1. לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית, ולחילופין, מחיקת כותרת ההליך "המרצת פתיחה" והעברת ההליך לניהול בסדר דין רגיל.

עניינה של ההמרצה הוא שינוי סיווג טובין שייבא המבקש מירדן לשטחי הרשות הפלסטינית, מפרט מכס 57019000 לפרט מכס 57024290, כהגדרתם בצו תעריף המכס והפטורים ומס הקניה על טובין, תשע"ב – 2012 (להלן: "צו תעריף מכס"), שבעטיו חויב המבקש במס גירעון בסך כולל של 64,179 (כולל מכס, מע"מ וריבית), בהתאם להודעת חיוב מיום 5.5.13.

המבקש עותר לביטול שינוי סיווג הטובין כך שיקבע כי הסיווג הנכון הינו לפי פרט 57019000 ולו מחמת נוהג שהשתרש במהלך עשרות שנים עת טובין זהה סווג כפרט 57019000, ולביטול חוב הגירעון שהושת עליו על ידי המשיבה בהתאם לסעיף 3 לחוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), התשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק מסים עקיפים").

רקע רלוונטי בתמצית:

1. ביום 28.11.12 ייבא המבקש שטיחים מירדן במעבר גבול ע"ש יצחק רבין (להלן: "מעבר הערבה"), וזאת ברשימון יבוא מס' 281004713 (רשימון מיום 25.11.12), בו פורטו הטובין, כ-3,000 מ"ר שטיחים מקיר לקיר, שסווגו בפרט מכס 57.03-2090 בשווי של כ- 6,000$, ו-

1,312 מ"ר שטיחים מסוג אחר שסווגו בפרט מכס 57.01-9000 בערך של 3,936$ (להלן: "השטיחים" או "הטובין").

לשם יבוא הטובין מירדן לרשות קיבל המבקש רישיון יבוא שזוהה במסגרת רשימת 1A, כאשר המבקש נשא בתשלום מע"מ בלבד בסך 6,018 ₪, בהתאם לדין ברשות. (בהתאם להסכם הכלכלי בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, מיום 28.9.95, קבעה הרשות הפלסטינית כי טובין המפורט ברשימות 1A ו- 2A להסכם יחול עליו שיעור מכס אפס, כאשר שטיחים כלולים ברשימה A1).

1. לאחר בדיקת רשימון היבוא של הטובין על ידי המשיבה, הוחלט כי הטובין מתאים לסווג כ"שטיחים וכיסויי רצפה, טקסטילים אחרים ארוגים אך לא מצויצים (TUFTED) – אחרים, במבנה שעיר (PILEׂ) שהוכנו לשימוש מחומרי טקסטיל עשויים", ובהתאם לכך שונה סיווג הטובין לפרט מכס 57.02-4290, הדורש אישור תקן ותשלום הפרש מכס ומס יבוא בהתאם לצו תעריף המכס שאינו תואם לפרט המכס המופיע ברישיון היבוא של היבואן (המבקש) ולרשימה A1.
2. בעקבות כך, ומאחר ולא היה באפשרות המבקש להמציא אישור תקן כנדרש, פנה המבקש בבקשה לייצא את הטובין חזרה לירדן (שליפת יצוא), וכן, הציע להמיר את העבירה של ייבוא ללא תקן לכופר כסף ע"ס 500 ₪, הצעה מיום 19.12.12 (נספח א' לבקשה לסילוק על הסף).

ביום 20.12.12 לאחר שהמבקש נשא בתשלום הכופר, נעשה תיקון סיוג הטובין ברשימון לפרט 57.02-4200, והוצא גירעון למבקש על סך 4,012 ₪, ששולם על ידי המבקש. באותו היום הגיש המבקש בקשה לייצוא הטובין בחזרה לירדן, והטובין הוחזר לירדן.

ביום 20.12.12 הגיש המבקש תביעה להחזר מיסים בהתאם לסעיף 156 לפקודת המכס [נוסח חדש], התביעה אושרה, ולמבקש הושבו מיסים בסך 3,142 ₪.

1. ביום 20.12.12 יבא המבקש את הטובין דרך גשר אלנבי, והצהיר על הטובין ברשימון מס' 0275067908, ובשחרור הטובין במעבר אושרו הטובין וסווגו כפרט מכס 57.01-9000.
2. במרץ 2013 נערכה ביקורת מטעם המשיבה באשר לייבוא שטיחים מירדן, בין היתר, נבדק גם רשימון מס' 275067908 שיובא על ידי המבקש דרך מעבר אלנבי, לגביו נמצא כי מדובר בטובין שהועבר בעבר דרך מעבר הערבה על ידי אותו יבואן (המבקש). נמצא, כי הטובין סווגו ברשימון זה כשטיחים עשויים קשרים בפרט 57.01-9000, סווג שגוי, שנדחה על ידי המשיבה ותוקן עוד ביבוא במעבר הערבה. בהתאם, הרשימון תוקן ולמבקש ניתנה הודעת גירעון על סך 64,179 ₪, מיום 5.5.13.

המבקש שיגר מכתבי השגה על החלטת המשיבה בדבר חיוב הגירעון, מכתבים מיום 3.9.13 ומיום 7.9.13, בהם דרש המבקש העתק מסמכים ומידע מאת המשיבה.

עיקר טענות המשיבה:

1. יש לסלק ההמרצה מחמת היעדר סמכות עניינית לבית המשפט לדון בתביעה, הן מאחר והמחוקק קבע דרך ספציפית לערער על החלטות המשיבה בסעיף 154 לפקודת המכס (ת"א 1162/06 מעדני ים (סי פוד) אטלנטי בע"מ נ' מדינת ישראל רשות המסים; ע"א 566/73 נאות הכיכר מסעות וטיולים בע"מ נ' מדינת ישראל, להלן: "פס"ד נאות הכיכר"); והן לאור אי-מיצוי הליכים בהתאם לסעיף 3 לחוק מסים עקיפים (בש"א 3857/99 מדינת ישראל – אגף המכס והמע"מ נ' פוסידון תעשיות בע"מ).
2. העניין הנדון אינו מתאים לידון בהליך של המרצת פתיחה שהרי מדובר במחלוקת עובדתית סבוכה הדורשת ניהול הליך הוכחות, הבאת ראיות ועדים וכן בחינת שאלות שבמומחיות הנסמכות על חוות דעת מומחים (ת"א 10436-07 בירק נ' מדינת ישראל – אגף המכס בע"מ; ע"א 2102/93 מדינת ישראל נ' מירון מפעלי תעשיות הגליל (ממ"ת) בע"מ, פ"ד נא(5), 160; ע"א 6296/95 דידקטיקט בע"מ נ' מנהל אגף המכס, פ"ד נג(2) 861; ע"א 655/99 יורוקום תקשורת בסלולארית בע"מ נ' מדינת ישראל אגף המכס והמע"מ, פ"ד נה(5) 577).

עיקר תגובת המבקש:

1. הפסיקה קובעת כי בסוגיה של סיווג טובין, בה עסקינן, ניתן לנקוט בדרך של המרצת פתיחה (פס"ד נאות הכיכר; ע"ש (חי') 5016/98 אורי גל ואח' נ' מדינת ישראל, מסים יב/6 (1998); ה"מ (ת"א) 11900/94 אלקלעי אברהם סוכני מכס בע"מ נ' מדינת ישראל, מסים ט/1 (1995)).
2. המשיבה גורמת לסרבול הדיון בתובענה בעצמה עת אינה מצרפת אסמכתאות לביסוס טענותיה, ועת חוות דעת המומחה מטעמה סומכת על אסופת מסמכים שלא צורפה, ועל כן הינה בבחינת עדות שמועה.
3. אין לומר כי המבקש לא מיצה את ההליכים בטרם עתר בהמרצת הפתיחה; התובע פנה פעמיים למשיבה והשיג על סיווג הטובין וטען לחילופין למתן פטור ממסי יבוא בהתאם לסעיף 3 לחוק המסים העקיפים, במכתבים מיום 3.9.13 ומיום 7.9.13, והמשיבה לא נענתה לבקשותיו לגלות החומר בתיק.
4. המשיבה אינה יכולה להסתמך על פס"ד פוסידון, שכן שם נידון מקרה בו בעל הטובין לא פנה כלל למנהל המכס, בשונה מכאן, עת המבקש פנה למשיבה פעמיים.
5. טענת המבקש לתחולת סעיף 3 לחוק המסים העקיפים הינה טענה חלופית בלבד.
6. המשיבה העלתה טענות סף בדבר סילוק ההמרצה על הסף שלא בהזדמנות הראשונה, (בדיון בבקשה לסעדים זמניים מיום 20.10.13) ולכן דינן להידחות והמשיבה מושתקת מלטעון להן בשלב זה.
7. מלאכת סיווג טובין חייבת להיעשות על סמך בדיקות פיזיות של הטובין, ולא על סמך השערות והנחות; עת עסקינן בשאלות של סיווג, טיב ומהות טובין יש להישען על בדיקות פיזיות של מומחה מוסמך, אחרת תהא ההחלטה בטלה מעיקרא (ע"א 2102/93 מדינת ישראל נ' מירון מפעלי תעשיות הגליל, פ"ד נא(5) 160).

דיון והכרעה:

סילוק על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית

1. הבסיס המשפטי לסמכות בית המשפט להורות על סילוק התביעה על הסף, נובע מתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כאשר תקנת משנה (א)(3), חלה על טענת המשיבה בדבר ההליכים הייחודיים.

הדרך להשיג על תוקף שומה של ייבוא טובין, נקבעה בסעיף 5ח לחוק מס קניה (טובין ושירותים), התשי"ב-1952 (להלן – "חוק מס קנייה") (ר' גם סעיף 83(א) לחוק מס ערך מוסף).

סעיף 5ח לחוק מס קנייה מבחין בין שני מצבים:

(א) החולק על שומה רשאי להשיג עליה לפני המנהל, ולערער על

החלטת המנהל בהשגה, ולענין זה יחולו סעיפים 82 עד 85 ו-91 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, כאילו היו שומה או החלטה על פי החוק

האמור.

(ב) חולק אדם על החיוב במס ביבוא הטובין, יחולו הוראות סעיף

154(א) ו-(ב) לפקודת המכס, בשינויים המחוייבים.

ס"ק (א) קובע כי החולק על השומה רשאי להגיש השגה וערעור בהתאם להוראות חוק מע"מ. ואילו ס"ק (ב) קובע כי ביבוא טובין, תחול הוראת סעיף 154 לפקודת המכס.

1. למען הסר ספק, סעיף 5ח(ב) לחוק מס קניה הוחל גם על טובין שכבר שוחררו מהמכס (ע"א 10608/02 הזימה נ' אגף המכס והמע"מ, ניתן ביום 9.3.04, להלן: "פס"ד הזימה", שאישר את פסיקת בית המשפט המחוזי בה"פ 475/00 הזימה נ' מדינת ישראל – משרד האוצר, לא פורסם).
2. על פניו, ענייננו נופל לגדרו של סעיף 5ח(ב) לחוק מס קנייה, המפנה לסעיף 154 לפקודת המכס, שכותרתו "סכסוך בנוגע לתשלום המכס" והקובע, כלהלן:

"(א) התגלע סכסוך בנוגע לסכום המכס או לשיעור המכס המשתלם על טובין מסוימים, או בנוגע לחבות הטובין במכס לפי דיני המכס, רשאי בעל הטובין לשלם אגב מחאה את הסכום הנדרש על ידי גובה המכס, וסכום ששולם בדרך זו ייחשב לגבי בעל הטובין כשיעור-המכס הנכון המשתלם על הטובין, כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת בתובענה שהוגשה לפי סעיף זה.

(ב) בעל הטובין רשאי, תוך שלושה חודשים מיום התשלום, להגיש תובענה נגד הממשלה להחזרת הסכום ששילם כאמור, כולו או מקצתו".

1. עינינו הרואות, כי בכל הקשור ליבוא טובין, קבע המחוקק הסדר ייחודי, על פיו, על הנישום להקדים ולשלם את סכום המס שהושת עליו, ורק לאחר מכן לתבוע את הסכום ששולם, תוך שלושה חודשים מיום התשלום.

על ייחודו של סעיף 154 עמד בית המשפט העליון בע"א 3115/93 ראובן נ' מנהל מס שבח חיפה, פ"ד נ(4) 549 (1997), להלן: "פרשת ראובן"):

"עיון בדברי חקיקה פיסקליים אחרים מלמד כי נקבעו בהם הסדרים שונים מזה שנקבע בחוק מס שבח. בדברי חקיקה פיסקליים אחרים, וכשהתכוון לכך, ידע המחוקק לקבוע מנגנונים ברורים לענין התנאים בהם מותנית הגשת השגה. הוא קבע בבירור האם הגשת השגה מותנית בתשלום כלשהו. הוא הסדיר באופן מפורש את חובת התשלום בהתייחס לזכות להשיג על גובהו. כך עשה המחוקק בפקודת המכס. סעיף 154 לפקודה קובע את דרך ההשגה של נישום בקשר לסכום המכס או לשיעור המכס שנקבע בקשר לטובין מסויימים. סעיף זה קובע מפורשות, כי אם בעל הטובין חולק על סכום המכס שנדרש ממנו או על שיעורו, עליו לשלם את מלוא הסכום הנדרש ממנו, תוך מחאה. הוא רשאי, אם רצונו בכך, להגיש תובענה להחזרת הסכום ששילם, כולו או מקצתו".

בפרשת ראובן הנ"ל, הותרה השאלה שבפנינו בצריך עיון:

"כך, למשל, שאלה היא - העומדת כעת לדיון בגדרם של הליכים אחרים בבית משפט זה - אם האמור בהוראת סעיף 154 לפקודת המכס מונע בעד בעל הטובין מלעתור למתן הצהרה על העדר חבותו בתשלום מכס. בשאלה זו, כבשאלות פרשנות אחרות, איני מחווה כל דעה".

עוד נאמר לעניין הסדר זה בע"א 6080/97 קמור רכב בע"מ נ' מדינת ישראל–אגף המכס והמע"מ (ניתן ביום 6.8.03) כי:

"לידתה של הוראת סעיף 5ח היתה בתכלית המחוקק ליצור הסדר דיוני, בדומה לזה הקיים בחוק מס ערך מוסף, התשל"ו–1975, למקרים בהם קיימת מחלוקת על שיעור המס ביבוא, תוך קביעה של הסדר המאפשר לשלם את המס השנוי במחלוקת תחת מחאה הנרשמת על רשומון היבוא ושמירת כל צד את טענותיו עד להכרעה של העניין בתובענה - והכל כאמור בסעיף 154 לפקודת המכס (ראו הצעת חוק מס קנייה (סחורות ושירותים)(תיקון מס' 6), תשל"ו–1976, הצ"ח 1233 תשל"ו 202, 206 וכן סעיפים 86 ו–87 לחוק מס ערך מוסף)".

1. הלכה פסוקה היא, כי שעה שחוק מס מסדיר הליך ספציפי לערעור על החלטות רשות המס, אזי הפנייה לבית המשפט, בנוגע להחלטות אלה, הינה על פי ההליכים שנקבעו בחוק המס הרלוונטי (ראה לעניין זה פסק דינו של כב' השופט יורם נועם בבש"א (י-ם) 383/05 יורם יזדי נ' פקיד שומה ירושלים (2006), תק-מח 2006(3) 2458 והפסיקה שהובאה שם).

בבית המשפט העליון (ע"א 9168/06 יורם יזדי נ' פקיד השומה ירושלים (2010), להלן: "פרשת יזדי")), נדחה הערעור, ואומצה גישתו של השופט יורם נועם (ר' פסק דינו של כב' השופט אליקים רובינשטיין, שלדבריו הסכימו כב' השופטים מלצר והנדל);

באותה פרשה, עמדה לדיון שאלה הקשורה למס הכנסה, אך לאורך כל הדיון מוזכרים פסקי דין בענפי המס השונים, כאשר המכנה המשותף לאלה הוא אחד: יש לילך בדרך שהתווה המחוקק באותו חיקוק מס, ולא להגיש תביעה "חדשה" אזרחית, פרט לחריגים בודדים (ראה על זה גם בפסקאות 107-116 לפסק הדין).

1. אם כן, סעיף 154 לפקודת המכס הוא אפוא חריג בנוף החקיקה הפיסקלית;

חרף זאת, היו שניסו ליתן לסעיף פרשנות מצמצמת נוכח המילים "רשאי בעל הטובין", באופן שפתוחה הדרך ליבואן-החייב, לפנות לבית המשפט שלא בגדרו של הסעיף (ר' ה.פ. 652/90 מדינת ישראל נ' שירותי תקשורת בע"מ, פ"מ תשנ"ב(2) 112, אם כי שם דובר על תביעה לסעד הצהרתי טרם ייבוא הטובין).

1. הוראת סעיף 154 לפקודה מוגנת מפני ביקורת שיפוטית נוכח הוראת שמירת הדינים בסעיף 10 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עם זאת, ניתן לפרשה ברוח חוקי היסוד (דנ"פ 2316/95 גנימאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4) 589 (1995)).

דומה, כי אין צורך להכביר מילים על כך שהתניית הגישה לערכאות בתשלום המס השנוי במחלוקת מהווה פגיעה בזכות הגישה לערכאות, וכידוע, הנטייה הפרשנית היא לפרש הוראות חוק באופן שלא תיווצר הכבדה על זכות זו. (א' גרובר, "על חוקתיות סעיף 154 לפקודת המכס (ועוד על שחיקת זכויות האזרח בהקשר לחוקי המיסוי העקיף)" מיסים יז/3 (2003) א-47).

1. עם העלאת זכות הקניין לדרגה חוקתית בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ונוכח התפיסה כי זכות הגישה לערכאות אף נעלה היא על זכות יסוד (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577, 629 (1997)), יש שפירשו את הוראת סעיף 154 באופן שאינו קובע הסדר ייחודי וממצה לגבי הדרך בה ניתן לתקוף הודעת גרעון.

כך למשל נקבע בפסק דינו של השופט ד"ר ביין בע"ש 5016/98 בן גל נ' מדינת ישראל, מיסים יב/6 ה-39, בניגוד למסקנה אליה הגיע בשעתו בת"א (מחוזי חיפה) 23/95 ענטיר בע"מ נ' מדינת ישראל גובה המכס חיפה, מיסים, ט/2 (1995) ה-203.

1. קריאה זהירה של פסק דינו של בית המשפט העליון בפס"ד הזימה (סעיף 17 לעיל), מלמדת כי עדיין לא נאמרה המילה האחרונה בשאלה אם סעיף 154 קובע דרך ייחודית שאין בלתה, לתקוף את הודעת הגרעון שהוצאה ליבואן:

"בתובענה שהגיש לבית המשפט קמא, ביקש המערער את בית המשפט להצהיר כי על עניינו חלה הוראת סעיף 5ח(א), ולא הוראת סעיף 5ח(ב). משזה היה הסעד המבוקש על ידי המערער, דין תביעתו אכן היה להדחות. המערער לא ביקש את בית המשפט קמא להצהיר על כך שאינו חב בתשלום מס. על כן אין אנו נדרשים לקבוע, האם ההסדר הדיוני שבסעיף 5ח(ב) לחוק מס קנייה ובסעיף 154 לפקודת המכס הוא הסדר ייחודי...".

1. יתרה מכך, בית המשפט העליון כבר הכיר בכך שבפני היבואן עומדת הדרך של תביעה לפסק דין הצהרתי בעניין סיווג טובין, בע"א 566/73 נאות הכיכר מסעות וטיולים בע"מ נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד כח (2) 128 (1974), עליו סומכת המשיבה טענתה לסילוק התביעה על הסף;

בעניין נאות הכיכר ייבאה המערערת כלי רכב המתאימים לטיולי מדבר, אך נתגלעו בינה לבין המכס חילוקי דעות לגבי הסיווג המתאים. החברה נמנעה מלשלם ועתרה לבג"צ (207/73), אך העתירה נדחתה בנימוק שבפני המערערת פתוחה הדרך הקבועה בסעיף 154 לפקודה "ואם אין ברצונה, או ביכולתה, ללכת בדרך זו, תוכל להשיג את מבוקשה על-ידי תביעה מאת בית-המשפט המחוזי למתן הצהרה כי כלי-הרכב הינם אוטובוסים כמשמעותם בסעיף 4(ג) הנ"ל..." ואכן, החברה פנתה לבית המשפט המחוזי, שם נדחתה תביעתה לגופו של עניין וגם הערעור נדחה.

דומני, כי ניתן להסתמך על תקדים זה גם במקרה שבפנינו.

1. על רקע האמור לעיל באשר לזכות ההתדיינות לגבי החבות במכס בכל הנוגע ליבוא טובין, סבורני, כי יש לדחות בקשת המשיבה לסילוק על הסף.

כאמור, אין בפסיקה אחדות דעים באשר לשאלה אם היבואן חייב לשלם את מלוא המס כתנאי להתדיינות, וכפי שהזכרתי לעיל, בית המשפט העליון הותיר אותה בצריך עיון.

לפיכך, במקרה של ספק, יש לילך על פי הפירוש המקל על זכות הגישה לערכאות לצורך ביקורת שיפוטית על החלטותיה של הרשות המנהלית.

1. עם זאת, דעתי כדעת המבקשת, ההליך אכן אינו מתאים להישמע כהמרצת פתיחה. המבקש בעצמו מודה ומסכים, כי מלאכת סיווג הטובין נשוא ההמרצה, שהיא עיקר המחלוקת, צריכה להיעשות על סמך בדיקות פיזיות של הטובין. שאלת סיווג הטובין היא אכן שאלה עובדתית, אשר יתכן, כי לצורך הכרעה בה יהא צורך בהגשת חוות-דעת מומחים, בנוסף לראיות נוספות אחרות.

משכך, הנני מורה כי ההליך יעבור למסלול רגיל.

הנתבעת תגיש הגנתה תוך 30 ימים.

ניתן בזאת צו גילוי מסמכים הדדי אשר יקוים תוך 60 ימים.

נקבע לישיבת קדם משפט ליום 5/2/15 בשעה 9:30.

בקשות בעניינים מקדמיים יוגשו לא יאוחר מ-4/12/14, שאם לא כן, ייראו הצדדים כמי שהשלימו הליכים מקדמיים.

בנסיבות, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ד, 13 יולי 2014, בהעדר הצדדים.