15 מאי 2015

בפנינו תביעת התובעת לקבלת דמי לידה, כאשר המחלוקת נוגעת למשך התקופה לה זכאית ולאופן החישוב.

כללי

1. התובעת ילידת 1992 הינה עולה חדשה אשר עלתה לארץ בחודש 2/11. עם הגיעה לארץ קיבלה סיוע כספי במסגרת סל הקליטה.
2. בחודשים 9 - 11 בשנת 2011 קיבלה סיוע נוסף ממשרד הקליטה שכונה "דמי אבטלה" (לטענת התובעת) או "הבטחת הכנסה לדורשי עבודה" (לטענת הנתבע).
3. אין מחלוקת שהתובעת עבדה (ושולמו עבורה דמי ביטוח) בחודשים 12/11 עד 7/12, דהיינו שמונה חודשים. במהלך החודשים מרץ אפריל יצאה התובעת לחופשה ללא תשלום כדי לבקר את הוריה המתגוררים בחו"ל.
4. התובעת ילדה את בתה ביום 4.7.12. התובעת קיבלה דמי לידה עבור 7 שבועות. החודשים שהובאו בחשבון לשם קביעת השכר הם חודשים 4 - 6 בשנת 2012.
5. התובעת הגישה תביעתה זו כנגד משך הזכאות שאושר לה והיא תובעת את פרק הזמן המרבי של 14 שבועות. כמו כן הוגשה התביעה בנוגע לגובה השכר העומד בבסיס החישוב, מאחר שהתובעת מבקשת שיובא בחשבון חודש פברואר 2012 בו עבדה, חלף חודש אפריל 2012 בו שהתה בחל"ת.

ההליך

1. הפלוגתאות כפי שנקבעו בדיון המוקדם הן אלו:

1. מה מהות הסכומים ששולמו לתובעת במסגרת סל קליטה בחודשים ספטמבר, אוקטובר ונובמבר שנת 2011 האם יש לראות את התקופה שעבורה שולמו לתובעת תשלומים אלה כתקופת הכשרה לצורך קבלת דמי לידה.

2. האם יש לקחת בחשבון חישוב דמי הלידה של התובעת, את חודש 2/12 במקום את התקופה שבה שהתה התובעת בחופשה כאשר ביקרה את הוריה בחו"ל.

1. לנוכח בקשת הצדדים ההליך נדון בפני שופט דן יחיד.

התובעת הגישה תצהיר. הצדדים הגיעו להסכמה לפיה הואיל ומדובר בשאלה משפטית בעיקרה לא יקוים דיון הוכחות אלא התיק יידון על דרך של סיכומים בכתב.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

הכרעה

להלן נדון בטענותיה של התובעת כסדרן.

א. "דמי אבטלה" ממשרד הקליטה

1. סעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") קובע בזו הלשון:

"(א) מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה - דמי ביטוח), תהיה זכאית לדמי לידה -

(1) בעד פרק זמן של 14 שבועות - אם שולמו דמי ביטוח בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע;

(2) בעד פרק זמן של 7 שבועות - אם שולמו דמי ביטוח בעד 6 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע.

(ב) לענין סעיף קטן (א) יראו תקופה מהמנויות להלן, שקדמה ליום הקובע, כתקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח:

(1) תקופה שבעדה שולמו לאשה דמי פגיעה, דמי לידה, דמי אבטלה, דמי הסתגלות מיוחדים, דמי תאונה, גמלה לשמירת הריון, קצבת נכות לפי פרק ה' בשל נכות שדרגתה 100%, תגמול לפי פרק י"ב או תגמול לפי פרק י"ג בשל נכות שדרגתה 100%; ...."

(ההדגשה שלי, א.א.)

1. לתובעת חסרה תקופה של חודשיים לשם צבירת תקופת האכשרה הנדרשת לפי סעיף 50(1) לחוק כך שתהא זכאית לקבלת דמי לידה לפרק זמן של 14 שבועות.

אין מחלוקת כי בחודשים 9-11 בשנת 2011 קיבלה התובעת ממשרד הקליטה סיוע כספי. הצדדים חלוקים על הגדרתו והאם יש למנות את החודשים בהם קיבלה אותו התובעת בגדר תקופת האכשרה לדמי הלידה. התובעת טענה כי הסיוע נקרא "דמי אבטלה" והוא לשם קבלת הסיוע נדרשה להתייצב במשרד הקליטה מדי שבוע. לתמיכה בטענתה הביאה אישורים ממשרד הקליטה (נספחים לתצהירה ולסיכומיה). לטענת הנתבע סיוע זה מכונה באתר של משרד הקליטה "הבטחת הכנסה לדורשי עבודה" והוא מהווה סיוע ראשוני שנועד לסייע לעולים חדשים להיקלט בארץ, אך אינו מהווה דמי אבטלה כמשמעותם לפי חוק הביטוח הלאומי.

1. מושכלות ראשונים כי עת באים לפרש מונח החוזר על עצמו בחוק, יש להעדיף קריאת החוק כמכלול וכיצירה שלמה בה יש משמעות אחידה ועקבית למונחים המופיעים בה אלא אם כן נאמר במפורש אחרת. הדרך הנכונה לקרוא את המונח "דמי אבטלה" בסעיף היא אפוא על רקע משמעותו במופעיו האחרים בחוק זה. ממש כפי שלא ניתן לקרוא את המונח "דמי לידה" המופיע בסעיף באופן אחר שלא לפי מובנו בחוק הביטוח הלאומי. דהיינו, באופן ש"דמי אבטלה" יהיו דמי אבטלה המשולמים לפי חוק הביטוח הלאומי, מאת המוסד לביטוח לאומי. באופן זה עונה מקבל "דמי האבטלה" על הדרישות שנקבעו בחוק ובין היתר תשלום דמי ביטוח. נציין כי עניין תשלום דמי הביטוח חוזר כחוט השני באפשרויות השונות המופיעות בסעיף 50 לחוק לגבי תקופת האכשרה וברי כי מדובר בעניין מהותי, כפי שהרחיב לגביו הנתבע בסיכומיו. הן דמי אבטלה והן דמי הלידה הם גמלאות מחליפות שכר עבודה – ולא ניתן להכניס בגדרם כל סיוע כספי שיינתן ממשרד ממשלתי או מוסד אחר, גם אם יתהדר בתואר דומה.
2. בין תנאי הזכאות לדמי אבטלה נקבע במפורש התנאי של התייצבות כדורש עבודה בשירות התעסוקה. התייצבות במשרד הקליטה אינה מהווה התייצבות כדין המזכה בדמי אבטלה או תחליף זהה לדמי אבטלה וגם מטעם זה לא ניתן לומר שהתשלום שקיבלה התובעת מהווה דמי אבטלה כמשמעם בחוק. נציין כי אף התייצבות בשירות התעסוקה אינה בהכרח מצביעה על זכאות לדמי אבטלה, כגון התייצבות כדורש עבודה לשם קבלת גמלת הבטחת הכנסה. הנתבע אף עמד על כך שהתובעת לא עבדה קודם לקבלת התשלום ממשרד הקליטה ואף מטעם זה לא היתה זכאית לקבל דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי לו היתה תובעת אותו באותו מועד. ממש כשם שמי שמקבלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי אינה זכאית לקבלת דמי לידה, כך גם התובעת דנן, שקיבלה סיוע כספי ממשרד הקליטה במסגרת דומה, אינה זכאית לכך.
3. ברי אפוא כי אין כאן כל בסיס לטענת האפליה שטענה התובעת בין מי שזכאי לקבל דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי, לבין מי שמקבל "דמי אבטלה" ממשרד הקליטה, שכן במהותם אין הם דמי אבטלה אלא הבטחת הכנסה או סיוע כספי אחר.
4. משלא הוכח כי החודשים בהם קיבלה התובעת סיוע כספי ממשרד הקליטה הם בגדר דמי אבטלה כמשמעם בסעיף 50 לחוק, לא ניתן להביאם בחשבון תקופת האכשרה לדמי הלידה ודין תביעת התובעת לגבי משך תקופת הזכאות להידחות.

ב. חישוב רבע השנה הקלנדרית

1. בפסיקה פורש סעיף 2(ב) לתקנות כחל על מקרים בהם היתה פגיעה בשכר בשל נסיבות שאינן בשליטת העובדת. כך בעב"ל (ארצי) 546/07 רונה בלומנפלד - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 20.01.10) (להלן: "עניין בלומנפלד")) קובע בית הדין הארצי כי כל המשותף לכל המצבים שנמנו בסעיף זה הוא העדר השליטה של העובד:

"מסקנת הדברים היא, שהמקרה הנוכחי אינו דומה לכל אותם מקרים הנזכרים בתקנה 2(ב) לתקנות האמהות המזכרים ב"שחזור" ההכנסה המלאה שבטרם המקרה שגרם לגריעתה. את הביטוי "מסיבות שאינן תלויות בה" שבתקנה 2(ב) לתקנות יש לפרש לגבי מקרים הדומים לאלה הנזכרים בתקנת משנה (ב) לתקנות האמהות מבחינת אופים, מהותם ותכלית החקיקה שעומדת מאחורי התקנתם. מקרים, שכאמור, אינם ניתנים לשליטה על ידי העובד, ואין להם תרופה אלטרנטיבית כמו תביעת המעביד על פי דיני העבודה וכיו"ב".

1. לנוכח פרשנות זו נקבע בעניין בלומנפלד כי מטרת הסעיף אינה להיטיב עם מי שמשרתה קוצצה בשל צמצומים במקום העבודה, אף שאותן נסיבות לא היו בשליטתה. ראו גם עבל (ארצי) 335/09 שלמה נחמני נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 17.2.10).
2. בעניין סמדר וקנין (דיון מז/50-0 (ארצי) המוסד לביטוח לאומי נ' סמדר וקנין פד"ע יט 197 (1987)) עוסק בית הדין הארצי בפרשנות המונח "חופשה" שנקבע בתקנות ומסיק ממכלול הסעיף כי מדובר בחופשה שאף היא "כפויה" או לכל הפחות הוצרכה "מסיבה שאינה תלויה" בתובעת:

תקנה 2(ב) מורה, איפוא, כיצד לחשב את הכנסת המבוטחת ברבע השנה שקדם ליום הקובע, כאשר מפאת הסיבות המנויות בתקנת המשנה "או מכל סיבה אחרת שאינה תלויה בה" נבצר ממנה לקבל את מלוא השכר. הכוונה היא למנוע קיפוח בגובה דמי הלידה במקרה של הכנסה לא מלאה ברבע השנה הקובע מפאת עבודה לא מלאה, וזאת בגלל מצבים ש"נכפו" על העובדת, כגון מחלה. תאונה, ימי אבל, וכו'.

המכנה המשותף למצבים אלה ול"חופשה" הוא מסתמא בכך, שהחופשה לה התכוונו באה אף היא מ"סיבה שאינה תלויה בה. "

(ההדגשה שלי, א.א.)

כן נפסק באותו עניין באשר למשמעות המושג "חופשה ללא תשלום" בהקשר זה:

"המושג "חופשה ללא תשלום" זכה לבירור מקיף בדב"ע לא/20- 0[1]. בסעיף 28לפסק-הדין (שם [1], בע' 44-45) נדונה טענת המוסד, כי "תשלום דמי לידה בא להבטיח לעובדת את רציפות השתכרותה..." (ההדגשה נוספה). הטענה נתקבלה ובית-הדין עמד על משמעותה תוך שהתחקה אחרי "המטרה העיקרית של דמי לידה", וכך אמר:

"...עובדת בחופשה ללא תשלום שנעדרה מעבודתה במשך לשלושה החודשים שלפני היום הקובע. לא תקבל דמי לידה; באשר שכרה הממוצע הוא אפס; אם חזרה העובדת לעבודה, ועבדה חודש משלושה החודשים - דמי הלידה יהיו למעשה, שני שליש (צ"ל שליש אחד) מהשיעור המלא; ואם חזרה לעבודה שלושה חודשים לפני התאריך הקובע - תזכה במלוא דמי הלידה..." (שם [1], בע' 45, סעיף 29).

...

תקנה 2(ב) לתקנות לא יכלה להושיע את המשיבה, שהרי לא למצב של "חופשה" מעין זו (חופשה ללא תשלום במשך שנה) נועדה התקנה, כי אם למצבים בהם מפאת כורח או אילוץ אין המבוטחת משתכרת את "מלוא השכר" ברבע השנה הרלבנטי. מהגדרת "השכר הממוצע" שבסיפה לתקנת המשנה למדים, שהמדובר ב"מספר ימים (ש)בהם לא עבדה מהסיבות האמורות" (ההדגשות נוספו).

במאמר מוסגר ולמען השלמות יצוין, שהוראות סעיף 98(ב)(3) מוסיפות על דרך הפיקציה, שני חודשים למניין החודשים בעדם שולמו דמי ביטוח ("...יראו... כתקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח: שני החודשים הראשונים של חופשה ללא תשלום"). דא עקא שתגבורת" זו אינה מעלה ואינה מורידה, מאחר שאין בכוחה להדביק את רבע השנה המכריע, שנותר מיותם מ"שכר עבודה רגיל".

1. ביחס לחופשה ללא תשלום ראו גם בל (ת"א) 2892-09 ארבל לימור מור נ' המוסד לבטוח לאומי (ניתן ביום 26.10.10) [כב' הש' ד"ר יצחק לובוצקי]; בל (י-ם) 12025/09 גטה וורקה נ' בטוח לאומי (ניתן ביום 1.6.11) [כב' הש' דניאל גולדברג].

בבל (י-ם) 18819-09-14‏ כבי יוסקוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 30.4.15) [כב' הש' שטיין] נקבע כי לא ניתן לקחת בחשבון את חודש הלידה עצמו, גם אם חישוב זה מיטיב עם התובעת שבאותו עניין לא עבדה בחודש אחר בתוך רבע השנה שקדמה ליום הראשון בחודש הקלנדרי של הלידה. נפסק שם כי מעת שבוטלו ההנחיות הפנימיות של הנתבע בעניין זה יש ללכת לפי לשונן של התקנות בדווקנות ואין לאפשר גמישות במקרים שלא נמנו בתקנות. (ראו גם פסקי הדין שאוזכרו שם - עב"ל (ארצי) 129/10 המוסד לביטוח לאומי - קרן פרידמן (ניתן ביום 20.06.11); עב"ל (ארצי) 543/09 פלונית - המוסד לביטוח לאומי ( ניתן ביום 4.05.11)).

1. עניינה של התובעת שיצאה לחופשה בחוץ לארץ כדי לבקר את הוריה היה מרצונה החופשי ואינו מהווה אפוא חופשה "כפויה" המצדיקה הפעלת האפשרות של "שחזור השכר" בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות.

דין תביעתה של התובעת להידחות אפוא.

סוף דבר

1. אשר על כן, התביעה נדחית בזאת, הן לעניין הבאתם בחשבון של חודשים 09-11/2012 לעניין תקופת האכשרה והן לעניין בסיס השכר והבאתו בחשבון של חודש פברואר חלף חודש אפריל 2012.
2. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו אייר תשע"ה, (15 מאי 2015), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.