לפניי התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב, שהוגשה נגד המבקש על ידי המשיבה, בגין חוב מצטבר בכרטיס אשראי, בסך 14,984 ש"ח (קרן).

ההתנגדות נדונה לפניי היום. המבקש נחקר על תצהירו, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

בתצהיר ההתנגדות טען המבקש, כי המסמכים שצורפו לכתב התביעה אינם מבססים תביעה בסכום קצוב. הם אינם חתומים על ידי המבקש, אלא ערוכים על ידי המשיבה בלבד, ואין בהם משום "ראייה בכתב" כנדרש ביחס לתובענה בסכום קצוב. לטענת המבקש, הוא אינו חייב למשיבה את סכום התביעה או חלק ממנו.

בחקירתו הנגדית אישר המבקש, כי הוא אמנם חתום על ההסכם, אשר צורף לכתב התביעה. לדבריו, היו מספר חיובים של המשיבה אשר הוחזרו מסיבה טכנית, בשל מעברו מסניף אחד של בנק מסד לסניף אחר, אך כאשר חיובים כאלו הוחזרו פעל מייד להעברת הסכום לסניף הבנק הישן, באמצעות העברה בין חשבונות. לטענתו, מדובר היה בחיובים של מאות שקלים, ולא יותר מכך. המבקש מסר בחקירתו, כי בשלב מסוים אבד לו כרטיס האשראי, והוא הודיע על כך. לכן, לטענתו, הוא מוכן לשלם רק עבור עיסקאות שבאמת ביצע בכרטיס, לאחר שיוכח לו כי חתם על החיוב, אך הוא מסרב לשלם עבור חיובים אחרים. המבקש העיד, כי פירוט העיסקאות החודשיות היה מגיע לביתו לעתים, ולעתים – לא. עם זאת, מעדותו עלה, כי לא הודיע למשיבה על התכחשות לעיסקה זו או אחרת.

לסיכום טענותיו טען המבקש, כי התביעה הוגשה באופן כללי, ללא פירוט הסכומים שבחיוב, ואילו הוא דורש לקבל פירוט של הסכומים שבעטיים חויב, על מנת לבדוק אם אמנם מדובר בעיסקאות שביצע בכרטיס.

לטענת המשיבה, אין ליתן למבקש רשות להתגונן, כאשר טענות ההגנה שבפיו כה כלליות. המשיבה הציגה, לשיטתה, ראייה בכתב שהיא מספיקה לצורך סדר הדין שנבחר, ואילו המבקש הסתפק בטענה הכללית, כי אינו חייב דבר.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי יש להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה על פי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

טענות המבקש הן טענות כלליות ביותר. הטענה בדבר אבדן כרטיס, שבעקבותיו הוא אינו משוכנע באמיתות החיובים, הועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית, ואין לה כל זכר בתצהיר. בתצהיר הסתפק המבקש בהתכחשות כללית לסכום התביעה, ובכך – אין די. אמנם, התביעה נסמכת על חשבונותיה של המשיבה, אך היא נסמכת, בראש ובראשונה, על הסכם חתום בין הצדדים, ועל הרשאה לחיוב המבקש על פי העיסקאות שהוא יבצע בכרטיס האשראי שהועמד לרשותו. הסכם זה מהווה ראייה מספקת בכתב, על מנת שהתביעה תתברר בסדר דין מקוצר, כאשר סכומה הוא סכום קצוב, אשר חושב על פי דפי החשבון שמנהלת המשיבה.

המבקש אמנם רשאי לחלוק על החיובים להם טוענת המשיבה, אך ראוי היה כי ייכנס לפרטי ההגנה, יבחן את החיובים החודשיים אשר לא כובדו על ידי הבנק (כפי שאף עולה מתדפיס החשבון, שצורף להתנגדותו של המבקש), ואם יש בפיו טענה כלפי עסקה מסוימת או עסקאות מסוימות – יעלה את טענתו באופן מפורש. הטענה כי המבקש ביקש פירוט חיובים, טרם הגשת ההתנגדות, ולא נענה, לא הועלתה בהתנגדות, אלא נטענה לראשונה בסיכומיו, ללא כל אסמכתא. אף הטענה (שהועלתה לראשונה בחקירה הנגדית) בדבר תשלום החיובים שהוחזרו על ידי הבנק, לא נתמכה באסמכתא כל שהיא, ודפי הבנק עצמם, כפי שצורפו על ידי המבקש, אינם תומכים בה.

מאחר והמבקש בחר להתכחש לסכום התביעה באופן כללי, תינתן לו רשות להתגונן, בכפוף להפקדת סכום של 6,000 ₪ בקופת ביהמ"ש. סכום העירבון יופקד על ידי המבקש תוך 45 יום מקבלת החלטה זו, שאם לא כן – תידחה ההתנגדות, תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיבה.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים, ותביא את התיק לפניי, עם הפקדת הסכום האמור בקופת ביהמ"ש או בחלוף המועד לביצוע ההפקדה.

ניתנה היום, י"ד טבת תשע"ד, 17 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.