1. העניין שבפני, בקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן.
2. התובענה הינה תובענה בסדר דין מקוצר, הנשענת על זיכרון דברים לפיו הנתבעת מתחייבת לשלם לתובעת עמלה בגין עבודות בניה אשר התובעת תבצע פעולות שיווק עבורה, "1% מערך העבודה שתתקבל בלבד". מדובר במסמך לקוני בן שלוש שורות, לא מפורש, לא מפורט, וללא הגדרות ממצות של ההתקשרות שבין הצדדים.
3. הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן, לקונית גם היא, וטוענת היא להיעדר חבות בתשלום שכן בבדיקה מול מזמין אותה עבודה נטענת מאת הנתבעת, עולה כי פעולות השיווק אינן נוגעות לעבודה הרלוונטית. כל זאת, כאשר במסגרת כתב התביעה (סעיף 5 לכתב התביעה) "בסמוך לאחר מכן השלימה התובעת את התחייבויותיה על פי ההסכם וכתוצאה מכך התקשרה הנתבעת עם חב' אופק בטאן..." (ההדגשה אינה במקור – א.צ.)
4. ברי שאת המחלוקת שבין הצדדים לא ניתן יהיה לפתור אלא לאחר שמיעית עדויות ובירור עובדתי מול מזמין העבודה, וכאשר מדובר בשלב של שמיעת ראיות לכאורה, די בטענה להיעדר קשר סיבתי – כאשר התובעת סומכת עילתה על אותו קשר סיבתי ממש.
5. לפיכך, מטעמים של יעילות דיונית, על מנת להביא לקיצור ההליך להבדיל מהארכתו עד שייקבע מועד לדיון בו תועלה אותה מחלוקת עובדתית שאינה ניתנת להכרעה אלא לאחר שמיעת עדויות ולאחר קביעת ממצאים בנושא אמינות ומהימנות, ובהסתמך על תקנה 205 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (אפנה בהקשר זה אל ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ), אני מקבל את הבקשה ומורה על העברת התובענה לפסים של סדר דין רגיל.
6. התצהיר התומך בבקשה למתן רשות להתגונן ישמש ככתב הגנה כאמור בתקנה 211 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984.
7. המזכירות תנתב התובענה לצורך קביעת מועד לדיון.

ניתנה היום, כ"ד חשון תשע"ד, 28 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.