רקע

1. הנאשם הורשע בעקבות הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות של גניבת רכב, החזקת כלי פריצה לרכב, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח. במסגרת הסדר הטיעון לא הייתה הסכמה לעניין העונש והצדדים הסכימו על הגשת תסקיר בעניינו של הנאשם שלאחריו יטענו הצדדים לעונש באופן חופשי.
2. מעובדות כתב האישום עולה כי הנאשם ביום 20.09.2013, גנב רכב מסוג סקודה, בכך ששבר את חלון הרכב, שבר את מערכת ההתנעה של הרכב, והניע את הרכב באמצעות מחשב רכב ומברג. הנאשם נהג ברכב עד למחסום קלנדיה. כאשר הנאשם הבחין במחסום עצר את הרכב, יצא ממנו והחל לנוס עד אשר נעצר על ידי שוטרים. בנסיבות אלו, הנאשם אף נהג ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח.

תסקיר שירות מבחן

1. מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם בן 22, רווק, השוהה במעצר בית מזה מספר חודשים. הנאשם סיים 9 שנות לימוד ועזב את לימודיו כדי לסייע בפרנסת משפחתו ומאז עבד בעבודות מזדמנות. נסיבות ילדותו מפורטים בעמ' 2 בפסקאות 1 ו-2. מהתסקיר עולה כי בני המשפחה סובלים מבעיות תפקוד שונות, אמו אינה עובדת, הוריו גרושים, אחותו עברה תאונת דרכים קשה והיא מוגבלת בהליכה ואחייו אינם עובדים. בני המשפחה מתפרנסים מקצבת ביטוח לאומי והנאשם סייע בפרנסת המשפחה טרם מעצרו.
2. אשר לביצוע העבירה, הנאשם לקח אחריות חלקית לביצוע הגניבה, הוא מסר לקצינת המבחן כי לא הוא זה אשר פרץ לרכב והניעו אלא היה שותף שולי למעשה, ועסק רק בנהיגה ברכב. עוד מסר לקצינת המבחן כי מכשיר הפלאפון הנייד ניתן לו על ידי מפעיליו וכן טען כי לא ניסה לברוח מהמשטרה, אלא יצא על מנת לשתף פעולה עם השוטרים, הוא הסביר לקצינת המבחן כי הרקע לביצוע העבירה הוא הקושי הכלכלי בו מצויה משפחתו, וזאת נוכח הפיתוי להרוויח כסף בדרך קלה ומהירה. הנאשם הביע צער על השתתפותו בעבירה והתייחס לנזקים שנגרמו בעקבות המעשה לו, למשפחתו ולמתלונן. הנאשם הביע בפני קצינת המבחן רצון לחזור לתפקד באופן תקין ונורמטיבי.
3. קצינת המבחן התרשמה כי ההליך הפלילי מהווה גורם מרתיע עבורו. כמו כן קצינת המבחן ציינה כי הנאשם מבטא ערכים תקינים, לוקח אחריות למעשיו ולכן להערכתה לנאשם כוחות חיוביים המגבירים את סיכויו לשיקום. מנגד, קצינת המבחן התרשמה כי ברובד הרגשי ישנם לנאשם קשיים שאינם מעובדים וזאת על רקע מצבו המשפחתי המורכב וכן בשל חלקים לא בשלים וילדותיים באישיותו, ולכן בשל פערים אלה, הנאשם עלול לעבור על החוק כדרך לפיצוי או כביטוי לתסכול.
4. בשל גילו הצעיר והרקע המשפחתי המורכב ומאחר שלנאשם אין עבר פלילי, המליצה קצינת המבחן על הטלת צו מבחן. יחד עם זאת, קצינת המבחן ציינה כי הנאשם הביע אמביוולנטיות ביחס להשתתפותו בהליך טיפולי, כאשר מחד, הוא רצה להשקיע זמן בעבודה וחש שאינו פנוי להשתתף בהליך, אולם בהמשך, הביע נכונות להתייצב לטיפול. קצינת המבחן המליצה על הטלת מאסר בעבודות שירות וצו מבחן, וזאת בהתחשב מחד בחומרת העבירות ומאידך בהתחשב בתקופת המעצר, מעצר הבית, והתנאים המגבילים בהם שהה הנאשם תקופה ממושכת.

טיעוני באי כוח הצדדים

1. ב"כ המאשימה ציין את החומרה היתרה בעבירות הרכב אשר המחוקק קבע להם פרק מיוחד שם נקבעו עונשי מקסימום חמורים. לדבריו, יש לראות בחומרה נוספת את העובדה שהנאשם ביצע את העבירה שעה שנהג ללא רישיון וביטוח ובכך הגדיל את הסיכון הצפוי ממנו. עוד ציין ב"כ המאשימה כי מדובר בעבירה שבוצעה תוך תכנון מוקדם. הנאשם הצטייד בכלי פריצה ייעודיים והתכוון להעביר את הרכב לשטחים ורק בשל מחסום משטרתי הוא לא השלים את ביצוע הגניבה. בנסיבות אלה, סבר ב"כ המאשימה כי מתחם העונש ההולם הוא בין 20 חודשי מאסר ל-36 חודשי מאסר.
2. אשר לעונש המתאים טען ב"כ המאשימה כי בהתחשב בכך שהנאשם הודה וחסך מזמנו של בית המשפט והוא נעדר עבר פלילי, ושירות המבחן בא בהמלצה שיקומית בעניינו, עתר ב"כ המאשימה לעונש של 24 חודשי מאסר שהוא ברף התחתון של המתחם.
3. ב"כ הנאשם ציין את גילו הצעיר של הנאשם, את לקיחת האחריות בהזדמנות ראשונה, והחיסכון בזמן שיפוטי, הפנה לתסקיר החיובי ביותר בעניינו של הנאשם, וציין כי מדובר במעידה חד פעמית על רקע בעיתיות משפחתית. ב"כ הנאשם ביקש להתחשב בתקופה הארוכה בה הנאשם היה עצור, ובהמשך שהה במעצר בית מלא וביקש מבית המשפט לאמץ את המלצת שירות המבחן.
4. הנאשם בדברו האחרון בחר שלא לומר דבר.

מתחם העונש ההולם

1. בבואי לשקול את מתחם העונש ההולם אתחשב בערך החברתי המוגן אשר המחוקק ראה צורך רב לבצר את מעמדו וקבע לצד העבירות הקשורות ברכב, פרק מיוחד בחוק העונשין בו נקבעו עונשי מקסימום חמורים לצד עבירות אלה.
2. אשר לנסיבות ביצוע העבירה, יודגש כי התייחסתי לנסיבות בהן הודה הנאשם בכתב האישום, ולא לנסיבות העולות מתסקיר שירות המבחן, שכן הם לא הוכחו ולא הנאשם ולא ב"כ ביקשו לחזור בהם מהודאת הנאשם נוכח דברים אלה.
3. אתחשב בכך הנאשם הוא המבצע היחיד של העבירה, ובכך שמדובר בעבירה לה קדם תכנון מוקדם, כאשר הנאשם הגיע אל המקום מצויד בכלי פריצה, מחשב רכב ומברג. עוד יצוין בהקשר זה כי מלבד הנזק לרכוש, נגרמת עוגמת נפש נוספת לנפגע העבירה בשל הפגיעה בתחושת הביטחון האישי וכן נזק לכלל הציבור בשל דמי הביטוח הגבוהים. (ר' לעניין הנזק ע"פ 7163/13 כסוואני נ' מדינת ישראל ניתן 3.8.14 מפי כבוד השופט הנדל בפסקה 5). עוד התחשבתי בכך שהנאשם לא היסס להימלט כאשר נתפס במחסום ונהג ברכב ללא רישיון נהיגה וביטוח דבר המסכן את המשתמשים בדרך. מנגד התחשבתי בכך שהרכב הושב לבעליו כך שהנזק שנגרם בפועל אינו גבוה.
4. בשולי הדברים אוסיף כי גם הנסיבות אותן פרט הנאשם בפני קצינת המבחן מלמדות על עבירה מתוכננת היטב ביחד עם שותף נוסף כאשר לנאשם חלק משמעותי בביצוע העבירה ולכן לא צריך להיות הבדל של ממש בין מתחם העונש ההולם בכל אחת מהנסיבות.
5. אשר על כן, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בשל מעשה זה הוא בין 10 ל- 30 חודשי מאסר. (ר' בת.פ. 10959-03-12, ת.פ. 1242-06-12, ת.פ. 6317-02-12, ת.פ. 18914-09-11, בת.פ. 6312-02-12, ת.פ. 31771-04-13, ת.פ. 27142-12-12, עפ"ג 5832-07-13, עפ"ג 11136-02-13, ע"פ 7078-03-13, ת"פ 21714-09-13, עפ"ג 3614-01-13, עפ"ג 18428-04-14, עפ"ג 57089-03-14 וכן ע"פ 7163/13 וע"פ 2333/13- שם אימץ בית המשפט העליון מתחם של 8-24 חודשי מאסר שנגזרו על שותף לעבירת גניבת רכב בחבורה, אומנם מדובר בעבירה מתוחכמת יותר אולם חלקו של הנאשם בפני משמעותי יותר והוא אף עבר עבירות נוספות של נהיגה ללא רישיון והחזקת כלי פריצה. יצוין כי באשר לעבריין העיקרי באותה פרשיה קבע בית המשפט העליון כי מתחם העונש ההולם הוא בין 12-30 חודשי מאסר).

סוגיית הסטייה מן מהמתחם

1. למרות המלצת שירות המבחן להטלת עונש של מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות, צו מבחן ומאסר על תנאי, נוכח חומרת עבירת גניבת הרכב והצורך לתת דגש להרתעת הרבים, וכן בהתחשב באמור בתסקיר לפיו קצינת המבחן התרשמה שהנאשם עלול לעבור על החוק כדרך לפיצוי או כביטוי לתסכול, וכן ציינה כי הנאשם הביע אמביוולנטיות ביחס להשתתפותו בהליך טיפולי וכן בהתחשב בכך שהנאשם לא החל כל טיפול או הליך שיקום בפועל, לא מצאתי לחרוג ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום, אלא התחשבתי בהמלצת שירות המבחן בקביעת העונש המתאים.
2. עוד יצוין בהקשר זה, כפי שנפסק ברע"פ 2258/13 אליהו מאירוב נ' מדינת ישראל (ניתן 30.4.13 בפסקה 13),"כי על אף חשיבות המלצותיו של שירות המבחן, גזירת הדין נעשית בידי הערכאה השיפוטית ומכאן שעמדת שירות המבחן, אינה אלא אחד השיקולים העומדים בפני בית המשפט בבואו לגזור את דינו של הנאשם – לעיתים יאמץ בית המשפט את המלצת שירות המבחן במלואה, לעיתים יאמץ אותה בחלקה ולעיתים ידחה אותה מכל וכל. כל עניין ונסיבותיו הוא, וכל מקרה ייבחן לגופו, תוך מתן משקל ראוי להמלצת שירות המבחן".

העונש המתאים:

1. בבואי לגזור את דינו של הנאשם אתחשב בגילו הצעיר, בעברו הפלילי הנקי, בכך שההליך הפלילי הציב לו גבולות, בנסיבותיו האישיות הקשות המפורטות בתסקיר, בעובדה שהוא ניהל אורח חיים נורמטיבי טרם מעצרו, סייע בפרנסת אמו ואחיו וביצע את העבירה על רקע קשיים כלכלים של משפחתו, בכך שהוא גילה רצון ראשוני לעבור טיפול, בתקופת המעצר בה שהה ובהמשך שהה במעצר הבית מלא למשך 9 חודשים ובכך שהנאשם לקח אחריות למעשיו.
2. עוד אשקול את הצורך בהרתעת הנאשם ובהרתעת עבריינים נוספים מלבצע עבירות הפוגעות ברכוש הזולת בכלל וגניבת רכב בפרט. באשר למהות העבירה, אין לי אלא להפנות לדברים שנאמרו בבית המשפט העליון:

"העבירות מן הסוג הזה הינן בבחינת 'רעה חולה' שפגיעתן היומיומית ביחידים ובציבור היא בלתי נסבלת. על פי הנתונים הידועים לכל, התופעה של גניבת כלי רכב מתעצמת והגיעה להיקפים מדאיגים. אין זאת אלא שהקלות הרבה שבה ניתן לבצע עבירות מן הסוג הזה והקושי לאתר את המעורבים ולהביאם לדין – מעודד עבריינים לשלוח ידם בעבריינות הזאת למען תאוות בצע." (ראה ע"פ 5128/97; 344/98 עלא מנסור נ' מדינת ישראל (לא פורסם);

1. על דברים אלה שב וחזר בית המשפט העליון ברע"פ 6163/07 חדורה מוחמד ואח' נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 22/05/08). שם נקבע, כי גניבות הרכב עודן בבחינת 'מכת מדינה' המחייבות ענישה מרתיעה, (ראה שם פסקה 13) וכן הוסיף שם המשנה לנשיאה כב' השופט א' ריבלין:

"עבירות הרכוש מן הסוג הזה הן עבירות חמורות שפגיעתן רעה; יש בהן כדי לפגוע באזרחים תמימי דרך ולשבש את אורח חייהם ואת איכות החיים. העונש היאה להן הוא, ככלל, עונש חמור."

1. אשר על כן לאחר ששקלתי את הנסיבות לחומרה ולקולא ובשים לב להמלצת שירות המבחן החלטתי להטיל על הנאשם עונש כולל במדרג הנמוך של המתחם כדלהלן:

א. 11 חודשי מאסר, בניכוי ימי מעצרו 20.9.13 – 31.10.13.

ב. 12 חודשי מאסר, הנאשם לא ירצה עונש זה, אלא אם יעבור במשך שנתיים מיום שחרורו על עבירה מסוג פשע לפי פרק יא' סימן ה1 לחוק העונשין.

ג. 4 חודשי מאסר, הנאשם לא ירצה עונש זה, אלא אם יעבור במשך שנתיים מיום שחרורו על עבירה מסוג עוון לפי פרק יא' סימן ה1 לחוק העונשין.

ד. פיצוי לבעל הרכב בסך 3,000 ₪.

ניתן צו להשמדה או לחילוט כלי הפריצה בהתאם להחלטת הרשם.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ד, 13 אוגוסט 2014, במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.