בקשה לביטול פסק המשקם, עו"ד יורם וסרצוג, מיום 11.6.13

הרקע לבקשה

בשנת 1993 החלו בפני המשקם הדיונים בהסדר חובות האגודה וחבריה לבין הנושים – אשר המבקשים מהווים 90% משיעור נשייתם הכולל. בשנת 1998, עת החוב הגיע ליותר מ- 25,000,000 ₪ הושג הסדר פשרה לפיו יעמוד החוב לנושים ע"ס 5.1 מיליון ₪, נכון ליום 31.1.98 + הפרשי הצמדה וריבית שנתית של 5%. כמו כן הוסכם כי אם מלוא החוב לא ישולם בתוך 3 שנים, תתבטל מחיקת החוב (להלן – ההסדר משנת 1998). הסדר קיבל תוקף של החלטת משקם ביום 16.9.98.

האגודה לא שילמה את מלוא החוב ומשכך חודשו ההליכים נגדה.

בשנת 2007 התקיים דיון נוסף לפני המשקם בעניינה של האגודה, והמבקשים התבקשו, למרות חלוף השנים, לחזור להסדר משנת 1998, שהחוב לפיו הגיע אותה עת לסך של 9,000,000 ₪. לאחר משא ומתן, ובהסתמך על כך שהאגודה אמורה הייתה להכניס לקופתה כספים ממימוש מניותיה בתנובה ומפיצויים ממינהל מקרקעי ישראל בעבור הפקעת קרקע הידועה בשם "אצבע נועם", הוסכם כי חלף ההסדר משנת 1998 יבוא ההסדר הבא:

1. האגודה תקבל הנחה בסדר גודל של 350,000 ₪ ותשלם לנושיה סך של 8,650,000 ₪ בלבד לא יאוחר מיום 31.12.12. אם הסכום לא ישולם עד המועד האמור, תבוטל ההנחה והאגודה תשלם את היתרה תוך שנתיים וחצי נוספות. אם לא תשלם האגודה את הסכום תוך שנתיים וחצי, ישא הסכום בפיגור הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק גל, בתוספת פיצוי מוסכם בשיעור 10% לשנה עד התשלום בפועל;
2. סכום זה ישולם מכל נכסי האגודה מכל סוג ומין, לרבות מימוש מניות תנובה ופיצויי אצבע נועם;
3. החל מיום 15.1.08 תשלם האגודה סך סל 200,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מדי שנה עד לפירעון.

הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה על-ידי המשקם עו"ד אופיר כץ (להלן – ההסכם משנת 2007).

האגודה לא שילמה את מלוא הכספים במועד, ונכון ליום 30.4.13 עמד חובה, בתוספת סכום ההנחה, ע"ס 3,072,510 ₪, בנוסף לסך של 2.8 מיליון ₪ שהצטבר בחשבון המינהלה ע"ש האגודה לטובת הנושים. ביום 3.12.12 התקיים דיון לפני המשקם, במהלכו התנגדו נושי האגודה להארכת מועד נוספת של תשלום החוב המופחת, והאגודה מצידה ביקשה לשמר את ההנחה.

ביום 10.3.13 ביקשו כונסי הנכסים של האגודה מהמשקם להורות כי בנוסף לסכום שהצטבר בחשבון המינהלה עבור הנושים, תשלם האגודה לפירעון סופי של החובות סך נוסף של 1,305,990 ₪ בלבד, שאותו היא צריכה לקבל ממינהל מקרקעי ישראל כפיצוי על אצבע נועם. עוד נטען כי האגודה משלמת כל השנים ריבית בשיעור 5% עת הריבית הנכונה היא 3.84% בלבד.

בדיון שהתקיים ביום 9.5.13 טענו המבקשים כי האגודה הפרה את ההסכם ומשכך ההנחה התבטלה; כי המשקם אינו מוסמך לשנות את תנאי ההסכם, וכי האגודה הקטינה באשמתה את סכום הפיצוי ממינהל מקרקעי ישראל בכך שלא שילמה את דמי החכירה אשר הייתה צריכה לשלם למינהל במשך 22 שנים (מאז שנת 1992) והמינהל קיזז את חובה זה מסכום הפיצוי.

ביום 16.5.13 העביר המשקם לצדדים הצעה לפיה תשלם האגודה לנושיה סך סופי של 1,800,000 ₪ (הגבוה ב- 500,000 ₪ מהסכום שהוצע ע"י הכונסים), בנוסף לסכומים המופקדים לחשבונה במינהלה. המבקשים התנגדו להצעה בטענה כי מדובר בהפחתה נוספת של 1.3 מיליון ₪ מהחוב שכבר הגיע לסכום המתקרב ל- 3.1 מיליון ₪.

לא התקיים דיון נוסף לאחר דחיית ההצעה.

פסק המשקם

ביום 11.6.13 ניתן פסק המשקם בו נקבע, בין היתר, כי האגודה מימשה נכסים רבים לצורך פירעון חובה לנושים וכי עד ליום 30.4.13 כבר שילמה סך מצטבר של 10,492,048 ₪, וכי סכום משמעותי שהייתה צריכה האגודה לקבל ממינהל מקרקעי ישראל בשל מימוש אצבע נועם – קבלתו התעכבה.

באשר לריבית הפריסה נקבע כי בהסדר משנת 2007 נקבע שהסכום המוסכם יישא ריבית "על פי חוק גל", ונוכח סעיף 19 לחוק מוסמך המשקם לקבוע את שיעור הריבית, הנקבעת בתקנות המינהלה מעת לעת. מכיוון שלאחר ההסכם מ-2007 הועמדה הריבית על שיעור 3.84% הרי זה השיעור הקובע.

באשר להנחה בסך של 350,000 ₪, שהמבקשים טענו שהתבטלה, נקבע שזו אינה בטלה אוטומטית משאין להתעלם "ממשתנים שלאגודה אין שליטה עליהם". נוכח העובדה שלמרות מאמצי הכונסים הפיצוי מטעם המינהל טרם השתלם, דבר שגרם לכך שהאגודה לא עמדה בלוח הזמנים, הרי המדובר ב"כשל בירוקרטי" שכמוהו ככוח עליון, ואשר תוצאתו הינה הותרת ההנחה על כנה.

עוד נקבע, כי יתרת החוב, לפי חישובי המינהלה, מסתכמת ב 2.1 מליון ₪, כך שתשלום נוסף וסופי בסך 1.8 מליון יפגע בנושים רק באופן שולי וזניח, ומנגד יש לאפשר לאגודה ולחבריה "לצאת לדרך חדשה ולסיים סוף סוף את מסע היסורים והחתחתים אליו נקלעו האגודה, החברים והנושים שלא באשמתם".

טענות המבקשים:

1. המשקם חרג מסמכותו – לאחר שהמשקם הקודם אופיר כץ נתן תוקף של החלטה להסכם משנת 2007, לא ניתן היה לשוב ולפתוח אותו, משהמשקם אינו יושב כערכאת ערעור על המשקם אופיר כץ.
2. המשקם לא קיים דיון ולא שמע ראיות – בהחלטת המשקם מיום 9.5.13 נקבע כי אם תהייה התנגדות מצד המבקשים, ייקבע דיון המשך. המשקם לא זימן את הצדדים לדיון, ונתן תוקף של פסק להצעתו חרף התנגדות המבקשים ללא שמיעת ראיות, ללא בירור עובדתי וללא זכות טיעון.
3. המשקם גם ראה בהעדר תגובה של חלק מהנושים משום הסכמתם להצעה שנתן – אך יש בכך טעות. ההנחה המותנית בסך 350,000 ₪ התבטלה משהאגודה לא עמדה בתנאי התשלום לפי ההסכם בין הצדדים. הצדדים לא הסמיכו את המשקם להאריך את המועד לתשלום ואף לא לדון בשינוי תנאי ההסכם.
4. טעות גלויה על פני הפסק – שינוי שיעור הריבית מהריבית המוסכמת –מ 5% לשיעור 3.84%, משולל בסיס, שהרי המשקם אופיר כץ קבע במפורש כי הריבית המוסכמת בין הצדדים הינה 5%. לא היה מקום להפנות לסעיף 19 לחוק ולתקנות שעה שהחוב לא הוסדר לפי הוראות החוק אלא בהסכם ספציפי.
5. מתן הצדק לפיחות בסכום הפיצוי מאצבע נועם, שאמור היה להשתלם לנושים, וקביעה לפיה העיכוב בקבלת הכספים מאצבע נועם נבע מכשל בירוקרטי, היו מוטעים, שכן האגודה וחבריה לא שילמו למינהל את דמי החכירה מאז שנת 1992 ובשל כך קוזז חובם מסכום הפיצוי. אין מדובר ב"כוח עליון", ומשמעות פסק המשקם הינה חיוב הנושים לשלם עבור האגודה את דמי החכירה שלא שילמה במשך 22 שנים.
6. פסק המשקם נוגד את תקנת הציבור – החלטת המשקם המבטלת הסכמת צדדים שקיבלה תוקף של החלטה, תיצור תקדים מסוכן שעשוי לערער את אושיות המשפט ואת הוודאות והיציבות.

טענות האגודה:

1. הליך בדיקת כושר החזר לפי חוק ההסדרים אינו מתבצע במסגרת טיעון אדוורסרי, אלא לאחר בדיקה מקצועית על-ידי המוסמכים לכך, שנעשתה בפועל ולא היה צורך בדיון נוסף.
2. לאגודה אין עוד נכסים, ומשכך היה המשקם מוסמך לקבוע את שקבע.
3. כספים שהיו צריכים להתקבל מההפקעה באצבע נועם התעכבו, למרות פעולות שביצעו הכונסים שהתמנו לאגודה, ולא מטעמים הקשורים באגודה, שעשתה מצידה כל שיכולה הייתה לעשות על מנת להשיג את הכספים. ההנחה שבהסדר אינה פוקעת אוטומטית ביום 31.12.12 כאשר קיימים משתנים שאין לאגודה שליטה עליהם.
4. בהסדר משנת 2007 נקבע כי הסכום ישוערך וישא הצמדה וריבית לפי חוק גל. לא נקבע כי שיעור הריבית יהיה 5% כפי שטוענים המבקשים. ריבית פריסה אפשרית בהתאם לסעיף 19 לחוק, ובסמכות המשקם. בסמוך להסדר משנת 2007 פורסמו התקנות לפריסת הריבית, ונקבע כי הריבית לתקופה של 5-8 שנים עמדה על 3.84% ועל כך התבסס המשקם.
5. אין שום טעות גלויה על פני הפסק – לא די בטעות בלבד או בספק טעות, החוק דורש כי תימצא טעות ברורה ומהותית.
6. טענת המבקשים לפיה זכתה האגודה ב"מקצה שיפורים" במסגרת פסק המשקם אינה נכונה – הפוך מכך. חלוף הזמן היטיב עם המבקשים, בין היתר, מחמת מכירת גרעין השליטה בתנובה שהיה מקור כספי לא צפוי לפירעון החוב, כמו גם הירידה המשמעותית בשיעורי הריבית עת האגודה המשיכה לשלם ריבית גבוהה.

דיון והכרעה

1. חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, תשנ"ב- 1992 (להלן – חוק גל) נועד להסדיר את החובות במגזר החקלאי המשפחתי, בעיקר במושבים, והמשקם הוסמך לקבוע את היקף חובותיהם של גורמים חקלאיים לנושים, ובין היתר לבצע הפחתות, לבצע מחיקות, ולהורות על הסדרי החובות. פסקי דין רבים ניתנו בסוגיה, בהם הוסבר הרקע לחקיקת החוק ותכליתו המיוחדת, והדברים ידועים.

2. העילות לביטול פסק משקם נקבעו בסעיף 28(א) לחוק גל, הקובע כי –

"בית המשפט המחוזי רשאי, על פי בקשת חייב, נושה או ערב שעליהם חל פסק המשקם, לבטלו, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו למשקם, בשל אחד מאלה:
     (1)     המשקם חרג מסמכותו;
     (2)     עילה מהעילות המנויות בסעיף 24(4), (5), (9) ו-(10) לחוק הבוררות;

     (3)     טעות גלויה על פני הפסק".

בענייננו פרשו מבקשי הביטול יריעה רחבה של טיעונים, ואלו סובבים סביב שלושה מוקדים מרכזיים: הטיעון לעניין חוסר הסמכות, הטיעון לעניין הטעות בשינוי הריבית מ- 5% ל- 3.84, ובהותרת ההנחה בעינה למרות הפרת ההסכם ע"י האגודה, וכן אי מתן זכות טיעון ושלילת האפשרות להבאת ראיות .

אתמקד איפוא בטענות אלו.

3. לטענת העדר הסמכות- כאמור טוענים המבקשים כי המשקם חרג מסמכותו עת שינה החלטה שניתנה ע"י המשקם הקודם, עו"ד אופיר כץ, שנתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים. מנטען כי מדובר בהסדר הנשען על הסכמה להבדיל מהסדר כפוי על פי החוק.

ראשית, קשה לקבל את הטענה כי מדובר בהחלטה שנתנה תוקף להסכם חיצוני המנותק מההליך אצל המשקם, ומשכך יש לרומם את היסוד ההסכמי שבו. כשם שההסכם משנת 1998 נעשה תחת מטריית חוק גל ובחסות המשקם, כך נולד גם הסכם 2007 (ראו אישור המבקשים לכך בסעיפים22- 27 לבקשתם), המצוי אף הוא בד' אמות חוק גל ובחסות המשקם.

שנית, לאור הסמכויות הרחבות שהעניק חוק גל למשקם, הן באשר לשיעור מחיקת החובות, הן באשר למימוש נכסים, לשיעור התשלומים, לפריסתם ולאורך תקופת הפריסה (17 שנים) - אין לקבל פרשנות הגורסת כי החלטת משקם, אף שהיא נשענת על הסכמה, כמוה כפסק דין חלוט, שפתיחתו מחדש או שינויו בהינתן שינוי נסיבות אינם אפשריים.

לא אוכל לקבל את טענת המבקשים לפיה ההסדר מ- 2007 "זה בדיוק כמו שמישהו לוקח משכנתא ונותנים לו לפי הריבית היום. זה שהריבית יורדת בתקופה מסויימת שה לא משנה למוטל המשכנתא את הריבית"(פרוטוקול עמוד 10 שורות 11-12). אין הנדון דומה לראיה, שהרי ההקשר והתכלית של חוק גל שונים לחלוטין. קשה להלום מצב בו, למשל, הורה משקם למושב לשלם לנושיו תשלומים חודשיים נמוכים למדי, ובהינתן זכייה פתאומית בסכום ניכר (לדוגמא. קבלת תביעה כספית גדולה שהוגשה ע"י המושב), לא יוכל המשקם להגדיל את הסכום בו חוייב המושב לשלם מדי חודש. באותה מידה הדעת נותנת כי אם הוסכם לפני שנים על שיעור מסויים של ריבית, וההתפתחות במשק הביאה לכך ששיעור הריבית ירד פלאים- כי או אז המשקם יהא מוסמך להתאים את שיעור הריבית, על אף שההחלטה נושא השינוי ניתנה בהסכמת הצדדים.

אין מדובר בפסקי דין חלוטים, והמשקם מוסמך לשנות החלטת משקם קודמת, אם הדבר מתחייב מהשינוי בנסיבות, וזאת על אף שההחלטה נושא השינוי נשענה על הסכמת הצדדים.

4. לטענת הטעות –

טוענים המבקשים, כאמור, כי בהסכם משנת 2007 נקבע כי החוב ישא ריבית הסכמית בשיעור קבוע של 5%, ובהפחיתו, למרות התנגדות המבקשים, את השיעור ל3.84%, טעה המשקם טעות שבדין המצדיקה את ביטול הפסק.

בניגוד לבורר "רגיל", לגביו טעות שבדין אינה מהווה עילת ביטול, אף עת הוסמך לפסוק על פי הדין וטעה בישומו, הרי עת עסקינן בביטול פסק משקם, טעות שבדין מהווה עילת ביטול כאמור בסעיף 28(א)(3) לחוק גל, ובלבד שתהא זו טעות גלויה על פני הפסק, אולם עדיין "היא לא פתחה פתח להתערבות ערעורית של ערכאת הביקורת השיפוטית אלא השימוש בה נועד להיות 'זהיר ומצומצם' "(רע"א 1768/07 בנק החקלאות לישראל בע"מ נ' עין כמונים משק חקלאי בע"מ ואח', פסקה 20). בפס"ד זה ראה בית המשפט לקבוע שני מאפיינים עיקריים להחלת עילת הביטול מחמת טעות גלויה על פני הפסק: האחד- מהותיות הטעות והיותה ברורה ומהותית, השני- שמקור הטעות הינו בפסק המשקם ומהעולה ממנו בלבד, ללא הסתייעות בראיות חיצוניות. משכך, הותיר בית המשפט על מכונו את פסק המשקמת, אף שבית המשפט המחוזי סבר שיש לבטלו.

5. וחזרה לענייננו: ההסדר משנת 1998 אמנם קבע בסעיף 1 שבו, כי החוב "ישא הפרשי הצמדה וריבית שנתית בגובה 5% עד ליום התשלום בפועל" (סעיף 1) אלא שההסדר משנת 2007 החליף את ההסדר משנת 1998, באופן שהוראותיו אינן מחייבות עוד. ההסכם משנת 2007 אינו נוקט עוד בספרה 5, כקובעת את שיעור הריבית, אלא קובע כי הסכום לתשלום יועמד על סך של 8,650,000 ₪ "בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק גל" (סעיף 1). זאת ועוד, סעיף 19 לחוק המסדיר את סמכות המשקם בפריסת החוב קובע כי "...סכום החוב שיפרס יישא הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן בריבית צמודה בשיעור עלות הגיוס...".

משהמשקם – הגורם המוסמך ביותר בקשר ליישומו של חוק גל – קבע כי לאחר שהושג ההסכם משנת 2007 שונה שיעור הריבית (עלות הגיוס) והופחת ל3.84 אחוז, לא ניתן לומר כי המשקם טעה בעדכון שיעור הריבית. בפסק דין עין כמונים שהובא לעיל, הושם הדגש על מומחיותו המיוחדת של המשקם, ונקבע כי

"הגבלת הביקורת השיפוטית לעילות ביקורת מוגדרות נועדה לחזק את מעמדו ועצמאותו של המשקם, להדגיש את חשיבות מומחיותו של המשקם בנושא הייחודי המצוי בטיפולו... כן ניתן משקל לכך שלמשקם יתרון בולט בהכרעה במחלוקות מסוג זה, על שום המומחיות המיוחדת שהוא קנה לו בעיסוקו בתחום ייחודי זה"." (פסקה 19).

ישיבה נוספת, אשר נמנעה מהמבקשים, לא הייתה מעלה או מורידה בהקשר זה, שכן לעניין שיעור הריבית נסמך המשקם על התקנות המותקנות ע"י המינהלה מעת לעת, וזהו כאמור תחום מומחיותו.

זאת ועוד, ניתן להתבונן על עמידה על שיעור ריבית כה גבוה, שהיה רלבנטי במשק לפני 6 שנים, עת בתקופה הנוכחית הריבית ירדה בשיעור ניכר, כעל עמידה על זכות חוזית שלא בתום לב.

6. המצב שונה באשר לטענה המועלית בהקשר להנחת ה- 350,000 ₪, לגביה לא התאפשר למבקשים להציג ראיות או עמדה מסודרת.

בישיבה שהתקיימה אצל המשקם ביום 9.5.13 סקר כונס הנכסים את פעילותו ואת מאמציו בכל הנוגע להשגת הפיצוי מהמינהל, ואילו עו"ד עניא הדגיש שהנושים אינם מוותרים על הסך של 350,000 ₪ שבשעתו הופחת כהנחה מותנית, וכי אין להתחשב בקיטון סכום הפיצוי ששולם ע"י המינהל, משמדובר בחוב של האגודה הנובע מאי תשלום דמי חכירה במשך שנים, שאין סיבה שיגולגל על שכם הנושים.

בסופה של ישיבה ניתנה ההחלטה בזו הלשון:

"המשקם יציע לצדדים הצעה מפורטת לסיום החוב.

הצדדים יגיבו תוך 10 ימים מיו קבלת ההצעה המפורטת.

בהתאם לתגובות הצדדים יקבע המשך הדיון".

ההמשך ידוע. המשקם שלח הצעה. המבקשים דחו את ההצעה וחזרו על טעמי התנגדותם. המשקם לא קבע דיון ותחת זאת הוציא מלפניו את פסק המשקם, המאמץ למעשה את ההצעה שהוצעה על ידו ושנדחתה ע"י המבקשים.

בפסק המשקם נקבע בסופו של דבר כי בשל הסברי הכונסים לפיהם הפיצוי מהמינהל התעכב בשל דרישת עיריית קרית- גת לתשלום ארנונה, ש"לא נסתרו בכל ראיה אחרת", הוא רואה בעיכוב "כשל בירוקרטי" ולפיכך הוא דוחה את הטענה לפיה על האגודה לשלם גם את סכום ההנחה, קרי גם את הסך של 350,000 ₪.

7. כאמור, סעיף 28 לחוק גל שימר, כעילת ביטול, את "העילות המנויות בסעיף 24(4), (5), (9) ו-(10) לחוק הבוררות". סעיף 24(4) לחוק הבוררות קובע עילת ביטול לפיה "לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו".

צודקים המבקשים בטענתם כי הסברי הכונסים "לא נסתרו" מכיוון שלא התאפשר להם לעשות כן, שהרי המשקם נמנע מלקבוע ישיבה נוספת בפניו, בה אמורים היו להציג ראיותיהם בניסיון להוכיח כי הפיצוי מהמינהל גם התעכב וגם הופחת בשל מחדלים נטענים של האגודה לשלם דמי חכירה במשך עשרות שנים, כי אין המדובר בכשל בירוקרטי, וכי האשם לכך לפתחה של האגודה רובץ.

וכפי שטען עו"ד עניא במהלך הדיון:

"אני ציפיתי לישיבה נוספת כי המשקם עצמו קבע שהצדדים יוזמנו לדיון... נשאלת השאלה האם באמת יש סיבה עובדתית ללכת לקראת האגודה בעניין הזה והאם האגודה תרמה לעובדה שהיא לא קבלה את הכסף מהמינהל בזמן או לא - יש בזה אספקט עובדתי... המשקם קבע שדברי עורך דין סודאי לא נסתרו בכל ראיה אחרת ולא ניתנה לנו אפשרות להביא ראיות..." (פרוטוקול הדיון עמודים 8-9).

המבקשים אף היו רשאים להביא בפני המשקם את עמדת המינהל לפיה "מושב נועם במהלך השנים צבר חובות דמי חכירה וחובות שוטפים כלפי הרשות" ולפיה קוזזו חובות אלו מהפיצוי, באופן שבמקום פיצוי בסך של 4,457,207 ₪ שולם בפועל רק סך של 3,162,038 ₪ (ראה תשובת המינהל לעתירה), וזאת על מנת שהמשקם יבחן לאור המכלול כולו, את טענת המבקשים לפיה אין עוד מקום להנחה של 350,000 ₪, וכי נוכח סכום הפיצוי שהתקבל בפועל, ונוכח מחדלי האגודה, אין זה מן הראוי להותיר על כנה את ההנחה, שמלכתחילה הייתה מותנית, על דרך הפחתתה מהסכום הסופי לתשלום.

ויודגש, איני מביעה עמדה אם צודקים המבקשים לגופה של הטענה, אם לאו, אלא קובעת כי נמנעה מהם האפשרות להוכיחה.

התוצאה

הבקשה מתקבלת בחלקה.

אני מבטלת את אותו החלק של פסק המשקם הקובע כי יש להפחית מהסכום הסופי לתשלום גם את סכום ההנחה בסך של 350,000 שניתנה בשעתו.

המשקם יקבע ישיבה נוספת בה יתאפשר למבקשים להביא ראיותיהם ולטעון טענותיהם בסוגיה זו, שלאחר מכן יוציא המשקם מלפניו פסק משלים בסוגיה.

המזכירות תשלח לצדדים העתק פסק הדין.

ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ד, 18 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.