1. בפני התנגדות לביצוע תובענה על סך 6,997 ₪ שהוא סכום ההשתתפות העצמית הנתבע מהמבקש כהשתתפות בפיצוי צד ג' על פי תנאי פוליסת הבטוח שהונפקה על ידי המשיבה.

לטענת המשיבה היה המבקש מבוטח אצל המשיבה בביטוח לבית עסק. בעקבות אירוע בו נפגעה צד ג', שילמה המשיבה לצד ג' פיצוי בגין הנזק שנגרם לה ומכח היותה המבטחת של המבקש.

המשיבה שילמה לצד ג' סכום העולה על סכום ההשתתפות העצמית על פי פוליסת הבטוח ולפיכך, עתרה לחייב המבקש בסכום התביעה.

2. טענת המבקש היא טענת היעדר יריבות.

לטענת המבקש הוא אינו המבוטח אלא חברת ד.ר. המרכז הישראלי לפילאטיס בע"מ (להלן: "החברה").

לטענתו אינו בעל העסק המבוטח אלא החברה ואין לשרבבו לתביעה כמחויב על פי הפוליסה בתשלום שיש לתבוע מהחברה שהיא המבוטחת על פי הפוליסה.

3. ב"כ המשיבה סומכת את עילת תביעתה כנגד המבקש על טענתה כי על פני הפוליסה מופיע שמו של המבקש כמבוטח יחד עם החברה וכי מספר הזהות הרשום על פניה הוא של המבקש ולא של החברה.

לטענתה אין חשיבות לשאלת הבעלות על העסק המבוטח אלא על שם מי הונפקה הפוליסה.

עוד טוענת ב"כ המשיבה כי הצעת הבטוח ומי חתם עליה אינו רלוונטי ועצם שתיקתו של המבקש על כך ששמו הוסף על פני הפוליסה למרות שלא בקש כלל להיות מבוטח מחייבת אותו כלפי המשיבה.

ב"כ המשיבה מפנה לפסק דין שניתן בתיק 37621-10-13 (שלום ת"א) הראל חברה לבטוח נ' ישעיהו מיום 29.12.13 (להלן: "פסק דין ישעיהו") ופסקי הדין המפורטים בגוף פסק הדין כדי להראות כי גם אם גרסתו של המבקש הינה נכונה הרי שחב בתשלום כמבוטח ולכן אין ליתן לו רשות להתגונן.

4. ע"א 682/82 בן אריה נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ מיום 25.7.83 אינו דן כלל בשאלת זהות המבוטח אלא בתוכן פוליסת הבטוח וקובע כי התנהגותו של המבוטח לאחר קבלת הפוליסה לידיו יוצרת מצג של הסכמה וקיבול לתוכנה. כמו כן נקבע שם כי זהירות סבירה מצד אדם המקבל לידיו פוליסת ביטוח לטרוח ולעיין בה ולגלות תנאים שיתכן ולא הסכים להם. דהיינו, ככל שמבוטח קיבל פוליסת בטוח עליו לעיין בתוכנה ולדעת מה הם תנאי הבטוח והסייגים לה שכן לאחר מכן לא ישמע כי לא ידע ולא הסכים.

במספר פסקי דין שניתנו בבית משפט השלום, נעשה שימוש בהלכה זו לשם החלתה גם בשאלת זהות המבוטח.

בת.א. 23357/05 (שלום ת"א) הראל חברה לבטוח בע"מ נ' בית גזית בע"מ ואח' מיום 15.8.06 חויבו שני התאגידים אשר שמם מופיע על פני הפוליסה למרות טענת אחד מהם כי שמו שורבב בטעות וכי לא היה מבוטח כלל.

אלא שפסק דין זה ניתן לאחר שנשמעו הראיות ונקבעו הממצאים. שם קובע בית המשפט כי התנהגותה של הנתבעת לאחר קבלת הפוליסה לידיה יצרה מצג של הסכמה וקיבול לתוכנן של הפוליסה ושל הרשימה שצורפה לה כמות שהן, ועל-כן היא מנועה כעת מלטעון כי אינה צד לפוליסה האמורה. באותו מקרה, לא הוצגה הצעת הבטוח משום שבוערה בחלוף השנים ולא הוצגה פוליסת בטוח אחרת של הנתבעת להוכיח כי לא נזקקה לבטוח מאת התובעת. בנסיבות אלה, הסיק בית המשפט כי הנתבעת היתה מבוטחת יחד עם התאגיד הנוסף המוזכר בפוליסה כמבוטח. דהיינו, אזכור שמה של הנתבעת כמבוטחת על פני הפוליסה אינו אלא אחת מהראיות לטענת המבטחת כי בטחה את שני הגופים.

5. בפסק הדין ישעיהו משתמש כב' בית המשפט באמור לעיל כדי לחייב גם את מנהלה של החברה המבוטחת בביטוח אחריות מעבידים. אך פסק הדין ניתן על רקע הסכמת הצדדים לפיה אין מחלוקות עובדתיות ביניהם וכב' בית המשפט אינו מסתייע בהכרעתו רק בהופעת שמו של מנהל החברה המבוטחת על פני הפוליסה על מנת לקבוע כי היה מבוטח בנוסף לחברה ומוסיף בהמשך כי למנהל החברה היה אינטרס להיות מבוטח שכן לעיתים תובעים עובדים גם את מנהלי החברה המעסיקה כאחראים באחריות אישית לנזקיהם.

פסק הדין בת.א. 703660/04 (שלום ת"א) אריה חברה ישראלית לבטוח בע"מ נ' ר.מ. הנדסה וביצוע עבודות חשמל בע"מ ודיסקונט ליסינג מיום 23.1.05 אינו רלוונטי לענייננו מאחר ושם חויבה הנתבעת בתשלום סכום ההשתתפות העצמית משום היותה מוטבת על פי הפוליסה ומשום שבקשה להיות מבוטחת כפי שעלה מהסכם שכירות הרכב בו דרשה משוכרת הרכב לבטח את הרכב. כלומר כאן הטענה כי לא חתמה על הצעת הבטוח ולא בקשה מהמבטחת בטוח לא הועילה לה כאשר הסתבר לאחר שמיעת ראיות כי הנתבעת שלחה את השוכרת לכרות את הסכם הבטוח עבורה. פסק הדין נשען על יסוד השליחות שבמעשה זה.

6. בענייננו, טוען המבקש למעשה כי לא כרת הסכם בטוח עם התובעת. בסעיף 27 אומר המבקש בתצהירו: "למען הזהירות והסר כל ספק, לא ניתן לקשור אותי אל עניין זה שכן הפעלת הפוליסה, כמו גם חתימתי, ככל שנעשתה, נעשתה בכובעי כמנכ"ל החברה ו/או כמורשה לחתום בשמה להבדיל ובמובחן, מחתימה הנעשית על ידי המוטב ו/או בעל הפוליסה באופן אישי."

טענתו זו של המבקש ניתן לסכם בטענה המשפטית לפיה לא בקש בטוח ולא כרת חוזה בטוח בשם עצמו אלא בשם החברה בלבד.

לא ברור לי מדוע סבורה ב"כ המשיבה כי תורת דיני החוזים אינה חלה על חוזה הבטוח ומטילה את כל יהבה על רישום שמו של המבקש על פני הפוליסה.

בהתאם לסעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק") חוזה בטוח הוא חוזה בין מבטח למבוטח, דהיינו, יש להחיל על חוזה זה את תורת דיני החוזים וכל המשתמע מכך.

ומהי הפוליסה? על כך משיב סעיף 2 לחוק: "נכרת חוזה ביטוח, על המבטח למסור למבוטח מסמך חתום בידי המבטח המפרט את זכויות הצדדים וחיוביהם (להלן – פוליסה)..".

תנאי להנפקת הפוליסה, שהינו מסמך הנערך על ידי המבטח, הוא כי נכרת הסכם בטוח. בהעדר הסכם – אין פוליסה. היעלה על הדעת כי עצם הנפקת הפוליסה על ידי המבטח נוצר חוזה בין הצדדים יש מאין? אין לכך כל בסיס משפטי.

בתשובה לשאלה האם נכרת חוזה בטוח בין המבקש למשיבה יש לבחון את הליכי המו"מ בטרם כריתתו של החוזה ותהליך ההצעה והקיבול על פי ההלכות המשפטיות הידועות לעניין כריתתו של הסכם.

עובדת שתיקתו של המבקש עת קיבל את הפוליסה בה צוין שמו כמבוטח אינה אלא חלק ממסכת הראיות אשר יובאו לשם קביעת זהות הצדדים להסכם, אך היא כשלעצמה אינה מספיקה לקבוע כי נכרת חוזה בטוח בין המבקש למשיבה.

7. עולה מהאמור לעיל, כי יש ליתן למבקש רשות להתגונן בטענתו כי לא נכרת חוזה בטוח בינו לבין המשיבה אלא רק בין החברה למשיבה.

טענתו זו ראויה לבירור במיוחד כאשר מדובר בפוליסת ביטוח לבית עסק והמבקש אינו בעל העסק ואין לו עסק אחר לבטח כטענתו.

אשר על כן, ניתנת בזאת רשות להתגונן למבקש.

הבקשה לביצוע התובענה ישמש ככתב תביעה והתצהיר התומך בהתנגדות ישמש ככתב הגנה.

התיק יתנהל בסדר דין מהיר לפי פרק טז1 (תקנות 214א – 214טז) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

ב"כ הצדדים יתאימו כתבי טענותיהם להליך של סדר דין מהיר בהתאם להוראות תקנה 214ב1 לתקנות תוך 30 יום מיום המצאת החלטה זו לידי ב"כ הצדדים.

תצהירי עדות ראשית מטעם עדים כאמור בתקנה 214ט לתקנות יוגשו תוך 45 יום מיום המצאת החלטה זו לידי ב"כ הצדדים.

נקבע לשמיעת ראיות ליום 21.5.14 בשעה 8:30.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ד, 16 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.