לפני: כב' השופטת יפה שטיין

החלטה

1. לפניי בקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה לשם הבטחת הוצאותיה של המבקשת.
2. המבקשת טוענת כי המשיב הפר את הוראות בית הדין בכך שלא התייצב לדיון המוקדם שנערך ביום 19/03/14 ולא שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו בגין אי התייצבותו. כמו כן, נטען כי סיכויי ההגנה גבוהים ואילו סיכויי התביעה קלושים ולאור התנהלותו של המשיב יש חשש ממשי שהוא לא יקיים את החלטות בית הדין בעניין הוצאות המבקשת בתום ההליך.
3. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי אי התייצבותו לדיון המוקדם נבעה מנסיבות אישיות אשר בגינן נאלץ לטוס לחו"ל באורח בהול (צורפו כרטיסי הטיסה), המשיב הוסיף וטען כי מצבו הכלכלי דחוק משהוא מפרנס יחיד לאחר שאישתו עברה ניתוח ולבסוף הוא מבקש לשלם את ההוצאות שנפסקו לו בתום ההליך.
4. מעין בבקשה ובתגובה לה, כמו גם בכלל החומר המונח בפני בית הדין, עולה כי דין הבקשה להידחות.
5. בהתאם לתקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, ומכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט-1969, בית הדין לעבודה מוסמך במקרים המתאימים לחייב תובע בתשלום ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע (ע"ר 15046-12-11 חווה נחמני - קאנטרי פלורס בע"מ (28.01.2013)).
6. ככלל נקבע, כי אין לחייב תובע בתשלום ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע למעט כאשר מדובר בנסיבות חריגות כפי שצויינו בפסק הדין המנחה בעניין פתחי אבו נסאר (ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר – SAINTPETER IN GALLICANTU (6.7.2003)). לעניין תובע שהוא תושב ישראל כבענייננו, נפסק כדלקמן: "ככלל, לא תוטל על התובע חובת הפקדת ערובה, אלא במקרים החריגים והנדירים, בהם הנתבע, המבקש את הטלת הערובה, יוכיח כי התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה וכי לא יהיה לו מהיכן לגבות הוצאותיו".
7. במקרה דנן, תביעת המשיב היא למימוש זכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו וסיומה. מעיון בכתבי הטענות לא מצאתי כי סיכויי התביעה כה קלושים עד שניתן יהיה לקבוע כי היא מופרכת על פניה.
8. לעניין היכולת של המבקשת להיפרע מהמשיב במקרה בו תידחה התביעה נפסק בעניין פתחי אבו-נסאר: "השיקול המשני במעלה הוא יכולת גביית הוצאות הנתבע מהתובע. אל מול אלה עומד השיקול כבד המשקל של ההיענות לבקשה להטלת ערובה, והוא שמא, מפאת עוניו יידחה התובע משעריו של בית המשפט" (פס' 4 לפסק דינה של השופטת נילי ארד).
9. משכך ועל פי ההלכה הפסוקה, כאשר עניין לנו בתובע תושב ישראל ובבקשה להפקדת ערובה כבמקרה דנן, יש לבחון בראש ובראשונה את סיכויי התביעה. ככל שסיכויי התביעה אינם קלושים, אין לחייב את התובע, גם אם לא הוכיח קיומם של אמצעים לתשלום - בהפקדת ערובה וזאת נוכח זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות יסודית וראשונית (עניין פתחי אבו נאסר, פס' 3).
10. משקבעתי כי סיכויי התביעה אינם קלושים והמשיב אף שילם למבקשת את ההוצאות שנפסקו לחובתו ביום 11/06/14, אין מקום בחיוב המשיב בהפקדת ערובה.
11. בנסיבות העניין - הבקשה נדחית.
12. שאלת ההוצאות בגין הבקשה תילקח בחשבון עם סיום ההליך.

ניתנה היום, ז' אלול תשע"ד, (02 ספטמבר 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.