1.         בפני בקשה להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש ברכב לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) למשך 30 יום, אשר הוטלה על המבקש ביום 25/08/13.

2.         על פי הנטען בהזמנה לדין וכתב אישום בליל ה-24/08/13 שעה 02:50 בערך, נהג בנו של המבקש (להלן: "הנהג") ברכב מ.ר 7958613, ועוכב ע"י המשטרה, בחשד לנהיגה בשכרות.

מפיו של הנהג נדף ריח חזק של אלכוהול והתנהגותו היתה רדומה. בבדיקת נשיפון נכשל, היינו נמצאה אינדיקציה להימצאות אלכוהול בגופו.

הנהג הודה, כי שתה כוס אחת של חצי ליטר ( טופס תחקור חשוד סעיף 2ב).

הנהג סרב לבצע בדיקת מאפיינים, והשוטר ציין כי עפ"י התרשמותו, הנהג מצוי תחת השפעת אלכוהול כבדה.

בבדיקת נשיפה נמצאו בגופו שלל הנהג 445 מק"ג אלכוהול לליטר אויר נשוף.

3.         לטענת ב"כ המבקש, הוא את רכבו לבנו והזהירו לבל יבצע עבירות תעבורה. לפיכך, לא הייתה למבקש כל שליטה ו/או יכולת שליטה בזהות הנוהג ברכב, ולא היה מתיר לבנו לנהוג ברכב לאחר ששתה משקה משכר.

עוד טוען ב"כ המבקש, כי המבקש הינו אדם נורמטיבי ונהג זהיר, המבין את חומרת העניין וכי עשה כל שביכולתו על מנת למנוע ביצוע העבירה.

ב"כ המבקש הוסיף וטען כי המבקש סובל ממחלה קשה וזקוק לרכב לצורך הטיפולים הרפואיים להם נזקק. לתמיכה בטענה זו צרף המבקש תעודת נכה.

 4.   ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה, כי היה על המבקש לוודא כי הנהג לא ישתה משקה משכר טרם נהיגתו. משלא וידא המבקש את הדברים כאמור לעיל, אין לו להלין אלא על עצמו.  

5.        השאלה העומדת עתה לבחינה בפני ביהמ"ש הינה, האם יש יסוד להחלטת קצין המשטרה לפסול את רכבו של המבקש.

בהחלטה זו, רשאי קצין המשטרה להתחשב בכל הראיות שבפניו, גם אלו שאינן קבילות לצורך ההרשעה או שמשקלן מופחת ואינן מהוות ראיה מכרעת.  

6.        בתיק זה כאמור קיימות ראיות לכאורה לכך שהנהג ביצע את המיוחס לו והמבקש אף לא העלה כל טענה בקשר לכך. בראיות אלה די כדי להקים את סמכותו של הקצין להורות על השבתת הרכב.

7. יסוד המסוכנות בא לידי ביטוי בסוג העבירה ובקלות הדעת, שבה מסר המבקש את רכבו לבנו מבלי לפקח באופן ממשי, כי לא יצרוך משקה משכר טרם נהיגתו וכי בתום הבילוי הלילי הוא יהיה כשיר לנהיגה מבלי לסכן את עצמו ואת יתר המשתמשים בדרך.

8. מאחורי איסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פיקוחו של בעל הרכב על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, שהנהג יהיה מורשה וכשיר לנהוג ברכב.

9. סע' 57 ב (2) לפקודת התעבורה מאפשר לבית המשפט לבטל צו איסור שימוש, אם הוכח, כי הנהג פעל בניגוד להוראות בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

כמו כן , סעיף קטן (ג)  מסמיך את בית המשפט לבטל או לקצר את תקופת האיסור, בנסיבות אחרות המצדיקות זאת: " ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר , את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

המבקש כשל מלהצביע על קיומן של ההגנות הקבועות בסעיף 57 ב (2) הנ"ל.

בתיק זה כאמור, קיימות ראיות לכאורה לכך, שהנהג ברכב ביצע את המיוחס לו.

בראיות אלה די כדי להקים את סמכותו של הקצין להורות על השבתת הרכב .

המבקש לא בדק את כשירותו של מי שעתיד לנהוג ברכבו בדרך חזרה מהבילוי, ולא פיקח על כך.

המבקש לא יצא ידי חובתו עפ"י החוק בכך, שדרש מהנהג שלא יבצע עבירות תעבורה.

במתן רשות לנהוג ברכב לאדם אחר (בנו) מבלי לוודא עמו את האמור לעיל, נטל על עצמו המבקש את הסיכון של נהיגה בלתי שקולה עם אפשרות של פגיעה באחרים וכן היה עליו לדעת, שאם ייתפס הנהג , עלול הוא להיענש גם מנהלית בהתאם לחוק.

המבקש גילה זלזול בסיכונים אלה, ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו.

11. יצויין, כי המבקש אמנם המציא לעיוני תעודת נכה, אולם לא נטען, כי מדובר ברכב שיש בו התאמות מיוחדות לנכה וכי השבתת הרכב תמנע מהמבקש כל אפשרות להסתייע ברכב אחר לצורך ניידותו.

לא זו אף זו, לא הומצא לעיוני כל מסמך רפואי לביסוס הטענה כי המבקש נזקק לטיפולים רפואיים תכופים.

12. לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים שבפניי, לא שוכנתי כי יש בפניי נסיבות אשר מצדיקות ביטול ההודעה בדבר איסור השימוש ברכב או קיצור תקופתה, ומצאתי כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של הקצין אשר הורה על איסור השימוש ברכב.

54678313

13. אשר על כן, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת קצין המשטרה והבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ד תשרי תשע"ד, 18 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.