איני מכיר בקשה לסעד "זמני" של סילוק יד, דוגמת זו שהוגשה הערב, האמורה לבוא כנראה בגדרי תובענה (שלא הוגשה) לסילוק יד. אין זה סעד זמני כלל ועיקר. וכי איזו תובענה תבוא לאחר מכן?

יתרה מכך: זהו סעד בלתי נחוץ. ככל שלמבקשים הזכות לסעד עצמי מכוח סעיף 18 לחוק המקרקעין (וזכות זו עומדת להם לסברתם), הרי שהמדובר בסעד שכשמו כן, הוא עצמי. אין הם נזקקים לבית המשפט, אלא לכל היותר למשטרת ישראל, שתוכל לבחון לפי שיקול דעתה האם מדובר במקרה המצדיק את התערבותה. אין כל צורך להתריע שלא תישאר למבקשים "כל ברירה אחרת" אלא להפעיל את זכותם לסעד עצמי – זו הרי הזכות המותווית בדין בדיוק למקרים מעין אלה. מאידך גיסא, ככל שלמבקשים אין עומדת הזכות לסעד עצמי, ממילא מובן שיידרשו להגיש תביעה לפינוי ולסילוק יד, שרק בסופה, לא בראשיתה, יוחלט האם להורות על פינוי המשיבים.

הבקשה נדחית אפוא בלא צורך בתגובה ובהתאם בלא צו להוצאות. מובן שאין באמור לשלול את הזכות לפעול בהתאם להוראת סעיף 18 לחוק המקרקעין, ככל שהיא עומדת למבקשים (והכל, כמובן, בהתאם להוראות הדין ומגבלותיו).

משלא הוגשה תובענה, מסתיים ההליך.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ד, 11 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.