על דיוקן והקטינה את סכום התביעה לסך של 14,666 ₪.

בכתב התביעה המתוקן ובתצהירי עדות ראשית שהוגשו על ידי עדי התובעת עלתה תמונה של התחשבנות בין הצדדים ביחסים המסחריים בין הצדדים מאחר והצדדים סיפקו סחורה זה לזה. בכתב התביעה המתוקן טענה התובעת כי הנתבעת לא שילמה על מלוא סכום עלות הטונרים שמכרה לה ונותרה חייבת סך של 5,358 ₪ (בניכוי התשלום החלקי לאחר הגשת התביעה). התובעת חייבה את הנתבעת בסך נוסף של 9,308 ₪ בגין טונרים שסיפקה לה הנתבעת והתגלו כפגומים.

לטענת התובעת סירבה הנתבעת לקבל את הטונרים הפגומים אלא לאחר ביצוע בדיקה במשרדי התובעת אך הבדיקה לא תואמה ולא נערכה מעולם.

2. לפי גרסת הנתבעת כעולה מכתב הגנתה ותצהירי העדות הראשית שהגישה, ערכה היא התחשבנות מצידה והכחישה את קבלת הטונרים המפורטים בחלק מהחשבוניות שצירפה התובעת לכתב תביעתה ובסך כולל של 16,135 ₪.

הנתבעת הודתה בכך שהתובעת פנתה אליה בעניין טונרים פגומים לכאורה שסיפקה לה, אך סירבה לזכותה בטרם תבצע שתי בדיקות לכל טונר אשר לטענתה התגלה כפגום וזאת כראיה לאי תקינותו.

הבדיקות מעולם לא בוצעו ועל כן אין מקום לזיכוי התובעת בעלותם.

3. בחקירה הנגדית של עדי התביעה התברר כי רוב החשבוניות שצורפו לכתב התביעה אינן מעידות כלל על סחורה שסופקה לנתבעת על ידי התובעת אלא הן חשבוניות זיכוי בגין הטונרים שסיפקה הנתבעת לתובעת ואשר לטענת התובעת הינם פגומים. התובעת נאלצה לבצע חיוב כאמור משום שתשלומי הצדדים זה לזה בוצעו בדרך כלל באמצעות התחשבנות וקיזוז חובות זה לזה.

כן התברר במהלך החקירה הנגדית כי המחלוקת בין הצדדים מתרכזת בחיוב בגין הטונרים הפגומים לטענת התובעת אשר הנתבעת סירבה לזכותה בגינם. בין הצדדים התנהל מו"מ כיצד יש לבדוק את הטונרים הפגומים לטענת התובעת, מו"מ שנותר ללא תוצאה כאשר כל צד טוען להסכמה אחרת ומטיל את האשמה בדבר אי קיום הפגישה לבדיקת הטונרים הפגומים, על חברו.

4. עד הנתבעת, מר ניר הרשקוביץ, הודה כי לפי הנוהל הרגיל מביא הקונה את המוצר הפגום למחסני הנתבעת ובאותו מעמד נבדק המוצר וככל שאכן מתגלה כפגום – זוכה הקונה לזיכוי בגינו (שורות 14-16 בעמ' 9 לפרוטוקול). עד הנתבעת אף הודה כי במקרה זה דרשה הנתבעת מהתובעת לבצע את הבדיקה בגין הטונרים הפוגמים במשרדי התובעת דווקא משום שבעבר כאשר קיבלה מהתובעת סחורה פגומה, נהגה לשלוח אותה מעורבת עם סחורה שנרכשה אצל ספקים אחרים ועם טונר שפוך בארגז באופן הגוזל זמן למיון וכן גורם לנזק המונע בדיקת הטונרים שהוחזרו (שורות 26-32 בעמ' 6 לפרוטוקול).

עוד טען עד הנתבעת כי במקרה זה דרש מהתובעת לבצע את המיון בעצמה ולצרף ראיות לפגם שהם דף הדפסה ותוצאת שקילה בכל יחידת טונר בנפרד. מאחר ולאחר דרישה זו, לא פנתה עוד הנתבעת לתובעת – לא זוכתה התובעת בשווי הטונרים והנתבעת הכחישה את טענת הפגם בטונרים אלו (סעיפים 11-16 לכתב ההגנה).

עדותו של עד התביעה, אשי מרק, תמכה בגרסת עד הנתבעת לפיה הוסכם כי עד הנתבעת יגיע למשרדי התובעת לבדוק את הטונרים הפגומים לטענתה, אך לגרסתו, התנאי שהציב עד הנתבעת היה כי מר חזן, נציג התובעת, לא יהא נוכח במעמד הבדיקה. לטענת עד התביעה, עד הנתבעת התחמק מלתאם מועד הגעה ולא הגיע לביצוע הבדיקה. כך נותרו הטונרים במחסני התובעת עד עצם היום הזה.

5. המחלוקת:

ב"כ הצדדים הסכימו בסיכומיהם כי למעשה מדובר במחלוקת על זכותה של התובעת להסתמך על מתן הזדמנות לנתבעת לבדוק את הסחורה הפגומה לטענתה וביצוע זיכוי כפוי במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים.

ב"כ התובעת נסמך על הוראות סעיף 17 לחוק המכר התשכ"ח-1968 וטוען כי די בכך שניתנה הודעה על אי התקינות ומתן הזדמנות למוכר לבדוק את הסחורה על מנת להעביר את הנטל בדבר תקינותה של הסחורה למוכר.

לעומתו טוען ב"כ הנתבעת שאין די במתן הודעה והזדמנות לבדוק בטרם תהא התובעת זכאית לזכות עצמה מתשלום. יש להוכיח כי הסחורה אכן פגומה ואף להשיבה לידי המוכר.

לטענת ב"כ הנתבעת לא ניתנה הזדמנות כאמור מאחר בוצעו הבדיקות כנדרש, לא תואם מועד עם עד הנתבעת והסחורה אף לא הושבה מעולם לידי הנתבעת.

6. דיון והכרעה:

עולה ממסכת הראיות כפי שהובאה בפני היא כי מדובר בסכסוך חוזי על רקע טענת התובעת כי הנתבעת סיפקה לה סחורה פגומה.

לולא התנהלה בין הצדדים מערכת קיזוזים הדדיים בגין סחורה שסיפקו זו לזו, בנקל ניתן היה למצוא במקום תובענה זו, תביעה של הנתבעת כנגד התובעת לתשלום סחורה שסיפקה לה ולא שולמה.

אומנם כתב התביעה נוסח באופן אחר אך בחקירה נגדית של עדי התובעת הסתבר כי החיוב הנטען בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת אינו אלא תביעת השבה של כספים אשר שולמו בגין סחורה פגומה, לטענת התובעת. התשלום בוצע אומנם באמצעות קיזוז אך אין בכך כדי להפחית מזכאותה של התובעת להשבה ככל שיתברר כי אכן סופקה לה סחורה פגומה.

(חקירתה הנגדית של עדת התובעת, הגב' יהודית יונה, בעמ' 2-3 לפרוטוקול).

7. טענתה של התובעת למעשה היא כי הנתבעת הפרה את התחייבותה לספק לה סחורה תקינה ועל כן פטורה היא מתשלומה.

נטל הראיה מוטל במקרה זה על הטוען להפרת ההסכם במיוחד כאשר הטענה אינה כי הסחורה לא סופקה אלא כי הסחורה פגומה היא. חזקה היא כי הסחורה שמספק המוכר – תקינה היא ואין להטיל על המוכר את נטל הראיה להוכחת תקינות הסחורה שסיפק.

חוק המכר התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר") קובע בסעיף 13(א) כי על הקונה מוטלת חובת בדיקת הממכר מיד לאחר קבלתו. ככל שמצא הקונה אי התאמה של הממכר למוזמן, קובע סעיף 14 כי על הקונה מוטלת חובת ההודעה על כך למוכר מיד לאחר מועד הבדיקה ואם לא עשה כן, אינו רשאי להסתמך על אי ההתאמה.

סעיף 17 בחוק המכר קובע כדלקמן:

(א) קונה המודיע על אי-התאמה יפרט אותה פירוט סביר ויתן למוכר הזדמנות נאותה לבדוק את הממכר.

(ב) ניתנה הודעת אי-התאמה בדרך המקובלת בנסיבות הענין, זכאי הקונה להסתמך עליה אף אם אחרה להגיע לתעודתה או לא הגיעה אליה כלל.

טוען ב"כ התובעת כי אם עמד הקונה בחובתו להודיע למוכר על אי ההתאמה ואף נתן לו הזדמנות נאותה לבדוק את הממכר – יצא ידי חובתו והעביר את הנטל להוכיח את תקינותה של הסחורה – על המוכר.

8. פרשנות זו אינה מתקבלת על דעתי ואף לא ברור הבסיס המשפטי לטענה זו.

בעמ' 63 בספרו של ז. צלטנר, חוק המכר, תשכ"ח–1968, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי, הפקולטה למשפטים האוניברסיטה העברית 1971, מציין המחבר כי נטל ההוכחה מוטל על הצד הטוען לאי התאמה.

הטענה כי האמור בסעיף 17(ב) בענין זכאות הקונה להסתמך על אי ההתאמה פוטרת אותו מחובת ההוכחה אין לה שחר ואינה סבירה שהרי מהי תוצאת עמידתו של הקונה בחובותיו לפי סעיף 17? מעיון באמור בעמ' 61 לספרו של צלטנר טוען המחבר כי הקונה זכאי לתבוע את הסעדים הנתונים לו לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970.

גם א. זמיר בספרו חוק המכר תשכ"ח – 1968, פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג. טדסקי, מהדורה תשמ"ז – 1987, אומר בעמ' 243 כי אי התאמה בממכר מהווה הפרה של החוזה מצד המוכר. חוק המכר אינו מציין את תוצאות הפרה זו אלא רק לגבי תרופת הניכוי במחיר ואילו עיקר הדינים הנוגעים לתוצאותיה של אי התאמה נמצאים בחוק התרופות אשר מתייחס אל חוזה המכר כאל כל חוזה אחר.

זמיר אף הוא מציין בעמ' 244 כי נטל ההוכחה יוטל על הצד הטוען לאי התאמה וכי הנטל מתהפך רק כאשר הקונה מסתמך על חזקות עובדתיות שמקורן בניסיון החיים כגון מכונה שחדלה לפעול זמן קצר אחרי שהקונה קיבלה או מוכר שלא מסר מפרט של דירה שמכר לקונה.

ניתוח הוראות סעיף 17 כפי נעשה על ידי זמיר אף הוא אינו מעלה פרשנות מרחיקת לכת כטענת ב"כ התובעת.

9. הטענה כי די במתן הודעה ומתן הזדמנות למוכר לבדוק את הממכר כמספיק על מנת לשמש ראיה שעל המוכר לסתור אותה בדבר אי ההתאמה, היא מסקנה מרחיקת לכת שאין ביכולתי לקבלה.

חוק המכר אינו אלא קובע את חיובי הצדדים במהלך ביצוע עסקת המכר וסמוך לאחריה אך אין היא דנה בתוצאותיה למעט סעד הניכוי במחיר לפיכך, כאשר החוק דן בהסתמכות הקונה על אי ההתאמה בתנאים מסוימים, התכוון המחוקק כי הקונה יוכל להשתמש בסעדים הנתונים לו על פי דיני החוזים הכלליים ותו לא.

חוק המכר חידש בכך שקבע כי אי מתן הודעה במועד ואי מתן הזדמנות למוכר לבדוק את הממכר שולל מהקונה את הסעדים הנתונים לו על פי דיני החוזים ואין בעצם מתן ההודעה והזדמנות למוכר לבדוק כדי להעביר את נטל הראיה בדבר הוכחת אי ההתאמה.

10. לגופו של עניין, אין מחלוקת כי התובעת מסרה לנתבעת הודעה בדבר אי ההתאמה. בתשובה, טענה הנתבעת למעשה, כי ההודעה לא היתה מפורטת דיה כנדרש שכן לא צוין איזה דגם של טונר נמצא פגום ואף לא צוין מהו הפגם באותו טונר.

עד הנתבעת העיד כי סוכם כי לאחר מתן הפירוט (סעיף 11 לכתב ההגנה) – יבוא לבדוק את המוצרים ותוצאת בדיקתם.

ניתן לראות מתצהיר עד התובעת, אשי מרק, כי בדיקה ספציפית של כל טונר וטונר לא בוצעה שכן זו בוצעה רק ביום 9.4.14 ובצורה חלקית, זמן רב לאחר הגשת התביעה ולא בזמן אמת. אין כל עדות מצד התובעת באשר לקיומם של הוראות סעיפים 13, 14 ו 17(א) בכל הנוגע לפירוט הסביר שניתן במסגרת ההודעה על אי ההתאמה. כל שמציין עד התובעת בסעיף 7 לתצהירו הוא כי הודיע לעד הנתבעת על הטונרים "התקולים" אותם רכשה מהנתבעת.

מאחר וניתן לראות כי התובעת רכשה מהנתבעת בכל פעם מספר טונרים, הטענה כי כל הטונרים מאותו המשלוח היו פגומים אינה סבירה ומכל מקום התובעת לא טרחה לפרט איזה טונר נמצא פגום, מאיזה משלוח ומהו הפגם שנמצא בו.

אי פירוט כאמור עומד בניגוד להוראת סעיף 17(א) לפירוט הנדרש בהודעת אי ההתאמה ומתיישב היטב עם דרישת הנתבעת ליתן פירוט כמפורט בסעיף 11 לכתב ההגנה וגם לדרישת הנתבעת, בניגוד לנוהל, כי הטונרים הפגומים יוותרו בחזקת התובעת ויבדקו על ידי הנתבעת דווקא במשרדיה.

לפיכך, גרסת עד הנתבעת בדבר הדרישות שדרש מהתובעת לבצע כאמור בסעיף 11 לכתב ההגנה נראית לי כגרסה הנכונה ואי ביצוען אף היא עולה ממסכת הראיות שכן בדיקות בפועל של הטונרים בוצעו רק לאחר הגשת התביעה.

11. מכאן ניתן גם לקבוע כי למעשה לא מילאה התובעת באופן מלא אחר הוראות סעיף 17(א) לחוק המכר.

השאלה האם ביצוע חלקי של הוראות סעיף 17(א) לחוק המכר מונעת מהתובעת מלהסתמך על אי ההתאמה ומכאן לזכותה בעילת תביעה על פי דיני החוזים, היא שאלה שאין חוק המכר עונה עליה.

המלומד זמיר בספרו דן בסוגיה בעמ' 348-349 וטוען כי הדבר תלוי בנסיבות העניין הספציפי והאם מוצדק לשלול מהקונה את כל התרופות החוזיות בגין הפרת חיוב ההתאמה בחוזה המכר. המלומד צלטנר סבור כי אפילו לא ניתנה הודעה, עדיין אין לשלול מהקונה את זכות התביעה ותוצאה של אי מתן הודעה תהא אותה התוצאה אליה מביאה כל הפרת חוזה אחרת. דהיינו, אי מתן הודעה כלל שוללת סעדים ואילו בנסיבות של אי קיום חלקי שלילת הסעדים מותנית בשאלה באיזו מידה לא קיים הקונה את חיוביו.

לא מצאתי כי עלי לדון לעומק בתוצאת אי הקיום החלקי בענייננו משום שממילא לא הוכיחה התובעת את אי ההתאמה.

כפי שצוין קודם לכן, אפילו מתן הודעה כדין אינה פוטרת את התובעת להוכיח את אי ההתאמה. גם בכתב תביעתה וגם בראיות שהגישה לא הציגה התובעת כלל מהו הפגם שנפל בטונרים. בסעיף 6 לתצהיר עדותו של עד התובעת צוין כי בוצעה בדיקה מדגמית בלבד של הטונרים והתגלו בהם תקלות שונות. ראיה על פגם יש להביא באמצעות עד ממומחה ובחוות דעת מומחה מפורטת המעידה על בדיקה של כל הטונרים ולא בדיקה מדגמית. יש לציין כי נספח ו' לתצהיר עד התובעת אינו אלא אוסף של צילומים חשוכים ולא נמצא כל מסמך המפרט ממצאי בדיקה. קיומו אינו מעלה ואינו מוריד ממילא מאחר ואינו ערוך כחוות דעת מומחה.

המסקנה היא כי התובעת כלל לא הוכיחה את אי ההתאמה ומכאן את ההפרה שהפרה הנתבעת את החוזה עמה ודי בכך כדי להביא לדחיית התביעה.

12. למעלה מן הצורך, הנני להוסיף כי ספק אם אכן התובעת הוכיחה את טענתה לפיה ניסתה לתאם מועד עם עד הנתבעת לשם ביצוע הבדיקה על ידו. התובעת אינה מציגה כל ראיה לפנייה כלשהיא לנתבעת מלבד חילופי הודעות דוא"ל פנימיות בין מנהל התובעת לעובד שלה על הצורך בקביעת מועד פגישה ותו לא. כמובן שאין בכך כל ראיה על פנייה לנתבעת.

תמוהה גם בעיני העובדה שהתובעת הותירה את הנושא תלוי ועומד מבלי שנקטה ולו צעד אחד כגון הודעה על ביטול העסקה ו/או השבת הטונרים הפגומים לנתבעת.

מתן הודעה לפי סעיף 17(א) לחוק המכר אינו פוטר את הקונה מנקיטת פעולות נוספות לאחר מתן ההודעה ולו הודעה על בטול העסקה וכוונה להשיב את שקיבלה כתוצאה מביצוע עסקה זו.

13. סוף דבר הוא כי התביעה נדחית והנני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך כולל של 5,000 ₪.

תיק הוצאה לפועל 12-10929-13-8 יסגר.

ב"כ הנתבעת ימציא העתק פסק הדין ללשכת ההוצאה לפועל.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ה, 23 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.