האישום וההרשעה

1. ביום 2.12.2013 הורשעו הנאשם ומאהר ביטוני שדינו נגזר (להלן: "ביטוני"), על יסוד הודאתם בכתב אישום מתוקן, בעבירות של קשירת קשר לעשות עוון לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. בנוסף הורשע הנאשם בעבירת גניבה לפי סעיפים 383 ו-384 לחוק העונשין.

2. לפי כתב האישום המתוקן, הגב' אורטל שימונוב (להלן: "המתלוננת") הייתה שותפתם לדירה של הנאשם וביטוני, בעוד שהאחרונים עזבו את הדירה המשותפת כשבועיים לפני אירועי כתב האישום.

ביטוני והנאשם, קשרו ביניהם קשר לבצע עוון כנגד המתלוננת. לצורך כך, הגיעו ביום 18.9.2013 בשעה 16:00 בקירוב, למקום עבודתה של המתלוננת בסניף "מגה בול" באילת. ביטוני נכנס לסניף ודרש מהמתלוננת לצאת החוצה. עת יצאה המתלוננת, דרשו ממנה הנאשמים ללכת עמה לדירה, על מנת שתשיב להם סך של 550 ₪, שלטענתם הייתה חייבת לביטוני. עת הגיעו השלושה לדירה, נעל הנאשם את דלת הכניסה, כדי למנוע מהמתלוננת לצאת מהדירה. הנאשמים ישבו על הספה משני צדי המתלוננת, שעה שחייגה לחברתה בניסיון לגייס את הכסף עבור הנאשמים. במעמד זה, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שסטר לה ואיים עליה באומרו: "תזהרי ממני, אני אביא אוטו, אכניס אותך לבפנים ואעלים אותך מפה". ביטוני משך את המתלוננת בכוח מהספה, לקח לידיו את מכשיר הטלפון הנייד שלה מכיס מכנסיה, אחז בתעודת הזהות וכרטיס הכספומט שלה, ויצא עמה מהדירה על מנת לנסות למשוך כסף מכספומט. הניסיון להוציא כספים נכשל וביטוני אמר למתלוננת כי לא ישיב לה את מכשיר הטלפון עד שתשלם לו את חובה. המתלוננת אף פנתה לאחד השכנים שפגשה, בהתאם לדרישת ביטוני, בניסיון לגייס כסף עבור הנאשמים. לבסוף, השיב ביטוני למתלוננת את כרטיס ה"סים" של הטלפון, בעוד שהמכשיר נשאר ברשותו, וסיכם עמה שבתוך שעה תביא לו את הכסף. בינתיים, הנאשם שנותר לבדו בדירה, גנב מהמקום בושם, מצית עם אולר ומספריים השייכים למתלוננת. כעבור כשלוש שעות הגיעה המתלוננת לדירת הנאשמים, מסרה שבכוונתה להביא להם כסף מבית כנסת סמוך. הנאשם השיב לה את ארנקה ותעודת הזהות.

טיעוני הצדדים לעונש

3. במסגרת ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, עתר ב"כ המאשימה, עו"ד שחר עידן, להטיל על הנאשם ענישה שתכלול מאסר בפועל למשך 8 חודשים, הפעלה בחופף ובמצטבר של המאסרים המותנים התלויים ועומדים נגדו, מאסרים מותנים, פיצוי למתלוננת, קנס והתחייבות. התובע עמד על חומרת העבירות והפגיעה בערכים חברתיים של ההגנה על ביטחונה ושלומה של המתלוננת. התובע ציין כי העבירות בוצעו בצוותא חדא, הנאשמים הכירו את המתלוננת ותכננו מראש את מעשיהם. עם זאת, נוכח קשיים ראייתיים אשר הביאו את הצדדים להסדר דיוני שכלל תיקון כתב האישום והודאת הנאשם במיוחס לו, הסכימה המאשימה להגביל את העונש הנטען לרף עליון של 8 חודשי מאסר. התובע ציין כי במסגרת הסדר זה הובאו בחשבון, בין היתר, נסיבותיו האישיות של הנאשם, גילו הצעיר, עברו הפלילי הכולל עבירות רכוש בשלן ריצה עונשי מאסר בפועל ומאסרים מותנים התלויים כנגדו. ב"כ המאשימה ציין כי שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית, בשל חוסר שיתוף פעולה מצד הנאשם.

4. ב"כ הנאשם, עו"ד יעל דארבי, עתרה לענישה של 5-6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות. הסנגורית ציינה כי על ביטוני נגזרו 5 חודשי מאסר בפועל, במסגרת הסדר, בשל עבירות כתב האישום, להן צורפו 4 עבירות נוספות של הפרת הוראה חוקית. ב"כ הנאשם עמדה בטיעוניה על נסיבותיו האישיות של הנאשם ועברו הפלילי וציינה כי הוא מנסה לשקם את דרכו, הוא לא הפר את תנאיי שחרורו למעצר בית מאז יום 9.10.2013 ולא נפתחו נגדו תיקים נוספים. הסנגורית ביקשה להטיל על הנאשם עונש שיבטא מסר מעודד מטעם בית המשפט ועל כן ביקשה להפעיל את המאסרים המותנים בחופף זה לזה ולעונש שיוטל בתיק דנא, כך שניתן יהא לרצות את העונש בכללותו בעבודות שירות. צוין כי הנאשם שהה במעצר מיום 19.9.2013 ועד ליום 9.10.2013, אז שוחרר למעצר בית מלא עד ליום 8.12.2013 וממועד זה שהה במעצר בית לילי בלבד.

5. הנאשם ויתר על זכותו להשמיע דבריו בפני בית המשפט ובתום טיעוני ב"כ הצדדים לעונש, יצא מאולם בית המשפט ברוגז והרים את קולו.

דיון ומסקנות

6. תיקון 113 לחוק העונשין שעניינו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה" התווה את עקרון ההלימה כעיקרון מנחה בענישה, לפיו נדרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו (ס' 40ב לחוק העונשין).

מלאכת גזירת הדין מורכבת משלושה שלבים עיקריים:

תחילה, אקבע את מתחם העונש ההולם למעשי העבירות שביצע הנאשם, על בסיס שיקולים נורמטיביים ואובייקטיבים, בהתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בערך זה, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40ט לחוק העונשין (סעיף 40ג לחוק העונשין);

לאחר מכן, אבחן האם ראוי לחרוג מן המתחם לקולא בשל שיקולי שיקום (סעיף 40ד לחוק העונשין) או לחומרא בשל שיקולי הגנה על שלום הציבור (סעיף 40ה לחוק העונשין);

לבסוף, אקבע את העונש המתאים שיושת על הנאשם, בהתחשב בצורך בהרתעת הנאשם (סעיף40ו לחוק העונשין), בצורך בהרתעת הרבים (סעיף40ז לחוק העונשין) ובנסיבותיו האישיות של הנאשם שאינן קשורות בביצוע העבירות (סעיף 40יא לחוק העונשין), כמו גם בנסיבות אחרות ככל שתמצאנה רלוונטיות (סעיף 40יב לחוק העונשין). [ראו: ע"פ 2918/13 דבס נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18.7.2013); ע"פ 1903/13 עיאשה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 14.7.2013); ע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.6.2013)].

מתחם העונש ההולם

7. מתחם העונש ההולם ייקבע בהתאם לעקרון ההלימות כפי שהוגדר בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין. על מנת ליישמו בית משפט יתחשב בשלושת אלה: ראשית, בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ובמידת הפגיעה בו; שנית, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ומידת אשמו של הנאשם; שלישית, במדיניות הענישה הנהוגה (ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.8.2013). אעמוד להלן על מרכיביו השונים של מתחם העונש ההולם.

הנאשם הורשע בביצוע מספר עבירות המהוות אירוע אחד. אי לכך, אקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לחוק לאירוע כולו ואגזור עונש כולל לכלל העבירות בשל אותו אירוע כמצוות סעיף 40יג(א) לחוק העונשין.

8. הערכים החברתיים שנפגעו ומידת הפגיעה: לצדן של עבירת קשירת קשר כדי לעשות עוון ועבירת התקיפה סתם נקבע עונש מרבי של שנתיים מאסר כל אחת. לצד עבירות האיומים והגניבה נקבע עונש מרבי של שלוש שנות מאסר כל אחת. הנאשם במעשיו פגע בערכים החברתיים של תחושת הביטחון, שלמות הגוף והאוטונומיה שיש לאדם על גופו, הגנה על הרכוש והכבוד של כל פרט בציבור מפני תופעת האלימות, הן ביחס לגופו והן ביחס לרכושו. בביצוע עבירת איומים נפגעו ערכים חברתיים בדמות שלוות נפשו של הקרבן, חופש הפעולה והבחירה שלו.

9. בחינת מידת הפגיעה בערכים החברתיים מובילה למסקנה כי מדובר בפגיעה משמעותית. דברי האיום כוונו להטיל מורא על המתלוננת ולתן לה תחושה כי חייה בסכנה. הנאשם פגע בזכותה של המתלוננת לאוטונומיה על גופה, בביטחונה האישי בביתה ובהגנה לה היא זכאית על גופה ורכושה. הנאשם חבר לאחר כדי לתקוף את המתלוננת ונקל לשער כי מעשיהם הותירו את רישומם הקשה והטראומטי. עסקינן אם כן בצבר עבירות, אשר כל אחת מהן חמורה כשלעצמה בנסיבותיה, ועל כן קם נופך נוסף של חומרה מכוח האפקט המצטבר.

10. בבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות עולה כי ברקע המעשים מחלוקת כספית, בשל חוב פעוט של המתלוננת לביטוני, כפי טענת הנאשמים. הנאשם קשר קשר עם ביטוני והשניים החליטו לפעול יחדיו כדי לגבות מהמתלוננת את הכסף שלטענתם נותרה חייבת לביטוני. השניים תכננו מראש את דרך פעולתם ולשם מימוש תכניתם הגיעו למקום עבודתה של המתלוננת. ביטוני גרם למתלוננת לצאת ממקום עבודתה כדי שילכו לביתה על מנת שתשלם לו את החוב. עם כניסתם לדירת המתלוננת, הנאשם נעל את דלת הדירה והחזיק בכיסו את המפתח כדי למנוע מהמתלוננת לצאת מדירתה שלה. הנאשם הפעיל כוח פיזי ומילולי כלפי המתלוננת בכך שאיים על חייה באומרו: "תזהרי ממני, אני אביא אוטו, אכניס אותך לבפנים ואעלים אותך מפה" וסטר לה. בהמשך, נדרשה המתלוננת לצאת מהדירה בליווי ביטוני כדי להוציא כסף מהכספומט. ארנקה, תעודת הזהות ומכשיר הטלפון שלה נלקחו ממנה. הנאשם ניצל את העובדה כי נותר לבדו בדירת המתלוננת כדי לגנוב בושם, מצית עם אולר ומספריים. המתלוננת צוותה להגיע מאוחר יותר לדירת הנאשמים כדי להביא להם את הכסף; ואכן כעבור מספר שעות הגיעה אליהם ורק לאחר שהבטיחה להביא כסף מבית כנסת סמוך, הושבו לה ארנקה ותעודת הזהות שלה. הנה כי כן, מדובר באירוע אלים ומתמשך אשר תוכנן לפרטיו, בשל מחלוקת כספית פעוטה. לנאשם היה חלק פעיל, מרכזי ודומיננטי בהתנהלות האירוע כולו, הוא זה שנעל את דלת הדירה ושלשל את המפתח לכיסו, הוא זה שסטר למתלוננת ואיים על חייה והוא זה שגנב מרכושה. נקל לתאר את הפחד והאימה שאחזו במתלוננת עת נכלאה בדירתה, בחברת הנאשמים; וביתר שאת שעה שהנאשם איים על חייה והפעיל אלימות פיזית כלפיה. אמנם, רף האלימות הפיזית שהופעל כנגד המתלוננת אינו במרום החומרה ושוויו של הרכוש שנגנב אינו גבוה; עם זאת, הנזק שעלול היה להיגרם למתלוננת הינו חמור בהרבה וניתן לשער ששיתוף הפעולה מצדה מנע הפעלת אלימות בעצמה גבוהה יותר כלפיה. לא נגרעה יכולתו של הנאשם להבין את מעשיו ואת הפסול הברור שבהם ובכל עת יכל לחדול ממעשיו ולתקנם מבלי שעשה זאת. לא נשמעו סיבות המשמשות לזכותו. לא נשמעה טענה לעניין מצוקתו הנפשית והוא אינו קרוב לסייג לאחריות פלילית.

11. למרבה הצער, האלימות גואה ברחבי הארץ, אנשים נורים ונדקרים בשל סיבות של מה בכך, וצעירים ממהרים לפתור חילוקי דעות בכוח הזרוע. ככל שנגע האלימות גואה בחברתנו, כך מוטל על בתי המשפט להרים תרומתם ביתר שאת, לשם עקירתו מהשורש בדרך של ענישה ממשית והולמת.

בע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 16.8.2007) נקבע כך:

"רבות נאמר בבתי המשפט על תופעת האלימות הפושה בחברה הישראלית וכל הצורך של איחוד כוחות של כל הרשויות לצורך מלחמה בתופעה זו. תפקידו של בית המשפט במאבק הוא הטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים על הנוקטים באלימות לפתרון סכסוכים, על מנת להעביר מסר, הן לעבריין האינדיווידואלי, והן לעבריינים הפוטנציאליים ולחברה כולה, כי אין החברה טולרנטית להתנהגויות מעין אלה".

בע"פ 8314/03 רג'אח שיהד נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 7.6.2005) צוין:

"בית-המשפט חייב להעלות את תרומתו הצנועה במלחמה הקשה שיש לחברה בישראל באלימות הגוברת והולכת ברחובות ובבתים, ותרומה זו תמצא את ביטויה בעונשים החמורים ששומה עליהם על בתי-המשפט לגזור על מעשי אלימות שפשו במקומנו כמגיפה. עלינו למוד את הרחמים שבליבנו כמידה הראויה להם, והרי ידענו כי כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן. יצא הקול מבית-המשפט וילך מקצה הארץ ועד קצה. יצא הקול ויידעו הכל כי מי שיורשע בעבירת אלימות יישא בעונש חמור על מעשהו. והעונש יהיה על דרך הכלל כליאה מאחורי סורג ובריח. וככל שייעצם מעשה האלימות כן תארך תקופת המאסר".

עוד ראה את שנקבע בע"פ 6999/09 שריתח נ' מדינת ישראל  (ניתן ביום 4.5.2010):

"אל מול אלימות שכזו המכרסמת ביסודות חברתנו הדמוקרטית יש לנקוט בענישה מרתיעה מאחורי סורג ובריח. מצווים אנו ליתן ידנו למלחמה העיקשת בתופעת הבריונות שפשטה בארצנו, וידע כל מי שנוטל לעצמו את החרות לנהוג באלימות, כי הוא עלול לשלם על כך בחרותו. 'יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להלחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד."

12. בבחינת הענישה הנהוגה עולה מעיון במקרים דומים, בהם הורשעו נאשמים בעבירות תקיפה סתם בצוותא חדא, המלוות לעתים בעבירות גניבה ואיומים, כי הוטלו עונשים במנעד רחב לפי נסיבות ביצוע העבירות ונסיבותיהן האישיות של הנאשמים. כאמור לעיל, משעבירת קשירת הקשר לביצוע עבירה (עוון) הבשילה לכדי ביצוע העבירות, יובאו להלן גם דוגמאות מהפסיקה בעבירות העיקריות שבוצעו: תקיפה סתם, איום וגניבה.

א. בע"פ (מחוזי נצרת) 47731-04-14 עראזק שתיוי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18.6.2014) הורשע הנאשם על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של תקיפה סתם ואיומים, בכך שבסיוע אחר תקף את המתלונן, לפת את חולצתו בחוזקה, סטר על פניו וניסה לגרור אותו אל מחוץ למסעדה בה שהה, באומרו "בוא נצא החוצה אני רוצה לפגוע בך". בערכאה הדיונית נקבע מתחם ענישה הולם שנע בין חודשיים מאסר בפועל שיכול וירוצה בעבודות שירות לבין 8 חודשי מאסר בפועל והוטל על הנאשם, נעדר עבר פלילי, 5 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסרים מותנים, פיצוי והתחייבות. ערעורו של הנאשם נדחה.

ב. בעפ"ג (מחוזי מרכז-לוד) 1079-04-14 נגוסה יטזב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 17.6.2014) הורשע הנאשם לאחר שמיעת ראיות בעבירות של תקיפה סתם ואיומים בכך שבהיותו בגילופין, הכה בגבה ובעט ברגליה של מתלוננת, שעמדה למשוך כספים בכספומט. בערכאה הדיונית נקבע מתחם ענישה הולם שנע בין מאסר מותנה לבין 8 חודשי מאסר בפועל והוטלו על הנאשם, בעל עבר פלילי, 5 חודשי מאסר בפועל, הופעל מאסר מותנה בן 6 חודשים לריצוי בחופף ובמצטבר, כך שעל הנאשם נגזרו 9 חודשי מאסר, מאסר מותנה, קנס ופיצוי. ערעורו של הנאשם נדחה.

ג. בעפ"ג (מחוזי ב"ש) 2418-11-13 אלונה יוספוב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 26.2.2014) נדחה לבקשתה, ערעורה של נאשמת שהורשעה עם אחר על יסוד הודאתם בעבירות של קשירת קשר לביצוע עוון בצוותא חדא, תקיפה סתם וחבלה במזיד ברכב (הנאשמת בלבד), בכך שעם אחר הזמינה את המתלונן והכו אותו. בנוסף הנאשמת נפצה את שמשת רכבו. בערכאה הדיונית נקבע מתחם ענישה הולם למעשי הנאשמת שנע בין 6 ל-18 חודשי מאסר בפועל. על הנאשמת, אם חד הורית ל-4 ילדים, בעלת עבר פלילי, הוטלו 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה ופיצוי למתלונן.

ד. בעפ"ג (מחוזי מרכז) 17840-01-09 סלימאן אבו עסא נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 19.3.2009) התקבל ערעור הנאשם, שהורשע עם אחר, על יסוד הודאתו בעבירות קשירת קשר לביצוע עוון, גניבה בצוותא, איומים, תקיפה כדי לגנוב ותקיפה סתם, בכך שתכנן עם האחר לגנוב טלפון נייד של המתלונן, קטין יליד 1991, איים עליו בפגיעה בגופו, הכה בראשו וגנב ממנו תעודת זהות וסכום של 450 ₪. על הנאשם, בעל עבר פלילי, הוטלו 11 חודשי מאסר בפועל ומאסר מותנה.

ה. בת"פ (שלום ראשל"צ) 6091-01-14 מדינת ישראל נ' ארגה גדמו (ניתן ביום 1.4.2014) הורשע הנאשם על יסוד הודאתו בעבירות של איומים, גניבה ותקיפה סתם, בכך שעל רקע חוב כספי שחב לו המתלונן, הגיע למקום עבודתו ונקט באלימות כלפיו, בכך שסטר לו פעמיים על מנת לגבות את חובו. בית המשפט קבע מתחם ענישה הולם שנע ממאסר על תנאי ועד למאסר בפועל שיכול וירוצה בעבודות שירות והטיל על הנאשם, נעדר עבר פלילי, מאסר מותנה וקנס.

ו. בת"פ (שלום רח') 3995-06-12 מדינת ישראל נ' סלומון שלמה לוי (ניתן ביום 29.1.2014) הורשע הנאשם, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של איומים ותקיפה סתם, בכך שאיים על אחר שיהרוג אותו ופגע בפניו במכת אגרוף. בית המשפט קבע מתחם ענישה הולם שנע בין מאסר מותנה לבין 10 חודשי מאסר בפועל והטיל על הנאשם, בעל עבר פלילי, מאסר מותנה, פיצוי וקנס.

ז. בת"פ (שלום י-ם) 21519-12-12 מדינת ישראל נ' יקיר סופיר (ניתן ביום 3.11.2013) הורשע הנאשם על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של תקיפה סתם ואיומים, בכך שלאחר שסירב המתלונן לבקשתו לתת לו כסף, הכה אותו באגרוף בפניו שלוש פעמים ואמר לו: "דיר באלק שאף אחד לא יידע מה היה פה עכשיו". בית המשפט אישר את המתחם המוסכם בין הצדדים, שבין מאסר על תנאי ל-6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות והטיל על הנאשם, בעל עבר פלילי, 40 ימי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות ומאסרים מותנים.

13. מכל המקובץ, בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות והיחס ההולם בין חומרת מעשי העבירות בנסיבותיהן ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש שיש להטיל עליו, סבורני כי מתחם העונש ההולם לעבירות שבוצעו על ידי הנאשם נע בין מאסר קצר בפועל שיכול וירוצה בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל.

האם יש מקום לחריגה מגבולות מתחם הענישה

14. כאמור, על בית המשפט לבחון האם ראוי לחרוג מן המתחם שקבע בשל שיקולי שיקום המהווים שיקול לקולא (סעיף 40ד לחוק העונשין); או מאידך, לחרוג מן המתחם בשל הצורך להגנה על שלום הציבור, המהווה שיקול לחומרה (סעיף 40ה לחוק העונשין).

בענייננו, לא מצאתי לחרוג ממתחם העונש ההולם, כפי קביעתי, בשל שיקולי שיקום בהעדר המלצה טיפולית מטעם שירות המבחן ובהעדר אינדיקציה על שינוי באורח חייו של הנאשם, חרף הבעת רצונו להשתלב בהליך טיפולי. מנגד, לא מצאתי כי קיים חשש שהנאשם יחזור ויבצע עבירות דומות בעוצמה המצדיקה את חציית רף מתחם הענישה לחומרה משיקולי הגנה על שלום הציבור.

אי-לכך, מכלול השיקולים, לרבות שיקולי הרתעת הנאשם ואחרים כמותו מפני ביצוע עבירות נוספות (ר' סעיפים 40ו ו-40ז לחוק העונשין), ינחוני בקביעת העונשים המתאימים לנאשם בד' אמות של מתחם הענישה שקבעתי לעיל.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות

15. בגזירת העונש המתאים לנאשם שמלפניי וכמצוות סעיף 40יא לחוק העונשין, יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות, אשר אינן קשורות בביצוע העבירות. נסיבות אלה נלמדות, בין היתר מטיעוני ב"כ הנאשם לעונש, עברו הפלילי ותסקיר שירות המבחן. בדרך זו חידד תיקון מס' 113 לחוק העונשין את הצורך בהמשך נקיטת שיטת ענישה אינדיווידואלית, הבוחנת נסיבותיו של כל מקרה ואדם המובא לדין [ע"פ 433/89 אטיאס נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 170; ע"פ 5106/99 אבו ניג'מה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 350; רע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.5.2009)].

16. הנאשם יליד 1992, ועל אף גילו הצעיר צבר לחובתו הרשעות רבות.

מהמרשם הפלילי של הנאשם עולה כי בעברו הועמד לדין בבית המשפט לנוער בגין בעבירת שימוש ברכב ללא רשות ונטישתו. ביום 4.1.2010 הסתיים הליך זה ללא הרשעה והוטל עליו, בין היתר, לבצע של"צ בהיקף של 30 שעות.

ביום 10.7.2011 נגזר על הנאשם עונש של מאסר בפועל למשך 3 חודשים ויום ומאסר מותנה, בגין ביצוע עבירות של השתתפות בהתפרעות ותקיפת שוטר כשהוא מזוין בנשק.

ביום 25.10.2011 נגזרו על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל ומאסרים מותנים, בגין ביצוע עבירות גניבה, הונאה בכרטיס חיוב, סיוע לפריצה לרכב בכוונה לגנוב וסיוע לגניבה מרכב.

ביום 7.11.2012 נגזרו על הנאשם 14 חודשי מאסר בפועל ומאסרים מותנים (ביניהם מאסר מותנה למשך 3 חודשים, שהינו בר הפעלה בהליך דנא), בגין ביצוע עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, החזקת מכשירי פריצה, גניבה מרכב, פריצה לרכב בכוונה לגנוב וגניבה.

ביום 11.12.2012 נגזר על הנאשם עונש של מאסר בפועל למשך חודשיים, מאסרים מותנים וקנס (לרבות מאסר מותנה למשך 5 חודשים, שהינו בר הפעלה בהליך דנא), בגין ביצוע עבירות של גניבה בצוותא חדא והפרת הוראה חוקית.

17. ביום 24.2.2014 הגיש שירות המבחן תסקיר, בעניינו של הנאשם, במסגרתו נסקרו נסיבות חייו ותולדות משפחתו, אך בשל צנעת הפרט אמנע מלפרט מעבר לנדרש. עם זאת, אמנה מאפיינים עיקריים שאובחנו אצל הנאשם להם חשיבות לקביעת העונש. מהתסקיר עולה כי הנאשם גילה מגיל צעיר בעיות התנהגות, לא הצליח לשמור על מסגרת לימודית ונשר מבית הספר לאחר 6 שנות לימוד בלבד. הנאשם התקשה לשמור על יציבות תעסוקתית והרבה להחליף מקומות עבודה. שירות המבחן התרשם כי יכולתו המצומצמת של הנאשם לשליטה וריסון עצמי הביאה לפיטוריו ממקומות עבודה רבים. צוין כי בעת כתיבת התסקיר החל הנאשם לעבוד בשירותי קייטרינג.

שירות המבחן התרשם מהנאשם כמי שמנהל אורח חיים המאופיין בחוסר יציבות תעסוקתית, התנהגות אימפולסיבית ואלימה ומעורבות חוזרת בפלילים. בהתייחס לעבירות נשוא הליך זה, נמסר כי הנאשם התקשה לקחת אחריות על מעשיו, הכחיש את מרביתם ומזער את חששותיה של המתלוננת ממעשיו. שירות המבחן נפגש עם המתלוננת שתיארה את אירוע כתב האישום כאירוע מפחיד ומאיים באופן קיצוני, אך שללה חשש ספציפי מהנאשם. שירות המבחן התרשם כי במצבים בהם חש הנאשם פגוע ומתוסכל הוא מתקשה לווסת את דחפיו ועלול לפעול באימפולסיביות ובדפוסי התנהגות עברייניים ואלימים, כך שיש סיכון להישנות התנהגות עבריינית מצד הנאשם.

לצד זאת, צוין כי הנאשם הביע רצון לנהל אורח חיים תקין ונכונות להשתלב במסגרת טיפולית בחסות שירות המבחן, לצורך בחינת דפוסי התמודדותו ושליטה בכעסיו.

בנסיבות אלו ובהתאם להמלצת שירות המבחן, נעתרתי לדחיית המשך הדיון על מנת לאפשר לנאשם להשתלב במסגרת טיפולית בחסות שירות המבחן.

ביום 16.6.2014 הוגש תסקיר משלים מאת שירות המבחן, ממנו עלה כי ההליך הטיפולי המוצע לא צלח בשל העדר שיתוף פעולה מצד הנאשם. נמסר כי הנאשם הגיע לפגישה הראשונה שנקבעה לו ולאחר מכן חדל להגיע למפגשים שנקבעו עמו ואף לא הודיע על היעדרותו. בנסיבות אלה, העריך שירות המבחן כי על אף הצהרותיו המילוליות, הנאשם הביע התנגדות לטיפול בדרך התנהלותו ועל כן לא נמצא בשל לעבודה טיפולית ולקשר עם השירות. סוף דבר, שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם ולא המליץ על הארכת המאסרים המותנים התלויים ועומדים כנגדו.

18. הנאשם הופנה לממונה על עבודות שירות, במהלך ההמתנה לקבלת תסקיר שירות המבחן, תוך הדגשה שאין בכך כשלעצמו כדי רמיזה או מקור לציפייה כלשהי אצל מי מהצדדים באשר לגזירת הדין. בהתאם לחוות דעת הממונה, הנאשם נמצא מתאים לביצוע עבודות שירות.

19. בבסיס השיקולים לחומרה עומדת חומרת העבירות אותן ביצע הנאשם ובראשן עבירות התקיפה והאיומים כלפי המתלוננת והמדיניות העונשית בעבירות אלו. לחובת הנאשם עבר פלילי מכביד, על אף גילו הצעיר, כפי שפירטתי לעיל. על הנאשם נגזרו עונשי מאסר בפועל ממושכים ועונשי מאסר מותנים, ששניים מהם תלויים ועומדים כנגדו וברי הפעלה בשל ביצוע העבירות נשוא הליך זה. יתר על כן, הנאשם ביצע את העבירות שבמוקד הליך זה תקופה קצרה לאחר שסיים לרצות עונש של מאסר בפועל. נמצא אם כן שהאירוע נשוא ההליך דנן אינו חד פעמי או חריג מבחינת הנאשם על אף גילו הצעיר ואף עונשי מאסר בפועל, שהוטלו עליו בעבר ועונשי המאסר המותנים ברי הפעלה, התלויים ועומדים כנגדו לא הרתיעו אותו ולא מנעו ממנו מלשוב ולבצע את העבירות בגינן הועמד לדין. מי אשר חוזר ומבצע עבירות רכוש ועבירות אלימות, פוגע בקניין הזולת ובאוטונומיה על גופו של אחר חייב להיתקל בענישה מוחשית והולמת על מנת להציב בפניו גבולות ברורים ומסר של הוקעה שאינו משתמע לשתי פנים. הנאשם הודה אמנם במיוחס לו בבית המשפט, אך מתסקיר שירות המבחן עולה כי הוא המעיט במיוחס לו, התקשה לקחת אחריות על מעשיו ושלל פגיעה במתלוננת. הנאשם לא הביע בבית המשפט או בפני שירות המבחן צער וחרטה על מעשיו. יש לציין כי במהלך הדיון במעמד הצדדים בבית המשפט, במסגרתו נשמעו טיעוני הצדדים לעונש, יצא הנאשם בהפגנתיות מאולם הדיונים תוך שהרים את קולו והפריע למהלך הדיון עצמו. בנסיבות אלה, נוכח עברו הפלילי והתייחסותו להליך דנא, הן בפני קצינת המבחן והן בבית המשפט, סבורני כי הנאשם לא הפנים דיו את חומרת מעשיו והשלכותיהם על המתלוננת והחברה כולה וקיים חשש ממשי להישנות התנהגות עבריינית מצדו.

כפי שצוין, בית המשפט ביקש להושיט יד לנאשם כדי לסייע לו לשקם את חייו, באמצעות בחינת שילובו במסגרת טיפולית בחסות שירות המבחן לצורך בחינת דפוסי התמודדותו ושליטה בכעסיו, אך למרבה הצער הסתבר כי הנאשם בחר שלא לממש הלכה למעשה את הצהרותיו באשר לרצונו להשתקם ולנהל אורח חיים נורמטיבי.

מלבד תמיכתו הכלכלית במשפחתו, כפי שמסר הנאשם לשירות המבחן, לא הוצגה לפניי התנהגות חיובית או תרומה מיוחדת מטעמו לחברה שתישקל לזכותו.

חומרת העבירות ונסיבות ביצוען בשילוב עברו של הנאשם מציירים תמונת מסוכנות ומביאים למסקנה ברורה כי לא די בתמרורי האזהרה - בדמות מאסרים מותנים וענישה בדרך עבודות שירות, אלא יש צורך בענישה מוחשית באמצעות מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח על מנת להמחיש עבור הנאשם את החומרה שבמעשיו החוזרים ונשנים.

20. כנגד השיקולים לחומרה, עומדים לנאשם גם שיקולים לקולא. במסגרת שיקולים אלה מצאתי להביא בחשבון את הודאתו בהזדמנות הראשונה בכתב האישום שתוקן לקולא, והחיסכון הכרוך בכך בזמנו של בית המשפט. הבאתי בחשבון את גילו הצעיר של הנאשם (בן 21 במועד ביצוע העבירות) והשפעת העונש על אדם בגילו, נסיבותיו המשפחתיות (כמפורט בתסקיר) ותמיכתו הכלכלית בבני משפחתו.

הבאתי בחשבון את ימי מעצרו של הנאשם במסגרת הליך זה ואת ההגבלות שהוטלו על חירותו עם שחרורו למעצר בית מלא ולאחר מכן למעצר בית ליילי.

לבסוף, מצאתי להביא בכלל חשבון את העונש שהוטל על שותפו של הנאשם לכתב האישום, מאהר ביטוני. על האחרון נגזרו 5 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים, פיצוי והתחייבות. אמנם, עונשו של ביטוני נגזר במסגרת הסדר טיעון שאושר בבית המשפט. למותר לציין כי כל מקרה נבחן כפי נסיבותיו ומכאן הקושי ביתר שאת לעשות גזירה שווה בין מקרים בהם הוטל עונשים במסגרת כיבוד הסדרי טיעון. אין גזר דין הנבנה על הסדר טיעון, כגזר דין שלא מבוסס על הסכמת הצדדים. לרוב, ברקעו של הסדר טיעון מצויים שיקולים שונים של הצדדים, הן אלה הקשורים בביצוע העבירה והן אלה שאינם קשורים בביצוע העבירה ולעתים חלק משיקולי הצדדים לחתור להסכמה באשר לענישה אינם נפרשים במלואם, על כל פרטיהם, בפני בית המשפט ובין אלה ניתן להצביע על קשיים ראייתיים, הרצון להימנע מהבאת עד מסוים, הרצון להימנע מחשיפת חומר חקירה וכו'. בדרך זו עשוי העונש המוסכם להתגבש על בסיס השפעות שונות של שיקולים נוספים המטים אותו לכאן או לכאן. לא כך הדבר בגזר דין, שלא על בסיס הסכמה בין הצדדים, במסגרתו קובע בית המשפט מתחם ענישה על בסיס שיקולים נורמטיביים ואובייקטיבים וגוזר את עונשו של הנאשם בהתאם לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, מבלי להביא בכלל חשבון חלק מאותם השיקולים שבאים לידי ביטוי במסגרת הסדרי טיעון.

לצד זאת, אני מוצא להפנות לע"פ 6999/09 איברהים שריתח נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4.5.2010), שם נאמר כך:

"עקרון אחידות הענישה הוא כלל חשוב הבא למנוע קיום הפלייה בין שווים או דומים, למען עשיית צדק עם נאשמים, ולצורך שמירת אימון הציבור בהליך הפלילי" (ע"פ 9792/06  חמוד נ' מדינת ישראל, בפיסקה 15 (פורסם בנבו, 1.4.2007)). משמעות הכלל היא שמקום בו מורשעים מספר נאשמים באותה פרשה, ומעשיהם דומים, אחריותם המשותפת תבוא בעיקרון לידי ביטוי בעונש דומה שיוטל עליהם  (ע"פ 9937/01 חורב נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6), 738, 752 (2004)). עם זאת, עקרון אחידות הענישה אינו חזות הכול ויכול שייסוג מפני עקרונות וערכים אחרים (ע"פ 6672/03 קמינסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 441, 447 (2003)). "אין כלל אחידות הענישה קובע – א-פריורי – כי דין אחד לכל העבריינים המורשעים באותו סוג של עבירות, ולא בהכרח ילמד בית-המשפט מהכרעת-הדין או מגזירת-הדין של אחד לגבי חברו ... כל מקרה והנסיבות המיוחדות שבצדו, לאמור: נסיבות העבירה ונסיבותיו האישיות של הנאשם" (ע"פ 5640/97 רייך נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 433, 470 (1999)).

בעניינו של ביטוני צורף כתב אישום נוסף, בגינו הורשע ב-4 עבירות של הפרת הוראה חוקית והתנהגות פסולה במקום ציבורי ויש לציין כי דובר בנאשם ללא הרשעות בעברו. ואילו הנאשם שלפני, בעל עבר פלילי מכביד, הורשע בהליך דנא גם בעבירת גניבה שיוחסה רק לו וחלקו בביצוע עבירות התקיפה והאיומים היה דומיננטי יותר, כמפורט בכתב האישום המתוקן.

21. בהתאם לסעיף 55(א) לחוק העונשין, נאשם שנידון למאסר על תנאי והורשע בשל עבירה נוספת, יופעל המאסר המותנה התלוי ועומד כנגדו. עם זאת, סעיף 56 לחוק העונשין מתיר לבית המשפט שיקול דעת להאריך את תקופת המאסר המותנה או לחדשה לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים בנסיבות המנויות בו. לאור המקובץ עד כה, סבורני כי אין כל הצדקה להימנע מהפעלת המאסרים על תנאי שנגזרו על הנאשם. חומרת העבירה, האלימות הפיזית והמילולית שהפעיל כלפי המתלוננת, עברו הפלילי של הנאשם שכולל עבירות דומות והעובדה כי ביצע את העבירות כאשר לחובתו מאסרים מותנים ולאור התרשמותי, כמו גם התרשמות שירות המבחן, כי הנאשם מתקשה להפנים את הפסול שהתנהגותו - שיקולים אלה כולם מחייבים הטלת מאסר בפועל על הנאשם, כדי להמחיש עבורו ואחרים כמותו את החומרה שבמעשיו. סעיף 54 לחוק העונשין קובע כי שעה שביהמ"ש מטיל על הנאשם "עונש מאסר בשל עבירה הנוספת, לא יורה כי יהיה כולו על תנאי". לפיכך, שעה שמוטל על הנאשם עונש מאסר בגין העבירה בתיק זה, חובה כי חלק מתקופת המאסר תהא בפועל. מכאן, ובהתאם לסעיף 56(א) לחוק העונשין, משמצאתי להטיל עונש מאסר בגין העבירות נשוא כתב האישום, לא ניתן להאריך את המאסר המותנה שהוטל על הנאשם. עם זאת, נוכח השיקולים לזכות הנאשם, כפי שפירטתי לעיל, בעיקר גילו הצעיר ותמיכתו במשפחתו, אני קובע כי מרבית משך המאסרים המותנים ירוצו בחופף לעונש המאסר שנגזר היום על הנאשם.

העונש המתאים לנאשם

22. מכל הנתונים והשיקולים שפירטתי לעיל ובאיזון ביניהם, סבורני כי מן הראוי להשית על הנאשם עונש כדלקמן:

א. מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים, בניכוי ימי מעצרו של הנאשם מיום 19.9.2013 ועד ליום 9.10.2013.

ב. הפעלת מאסר על תנאי - אני מפעיל בזאת מאסר על תנאי שהוטל על הנאשם ביום 11.12.2012 בתיק 43950-02-12 בבית משפט השלום ברמלה, לתקופה של 5 חודשים, מתוכם 4 חודשים ירוצו בחופף לעונש המאסר שגזרתי לעיל וחודש במצטבר.

ג. הפעלת מאסר על תנאי - אני מפעיל בזאת מאסר על תנאי שהוטל על הנאשם ביום 7.11.2012 בתיק 18752-04-12 בבית משפט השלום בירושלים לתקופה של 3 חודשים, מתוכם 2 חודשים ירוצו בחופף לעונש המאסר שגזרתי לעיל וחודש במצטבר.

סך הכל ירצה הנאשם 8 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו.

על הנאשם להתייצב לריצוי עונש המאסר במזכירות בית המשפט השלום באילת ביום 14.9.2014 בשעה 9:30 ועליו להצטייד בתעודת זהות.

ד. מאסר על תנאי - מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו יעבור על עבירת אלימות מסוג פשע.

ה. מאסר על תנאי - מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו יעבור על עבירת אלימות מסוג עוון או על כל עבירה נוספת בה הורשע.

ו. פיצוי - הנאשם ישלם למתלוננת (ע"ת 1 - אורטל שימנוב) פיצוי בסך 600 ש"ח. הפיצוי ישולם בתוך 6 חודשים מהיום. התשלום יבוצע לקופת בית המשפט, וממנה יועבר למתלוננת על פי הכתובת שבכתב האישום. פיגור בתשלום יחייב את הנאשם בתוספת פיגורים כחוק.

ז. התחייבות - הנאשם יחתום על התחייבות על סך 5,000 ש"ח, אשר יהיה עליו לשלם באם בתוך שלוש שנים מיום שחרורו יעבור על אחת מהעבירות בהן הורשע. היה והנאשם לא יחתום על התחייבות כאמור בתוך 7 ימים מהיום - ייאסר בגין כך למשך 14 יום.

ח. מוצגים - ניתן בזאת צו להשמדה/חילוט/השבה של המוצגים, לפי שיקול דעת המאשימה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ז' אלול תשע"ד, 02 ספטמבר 2014, במעמד הצדדים.