מבוא

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה בתוקף וללא ביטוח חובה בתוקף, שהיא פועל יוצא של הנהיגה הבלתי מורשית.
2. במהלך ישיבת ההוכחות התברר כי הפסילה המיוחסת לנאשם ניתנה בהעדרו בתיק 17932/09 ולא הובאה כל ראיה על כך "שהודע לו" עליה כדרישת סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961, ולכן המאשימה חזרה בה מעבירה זו וקיבלה את הערות בית המשפט, כפי שהובאו בפרוטוקול (עמ' 4 ש' 22-31), לפיכך אני מזכה הנאשם מעבירה זו.
3. אין מחלוקת כי לנאשם לא היה ואין עד היום רישיון נהיגה בתוקף, בשל חובות בהוצל"פ.
4. עוד הוברר במהלך שמיעת הראיות כי הנהיגה המיוחסת לנאשם היא נסיעה לאחור בכביש 1 בין צומת 07 לכיוון מעלה אדומים, ביום 1/1/13 שעה 05:55 . השוטר רס"מ רוטמן לא ראה את הרכב נע קדימה, כי אם נע לאחור לעברו.

תשובת הנאשם

1. במועד ההקראה כפירת הנאשם בנוגע לנהיגה נרשמה כדלקמן:

"כופר בנהיגה. הרכב של בן דוד ומי שנהג זו בחורה שהתלווה אליה לחגיגות ראש השנה..... יש לי עוד עד – הבן דוד".

1. בדיון ההוכחות התברר כי טענת הנאשם אחרת לגמרי: הוא מודה בכך שישב מאחורי ההגה בעת שהרכב נצפה על ידי השוטרים נוסע לאחור, לטענתו הבחורה נהגה בכל שלבי הדרך, רק כאשר הרכב נתקע באמצע הכביש משום שנגמר הדלק וכבה המנוע, התקשתה הבחורה לתמרן הרכב לאחור, ועל כן עשה זאת הנאשם במקומה. הנסיעה לאחור בוצעה בעת שהמנוע כבוי, לא ניתן היה להניע את הרכב, הרכב התדרדר מעצמו לאחור, כאשר הנאשם משחרר את בלם היד ואוחז בהגה לצורך ניווט הרכב לעבר השול הימני.

דיון בראיות והכרעה

1. תחילה העיד השוטר רוטמן. לדבריו הבחין בנאשם כשהוא נוסע לאחור בשולים הימניים של הכביש, למרחק של כ- 50 מטר לאחור כשאורות הרוורס דולקים, כשברכבו היתה גם בחורה.  עדות השוטר רוטמן היתה אמינה עלי. חקירתו הנגדית לא הניבה כל תוצאה שתביא אותי למסקנה כי יש ספק כי הנאשם נהג ברכב כשמנועו דלק ואורות הרוורס דלקו.
2. אחריו העיד בוחן התנועה רס"ב עוגן מנדל (להלן: "הבוחן") אשר גבה הודעה מהנאשם בתחנת המשטרה. הנאשם חתם על ההודעה, העיד כי השוטר הקריא לו כל מה שרשם. תחילתה של ההודעה היא האזהרה הבאה: "מודיעך כי הינך חשוד שבתאריך 1.1.13 בשעה 5:30 נהגת ברכב מסוג פורד קונקט מכיוון גבעה לעזריה כשאין בידך רשיון ואתה יודע על כך שאתה פסול" (הדגשה שלי מ.ק)

הנאשם לא אמר לשוטר ולו פעם אחת, אני בכלל לא נהגתי. בדבריו תיאר כי "אתמול עצרו אותי משטרה ברכס שועפט כשאני חוזר לי מת"א..." מדוע בשלב זה כבר לא העלה את הטענה כי לא נהג וכי הרכב נתקע. תשובותיו בהמשך חקירתו נסובו על ידיעתו או אי ידיעתו לגבי גזרי דין שונים שניתנו נגדו ותקופות פסילה שריצה והתקבל הרושם שלא היתה כלל מחלוקת שנהג. יצוין כי אף בהודעתו לפני הודה הנאשם כי לא טען בחקירתו כי לא הוא שנהג ברכב (פרו' עמ' 7 ש' 7-8)

גם לפי הדו"ח שקיבל הנאשם בתחילה - בגין נהיגה לאחור בחוסר זהירות (250 ₪, נ/1), במקום שבו נרשמו דבריו לא הכחיש נהיגתו ואמר: "אין לי דלק, נסעתי אחורה".

1. הנאשם ביקש להציג ראיה מטעמו – ההזמנה לדין נ/1 שערך השוטר רענן כהן שלא הובא להעיד בפני. משעשה כן, הכשיר למעשה את עדותו הכתובה לפיה השוטר: "הבחין כי הרכב הנ"ל נוסע אחרונית למרחק של כ- 100 מטר". מרחק גדול ולא סביר כשהמנוע כבוי, מה עוד שהנאשם הכחיש שנסע לאחור וטען כי הזיז הרכב לשולי הכביש הימניים.

בכך מובא סיוע נוסף לעדותו היחידה של השוטר רוטמן שהעיד בפני לגבי נסיעת הרכב לאחור. 

עדות הנאשם

1. הנאשם העיד בפני בעברית רהוטה ובצורה משכנעת. אין לי ספק כי לו באמת רצה לטעון שלא נהג, היה אומר זאת "ברחל בתך הקטנה" בפתח דבריו, עוד לפני שהיה משיב לשאלות בנוגע לפסילת רישיונו ופקיעת תוקפו. גם השוני בין כפירתו במועד ההקראה לבין עדותו מלמד אותי כי הטענה בדבר דרדור הרכב היא טענה כבושה אשר עלתה בדעתו רק בסמוך למועד ישיבת ההוכחות, שאם לא כן, הייתי מצפה לשמוע אותה לפחות במועד התשובה לאישום.

אי הבאת עדים מטעם הנאשם

1. מטעם ההגנה העיד הנאשם לבדו, לא הובאה הבחורה או הבן דוד, כל אחד מהם יכול היה לכאורה לתמוך בעדות הנאשם. האחת – לגבי השאלה מי נהג בכל אחד משלבי הדרך ובעיקר כיצד הרכב הוסע לאחור על ידי הנאשם,   והשני – יכול להעיד, אם אכן כך היה, שהביא דלק לרכב ומי נהג ברכב לאחר מכן.

איני מקבלת טענת ב"כ הנאשם כי היה על השוטרים לחקור הנוסעת שלצדו ועליהם מוטל לשמור פרטיה, אין חולק כי בעת שנתפס הנאשם נמצא יושב בתא הנהג. אופן ביצוע החקירה בנסיבות אלו הוא סביר ואין להידרש לשאלה מדוע לא נחקרה הבחורה שישבה לצידו. מדובר בעדה שנמצאת לכאורה בשליטת הנאשם ומשלא הובאה לעדות, פועל הדבר לרעתו.

1. אותו הדבר לגבי בן הדוד. הנאשם הצהיר שיביאו לעדות, אך נמנע מלעשות כן ללא מתן הסבר. הימנעות זו, על פי ההלכה הפסוקה פועלת לרעתו של הנאשם ומקימה חזקה כי לו היה העד מגיע, דבריו היו מזיקים לנאשם. ראה ע"א 548/78 שרון נ לוי, פ"ד לח(1) 736, 760:

"דרך זו שנקט אותה המחוקק מקורה בכלל הנקוט ידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו..."

1. כאמור, אין חולק כי הנאשם ישב במושב הנהג עת נעצר על-ידי השוטרים, ואין חולק כי הרכב הינו בבעלות בן דודו של הנאשם. לגרסת הנאשם את הבחורה שלצדו הכיר יומיים לפני האירוע (פרוט' עמ' 5 ש' 21-22), הדעת נותנת כי הוא נתפס בנסיבות אלו כמחזיק הרכב בהתאם לסעיף 27ב לפקודת התעבורה תשכ"א - 1961, ומכאן שהנטל עובר לנאשם להוכיח כי לא הוא שנהג ברכב גם קודם לתפיסתו ולאחריו. משנתפס הנאשם בדרך בינעירונית בשולי הכביש, מוחזק הוא כמי שנהג ברכב גם קודם הנסיעה לאחור, אלא אם יוכיח אחרת. משלא הובאה כל ראיה מטעמו, לא הבחורה ולא בן הדוד, מורשע הנאשם בנהיגה גם מכוח חזקת הבעלות ולא רק מכוח הראיות הפוזיטיביות שהובאו בפני.

מהי נהיגה – ההיבט המשפטי

1. הנאשם טען כי הסיע הרכב לאחור בהיותו יושב בתא הנהג וחברתו לצדו בתמרון לאחור, מבלי שהרכב הונע, זאת באמצעות הזזת ההגה ימינה, שחרור בלם היד ושחרור ההילוכים . עם זאת גם לשיטת הנאשם הוא הצליח גם בשלב מסוים להניע הרכב בעצמו (פרוט' עמ' 6 ש' 21-22).

קבעתי לעיל כי אני מאמינה לשוטרים אשר הבחינו בנסיעה לאחור כשאורות הרוורס דלוקים, משמע הרכב היה מונע, ולא לגרסתו הכבושה של הנאשם, עם זאת אציין כי גם בהנחה שהייתי מקבלת את גרסת הנאשם, הרי שגם ממנה ניתן להסיק שנהג ברכב.

בפסיקה מקובלת התפיסה כי הגדרת נהיגת רכב לצורך סעיף 10א לפקודת התעבורה הינה שליטה במתקני הבקרה והשליטה של הרכב, כפי שנפסק בע"פ (ת"א) 1681/85 דעבול נ' מדינת ישראל, פ"מ התשמ"ו (3) 177, 190 (להלן: "פסק דין דעבול"):

"בפקודת התעבורה אין הגדרה לפועל "נהג" או להטייה כלשהיא של פועל זה. נראה לי שיש לפרש פועל זה, על הטיותיו, לפי מטרת הפקודה בהקשר שבו מופיע הפועל הזה. לענייננו, המטרה היא להבטיח שכלי רכב לא יוסעו ב"דרך" (כהגדרתה בפקודה) ע"י מי שלא הורשו כדין להסיעם. כל לימוד הנהיגה והרשיון לנהוג מכוונים לוודא שהנוהג בכלי רכב מנועי ישלוט במתקני השליטה שבכלי הרכב, על-מנת שישתמש ברכב בבטחה וללא סיכון לעצמו ולזולתו הנמצא בדרך, בין בתוך כלי הרכב ובין מחוצה לו. כל זאת, תוך ידיעת וציות לכללי התנועה ב"דרך". התכלית של הפקודה, בקשר לצורך ברשיון נהיגה, היא, למנוע תאונות בדרכים ולשמור ולקיים סדרי תנועה נאותים בדרך. לאור המטרות הנ"ל, ברור שהפקודה דורשת רשיון נהיגה ממי שמשתמש באמצעי השליטה והבקרה שבכלי רכב מנועי הנמצא ב"דרך" (כהגדרתו בפקודה)."

1. בפסק דין דעבול נקבע כי הסעת אופנוע כשמנועו כבוי בכח הגוף אינה נהיגה משום ש:

"מתקני השליטה באופנוע לא היו רלבנטיים למעשה של דחיפת האופנוע, ולפיכך, רשיון נהיגה לא היה מעלה או מוריד מההיבט הבטיחותי של דחיפת האופנוע הדומם."

במקרה הנוכחי, הנאשם טען כי תמרן הרכב לאחור כשהוא יושב בתוכו באמצעות ההגנה, מוט ההליכונים ובלם היד, מכאן כי גם בהנחה, שאיני מקבלת אותה, כי הרכב היה כבוי, אופן התמרון ברכב כתיאורו של הנאשם מהווה נהיגה.

בנוסף, הנאשם עצמו הודה כי בשלב כלשהו הודה כי הצליח להניע הרכב, לפי גישת הפסיקה אין כל ספק כי פעולת הנעת הרכב גם ללא הסעתו ממקום למקום הינה נהיגה בו (ראה למשל ת"ת (חי') 1618/04 מדינת ישראל נ' קוזנצוב, לא פורסם (מיום 14.6.04).

1. הנאשם טען לנזק ראייתי משלא הובא להעיד השוטר רענן כהן, איני מוצאת טעם לדון בסוגיה משגם לפי גרסת הנאשם הוא נהג ברכב, מה עוד שבידי הנאשם היו פרטי השוטר ויכול היה לו רצה לזמנו להעיד.
2. איני מקבלת את טענת הנאשם כי הצבת הרכב בצד הדרך כדי שלא תהווה מכשול לעוברי הדרך יש בה משום הצדקה לפעולות התמרון שבצע ברכב, ישנם אמצעים אחרים להזיז הרכב ולמנוע סכנה מעוברי הדרך מרכב המוצב כמכשול כהזמנת סיוע משטרתי ורכב חילוץ, כמו גם הדלקת אורות מהבהבים והצבת משולש אזהרה כחוק. איני מקבלת את הטענה כי לא התה דרך אחרת לפעול זולת תמרונו של הנאשם את הרכב די למנוע סכנה מעוברי הדרך.

לסיכום

17.   הוכח לי מעל לספק סביר כי הנאשם הוא זה שנהג ברכב, והטענה של הנאשם כי הרכב היה כבוי והתדרדר לאחור היא טענה כבושה. מכל מקום גם לפי גרסת הנאשם מדובר בפעולות נהיגה. הנאשם אף לא הפריך את חזקת הבעלות וההחזקה ברכב ומשכך קובעת אני כי נהג ברכב כשרישיון נהיגתו פקע ומכאן שנהג ללא ביטוח חובה בתוקף.

כאמור ברישא, אני מזכה את הנאשם מעבירה של נהיגה בפסילה.

ניתנה היום, י"ז אדר תשע"ד , 17 פברואר 2014, במעמד הצדדים

טיעונים לעונש יישמעו ביום שתואם לשימוע הכרעת דין – 24/2/14 שעה 12:00.

מזכירות תשלח הכרעת הדין לסנגור בפקס.