לפניי תביעה כספית בעילה נזיקית רכושית, שהגיש התובע כנגד הנתבעות, בשל טענה לנזק שנגרם למנוע רכבו לאחר שזה תוקן במוסך הנתבעת 1 במסגרת טיפול תקופתי.

טענות הצדדים

1. בכתב תביעתו טוען התובע, כי ביום 30/5/2012 ביצע טיפול תקופתי לרכבו במוסך הנתבעת 1 ובין שאר החלפים שהותקנו והוחלפו היו מסנן שמן ושמן מנוע. לאחר מספר שבועות, במסגרת נסיעה שגרתית עלה עשן ממנוע הרכב וזה הובא למוסך הנתבעת 1 ונבדק על ידי גורם מוסמך, אשר מצא כי מסנן השמן לא הותקן כהלכה/לא היה תקין מלכתחילה, ולפיכך דלף שמן מהמנוע אשר גרם להתחממות המנוע. המסנן הותקן מחדש על ידי המוסך וכמות השמן החסרה במנוע הושלמה. תיקון זה לא צוין בכרטיס עבודה ולא נדרש תשלום בגינו. בסוף חודש אוגוסט, במהלך נסיעה שגרתית, החלו להישמע רעשים מהמנוע והרכב הובא לבדיקה נוספת במוסך. ממצאי הבדיקה היו כי מנוע הרכב יצא מכלל שימוש ואינו ניתן לתיקון, ולפיכך הוצע לתובע להחליף את המנוע בעלות של 57,011 ₪. לבסוף תיקנו התובע במוסך אולימפיה בעלות של 35,286 ₪ ובכך הקטין את נזקו. לטענתו, הנזק הינו תוצאה ישירה של רשלנות המוסך אשר לא ביצע טיפול יאות ברכב ו/או לא התקין מסנן שמן בצורה נכונה ו/או התקין את מסנן השמן בצורה רשלנית בעת ביצוע הטיפול התקופתי.

2. בכתב הגנתן טוענות הנתבעות, כי הרכב טופל על פי כללי המקצוע וכי הנתבעת 1 התקינה את מסנן השמן בצורה מקצועית וללא כל דופי. מסנן השמן הוחלף מספר שבועות לאחר ביצוע הטיפול וזאת לאחר שבדקו את המסנן ומצאו כי זה נפגע חיצונית על ידי גוף זר והיתה חסרה חתיכת פח במעטפת המסנן. ביום 3/7/12 החליפה הנתבעת 1 נורה לרכב התובע וזה מסר כי מאז החלפת המסנן הבעיה חלפה והרכב תקין. ב- 16/10/12 התובע הגיע למוסך עם רכבו וטען לרעשים במנוע. לטענתם, לא יתכן קשר בין הנזק למנוע ובין הנזק במסנן השמן, אשר הוחלף ובעקבותיו הבעיה חלפה, ולפיכך אין קשר סיבתי בין הטיפולים שנעשו ברכב לבין אירוע הנזק הנטען.

דיון והכרעה

3. לאחר ששמעתי את עדי הצדדים, מצאתי לאמץ את גרסת התובע לפיה הנזק לרכבו של התובע נגרם ברשלנותה של הנתבעת 1 לאחר שזו תיקנה וטיפלה ברכבו והתקינה את מסנן השמן ברשלנות, דבר אשר הוביל לדליפת שמן ולנזק למנוע, ולפיכך, יש לקבל את התביעה. להלן יפורטו ויובהרו טעמי החלטתי.

4. מטעם התובע העידו שלושה עדים. העד הראשון, מר בני בשארי, היה עובדו ונהגו של התובע ומי אשר הכניס את הרכב לטיפול במוסך הנתבעת 1 בסוף חודש יוני 2012, לפי בקשת התובע ונוכח טענתו לעשן שעלה ממנוע הרכב. לפיכך, כאמור בתצהיר עדותו הראשית, הוכנס הרכב לטיפול ללא שנפתח לו כרטיס עבודה. הרכב הועבר לבדיקה שבוצעה על ידי אחד מעובדי המוסך בנוכחותו שלו. עובד המוסך בדק ומצא, כי מסנן השמן לא הותקן כהלכה ולפיכך דלף שמן מהמנוע, דבר שגרם להתחממותו ולעשן שיצא ממנו. עובד המוסך מסר לו, כי המסנן הותקן כהלכה מחדש וכמות השמן החסרה הושלמה. על טיפול זה לא נדרש תשלום כלשהו ואף לא נמסרה כל אסמכתא בגין התיקון. בחקירתו הנגדית אישר, כי מר סנוף, אותו זיהה הוא בין עדי הנתבעות, הוא אשר טיפל ברכב בנוכחותו, אך הכחיש נמרצות כי זה הצביע בפניו על פגיעה כלשהי בגוף המסנן.

העד השני היה התובע בעצמו. בחקירתו הנגדית העיד, כי מתקזז הוא על הוצאות המע"מ בגין רכביו באמצעות חברה שבבעלותו. באשר לתקלה ברכב העיד, כי רק לאחר שנשמעו רעשים מהמנוע הכניס הוא בעצמו את הרכב למוסך. במקרה ספציפי שקדם לכך התחמם הרכב, ועל כן, עצר הוא בתחנת הדלק הסמוכה, ומשנמצא כי חסר שמן הוסיף הוא שמן למנוע. לאחר שקיבל הצעת מחיר להחלפת המנוע ברכב מהנתבע 1 פנה הוא לתיקונו במוסך אחר בסכום נמוך יותר. את התביעה הגיש לאחר שקיבל את חוות דעת המומחה שהסביר לו את הסיבות שגרמו לנזק לרכבו. מחקירתו הנגדית לא עלתה כל סתירה מהותית לאמור בכתב התביעה, הגם שאת הפרטים המהותיים בקשר לעוולת הרשלנות הנטענת כלפי הנתבעת 1 והנזק למסנן אין הוא יודע מידיעה אישית אלא לפי נסיבות העניין נשוא תיק זה.

העד השלישי מטעם התובע, היה השמאי, מר שאולי יעקובי, שבדק את הרכב ביום 22/10/12 ומסר חוות דעת מומחה מטעם התובע, אשר צורפה לכתב התביעה. בחוות דעתו מציין השמאי יעקובי, כי מבדיקתו עלה שבתוך המנוע סימנים לרתיחה של שמן המנוע אשר באו לידי ביטוי בשינוי גוון פני שטח הגוף, שחיקה משמעותית בכל מיסבי המנוע, המיסבים המרכזיים ומיסבי הטלטלים. גל הארכובה נשחק בנקודות המיסוב, בבוכנות נמצאו שיירי משקעי שמן שרוף. מניתוח כלל ממצאיו, מגיע השמאי למסקנה כי הכשל במנוע הינו תוצאה ישירה של פעולתו בחוסר שמן מתמשך. כמות השמן הלכה וקטנה לאור דליפה ממסנן השמן אשר הותקן על ידי הנתבעת 1. אף לאחר תיקון הדליפה, הנזק הפנימי למנוע כתוצאה מפעולה בסיכה לקויה כבר נגרם והוא בא לידי ביטוי זמן קצר לאחריו. בחקירתו הנגדית, שלל השמאי את אפשרות גרימת הנזק למסנן ויצירת חור בו נוכח מיקומו הגבוה בחלקו המרכזי של המנוע ובאין כל נזק נצפה בחלק התחתון. לשיטתו, מאפייני הנזק בתוך המנוע אינם מסוג שמאפיין חירור של מסנן השמן, ואילו פגיעה של אבן במסנן היתה מחייבת פגיעה בחלקי רכב נוספים שעל פניהם היתה האבן צריכה לעבור. הוא גם שלל אפשרות שנורה כלשהי תהבהב במקרה של חוסר בשמן הגם שקיימת נורת לחץ שמן שמתריעה על לחץ השמן בלא קשר לכמות השמן, אך מנגד אין ברכב מד שמן אלקטרוני, ולכן לא ניתן לדעת את כמות השמן המצויה ברכב. לדידו, המדובר בתקלה מתמשכת ולא באירוע קיצון חד פעמי.

5. אל מול עדי התובע, הובאו שלושה עדים מטעם הנתבעות. העד הראשון שהעיד, היה השמאי מר משה שיף, שהגיש חוות דעת מטעם הנתבעות ביום 7/5/13 לאחר שפגש במנהל הנתבעת 1, מר אמנון דבי. על סמך גרסת המבוטחים כי מסנן השמן נפגע חיצונית על ידי גוף זר ובמעטפת המסנן חסרה חתיכת פח, ולא כתוצאה מהתקנה לקויה של המסנן במהלך הטיפול שביצעו ברכב, קובע הוא כי לא חלה אחריות למבוטחים. בחקירתו הנגדית, הובהר בשנית, כי שמאי זה לא בדק את הרכב, את מנועו או את מסנן השמן, וכי כל חוות דעתו מתבססת על שנאמר לו בעל פה ממנהל המוסך. השמאי לא ידע להשיב על השאלה מדוע אם כך, אם לפי גרסת מנהל המוסך היה חור במסנן או במעטפת, לא תועדה החלפת המסנן כאירוע תאונתי ואף בוצע תיקון בחינם.

העד השני, היה מר יצחק סנוף, מי אשר בדק את הרכב, ובהתאם למכתבו מיום 10/4/13, שנשלח לשמאי משה שיף, צורף לכתב ההגנה של הנתבעות, וזה שימש כתצהיר מטעמו בהתאם להסכמת הצדדים בפתח דיון ההוכחות. בחקירתו הנגדית אישר הוא, כי מר בשארי הגיע אליו עם הרכב אך לא ידע להסביר הכיצד לא נפתח במוסך כרטיס לטיפול ברכב עת הגיע בחודש יוני 2012 לטיפול בתקלה, בניגוד לפעמים קודמות שבהן נפתח כרטיס עבודה. יתר על כן, לטענתו, לא היה הוא זה אשר החליף את מסנן השמן ברכב אלא עובד אחר שאת שמו לא ידע הוא לציין. על הוצאת המסנן לא בוצע רישום במחסן החלפים שכן לטענתו הדבר נעשה כמחווה של רצון טוב ללקוח ותיק ובהמשך הוסיף וטען כי הטעות היתה שלו שהדבר לא נרשם. בסיום חקירתו הודה, כי חתם על המכתב לשמאי מבלי שזה קראו בטרם חתימתו עליו ובכלל.

העד השלישי, מר אמנון דבי, מנהל המוסך של הנתבעת 1, אישר כי עובד אחר פירק את מסנן השמן, שאת שמו אף הוא כמנהל המוסך לא ידע לציין, אולם ידע לומר כי ראה את המסנן עם הנזק לאחר פירוקו ומר סנוף הוא זה אשר הציג בפניו את המסנן כשיש בו חור. יחד עם זאת, לא ידע הוא להסביר מדוע במכתב לשמאי מיום 10/4/13, אשר אף הוא חתום עליו, לא נאמר כי ישנו חור במסנן אלא כי זה נפגע חיצונית וחסרה חתיכת פח במעטפת המסנן. העד לא ידע להבהיר את ההבחנה בין "חור" במסנן לבין "חסרה חתיכת פח". הוא אף אישר, כי במצב כזה של מכה וחור רואים בכך אירוע תאונתי והוא ממליץ ללקוח להפעיל את הביטוח אלא שבמקרה זה לא היה לו נזק ולכן לא המליץ כך. גם עד זה לא ידע להסביר מדוע לא תועדה כניסת הרכב למוסך בחודש יוני ואף לא הוצאת חלפים מהמחסן, אלא בטענה כי הדבר נעשה כמחווה של רצון טוב וכי הלקוח מיהר. העד אף לא יכול היה לאשר או להכחיש נזקים לגחון הרכב או לרדיאטור.

6. לאחר שמיעת כלל העדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי, אמנם, בניגוד לטענת התובע, חובת הראיה אינה עוברת מלכתחילה אל כתפי הנתבעות, בהתאם לאמור בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ואין הדבר מעיד על עצמו בהכרח כי הנזק אירע ברשלנות הנתבעת 1, אלא שנטל ההוכחה נותר על כתפי התובע להוכיח את תביעתו מכח עוולת הרשלנות הקבועה בסעיף 35 לפקודה. אולם, עדויות התובע וראיותיו הוכיחו, ללא כל ספק בעיני, כי זה עמד בנטל ההוכחה המוטל על כתפו בהתאם למאזן ההסתברויות הנהוג במשפט האזרחי, ואילו הנתבעות לא עמדו בנטל הבאת הראיות לסתירת טענות התובע והפרכתן, כי אם ההיפך הוא הנכון. עדויות הנתבעות אך חיזקו את טענות התובע ואת עמידתו בנטל ההוכחה לצורך קבלת תביעתו.

7. עדותו של הנהג, מר בשארי, היתה אמינה ומהימנה, ולפיה נמצא כי זה נכח בעת בדיקת הרכב על ידי עובד הנתבעת 1, מר סנוף, וכי לא עלתה במהלכה או בסופה של הבדיקה כל טענה באשר לנזק חיצוני כזה או אחר שנגרם למסנן הרכב, אלא שזה לא הותקן כהלכה מלכתחילה עוד במסגרת הטיפול התקופתי שעבר הרכב מספר שבועות קודם לכן במוסך הנתבעת 1, ועל כן תיקנו מחדש מר סנוף תוך כדי הוספת כמות השמן החסרה. בנסיבות אלו, אף לא נפתח כרטיס עבודה לעניין זה ולא נדרש כל תשלום בגין הטיפול החוזר, דבר שהינו הגיוני ומתיישב עם אחריות המוסך לטיפול שביצע הוא ביום 30/5/12. שאחרת, אילו היה נגרם נזק למסנן בדרך חיצונית שאינה קשורה בטיפול המוסך, אין ספק כי היה הדבר מצריך דרישת תשלום ופתיחת כרטיס עבודה תוך ציון הממצא לנזק חיצוני במסנן ושבגינה אין הנתבעת 1 נושאת באחריות. לא זו בלבד, אלא שטענה שכזו מצד הנתבעת 1 לא הועלתה אף לאחר מכן, בסוף חודש אוגוסט, כאשר התובע הכניס בעצמו את הרכב למוסך בטענה לרעשים במנוע ונמצא כי זה יצא מכלל שימוש. התובע בעצמו לא ציין כל טענה שכזו שנטענה כלפיו וכך אף לא הנתבעות, אלא לאחר הגשת מכתב הדרישה ובמסגרת מסמך שהוכן והועבר לשמאי מטעם הנתבעות, מר שיף, לצורכי הכנת הגנתן. נמצא כי טענה זו של הנתבעות, לפיה מסנן השמן נפגע חיצונית על ידי גוף זר וחסרה בו חתיכת פח במעטפת המסנן, הינה טענה מאוחרת לאירוע המקרה ולנזק והועלתה אך לצורך התמודדות עם דרישת התובע לפיצויו בגין נזק זה, אך מעולם לא נטענה בזמן אמת, לא במועד התיקון החוזר בחודש יוני 2012 ואף לא במועד הכנסת הרכב לבדיקת המנוע בחודש אוגוסט 2012.

8. אל מול עדותו של נהג הרכב, הוצבה עדות הבוחן המקצועי מטעם הנתבעת 1, מר סנוף, שבדק את הרכב בפני מר בשארי בזמן אמת. אלא שעדותו בפניי, היתה מאולצת ומגומגמת בלשון המעטה. זה היה חסר סבלנות בחקירתו בפניי ותירץ זאת בכך שלא אכל ולא שתה בהמתנה לדיון. בעדותו בחקירה נגדית מסר, כי לא היה הוא זה אשר החליף את המסנן אלא עובד אחר שלו, אולם את שמו לא ידע הוא לציין באופן תמוה למדיי. כן, לא ידע הוא להסביר מדוע זה לא נפתח כרטיס עבודה בגין טיפול זה, בניגוד לפעמים קודמות שבהן נפתח כרטיס בעת שהרכב הוכנס לטיפול במוסך. באשר להחלפת המסנן הסביר הוא, כי הדבר לא נרשם ונעשה כמחווה של רצון טוב ללקוח ללא שפירט את הסיבה לכך ומיד לאחר מכן חזר בו וטען כי נעשתה טעות על ידו באי רישום הוצאת מסנן ממחסן החלפים. ואם לא די בכך, הרי שבסיום חקירתו הודה כי חתם על המסמך מיום 10/4/2013 אף מבלי שקרא אותו. עדותו זו של העד, שהינה העדות החשובה ביותר מטעמן של הנתבעות, בהיותו עד הראיה שבדק את מסנן השמן, הינה עדות בלתי מהימנה ושלא ניתן כלל לסמוך עליה. בנסיבות אלו, יש כבר לדחות את הטענה המאוחרת שהועלתה במסמך מיום 10/4/13 לפיה נוכח הבוחן בפגיעה חיצונית במסנן השמן שעה שזה לא ידע לומר זאת בוודאות במסגרת חקירתו וביקש בכל מאודו להתחמק ממתן עדותו בחקירה נגדית בבית המשפט ולסיימה במהרה. כל אמירתו בפניי היתה, כי זה בדק את הרכב ואילו את המסנן החליף עובד אחר מבלי לציין בצורה מפורשת כי הבחין בנזק כלשהו שנגרם למסנן. משלא קרא כלל את המסמך עליו חתם, הרי שברור כי אין הוא עומד מאחורי האמור בו ואין לייחס לאמור בו כל משקל ראייתי משמעותי. מסמך זה אף נדחה מפני עדותו הישירה והאמינה של מר בשארי ומנסיבות העניין לאחר הטיפול החוזר אשר לא מאששים כל טענה מאוחרת זו לנזק חיצוני שנצפה במסנן השמן בעת החלפתו מחדש.

9. גם עדותו של מנהל המוסך, מר דבי, היתה עדות בלתי מהימנה וחסרת כל משקל ראייתי נגדי לעדויות התובע. מלכתחילה, לא ידע הוא לציין את שם העובד שהחליף את המסנן, דבר שהינו תמוה ביותר וביתר שאת בהיותו מנהל המוסך. ככל וטענה זו יש בה ממש, הרי שעובד זה לא הובא לעדות כעד ראייה מתאים, ובהתאם להלכה הפסוקה, הדבר פועל לרעת הנתבעות. טענתו, כי מר סנוף הציג לו את המסנן עם חור, נמצאה כטענה חסרת כל ממש, שכן אף לפי עדות מר סנוף לא הועלתה טענה שכזו באשר לראיית חור במסנן. לא זו בלבד, אלא שטענתו של מר דבי לחור במסנן הינה טענה מאוחרת וכבושה שמועלית רק כעת במועד חקירתו הנגדית, שכן במסמך מיום 10/4/13 נטען לפגיעה חיצונית וחסרונה של חתיכת פח במעטפת המסנן, שבר שהינו שונה בתכלית מטענה לחור במסנן. זה לא ידע להסביר את ההבחנה בין השניים או אף מדוע זה לא המליץ על הפעלת הכיסוי הביטוחי נוכח אירוע תאונתי למסנן הרכב או מדוע זה לא תועדה כניסת הרכב למוסך והוצאת מסנן חלופי ממחסן החלפים מבלי לציין זאת ברישום מתאים, אלא בתירוץ חוזר ונשנה כי הדבר נעשה כמחווה של רצון טוב ללקוח אשר מיהר, כטענתו. עדותו זו, לא רק שלא אימתה את טענות ההגנה אלא אף הפריכה אותן וחיזקה מנגד את גרסת התובע.

10. לפיכך, מצאתי לקבוע כי יש לקבל את גרסת התובע לרשלנות הנתבעת 1, ולפיה בטיפול התקופתי מיום 30/5/12 לא הותקן כהלכה מסנן השמן, ואילו בסוף חודש יוני תוקן הדבר על ידי הנתבעת 1. מבחינה זו, ניתן לקבוע כי פעולת הנתבעת 1 באמצעות עובדיה היתה פעולה שלא במיומנות הנדרשת לה כמוסך מקצועי ושלא ננקטה על ידה מידת הזהירות הנדרשת בטיפולה ברכב התובע במסגרת הטיפול התקופתי, כפי חובתה כלפי התובע, ובהתאם לדין, הרי זו רשלנות, כהגדרה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין.

יחד עם זאת, עדיין נדרש התובע להוכחת הקשר הסיבתי שבין רשלנות זו לבין הנזק שנגרם למנוע הרכב כדי לקבוע כי הנתבעות חבות בגין עוולה זו כלפי התובע. הוכחה זו אכן הגיעה בדמותה של חוות דעת שמאי התובע, מר יעקובי, שלמולו ניצבה חוות דעת שמאי הנתבעות, מר שיף. חוות דעתו של מר יעקובי ניתנה לאחר שזה בדק את הרכב בסמוך לאירוע הנזק למנוע והסתמכה על ממצאיו ממנוע הרכב המפורק על מיסביו וחלקיו האחרים, שבהם נחזו סימני שחיקה ושיירי משקעי שמן שרוף. אלו הובילו אותו למסקנה, כי הכשל במנוע הינו תוצאה ישירה של פעולתו בחוסר שמן מתמשך וכי כמות השמן הלכה וקטנה לאור דליפה ממסנן השמן אשר הותקן שלא כראוי על ידי הנתבעת 1. אף לאחר תיקון הדליפה, הנזק הפנימי למנוע כתוצאה מפעולה בסיכה לקויה כבר נגרם והוא בא לידי ביטוי זמן קצר לאחריו. שמאי התובע שלל את אפשרותו של אירוע קיצון כחור במסנן או אף פגיעת אבן בו הן בשל מיקומו הגבוה יחסית והן בשל אי מציאת כל נזק לחלקי מרכב אחרים שהיו בהכרח ניזוקים בדרך למסנן. חוות דעתו זו לא נסתרה בחקירתו הנגדית וזה אף הבהיר כי חוסר בכמות שמן של גלון השווה ל-4 ליטר מתוך סך כמות השמן במנוע של 5.7 ליטר לא יכולה לגרום להתרעה אודות לחץ שמן בלתי תקין, שכן ברכב אין מד כמות שמן מנוע, וכן כי הדבר לא יגרום לחיווי חום יתר בצג לוח השעונים. ממועד הטיפול ביום 30/5/12 ועד לקרות הנזק למנוע עבר הרכב מרחק כולל של 4819 ק"מ ושבמהלכן נגרם הנזק למנוע נוכח דליפת השמן מן המנוע בצורה מתמשכת.

חוות דעתו של שמאי הנתבעות היתה חוות דעת סתמית שהתבססה אך ורק על טענות הצדדים, כפי שנמסרו לשמאי בעל פה, ולא על בדיקה פיזית של הרכב, ובסופה מצא הוא לקבל את טענות הנתבעות כי אין להן אחריות לאירוע, מבלי שזה הסביר את קביעתו זו או סתר איזו מבין קביעותיו המקצועיות של שמאי התובע, הגם שחוות דעתו היתה מצויה לנגד עיניו בטרם ערך הוא את שלו כחוות דעת נגדית. לפיכך, לא מצאתי כל ממש בחוות דעת שמאי הנתבעות, והיא נדחית מפני חוות דעתו המפורטת והמנומקת היטב מבחינה מקצועית של שמאי התובע. בנסיבות אלו, יוצא איפוא, כי הנתבעות לא הצליחו להפריך את חוות דעת שמאי התובע ולהוכיח כי למסנן נגרם נזק חיצוני באירוע תאונתי כזה או אחר שהביא לדליפת שמן מהמנוע, טענה שהועלתה בעלמא ללא כל ביסוס ראוי אלא אך כהשערה וכסברה נגדית לטענה המוכחת כי המנוע ניזוק כתוצאה מדליפת שמן בשל התקנתו הבלתי תקינה של המסנן השמן במהלך הטיפול התקופתי, כפי שהוכח על ידי התובע במסגרת פרשת התביעה ולא הופרך או נסתר על ידי הנתבעות במסגרת פרשת ההגנה.

סוף דבר

11. במצב דברים זה, משמצאתי לקבל את חוות דעת שמאי התובע, הרי שזה עמד בנטל הוכחת הקשר הסיבתי שבין רשלנות הנתבעת 1, בפעולתה הלקויה במסגרת הטיפול התקופתי מיום 30/5/12, ובין הנזק שנגרם למנוע הרכב בשל דליפת שמן מן המנוע נוכח התקנה לקויה זו של מסנן השמן.

רשלנות זו יצרה נזק למנוע התובע וגרמה לעוולה, שבגינה על הנתבעות לפצות את התובע בגין נזקיו הנתבעים. אין ספק, כי התובע פעל להקטנת נזקיו עת ביצע את החלפת המנוע במוסך אולימפיה בתשלום נמוך באופן משמעותי להצעת הנתבעת 1 בעצמה. מנגד, מצאתי לקבל את טענת הנתבעות כנגד החיוב במע"מ שנוסף למרכיבי סכומי התביעה, נוכח הודאתו של התובע במסגרת חקירתו הנגדית, כי זה מתקזז במע"מ בגין טיפול ברכביו באמצעות חברה שבבעלותו. על כן, אין לקבל את תביעת מרכיבי המע"מ שנדרשו בכתב התביעה בגין ראשי הנזק השונים ושבגינם הוצגו חשבוניות כדין, ויש על כן להפחיתם בהתאם מסכום התביעה.

12. לאור האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך של 34,572 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 22/10/12, שכ"ט עו"ד בסך של 7000 ₪, אגרת בית משפט ושכר עדים כפי שנפסק בפרוטוקול הדיון.

ניתן היום, ט' אייר תשע"ז, 05 מאי 2017, בהעדר הצדדים.