לפני: כב' השופט יוסף יוספי

נציג ציבור מעסיקים: מר יאיר כפיר

פסק דין

1. בפנינו תובענה, במסגרתה מבקשת התובעת להכיר באירוע שאירע לה ביום 28/12/11 כתאונת עבודה על פי משמעותה בחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995. יצויין, כי התובעת נפגעה ברגלה השמאלית באירוע הנטען.

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה, עליו נחקרה בבית הדין, ואחר כך סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב לפי בקשת ב"כ התובעת.

2. כמו כן, בסוף הדיון מיום 6/3/14 קבע בית הדין את הדברים הבאים:

"א. העובדות במקרה דנן כמעט ואינן שנויות במחלוקת. מעדותה של התובעת עולה כי היא עלתה לרכב ההסעה, לאחר שסיימה לעלות במדרגות החלה לפנות שמאלה לתוך הרכב, ואז עיקמה את הקרסול. התובעת אינה יודעת להצביע על סיבה חיצונית למקרה, אולם היא מציינת כי עשתה תנועה לא נכונה שגרמה לכך שהיא עיקמה וסובבה את רגל שמאל.

ב"כ התובעת ביקש לסכם בכתב, על מנת להציג אסמכתאות, וחברתו התנגדה.

לאור הנסיבות מיוחדות, נאפשר סיכומים בכתב בתיק דנן."

טענות התובעת

3. לטענת התובעת, תיק זה נסוב בעיקרו סביב שאלת קיומו של גורם חיצוני שגרם לתאונה. נסיבות המקרה דנן מצדיקות הכרה באירוע כתאונת עבודה, התובעת נאלצה לסובב את רגלה השמאלית כדי להיכנס לתוך רכב ההסעות דבר אשר גרם לתנועה לא נכונה, ובתוך כך לפגיעה. מן המפורסמות כי בעלייה לרכב הסעות לא ניתן לעמוד בצורה זקופה, אלא צריך ללכת בהליכה שחוחה יחסית. אין הוכחה לכך שהפגיעה נגרמה כתוצאה מחולשה פנימית או סחרחורת של התובעת. יש לראות את נסיבות עלייתה לרכב ההסעות כחלק מסיכוני הדרך. על פי הפסיקה, גם גורם הנעוץ בהתנהגותו של המבוטח עצמו, לרבות דריכה בלתי נכונה על הכביש, הכשלה עצמית והליכה במישור, הוכרו כאירוע תאונתי עקב גורם חיצוני. קיימים רישומים רפואיים התומכים בגירסת התובעת.

לפיכך, ביקשה התובעת לראות בפגיעתה כתאונת עבודה, או לחילופין למנות מומחה רפואי שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי.

טענות הנתבע

4. לטענת הנתבע, מהודעת התובעת לחוקר הנתבע ניתן להבין כי הסיבה שבגינה התובעת סבורה שבתאונת עבודה עסקינן, הינה מאחר והאירוע אשר אירע לה לטענתה התרחש בדרכה לעבודה.

התובעת אינה מצביעה על גורם חיצוני כלשהו לנזק בברכה.

אין די בכך שאדם חש ב"קליק" תוך כדי ירידה או עלייה במדרגות במהלך יום עבודתו, על מנת שבעייה ברגל כתוצאה מכך תוכר כתאונת עבודה. נטל הראיה מוטל על התובעת להוכיח ולו בסבירות הראויה כי במהלך דרכה לעבודה אירע לה אירוע תאונתי בשל גורם הקשור לסיכוני הדרך.

לסיכום, על בית הדין לדחות את התביעה כבר בשלב זה, מבלי להיזקק למינויו של מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין.

דיון והכרעה

5. לאחר שבחנו את טענות הצדדים ובשים לב לאמור בפסיקה, הרי שאין מנוס מדחיית התובענה, ונפרט.

6. החוק הרלוונטי הינו חוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995.

תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי לגבי עובד, כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ...".

סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי מרחיב הגדרה זו, ביחס לדרך מן הבית לעבודה ולהיפך:

"חזקת תאונה בעבודה

80. רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם-

(1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו".

המבחן היסודי להיותו של אירוע "תאונה" הוא ה"הפתאומיות".

הפתאומיות משמעה אירוע שניתן לאתר במישור הזמן – הווה אומר מתי אירע, ובמישור השטח – הווה אומר לקבוע בדיוק את המקום שבו אירע.

ראה:

דב"ע (ארצי) לא/5-0 ושדי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 200.

דב"ע (ארצי) נו/103-0 עטר – המוסד לביטוח לאומי (מיום 12.12.96).

נטל הראיה מוטל על התובע להביא "ראשית ראיה" שאכן אירע אירוע תאונתי בעבודה, שקושר את הפגיעה לעבודה.

ביסודם של הדברים עומדת שאלת אמינות גירסתו של התובע.

ראה:

דב"ע (ארצי) נא/ 205-0 המוסד לביטוח לאומי - שחאדה, פד"ע כד 222.

דב"ע (ארצי) נא/218-0 המוסד לביטוח לאומי - דרור, פד"ע כד 545.

7. בנסיבות המקרה דנן, לא הוכח כי היה גורם חיצוני שגרם לכאב בברכה השמאלית של התובעת, וכך גם עולה מהרישומים הרפואיים שנכתבו בזמן אמת. כך למשל, במסגרת דו"ח המיון מיום האירוע, ציינה התובעת כי בזמן עלייתה לרכב ההסעה הופיעו כאבים בברך שמאל, אך לא צויינה על ידה כל סיבה או נסיבה חיצונית. גם בהודעתה לחוקר הנתבע יש כדי לתמוך במסקנתנו, כי לא הוכח שגורם חיצוני כלשהו גרם לכאבים שתקפו אותה ברגלה השמאלית.

8. בנוסף, אין בידינו לקבל את טענת התובעת, כי מדובר בסיכון דרך אשר גרם לחבלה סיבובית בברכה, היות ולא ניתן לראות בעלייה ובכניסה לרכב הסעות כסיכון דרך כפי שנדרש בפסיקה.

התובעת לא הוכיחה כי היו "סיכוני דרך" אשר גרמו לנפילתה. התובעת אף לא טענה לסיכוני דרך שכאלה, אלא טענה והעידה שוב ושוב כי אינה יודעת כיצד נפלה.

9. בעדותה בבית הדין אף מסרה התובעת כי חשה את הכאב לאחר שסיימה לעלות במדרגות רכב ההסעה, כאשר הרכב היה בעצירה. גם בפסיקה אשר צורפה על ידי התובעת אין כדי לשנות מסקנתנו, היות והנסיבות המתוארות שם אינן דומות למקרה דנן; בין היתר בשים לב שבמקרה דנן לא הוכח סיכון דרך שגרם לנזק ברגלה השמאלית של התובעת.

אחרית דבר

10. דין התובענה להדחות.

11. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

12. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"א חשוון תשע"ה, (04 נובמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

קלדנית: רות רחמים.