בפני תביעה בגין נזק שנגרם לרכב התובעת כתוצאה מתאונת דרכים.

נהג התובעת העיד כי נסע לאחור על מנת לחנות ותוך כדי נסיעה לאחור הרגיש מכה בכנף ימין מקדימה.

נהג הנתבעת טוען כי עמד לפני קו עצירה ונפגע בכנף ימין על ידי רכב התובעת שעשה סיבוב על מנת להיכנס לחניה ולמרות שהוא צופר לו הוא נפגע.

ב"כ התובעת התמקד בחקירתו הנגדית בטענה כי על מנת לקבלך את גרסת הנתבע היה על נהג התובעת לעלות על המדרכה על מנת לפגוע בו, שכן נהג הנתבעת העיד כי עמד מאחורי קו העצירה ועל פי התמונות רואים מדרכה עם צמחיה בצד ימין . כמו כן טוען ב"כ התובעת כי לא כל נסיעה לאחור מקימה אחריות, אולם במקרה זה העד העיד כי הסתכל במראה רק בהתחלה ולא בסוף.

ב"כ הנתבעת טען ובצדק שאם הנזק הוא בצד ימין קדמי אזי בהכרח רכבו נפגע כאשר היה בעצירה .

כמו כן טוען ב"כ הנתבע כי רכב התובעת לא נסע בנתיב הנגדי הקרוב למקום החניה והעיד כי לא הסתכל במראות בסוף החניה.

יצויין כי לא צורפו תמונות הנזק ברכב הנתבעת וכאשר הציג העד תמונות בטלפון הסלולארי הציג תחילה מכה בצד שמאל ואחכ בצד ימין , אולם העד לא נחקר בעניין זה. כמו כן בחקירתו באמצעות מכוניות הדגים את התאונה כאשר רכב התובעת עולה על המדרכה , דבר שאינו סביר. עוד העיד כי נצמד לימין הכביש צמוד למדרכה.

בנסיבות העניין כאשר עדות נהג הנתבע כי נפגע בצד ימין וכי היה בעמידה וצפר לא נסתרה וכאשר נהג התובעת מודה כי נסע מאחור מבלי להסתכל במראה כל הזמן מהנתיב הנגדי אני סבור כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את תביעתה.

לאור האמור, התביעה נדחית.

התובעת תישא בשכר העדים כפי שנפסק.

ניתן היום, ז' שבט תשע"ה, 27 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.