בפני תביעה כספית.

לטענת התובעת היא רכשה רכב אצל הנתבעת. התגלעו כשלים במנוע של הרכב שאותו רכשה, דבר שהצריך תיקון רציני (ששולם על ידי הנתבעת) ובסופו של דבר היא נאלצה למכור את הרכב במחיר נמוך יותר. התובעת תמכה את תביעתה בחוות דעת שמאית אשר התייחסה לכך כי הרכב ירד מערכו ב- 10% ולכן מגיע לה בגין ירידת ערך 5,600 ₪ ובתוספת שכר טרחת שמאי 862 ₪. עוד טענה התובעת כי התחייבות לתקן את מד האוץ התבררה כלא נכונה כאשר בפועל הוא לא תוקן והיא נאלצה לשאת בתיקונו בעצמה בעלות של 650 ₪. בנוסף תבעה התובעת 3,000 ₪ בגין עגמת נפש, הפסד ימי עבודה ונסיעות.

עלי לציין כי על פי כתב התביעה מציינת התובעת כי בפחות מ- 48 שעות ממסירת הרכב על ידי הנתבעת (רכב שנת ייצור 2008 אשר נרכש בסך של 64,000 ₪ ביום 9.1.12 עם אחריות לשנתיים לגיר ולמנוע) התגלו בו תקלות שונות והוא טופל וכן בחלוף פחות משנה ממועד הארוע הראשון ביום 11.1.13 שבק מנוע הרכב והוא טופל במוסך הנתבעת שם שהה 3 שבועות.

הנתבעת בכתב הגנתה טוענת כי התובעת רכשה רכב משומש מצד שלישי אשר היה תקין בעת מכירתו. יומיים לאחר שרכשה את הרכב פנתה התובעת לנתבעת וטענה כי הרכב אינו "סוחב". הודגש בפני כי אם מנוע הרכב מתחמם אין לנסוע בו יותר ויש להזמין גרר. התובעת לא עשתה כפי שנאמר לה ועוד באותו יום הופיע הרכב בסניף הנתבעת כשהוא נהוג על ידי התובעת לכן טוענת הנתבעת גרמה התובעת בהתנהגותה שלה תמורה מכרעת לנזק שנגרם לרכב. מד האוץ עצמו אינו נכלל כלל באחריות. הנתבעת מדגישה כי עוד בטרם התובעת מכרה את רכבה לצד שלישי הוא נלקח על ידי הצד השלישי לבדיקה במכון בדיקה מוסמך והבדיקה העלתה כי אין כל תקלה במנוע הרכב דבר שמצביע על כך כי דין התביעה להדחות.

חוות דעת שניתנה על ידי שמאי מטעם התובעת (מר שרייבר) מכל מקום ניתנה מבלי שלנתבעת ניתנה הזכות לבחון את הרכב על ידי מומחה מטעמה.

בישיבת בית המשפט מיום 3.4.14 הודה השמאי שרייבר מטעם התובעת כי לתובעת על פי עמדת הנתבעת יש אחריות לנזק שנגרם לרכב. כך העיד בעמוד 1 לפרוטוקול שורות 17-18. "אם בית המשפט אומר לי שהיא הופיעה בנסיעה עם רכב כשהמנוע מתחמם, היא היתה צריכה להזמין גרר". עוד העיד "אם ארצה היום למכור רכב כזה ואומר שהרכב היה לו פעמיים כשל מנוע אני לא מאמין שמישהו ירצה לקנות את זה ואם כן צריך להפחית מאד את הסכום. אי אפשר לראות את זה בבדיקה".

התובעת מצידה העידה כי, לא אמרו לה לנסוע עם נורה שמזהירה שהמנוע מתמחם וכי מכרה את הרכב לאחר שנה.

העיד נציג הנתבעת והסביר: "הכשל שהתגלה במנוע מלכתחילה טופל, עלות הכשל 4,200 ₪ + מע"מ שאנו שילמנו על חשובנה המלא (של הנתבעת).

ברגע שהרכב היה תקין בעת הבדיקה והוא נמסר ללקוחה תקין ולאחר שנה תיקנתי אותו שוב והיא מכרה אותו לצד ג' כשהוא תקין, אין לי אינדיקציה להבין שהמחיר שהתובעת באה לקראת הקונה זה בגין התיקון." למעשה ניתן להבין את גרסתו של נציג הנתבעת כטענה פשוטה. לא הוכח על פי הבדיקה שהציגה התובעת עצמה שיש קשר כלשהו בין הכשל במנוע לבין המכירה של הרכב לאחר שנה מיום הקניה. הרכב היה באחריות והמנוע תוקן, למרות שהיה אשם תורם לתובעת (ועניין זה אישר גם השמאי מטעמה) ובכל זאת, הרכב תוקן פעמיים, פעם בסמוך לקניה ופעם לאחר שנה מיום המקרה.

לא שוכנעתי כי יש קשר סיבתי בין ירידת הערך לה התייחס השמאי מטעם התובעת ובין מכירת הרכב ע"י התובעת וטופס הבדיקה לא המחיש כלל כשל כלשהו של המנוע. לא נמסר לי גם מהתובעת כי מסרה עניין זה לקונה שהוא הצד השלישי ועל בסיס זה הורד המחיר.

לגבי מד האוץ הנ"ל לא נמצא כלל באחריות.

מכל המקובץ לעיל לא מצאתי כי דין התביעה להתקבל ואני דוחה אותה.

אני דוחה את התביעה ללא צו להוצאות שכן אני נותן אמון שהרכב היה תקופה מסויימת במוסך בזמן התיקונים ולכן יש לקזז זאת מול ההוצאות שנגרמו לתובעת.

אינני פוסק סכומים נוספים בתיק זה.

דין התביעה להידחות.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ד, 06 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.