1. ביום 18.4.12 אירעה תאונת דרכים כאשר רכבה של התובעת, בו נהג מר יואב שני, נפגע ממשאית קלה שנסעה בנתיב מימינו. במשאית נהג מר גד מוזס, הנתבע 1. הנתבעת 2 היא המבטחת של רכב הנתבע 1.

2. התובעת טוענת, כי המשאית סטתה שמאלה מנתיבה ופגעה ברכבה.

הנתבעים טוענים, כי היה זה דווקא מר שני אשר סטה ימינה ופגע במשאית.

3. מר שני ומר מוזס העידו מטעם הצדדים.

א. מר שני העיד, כי נסע בנתיבי איילון, בנתיב האמצעי, כאשר המשאית בנתיב מימינו, מקדימה אותו במעט.

לפתע, סטתה המשאית שמאלה וכך אירעה הפגיעה במראה הימנית של רכבו (עמ' 1 ש' 10-14).

מר שני ראה את המשאית בטרם התאונה וראה את התרחשות הדברים (עמ' 2 ש' 10-11).

ב. מר מוזס העיד, כי הבחין ברכב התובעת כשהוא נצמד אליו במהלך הנסיעה.

לדבריו: "הוא נכנס בי מאחורה, בדופן של הרמפה" (עמ' 3 ש' 1-3).

ובהמשך: "אני הייתי בצד ימין, הוא ניסה לעקוף אותי" (עמ' 3 ש' 4).

בהמשך עדותו סתר את עצמו כאשר טען, כי בזמן התאונה, רכב התובעת היה מאחוריו בנתיב שלו (עמ' 3 ש' 1-8).

4. מבין שתי העדויות, גרסתו של מר שני עדיפה בעיני.

תיאור נסיבות התאונה על ידי מר שני מתיישב היטב עם ההיגיון, שהרי אין מחלוקת, כי המשאית הקדימה את רכב התובעת. סביר יותר בעיני כי נהג המשאית, אשר לא הבחין ברכב התובעת הנמצא משמאלו, סטה שמאלה ופגע בו.

האפשרות שהעלה ב"כ הנתבעים, לפיה מר שני היה זה שסטה ימינה לקראת ירידה למחלף השלום, ואילו למר מוזס לא היתה סיבה לסטות שמאלה כיוון שהיה אמור לרדת כבר במחלף לה גארדיה - אינה סבירה בעיני.

ראשית, התאונה אירעה מרחק רב ממחלף השלום, בו היה צריך מר שני לפנות ימינה.

שנית, נהג המשאית לא העיד כי התכוון לרדת מנתיבי איילון במחלף לה גארדיה, כפי שטען בא כוחו בסיכומיו.

שלישית, אין זה סביר שמר שני, הרואה את המשאית לפניו ומימינו – יסטה לעברה במודע ויפגע בחלקה האחורי.

5. לאור האמור לעיל, אני קובע כי האחריות לתאונה היא על מר מוזס, נהג המשאית.

בנסיבות המקרה, אינני מוצא לנכון לייחס אשם תורם כלשהו לנהג רכב התובעת, הואיל ולא הוכח כי פעל שלא כשורה או כי יכול היה לפעול אחרת ולמנוע את התאונה.

6. התוצאה הינה כי התביעה מתקבלת.

הואיל ואין מחלוקת לעניין הנזק והצדדים לא טענו דבר בענין זה בסיכומיהם, הרי שהנתבעים ישלמו לתובעת 4,261 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

כמו כן, הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. אציין, כי יתכן והיה מקום לפסוק שכ"ט ריאלי בסכום גבוה יותר, אולם החלטתי להסתפק בפסיקת שכ"ט בסכום הנ"ל לאור סכום התביעה הנמוך יחסית.

ניתן היום, ד' סיוון תשע"ד, 02 יוני 2014, בהעדר הצדדים.