בקשות לביטול חלקים מפסק המשקם שניתן ע"י המשקם עו"ד אריה הרמלין ביום 19.6.13, המכריע בעתירה למינוי כונס נכסים לצורך מימוש מקרקעין.

1. המשיב 2 (להלן – המשיב) הינו הבעלים של זכויות החכירה במקרקעין בשטח של כ- 326 דונם, אותם שיעבד, על דרך רישום משכון, לטובת בנק החקלאות לישראל בע"מ (להלן – הבנק), להבטחת חובותיה של המשיבה 1(להלן – החברה) שבשליטתו בגין הלוואה שנטלה מהבנק. כן חתם המשיב על ערבות אישית לחובותיה של החברה.

אין מחלוקת כי בעלי הדין באים בגדרו של חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב – 1992 (להלן – חוק ההסדרים), כי החברה לא פרעה ואינה פורעת את חובה לבנק, וכי המשיב הפטיר עצמו מערבותו האישית, כפי שחוק ההסדרים מאפשר לו, באמצעות "חלף ערבות".

2. לאחר התדיינות בפני המשקמת דאז ובבית המשפט המחוזי, אשר נסבה סביב השאלה האם המשכון על המקרקעין ניתן להבטחת ההלוואות- חובות החברה, או להבטחת הערבות האישית, נקבע ע"י בית משפט העליון, בפסק דינו מיום 27.12.2010 ( רע"א 1768/07 בנק החקלאות לישראל בע"מ נ' עין כמונים משק חקלאי בע"מ ואח', להלן - פס"ד עין כמונים), כי המקרקעין נושא המשכון לא נועדו להבטיח את ערבותו האישית של המשיב, שכאמור הופטר מערבותו זו בחלף ערבות, כי אם נועדו להבטיח את חוב החברה. משכך, הגיש הבנק למשקם בקשה לממש את המקרקעין נושא המשכון לצורך סילוק חובה של החברה, אשר על פי הנטען, תפח בימים אלו והגיע לכדי סך של 11,000,000 ₪, במסגרתה עתר אף למינוי כונס נכסים לצורך ביצוע מכירת המקרקעין, ולפירוקה של החברה.

3. להשלמת התמונה יובהר כי הנחלה נושא המשכון נחלקת לשני חלקים מרכזיים: החלק האחד, המשתרע על החלק הארי של שטח המקרקעין, הוחכר לפי חוזה החכירה הראשון למטרת "משק חקלאי" (להלן – השטח החקלאי), והחלק השני (זה הצבוע בצבעים ורוד וכחול בתשריט שהוגש בהסכמה ע"י ב"כ המשיב במהלך הדיון), ששטחו מצומצם יותר, ייעודו "מסחר ושירותים" והוחכר לפי חוזה החכירה השני, למטרת - "מסעדה וחניה" (להלן – השטח המסחרי).

הבנק לא חולק על כך שהמסעדה המנוהלת ע"י המשיבים, נבנתה מחוץ לגבולות ההקצאה של שני חוזי החכירה, ומשכך, אינה נכללת בשטר המשכון ואינה משועבדת לטובת הבנק לצורך הבטחת חובות החברה.

4. בדיון שהתקיים לפני המשקם עתר הבנק למימוש כל שטח המקרקעין, זה המסחרי כמו זה החקלאי, עת מנגד שללו המשיבים את סמכות המשקם להורות על מימושם של מקרקעין המוחזקים ע"י הגורם החקלאי ואשר ייעודם חקלאי

בפסק המשקם מיום 19.6.2013, נושא עתירות הביטול, קיבל המשקם את טענת המשיבים, תוך שהוא נותן דעתו למטרת החוק- "לסייע למגזר החקלאי להיחלץ מהמשבר הכלכלי הפוקד אותו מזה שנים רבות" - לפיה השטח החקלאי חוסה תחת כנפי סעיף 23 לחוק ההסדרים, ובהעדר תקנות שהיו אמורות להיות מותקנות ע"י מחוקק המשנה, לא מוסמך המשקם להורות על מימושם, כאמור בתקנה 13 לתקנות ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (הוראות בדבר מימוש נכסים בהוראת המשקם), התשנ"ח-1998 (להלן – תקנות המימוש). בה בעת קבע המשקם כי תקנה 13 לתקנות המימוש איננה חלה על מקרקעין שייעודם אינו חקלאי, ומשכך אין מניעה, אף בהעדר תקנות, להורות על מימושם.

בשורה תחתונה קבע הבורר כי צו העיקול ימשיך לחול על השטח החקלאי אולם "לא ימונה כונס נכסים למימוש". באשר לשטח המסחרי נקבע כי "ימונה כונס נכסים למימושם לצורך פירעון החוב כולו או חלקו". המשקם דחה את העתירה לפירוקה של החברה, משמצא שאינו מוסמך לעשות כן.

5. שני הצדדים לא השלימו עם פסק המשקם והגישו תובענות לביטול חלקים הימנו. במהלך הדיון הוברר כי בקשת הביטול שהוגשה ע"י המשיבים אינה רלבנטית עוד, משהבנק אינו חולק כי המסעדה והחניה מצויים מחוץ לגבולות ההקצאה וכי צו הכינוס אינו חל עליהם. לאור דברי ב"כ המשיבים (ראו פרוטוקול הדיון מיום 8.7.14 עמוד 8 שורה 22, עמוד 11 שורות 4-5, וכן עמוד 11 שורות 21-22) אני מורה על מחיקתה של התביעה נושא תיק הפ"ב 35144-09-13. ניתן לקבוע איפוא כבר עתה כי פסק המשקם, ככל שהוא מתייחס למינוי כונס נכסים לשטח המסחרי לצורך מימושו – מאושר בזאת.

נותר לברר את עתירת הבנק לביטולו של אותו חלק של פסק הבורר המתייחס לדחיית בקשת מינוי כונס הנכסים על השטח החקלאי.

6. הבנק טוען כי פסק המשקם דינו להתבטל מחמת "טעות גלויה על פני הפסק" לפי סעיף 28 לחוק ההסדרים. נטען כי המשקם טעה בקביעתו לפיה לא ניתן לממש את השטח החקלאי: משהטענה לוקה בשיהוי כבד ולא הועלתה ע"י המשיבים במהלך כל שנות ההתדיינות באשר לאופיו של המשכון; כי המשקם שגה בקביעה לפיה מדובר במקרקעין חקלאיים בלא שהובאה בפניו ראיה לכך; וכי המשקם שגה בקביעתו לפיה המקרקעין נושא המשכון הינם של הגורם החקלאי. טרונייתו המרכזית של הבנק מופנית כלפי הקביעה לפיה אין ניתן להורות על מימוש מקרקעין חקלאיים בהעדר תקנות. לגישת הבנק חוק ההסדרים מתיר בעיקרון גם מימוש מקרקעין חקלאיים, וכי כל שצריך היה להיקבע בתקנות הינו הדרך לביצוע המימוש, להבדיל מעיקרון המימוש. בהעדר תקנות מוסמך היה המשקם להשלים את החסר באמצעות הסדרים חקיקתיים אחרים, כמו למשל חוק ההוצאה לפועל. הבנק טוען כי המדובר בטעות גלויה על פני הפסק בשאלה משפטית, שבית המשפט אמור להתערב בה ולתקנה, אף עותר לביטול פסק המשקם מחמת העדר הנמקה, ומשהפסק מנוגד לטעמו לתקנת הציבור.

7. העילות לביטול פסק משקם נקבעו בסעיף 28 (א) לחוק ההסדרים, הקובע כי –

"בית המשפט המחוזי רשאי, על פי בקשת חייב, נושה או ערב שעליהם חל פסק המשקם, לבטלו,

כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו למשקם, בשל אחד מאלה:

1) המשקם חרג מסמכותו;

2) עילה מהעילות המנויות בסעיף 24(4), (5) (9) ו-(10) לחוק הבוררות

3) טעות גלויה על פני הפסק".

השאלה הצריכה הכרעה בענייננו הינה האם טעה המשקם בקביעתו כי בהעדר תקנות לא ניתן להורות על מימוש קרקע חקלאית של הגורם החקלאי, ואם טעה, האם עסקינן בטעות הנחשבת כ"טעות גלויה על פני הפסק".

8. חוק ההסדרים נועד לסייע למגזר החקלאי להיחלץ מהמשבר הכלכלי שפקד אותו, תוך מזעור הצורך בהזרמת מימון ציבורי, ועל ביצוע תכליתו - להסדיר את החובות במגזר החקלאי המשפחתי מבלי לגרום להתמוטטות החקלאים- הופקד המשקם, שמומחיותו המיוחדת בכגון דא.

על רקע תכליתו של חוק ההסדרים יש להבין את הפסיקה הקובעת כי מתחם ההתערבות בפסק משקם הינו מצומצם ביותר, וכי הגבלת הביקורת השיפוטית לעילות ביקורת מוגדרות נועדה לחזק את מעמדו ועצמאותו של המשקם, בשים לב למומחיותו בנושא הייחודי המצוי בטיפולו, ובשים לב לצורך לקצר, ליעל ולהביא לסופיות ההליכים המיוחדים שנקבעו בחוק.

גם עילת ההתערבות מחמת "טעות גלויה על פני הפסק" פורשה על דרך הצמצום עת נקבע כי זו

"לא פתחה פתח להתערבות ערעורית של ערכאת הביקורת השיפוטית, אלא השימוש בה נועד להיות 'זהיר ומצומצם' ... עילת ביטול פסק משקם מטעמי טעות גלויה על פני הפסק נועדה למנוע פריצה של המסגרות הבסיסיות שהוגדרו בחוק ההסדרים לשם השגת הסדרי חובות בין החקלאים לנושים".

(רע"א 1768/07 בנק החקלאות בישראל בע"מ נ' עין כמונים משק חקלאי בע"מ ואח', שניתן בעניינם של בעלי הדין בהליך הקודם, להלן - הלכת עין כמונים)

מאפייניה של הטעות הגלויה על פני הפסק, בגינה יבטל בית המשפט את הפסק: האחד – הטעות צריכה להיות "טעות ברורה ומהותית, להבדיל מטעות שולית וצדדית", והשני – על מקור הטעות להיות בפסק עצמו להבדיל מראיות חיצוניות.

9. וחזרה לענייננו:

המשקם נסמך בהחלטתו על סעיף 23 לחוק ההסדרים, המאפשר עקרונית מימוש נכסים חקלאיים:תיקון מס' 1ס"ח תשנ"ג מס' 1431 מיום 13.8.1993 עמ' 180 (ה"ח 2195)22. לצורך חישוב סכום החוב של גורם חקלאי שיש למחקו לפי הוראות חוק זה, לרבות חישוב סכומי ההפחתות לפי סעיף 15, יובא בחשבון כל סכום שנמחק או שהופחת בעבר, ממקורות הנושים, או המדינה, הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן – הסוכנות), או החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית (להלן – החטיבה), בין בדרך של מחיקת חוב בשל הצטרפות להסדר קודם ובין בדרך אחרת, ואולם לא יובא בחשבון כל סכום שנמחק או שהופחת אצל נושים אחרים ממקורות הסוכנות או החטיבה ואשר רשום בספרי הסוכנות או החטיבה כהלוואה לגורמים החקלאיים.

מימוש נכסים חקלאיים

23. (א) נוכח המשקם כי גם לאחר המחיקה כאמור בסעיף 21, אין ביכולתו של החייב לפרוע את יתרת חובו, רשאי הוא להורות על מימוש נכסים חקלאיים של החייב, בהתאם לכללים שקבעו השרים ולהוראות שנקבעו לפי סעיף 20.

וכן על תקנה 13 לתקנות הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (הוראות בדבר מימוש נכסים בהוראת המשקם), תשנ"ח-1998 , הקובעת כי:

13(א) כל עוד לא הותקנו כללים למימוש נכסים חקלאיים לפי סעיף 23 לחוק, לא יחולו הוראות תקנות אלה על מימוש הנכסים המפורטים בתקנת משנה (ב).

(ב) ואלה הנכסים:

(1) מקרקעין שעל פי תכנית שאושרה לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, ייעודם חקלאי, והם מוחזקים בידי גורם חקלאי בבעלות או בחכירה או ברשיון לשימוש חקלאי, כל עוד לא שונה ייעודם על פי דין;

(2) מקרקעין המשמשים להפקת הכנסה מחקלאות שהובאה בחשבון בחישוב כושר ההחזר של הגורם החקלאי בהתאם לקבוע בתקנות הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (כללים לקביעת כושר ההחזר של גורם חקלאי), תשנ"ד-1994, כל עוד הם משמשים להפקת הכנסה כאמור;

(3) מיטלטלין בני פחת המצויים בבעלות של גורם חקלאי, או המשמשים אותו בהפקת הכנסה מחקלאות שהובאה בחשבון בחישוב כושר ההחזר האמור של אותו גורם חקלאי.

10. רואות עינינו כי המשקם נסמך על הוראת חוק מפורשת, המאפשרת אמנם מימוש נכסים חקלאיים, אך קובעת כי ניתן לעשות כן רק "בהתאם לכללים", ועל הוראת תקנה מפורשת הקובעת כי כל עוד לא הותקנו אותם כללים- לא ניתן לממש מקרקעין שייעודם חקלאי, להבדיל מעיקולם. קביעתו זו של המשקם, הנסמכת על דין מפורש, הגיונה בצידה. לעיל ראינו שמטרתו המוצהרת של חוק ההסדרים הינה לשמש מסגרת לשיקומו, חיזוקו והבראתו של המגזר החקלאי. הדעת נותנת כי על מנת לאפשר לגורם החקלאי להשתקם ולחלץ עצמו מסבך חובותיו, יש לאפשר לו, במסגרת המובן מאליו, להמשיך ולעבוד כחקלאי, מטרה שאינה עולה בקנה אחד עם מכירת האדמה אותה הוא מעבד כחקלאי. מימוש מקרקעין חקלאיים שומט את השטיח מתחת למטרת שיקום המגזר החקלאי ומעקר אותה מכל תוכן.

11. לא בכדי בנוי חוק ההסדרים על מדרג, והוראותיו הינן בבחינת "מן הקל אל הכבד". עיון בהוראות החוק מעלה כי בשלב הראשון, לאחר קביעת שיעור חובו של הגורם החקלאי, מוסמך המשקם לבצע הפחתה של עד 20% מגובה החוב (סעיף 15(א) לחוק), ובנסיבות מיוחדות אף הפחתה נוספת של 10% נוספים (סעיף 15(ב) לחוק). בשלב הבא במדרג, מוסמך המשקם לפרוס את החוב לתקופה של עד 17 שנה (סעיף 19 לחוק), ורק אז, אם נוכח המשקם כי אין בפריסת החוב כדי לכסות את החוב להסדר, נכנסת לתוקפה סנקצית מימוש הנכסים, עת בשלב זה נמכרים רק הנכסים הלא-חקלאיים (סעיף 20 לחוק). רק לאחר מימוש הנכסים הלא חקלאיים, ורק לאחר שהמשקם ביצע מחיקה נוספת כאמור בסעיף 21 לחוק, ניתן לומר כי כלו כל הקיצין, שאו אז מוסמך המשקם לנקוט כלפי החייב בסנקציה החמורה והיא מימוש הנכסים החקלאיים, כקבוע בסעיף 23 שצוטט לעיל.

12 תקנות המימוש עולות בקנה אחד עם הוראות חוק ההסדרים ונוקטות באותו מדרג. התקנות מסמיכות את המשקם להטיל עיקול על נכסיו של החייב; לממש נכס בדרך של ניהולו חלף מכירתו, וקובעות במפורש בתקנה 13 כי מכירת נכסים חקלאיים תעשה רק בהינתן התקנת הכללים למימוש נכסים חקלאיים, כפי הוראת סעיף 23 לחוק. ההיגיון בהוראה זו הינו ברור: לשמור מכל משמר את נכסיו החקלאיים של החייב על מנת לאפשר לו להיחלץ מן המיצר ולהמשיך את עבודתו כחקלאי. רק בהיווצר מבוי סתום ועת כלו כל הקיצין, תינקט כלפי החקלאי הסנקציה החמורה מכולן והיא מכירת נכסיו החקלאיים. הדעת נותנת כי על מנת להבטיח כי המקרקעין החקלאיים יימכרו בהלימה למטרת החוק, יש צורך בהתקנת כללים מיוחדים, וכל עוד אלו לא יתוקנו, קיים הגיון רב במסקנה לפיה לא ניתן יהיה לגשת לשלב הביצועי של המימוש.

טענת הבנק כי בהיעדר כללים, שהינם טכניים בעיקרם, ניתן לבצע את המימוש באמצעות ההוראות הרגילות של חוק ההוצאה לפועל, הגיונה בצידה, אלא שמימוש לפי חוק ההוצל"פ מעקר את ההגנה המיוחדת שביקש המחוקק ליתן לנכסים חקלאיים- נשמת אפו של חוק ההסדרים.

13. אין לזלזל בטענת הבנק כי בהעדרם של הכללים זוכה החקלאי מן ההפקר, עת נוצרת תוצאה בלתי מידתית לפיה ממשיך החקלאי את התנהלותו בלא לשלם ולו שקל אחד לבנק, אלא שהעדפת החקלאי על פני הנושה במסגרת חוק ההסדרים הפכה זה מכבר כנתון שאין מהרהרין אחריו. בא כוח הבנק לא הצביע על פסיקה התומכת בעמדתו, אף לא על מקרה בו מומשו נכסים חקלאיים בדרך של מינוי כונס נכסים, והוברר כי עד עתה מומשו נכסים חקלאיים ע"י המשקם רק בהינתן הסכמה. מכל מקום, עמדת הבנק, אף לו התקבלה, הינה פורצת דרך, באופן שלא ניתן לומר כי מסקנה נוגדת הינה בבחינת טעות, בוודאי לא טעות גלויה על פני הפסק.

1. היה החייב חקלאי או חבר באגודה חקלאית - רשאי המשקם למחוק את יתרת החוב, מיד לאחר קבלת התמורות ממימוש נכסים;מהותיות הטעות בהקשר לטעות בפסק משקם קשורה קשר הדוק לתכלית חקיקתו של חוק ההסדרים. נפסק כי: "ככל שקיימת זיקה הדוקה בין טעות המשקם בפסקו לבין התכליות שביסוד חקיקת חוק ההסדרים, וככל שזיקה זו נושאת אופי עקרוני וכללי, וככל שקיימת חריגה קיצונית מהאיזון הראוי והסביר בין התכליות השונות והמנוגדות המונחות ביסוד החוק, כך תמצא הצדקה גדולה יותר להתערבות שיפוטית בקביעות הפסק על שום הטעות שבו" (פסקה 21 להלכת עין כמונים).

נראה כי מסקנת המשקם עולה בקנה אחד עם רוח חוק ההסדרים ותכליתו, ובכל מקרה אינה חורגת באופן קיצוני מהאיזון הראוי והסביר בין תכליותיו השונות. לעניות דעתי, אין המדובר בטעות, ומכל מקום, לא בטעות גלויה על פני הפסק.

התוצאה

שתי התביעות לביטולו של פסק המשקם- נדחות.

המזכירות תסרוק את המפה המצבית שהוגשה ע"י ב"כ המשיבים במהלך הדיון וסומנה על ידי ת/1.

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ד, 10 יולי 2014, בהעדר הצדדים.