1. בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפני ביום 18.03.14, הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם בעבירות של העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל, בניגוד להוראות סעיף 2 (א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – "חוק עובדים זרים" או "החוק") והעסקת עובד זר מבלי שהסדיר לעובד ביטוח רפואי, בניגוד להוראות סעיף 2 (ב)(3) לחוק.
2. כל אחד מהצדדים טען בפניי לעונש.
3. ב"כ המאשימה טען, כי מדובר בעבירה חמורה, שיש בה פגיעה בערך חברתי מוגן, שכן חיי הכלכלה, המשק והעבודה נפגעים כתוצאה מהעסקת עובדים זרים בעבודות משק בית וכי העסקתם נעשית "על חשבונם" של עובדים ישראלים. עוד הטעים, כי הדבר מהווה פגיעה בחברה בכללותה וכי קיימות נסיבות לחומרה, באשר מדובר בהעסקה לתקופה של 3 חודשים, שכללה הלנת העובדת הזרה בביתם.
4. עובדת זו, נכנסה לישראל באשרת עבודה בענף הסיעוד על שם מעסיק אחר ומחודש מרץ 2011 שהתה בישראל ללא אשרה כלל. בנוסף לכל אלה, טען, הנאשמים לא ביטחו את העובדת בביטוח רפואי, בניגוד לחובתם בדין.
5. לעניין מתחם הענישה, טען ב"כ המאשימה, כי הטווח הראוי מצוי בין 30%-80% מהקנס המקסימאלי הקבוע לעבירות אלו שהינו בסך 58,400 ₪, וכי המאשימה עותרת לקנס שלא יפחת מ- 25,000 ₪ בגין העסקת עובדת שלא כדין, וכן 6000 ₪ בגין העסקתה בהעדר ביטוח רפואי.
6. כמו כן, דרש ב"כ המאשימה, כי הנאשמים יחתמו על התחייבות להימנע מביצוע עבירה בשיעור המקסימאלי של הקנס העונשי הקבוע בחוק.
7. הנאשמים מצדם טענו, כי יש להקל בעונשם מן הטעם שלנאשמת נסיבות רפואיות מיוחדות המצדיקות התחשבות. הנאשמת אף הצידה בפני בית הדין אישור רפואי מרופא המשפחה, ובו פירוט אותו מצב רפואי.
8. עוד נטען על ידם, כי לאור מצבה הרפואי של הנאשמת הובטח להם ע"י עורך הביקורת מטעם המאשימה, כי הדבר לא יגיע לכדי הגשת כתב אישום.
9. הנאשמת, שהנה עורכת דין במקצועה, טענה, כי עצם המעמד של התייצבות בבית הדין לעבודה, אשר באולמותיו היא מופיעה, בין היתר כמגשרת, קשה עבורה מאוד ומהווה ענישה כשלעצמה.
10. הנאשמים חתמו בכך שלשניהם עבר נקי ללא רבב.

הכרעה

1. סעיף 14 לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו-1985 קובע כדלקמן:

"הורשע אדם שהוגש נגדו כתב אישום לפי סעיף 13, לא יפחת הקנס, אם הוא העונש היחידי, מסכום הקנס המנהלי שהוטל עליו לפי סעיף 8, אלא אם כן ראה בית המשפט, מנימוקים שיירשמו, נסיבות מיוחדות המצדיקות הפחתתו".

1. בענייננו מדובר על כתב אישום ייזום מטעם המאשימה ולא בבקשה להישפט. לחובתה של הנאשמת ייאמר כי העסקת עובדים זרים ללא היתר עבודה הוגדרה כעבירה חמורה בעלת השלכות חברתיות ומוסריות (ראו: ע"פ 1001/01 מדינת ישראל - ניסים (פורסם במאגרים המקוונים).
2. במקרה דנן, נלוות אליה שתי עבירות נוספות: הראשונה - העסקת עובד זר ללא הסדרת ביטוח רפואי; והשנייה – העסקת עובד שכלל אינו רשאי לעבוד בישראל.

טווח ענישה

1. העבירות על חוק עובדים זרים נקבעו כעבירות מנהליות, והקנסות המנהליים שהוצמדו להן הן בשיעורים משמעותיים, ובהיקפים של אלפי שקלים. ניכר, כי בעת שנקבע שיעור הקנס, הדעת ניתנה לכך שהעסקת עובדים זרים בניגוד לדין משיאה למעסיקיהם תועלת כלכלית של ממש, כאשר את המחיר משלם הציבור, ובפרט מקום שלא היתה הקפדה על כך שעובדים זרים ישובו לארצותיהם עם פקיעת אשרת העבודה. לכל אלה הצטרפה תופעת הפגיעה הקשה בזכויות היסוד של העובדים הזרים, אשר התרחשה בהיקף גדול מצד חלק מהמעסיקים, ופגעה בערכי יסוד של החברה ובדמותה ובתדמיתה של המדינה מפנים ומחוץ. עמד על כך בית המשפט העליון בבג"צ 9722/04 פולגת נ' מ"י עת קבע כדלקמן:

"ההשלכות השליליות של העסקת עובדים זרים הביאו לגיבוש מדיניות ממשלתית שתכליתה לצמצם את תופעת העובדים הזרים הנכנסים לישראל, ולהבטיח יציאת העובדים עם פקיעתו של ההיתר. ההתמודדות נעשתה בדרכים שונות ומגוונות. הוחמרו המגבלות על העסקת עובדים זרים; הוגברה האכיפה על יציאתם את הארץ; והותנו תנאים שמטרתם להחליש את המניעים של המעסיקים לבקש להעסיק עובדים זרים על חשבון עובדים מקומיים." (פורסם באתר נבו)

1. דא עקא, שבמקרים רבים, ההרתעה שיוצר הקנס המנהלי, העומד על סך 5,000 ₪ (לכל עבירה), איננה מספקת, ולא אחת הוברר כי מי שהוטל עליו קנס מנהלי איננו נרתע מלשוב ולבצע עבירות.

במקרה כזה הוסמך תובע לנקוט הליך פלילי יזום, במסגרתו נחשף הנאשם לקנס העונשי המקסימלי שנקבע לעבירה בחוק, העומד על סך 116,800 ₪.

1. על רקע האמור אבהיר, כי מקום שמדובר בכתב אישום שמוגש בעקבות בקשת נאשם להישפט, מתווה המחוקק מדיניות ענישה ברורה, ולפיה הקנס שיוטל בהליך הפלילי, לא יפחת מהקנס המינהלי שהוטל בגין אותה עבירה אלא מנימוקים שירשמו (ראה סעיף 14 לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו - 1985), ואולם, מקום שמדובר בכתב אישום יזום, לא הותוותה מדיניות עונשית בחוק.
2. לדידי, וכפי שפירטתי לעיל, מדובר בעבירה שביסודה עומד מניע כלכלי מובהק ולכן, על מנת שהאכיפה תהיה אפקטיבית, עליה להיות משולבת בסנקציה כספית, אשר יהיה בה כדי ליצור את ההרתעה הנדרשת, ולהפוך את העבריינות בתחום - לבלתי משתלמת.
3. מחוקק המשנה סבר כי קנס מנהלי בסך 5,000 ₪ הולם את חומרת העבירה, ויצור הרתעה מספקת.
4. במקרה דנן, עומדות לזכותם של הנאשמים מספר עובדות. הראשונה – שהם הודתה בביצוע העבירות בישיבת ההקראה ובכך חסכו הליך שיפוטי יקר. לפיכך בנסיבות של הודאה, ככלל, הרף העליון של הענישה צריך שיהיה בשיעור 50% מהקנס הפלילי המקסימלי. טווח הענישה המתאים לכל עבירה הוא אפוא בין 5,000 ₪ ל – 58,400 ₪.
5. בנוסף, הגם שאין כל ספק בדבר החומרה היתרה שאותה יש ליחס לעבירות הנלוות להעסקה בלא היתר עבודה (קרי העסקה בלא ביטוח רפואי), התרשמותי היא כי מדובר בעבירות הכרוכות זו בזו, במובן זה שלעיתים קרובות, מקום שמועסק עובד בלא היתר עבודה, המעביד איננו מתקשר עמו בחוזה בכתב, לא מנפיק לו תלוש שכר וממילא לא מסדיר עבורו ביטוח רפואי.
6. ואכן, במספר הסדרי טיעון שהוגשו לאחרונה לאישורו של בית דין זה, נדמה, כי ההתייחסות לגובה העיצום הכספי בגין שתי העבירות הנ"ל היתה כאל עבירה אחת (ראו: ת.פ. 29736-08-12 מ"י נ' דורה אורנה ואורי; ת.פ. 32484-08-12 מ"י נק לבנשטיין דוד ופנינה ות.פ. 29835-08-12 מ"י נ' נרקיס יואב ואיילת)
7. ובהתאם, הקנסות בתיקים אלה הועמדו על סך שבין 21,000 ₪ ל- 26,000 ₪ בגין שתי העבירות גם יחד.
8. אשר על כן, והואיל ונסיבות העניין שבפנינו אינן חורגות באופן כלשהו מנסיבותיהם של הנאשמים בשלושת המקרים שצוינו לעיל, לא מצאתי להיעתר לבקשת המדינה ולהשית על הנאשמים קנס שלא יפחת מ- 25,000 ₪.
9. נהפוך הוא. התרשמתי, כי עצם המעמד של התייצבות בבית הדין כנאשמת, קשה מאוד לנאשמת עצמה והן לבעלה, הנאשם 2. בנוסף, לקחתי בחשבון את תוכנו של האישור הרפואי שהוצג בפניי ע"י הנאשמת במהלך הדיון.
10. זאת ועוד, בחנתי הסדרי טיעון סגורים אשר אושרו על ידי בתקופה האחרונה בתיקים בהם הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירות דומות. כך, לשם דוגמה: בתיק הע"ז 11056-09-13 מ"י נ' רבקה מסר ושמעון אלקבץ – הושת על הנאשמים קנס בסך של 14,000 ₪; בתיק הע"ז 7090-12-13 מ"י נ' סיון ודורון דוד – הושת על הנאשמים קנס בסך 13,000 ₪; בתיק הע"ז 24727-07-13 מ"י נ' אודט ופייר ברוך –18,000 ₪; בתיק הע"ז 23230-02-13 מ"י נ' דליה ויוסף פורצקי –10,000 ₪; הע"ז 52946-05-13 מ"י נ' מקסים מושקלב - 13,000₪; בתיק הע"ז 21050-12-12 מ"י ריטה רישה - 15,000 ₪ (בשני התיקים האחרונים אושרו הסדרי הטיעון היום).
11. על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לגזור על כל אחד מהנאשמים את הקנסות הבאים:

הנאשמת 1

• 1. בגין העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל, בניגוד להוראות סעיף 2 (א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 – 5,000 ₪;
  2. בגין העסקת עובד זר מבלי שהוסדר לעובד ביטוח רפואי, בניגוד להוראות סעיף 2 (ב)(3) לחוק עובדים התשנ"א – 1991 – 2,500 ₪.

הנאשם 2

• 1. בגין העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל, בניגוד להוראות סעיף 2 (א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 – 5,000 ₪;
  2. בגין העסקת עובד זר מבלי שהוסדר לעובד ביטוח רפואי, בניגוד להוראות סעיף 2 (ב)(3) לחוק עובדים התשנ"א – 1991 – 2,500 ₪.

1. סכום הקנסות הכולל בסך של 15,000 ₪, ישולם ב- 10 תשלומים חודשים שווים החל מיום 1/5/14 ומידי 1 בכל חודש.
2. כל אחד מהנאשמים יחתום על התחייבות שלא לעבור עבירה על חוק עובדים זרים התשנ"א – 1991, וזאת למשך 3 שנים, שאם לא כן יחויב בקנס בסך 116,800 ₪. הנאשמים יפנו למזכירות בית-הדין על מנת לחתום על התחייבות כאמור, ועל מנת לקבל שוברים לתשלום הקנס.
3. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 45 ימים ממועד קבלת גזר הדין.
4. בהתאם להסכמת הצדדים, גזר הדין ישלח אליהם בדואר.

ניתן היום, ט"ז אדר ב תשע"ד, 18 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.