<#2#>

נוכחים:

המערער ובא כוחו עו"ד רועי לנג

ב"כ המשיבה עו"ד קרן וקסלר

פרוטוקול

ב"כ המערער: חוזר על הודעת הערעור.

לעניות דעתי לאור שילוב האדנים אחד בשני זה מצדיק התערבות והפחתה בעונשו של המערער.

לאור התיק הקודם, אפתח בנושא של הפעלת המאסר המותנה בעניינו של המערער. כפי שבית המשפט ראה, וזה כתוב בנימוקי הערעור, ההגנה מלינה על אופן הפעלת המאסרים המותנים בעניינו של המערער. בית המשפט יכול לראות שכנגד המערער היו מאסרים מותנים של 9,6,3 חודשים שהושתו עליו במסגרת תיק פלילי משנת 2008.

מבלי להקל ראש מחומרת האירוע בגינו נשפט המערער, כתב האישום תוקן לקולא בצורה משמעותית. אני מגנה בתוקף והמערער אף הודה ולקח אחריות בהזדמנות הראשונה בכתב האישום המתוקן בגין אותו אירוע במספר שניות או דקות מתמשך שהיה באותו מקום, שבו התנהל המערער כפי שהתנהל, אך יש לזכור שבאירוע עצמו לא היה נזק מהרף העליון, אלא אירוע קצר ולא היו חילופי דברים בין המערער למתלונן שבסופו של יום המתלונן קיבל מכה. בגין התיק בית המשפט קמא קבע מתחם של בין 14-16 חודשי מאסר, בית המשפט בחר להטיל על המערער 12 חודשי מאסר, סבורני שבית המשפט מעט החמיר עם המערער, ואני לא מקל ראש וכפי שציינתי בנימוקים, עברו הפלילי הוא עבר פלילי ולא נשנה אותו ובצדק בית המשפט קמא כאשר שוקל את שיקולי הענישה ולחומרא נותן משקל משמעותי וניכר למערער שיש לו עבר בעבירות דומות, אך יחד עם זאת העונש של שנה מאסר על אירוע כה קצר, יש בו מין חומרה יתרה לאירוע עצמו. אני מודע לכך אני יודע שבית המשפט רואה את התסקיר וראינו תסקירים טובים ממנו, אך כשבית המשפט נדרש לשקול שיקולים רואים שיש פה מערער שגדל בסביבת חיים לא רגילה, נכון שסבל משתיית אלכוהול, בגיל 14 הוא נשאב לעולם וסביבה בעיר נתניה, ניסו לשלבו וזה לא צלח ואני יודע את זה, אך עדיין סבורני שכאשר בית המשפט קמא מטיל עליו והולך בדרך קשה לגבי האירוע של 12 חודשים יש פה החמרה מסוימת שלא לצורך בעניינו של מערער שלוקח אחריות והנזק לא רב ומודה ובית המשפט עשה את החפיפה בצורה שגויה שמביאה להחמרה של המערער. ניתן ויש להקל בעונשו. אני סבור שבית המשפט קמא הוא בעצמו אומר שיש לעשות חלק בחופף וחלק במצטבר. המערער שבפנינו ובית המשפט נתן משקל מצומצם לכך שעשה ניסיון והחל לעבוד והוצגו מסמכים על הניסיונות לקחת ולשם את עצמו במו ידיו על מנת לעלות על דרך הישר. הוא צריך לרצות את עונש המאסר אך צריך לתת איתות חיובי למערער ולאור הנושא של הפעלת המאסרים המותנים, אבקש להקל במעט.

ב"כ המשיבה: חברי מדבר על הפרש של חודש – 9,6,3 ביחד זה 9 וכב' השופט חפף אותם באופן שיהיו 10 חודשים. זו לא טעות, ההפרש הוא באמת קטן ולא מדובר על משהו משמעותי, מעבר לזה אני מגישה את גיליון ההרשעות של הנאשם, המאסר על תנאי הוא בהרשעה 3 מדובר על מספר אירועים, יש פה מאסר על תנאי נוסף בגין עבירת האלימות ומדובר על שני אירועים שונים ואותו גזר דין היה לגבי צירוף של שלושה תיקים, יש הצדקה לחפיפה שאיננה מלאה ובסך הכל מדובר על חפיפה של חודש. מדובר על מי שריצה שני עונשי מאסר לא קצרים בעברו ויש לו כמה הרשעות בעבירות של החזקת סכין, המעשים בוצעו חודש לאחר ששוחרר ממאסר, העונש שהוטל סביר וראוי, חברי מדבר על אירוע קצר, הזמן שלקח האירוע לא מוריד מחומרתו ויש כאן מתלונן שנחבל ואין להקל ראש בכאבים שנגרמו לו ומדובר על סיטואציה מאוד מפחידה ואנשים שמלכתחילה נתונים בסיכון. פיצוציות ותחנות דלק זה אנשים שמלכתחילה נתונים בסיכון וקל לבצע את העבירות, מגיע המערער שיכור ושולף סכין ואין להקל ראש בסיטואציה ובית המשפט נתן עונש ראוי לטעמנו.

התסקיר הוא שלילי מאוד ובאמת לא הייתה כאן עילה להקל.

ב"כ המערער: לגבי האירוע עצמו, צריך להבין אולי חברתי לא היתה שם אבל אני הייתי.

מדובר על אירוע שיש חילופי דברים בין השניים, גם המערער ספג אמרות מהמתלונן ואני לא בא להשחיר את פניו של המתלונן, יוצא המערער מהמקום אבל בית המשפט רואה תיקים וצריך להבין 12 חודשים על התיק הזה גם עדיין הדברים האלה ברי משמעות אדירה כמו המערער.

<#3#>

פסק דין

המערער הורשע על פי הודאתו בת"פ 2705-03-13 (בית משפט השלום בנתניה) באיומים, החזקת סכין, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ונידון לתקופת מאסר כוללת של 22 חודשים המורכבת משנת מאסר בגין העבירות נושא גזר הדין ומהפעלה בחופף ובמצטבר של 3 עונשי מאסר על תנאי למשך 3 חודשים, 6 חודשים ו – 9 חודשים שהיו תלויים ועומדים נגדו.

כמו כן, נידון המערער לשישה חודשי מאסר על תנאי וארבעה חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין ולפיצוי של המתלונן בסכום של 2,000 ₪.

הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל וב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי שגה בית המשפט קמא כאשר ייחס חומרה לאירוע שכן מדובר באירוע קצר והנזק הגופני שנגרם למתלונן לא היה חמור. כמו כן טוען ב"כ המערער שבית משפט קמא ייחס חשיבות רבה מדי לעברו הפלילי של המערער ולעובדה שביצע את העבירות סמוך לאחר ששוחרר ממאסר.

באשר להפעלת עונשי המאסר על תנאי, טוען ב"כ המערער שמן הראוי היה להפעילם זה בחופף לזה ולחפוף אותם, ולו חלקית, לעונש המאסר שהוטל על המערער בגין העבירות נושא גזר הדין.

ב"כ המשיבה מתנגדת להקלה בעונשו של המערער ועומדת על חומרת התנהגותו באירוע נושא גזר הדין, על עברו הפלילי ועל האמור בתסקיר שירות המבחן שהוא תסקיר שלילי.

באשר להפעלת עונשי המאסר על תנאי, טוענת ב"כ המשיבה כי גם אם תתקבל טענת ב"כ המערער באשר להפעלה בחופף של כל עונשי המאסר על תנאי תקופת המאסר הכוללת תעמוד על 21 חודשים. לטענתה, אין כל הצדקה לחפוף את עונשי המאסר על תנאי המופעלים לעונש המאסר שהוטל על המערער בגין המעשים נושא גזר הדין וכי מדובר בעונשי מאסר על תנאי שהוטלו אמנם בגזר דין אחד אך בקשר לשלושה תיקים נפרדים, כפי שהדבר עולה מגיליון ההרשעות הקודמות.

עיון בגזר הדין של בית המשפט קמא מעלה כי הוא קבע נכונה את הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של המערער והן הצורך להגן על אנשים כמו המתלונן ועובדו שמספקים שירות בחנות שפתוחה בשעות לילה מאוחרות בתחנת דלק.

בית משפט קמא קבע, ובצדק, כי הפגיעה שפגע המערער בערכים האלה הייתה משמעותית שכן הוא לא הסתפק בהשמעת קללות ואיומים מילוליים כלפי המתלונן והעובד בחנות, אלא גם חזר לחנות כשהוא מצויד בסכין וחתך את המתלונן בצורה שגרמה לו חבלה, גם אם לא חמורה.

בית משפט קמא, ואף אנו, מייחסים חומרה לכך שהמערער בא שיכור לאירוע והשתמש בסכין על מנת לאיים ולתקוף את המתלונן, גם אם הפגיעה של המתלונן הייתה כתוצאה מהשימוש שעשה המערער.

משכך, מתחם הענישה שקבע בית המשפט קמא למעשיו של המערער בין 4– 16 חודשים הוא מתחם נכון וגם עונש המאסר שהוטל על המערער במסגרת המתחם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, משקף נכונה את אותן נסיבות ואת מדיניות הענישה הנוהגת לגבי מי שמאיים בסכין ותוקף אחר בנסיבות כפי שתקף המערער.

בית משפט קמא התחשב לחומרת העונש, ובצדק, באמור בתסקיר שירות המבחן לפיו המערער החל להתרועע עם חברה שולית בהיותו צעיר ולצרוך סמים ואלכוהול, יש לו הרשעות קודמות בעבירות אלימות ורכוש, הוא ריצה שני עונשי מאסר לתקופות ממושכות יחסית של 16 ו – 18 חודשים וחודש לאחר שחרורו, בעוד מאסרים על תנאי תלויים ועומדים נגדו, עבר את העבירות נושא גזר הדין. המערער לא גויס לצה"ל בשל עברו הפלילי, החליף מס' מקומות עבודה וניסיון שעשה שירות המבחן לשלב אותו בקהילה טיפולית נכשל כאשר המערער עזב את הקהילה על דעת עצמו ביום קליטתו שם. משכך הם פני הדברים, אין תמה שקצינת המבחן העריכה כי הסיכון להישנות עבירות אלימות אצל המערער הוא גבוה ובמידה ותבוצענה, דרגת חומרתן צפויה להיות גבוהה ולכן לא באה בהמלצה שיקומית בעניינו.

בית משפט קמא לא התעלם מהתיקון המשמעותי שחל בכתב האישום ומנכונותו של המערער להודות בו ולקחת אחריות על מעשיו, תוך חיסכון בזמן שיפוטי ובזמנם של העדים.

מכל האמור לעיל עולה כי בית המשפט קמא לקח בחשבון במידה הראויה את כל השיקולים לקולא ולחומרא ועונש המאסר בפועל שהטיל על המערער הולם את כל השיקולים ואינו סוטה ממדיניות הענישה הנוהגת בעבירות נושא הרשעתו של המערער.

כך גם לא שגה בית משפט קמא כאשר חפף את עונשי המאסר על תנאי זה לזה באופן כמעט מלא וכאשר צרף את תקופת המאסר על תנאי הארוכה בצירוף חודש לעונש המאסר שהוטל על המערער בגין העבירות נושא גזר הדין שכן מדובר בעונשי מאסר על תנאי שהוטלו בקשר לשלושה תיקים שונים, אף כי נכללו בגזר דין אחד.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

<#4#>

ניתן והודע היום כ"א כסלו תשע"ד, 24/11/2013 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.