ב"כ המאשימה: עו"ד בן אסולין

ב"כ הנאשם: עו"ד אדווה אלאב

רקע

1. הנאשם 1 (להלן: "הנאשם") הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות הבאות:
2. עסקה אחרת בסם, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: "הפקודה").
3. החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) ו- 7(ג) רישא לפקודה.
4. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן בתאריך 9.9.13 התגורר הנאשם, ביחד עם הנאשמים 2-3, בדירה בפתח תקווה. לצורך קידום עסקאותיו בסם, נהג הנאשם לתאם את ביצוע עסקאות הסמים באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שברשותו ובאמצעות שליחת הודעות טקסט בטלפון, תוך שימוש ב"קודים" לשמות הסמים שברשותו. שני קטינים, ילידי 1997, הכירו את הנאשם במטרה לרכוש ממנו סמים. במהלך החודשים אפריל 13' ועד אוגוסט 13', במספר פעמים בודדות, נהג נאשם לבצע עסקאות אחרות בסמים עם שני הקטינים.
5. לצורך ביצוע העסקאות האחרות בסמים, נהג הנאשם להגיע ולפגוש את שני הקטינים באמצעות רכב מאזדה מסוג MX5, בצבע שחור, מ.ר. 7255563 (להלן: "הרכב").
6. במספר פעמים בודדות הגיעו הקטינים לפתח תקווה, פגשו בנאשם ועשו עמו עסקה אחרת בסם.
7. בתאריך 27.8.13 הגיע הנאשם עם רכבו בסמוך לביתו של אחד הקטינים, ועשה עם שני הקטינים עסקה אחרת בסם בסכום של 400 ₪.
8. בתאריך 9.9.13 החזיק הנאשם, ביחד עם נאשמים 2-3, בדירה ובמחסן השייך לדירה, סמים מסוכנים כמפורט להלן: במטבח, סם מסוג חשיש במשקל 159.08 גרם; במטבח, תערובת של סם מסוג חשיש וטבק במשקל של 0.51 גרם; במחסן הדירה, סם מסוג קוקאין במשקל של 24.89 גרם; במחסן הדירה, סם מסוג קנבוס, במשקל של 97.04 גרם; במחסן הדירה, סם מסוג חשיש במשקל של 262.42 גרם; במחסן הדירה, סם מסוג חשיש במשקל של 1.05 גרם; בחדר בדירה סם מסוג חשיש במשקל של 2.71 גרם.

בסך הכל החזיק הנאשם סם מסוג קוקאין במשקל של 24.89 גרם, סם מסוג חשיש במשקל של 425 גרם, וסם מסוג קנבוס במשקל של 97 גרם.

תסקיר שירות המבחן

1. בעניינו של הנאשם נתקבל תסקיר שירות המבחן. התסקיר מציין כי הנאשם, בן 24, רווק, עבד טרם מעצרו באופן עצמאי בתיקון מחשבים, בייעוץ פיתוח הגוף וכמאמן כושר. הנאשם נאלץ להתמודד מגיל צעיר עם קשיים בתא המשפחתי, והחל להשתלב במעגל התעסוקה כדי לסייע בפרנסת המשפחה. סיים עשר שנות לימוד. שוחרר מהצבא על רקע עברו הפלילי. בעבר שולב הנאשם בטיפול שירות המבחן על רקע בעיות אלימות, אך התקשה להגיע למפגשים באופן יציב וקבוע, ובמפגשים בהם נכח הביע עמדות נוקשות. בהמשך, מחודש אוגוסט 13', הנאשם ניתק קשר עם שירות המבחן, ובמהלך תקופה זו ביצע את העבירות בתיק הנוכחי.
2. הנאשם צמצם וטשטש את האחריות לביצוע העבירות, תיאר כי ביצע את העבירות על רקע קשיים כלכליים שלו ושל בני משפחתו, והצורך שחש לסייע להם. התקשה להתייחס להתנהלותו הבעייתית ואחריותו לבעייתיות במצבו. שלל בעיתיות במצבו בתחום הסמים. מסר כי לאחר שחרורו מהכלא, מעוניין לשקם את חייו, ולעבוד כדי להחזיר את חובותיו הכספיים שצבר במהלך השנה האחרונה, ולתמוך בכלכלת בני משפחתו. חווית המעצר נתפסה עבורו כמטלטלת, והביע קשיים לשהות במעצר תקופה ממושכת.
3. שירות המבחן התרשם כי מדובר בבחור צעיר, שמגיל צעיר מתמודד עם קשיים רגשיים, משפחתיים וכלכליים, ומתקשה לגלות הסתגלות והתמדה במסגרות החינוך והתעסוקה לאורך זמן, כמו גם בקשר הטיפולי עם שירות המבחן. במסגרת גורמי הסיכוי, נלקחו בחשבון העובדה שמדובר בבחור בעל כוחות, אשר ערך מאמצים לתפקד ולהשתלב במעגל התעסוקה כדי לסייע בפרסת משפחתו. במסגרת גורמי הסיכון, נלקחו בחשבון העובדה כי מדובר בבחור צעיר, בעל דפוסי התנהגות שוליים, אשר ניהל אורח חיים בלתי יציב, קשרים שוליים, התקשה להיעזר בטיפול שירות המבחן, וביצע את העבירות בתקופת צו מבחן. כמו-כן, נלקחו בחשבון התייחסותו המטשטשת למעורבותו בעבירות, רקע של שימוש בסמים בעברו, קשייו לקחת אחריות על דפוסיו השוליים ושלילת כל צורך בהתערבות טיפולית. במכלול נתונים אלה, מעריך שירות המבחן כי הסיכון להישנות התנהלות בעייתית וביצוע עבירות הינו גבוה. לאור זאת, לא נוצר פתח להתערבות טיפולית, ושירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית. שירות המבחן העריך כי עונש של מאסר במסגרת עם גבולות ברורים, יעביר לנאשם מסר בדבר חומרת התנהגותו.

ראיות לעונש

1. מטעם ההגנה העידה אמו של הנאשם, גב' מרים עומסי. לדבריה, מעשיו של הנאשם הינם תוצאה של הליך הגירושין שעברה ושל מצבה הנפשי באותה תקופה.
2. הנאשם העיד לעניין חילוט הרכוש. לדבריו, הרכב שעמו בוצעו העבירות היה בחזקתו ובשימושו אך לא בבעלותו. הוא רכש את הרכב מהמוכר, אך בזיכרון הדברים נרשם שאם לא יעמוד בתשלומים, הרכב יחזור לבעליו. הכסף שנתפס הוא פרי הלוואה מהבנק בסך של 40,000 ₪, כאשר הנאשם בזבז כמחצית מהסכום.
3. בחקירתו הנגדית הבהיר הנאשם כי שילם כ- 20,000 ₪ עבור הרכב, והתחייב לשלם את היתרה בהתאם לזיכרון הדברים. הוא רכש את הרכב ב- 93,000 ₪, ושילם בסך הכול למוכר סך של 63,000 ₪. הרכב ברשותו מחודש מרץ 2013. הוא שילם על הרכב ביטוח חובה. הנאשם טען כי הוא עובד בפיתוח הגוף, על אף ששלל זאת בחקירתו. הוא עבד מבלי להוציא חשבוניות. הכסף שהרוויח מהסמים אינו כולו שלו, אלא יש לו שותפים. הנאשם העיד כי הוא למד את הלקח ומעוניין להתחיל חיים חדשים ולשקם את חייו.
4. הוגשה אסופת מסמכים בנוגע למצבו הפיננסי של הנאשם בבנק, ולכך שנטל הלוואה מהבנק בסך 40,000 ₪ (נ/1).
5. הוגש זיכרון הדברים למכירת/ רכישת הרכב. לפי זיכרון הדברים מיום 13.2.13 הרכב מסוג מזדה MX5 שנת 2008 נרכש בסכום של 93,000 ₪ (נ/2).
6. הוגשה בקשה של מוכר הרכב, מר רועי יצחק, למחיקת בקשה להחזרת תפוס (ת/1).

טיעוני הצדדים

1. לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד בן אסולין, מתחם העונש ההולם עומד על 30-15 חודשי מאסר בפועל. יש להילחם בנוגע הסמים, בשל הפגיעה במשתמשים בסמים ומעורבות הנוגעים בדבר בפשע. מדובר בכמויות סמים גדולות ובעסקאות מול קטינים. הנאשם ביצע את העבירות בעת שהיה תחת צו מבחן. למרות גילו הצעיר, עברו הפלילי אינו מבוטל. הנאשם נדון בתיק קודם לעבודות שירות, לא התייצב והן הופקעו. התסקיר שהתקבל מציג תמונה שלילית והעדר אופק שיקומי. המאשימה עתרה להטלת עונש במחצית המתחם, מאסר על תנאי וקנס.

עוד עתרה המאשימה להכריז על הנאשם סוחר סמים, וזאת על אף שבקשה כזו לא נזכרה בכתב האישום, ולא נתבקשה עובר להכרעת הדין. באשר לחילוט הרכב, הרי שהרכב שימש את הנאשם בפעילותו הפלילית, ועל אף שהבעלות רשומה על שם מוכר הרכב, הנאשם החזיק ברכב מספר חודשים, שילם בגינו סך של 69,000 ₪, ושילם עבור ביטוח החובה, ואף הציע את הרכב למכירה. המאשימה ביקשה לחלט אף את הכסף שנתפס. לטענת המאשימה, הכסף שנתפס אצל הנאשם הושג בעסקת סמים, לפי החזקה הקבועה בסעיף 31(א)(6) לפקודה.

1. לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד אדווה אלאב, כתב האישום תוקן באופן מהותי לאור קשיים ראייתיים. כתב האישום כולל שני נאשמים נוספים אשר עניינם הסתיים. הנאשם קיבל אחריות על מעשיו, הודה וחסך ניהול הליך הוכחות ארוך. מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי עבודות שירות ועד ל- 24 חודשי מאסר בפועל. בתוך המתחם יש לגזור על הנאשם עונש ברף התחתון, ואין לקבל את עתירת המאשימה לגזור עונש במחצית המתחם. הוריו של הנאשם התגרשו בצעירותו, והוא נאלץ להתמודד עם קשיי פרנסת המשפחה ובטרדות קיומיות. הקשיים הכלכליים הובילו אותו לחפש פתרון בדמות המעשים שבכתב האישום. ב"כ הנאשם חלקה על מסקנת שירות המבחן לפיה הנאשם מטשטש אחריות. חווית המעצר נתפסה עבורו כחוויה מטלטלת. ב"כ הנאשם עתרה להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם, ולאפשר לו לחזור לחיק משפחתו ולהשתקם.

לעניין החילוט, ההגנה הוכיחה את מקור הכספים בהלוואות. הנאשם אף נתבע על-ידי הבנק בסך של 50,000 ₪ בגין חובו לבנק. הנאשם אף ניסה למכור תוספי מזון. הרכב אמור לחזור לבעליו. ההגנה התנגדה להכרזת הנאשם סוחר סמים.

1. הנאשם עצמו טען שלא שלל שום טיפול, אלא התחנן לעזרה. הוא עבר קשיים לא מעטים בצעירותו, וכעת מנסה לשקם את חייו.

דיון

1. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ממשית, לצד עונשים נלווים.

קביעת מתחם העונש ההולם

1. קביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה נעשית בהתאם לעקרון ההלימה. לשם קביעת מתחם העונש ההולם יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
2. במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע הינו ההגנה מפני נזקי הסמים, לרבות הגנה על קטינים מפני נזקים אלה.
3. בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי נגרמה פגיעה משמעותית בערך המוגן. פגיעה זו נלמדת ממספר פרמטרים: ראשית, מכך שהנאשם ביצע עסקה אחרת בסם עם קטינים בני 16 (ילידי 1997) במספר פעמים בודדות. ביצוע עסקאות בסם עם קטינים, מעניק פן של חומרה למעשים. שנית, החזקת סם מסוג קוקאין במשקל של 24.89 גרם. סם מסוג קוקאין נמנה על הסמים הקשים, ולא ניתן לנקוט ביחס להחזקת סם זה, שלא לצריכה עצמית, במדיניות סלחנית. שלישית, החזקת הסמים מסוג קנבוס וחשיש, שלא לצריכה עצמית, במשקל מצטבר של כ- 522 גרם, מעניקה אף היא חומרה למעשים. במקרה דנן, העובדה שמדובר בהחזקה שלא לצריכה עצמית, נלמדת לא רק מן הכמות, אלא גם ממכלול מעשי הנאשם, כפי שהם מתוארים בכתב האישום.
4. עסקינן כאמור בעבירות סמים ובית המשפט העליון הבהיר לא אחת, כי כאשר בעבירות סמים מסוג פשע עסקינן יש מקום להטיל עונשי מאסר משמעותיים (ר' למשל, ע"פ 6373/06 מדינת ישראל נ' אלנשימי (9.6.06)).
5. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים של עבירות בעסקה אחרת בסם או בעבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית בסוג ובהיקף דומה למקרה דנן, הוטלו על נאשמים עונשי מאסר לתקופות של ממש כמפורט להלן:
   1. ברע"פ 5996/09 עכילה נ' מדינת ישראל (26.7.09), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם שהורשע הנאשם בעבירה אחת של סחר בסם (קוקאין במשקל 0.5 גרם), ושתי עבירות של עסקה אחרת בסם, ונדון ל- 18 חודשי מאסר בפועל.
   2. ברע"פ 5354/12 קובר נ' מדינת ישראל (12.7.12), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם שהורשע בהחזקת סם מסוג קוקאין במשקל של 38 גרם, שלא לצריכה עצמית, ונדון ל- 14 חודשי מאסר בפועל. באותה פרשה קבע כב' השופט א' שהם כדלקמן:

"לא מצאתי כי יש בגזר דינו של בית משפט השלום, משום סטייה כלשהי ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות סמים, דוגמת אלו בהן הורשע המבקש. כפי שהובהר בפסק דינה של ערכאת הערעור, עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער איננו חורג ממדיניות הענישה הראויה, שעה שמדובר במי שהחזיק סם מסוכן מסוג קוקאין בכמות משמעותית, שלא לשימוש עצמי...

... לטעמי, העונש מבטא באופן ראוי את חומרת עבירותיו של המבקש, תוך התחשבות בשיקול השיקומי, בנסיבותיו האישיות וביתר השיקולים לקולא. סבורני, כי העונש שהושת על המבקש אינו חמור יתר על המידה, בשים לב לעובדה כי ברשותו נתפסה כמות סם, גדולה יחסית, שלא לצריכה עצמית. אף על פי שמתחם העונש ההולם, שנקבע על-ידי בית משפט השלום, נע בין 18 ל-36 חודשי מאסר בפועל, סטה בית המשפט מן המתחם לקולא, בהתחשב בשיקול השיקומי".

• 1. בעפ"ג (מח' חי') 42764-02-14 נדאף נ' מדינת ישראל (8.4.14), נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ובעבירות נלוות (החזקת סם מסוג הרואין במשקל של 24 גרם), ונדון ל- 24 חודשי מאסר בפועל (בית-משפט השלום קבע מתחם שבין 9 ל- 30 חודשי מאסר).
  2. בעפ"א (מח' נצ') 421/09 אבו חמוד נ' מדינת ישראל (26.1.10), נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע בעבירות של שידול לאספקת סם, שידול לעשיית עסקה אחרת בסם, שידול להחזקת סמים, עסקה אחרת בסם והדחת קטין לסמים מסוכנים, ונדון ל- 24 חודשי מאסר בפועל.
  3. בעפ"ג (מח' מרכז-לוד) 20785-11-13 זיתון נ' מדינת ישראל (29.12.13), נדחה ערעורו של נאשם, נעדר עבר פלילי, אשר הורשע בסחר בסם מסוג קוקאין במשקל 38 גרם, ונדון ל- 12 חודשי מאסר בפועל (ר' גם ת"פ (פ"ת) 16240-11-11 מדינת ישראל נ' זיתון (30.9.13)).
  4. בע"פ (מח' מרכז-לוד) 38435-02-13 אל עביד נ' מדינת ישראל (26.5.13), נדחה ערעור של נאשם אשר הורשע בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית בגין החזקת סם מסוג הרואין במשקל של 30 גרם (חלוף זמן של 8 שנים), ונדון ל- 12 חודשי מאסר בפועל.
  5. בע"פ (מח' חי) 4757-09-12 דהן נ' מדינת ישראל (21.3.13), נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, קוקאין במשקל של כ- 17 גרם, ונדון ל- 12 חודשי מאסר בפועל.
  6. בת"פ (ב"ש) 36200-09-11 מדינת ישראל נ' אוחנה (11.7.12), הורשעו נאשמים 2-3 בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית, מסוג קוקאין, במשקל 20 גרם, והוטלו עליהם עונשים של 18 ו- 14 חודשי מאסר בפועל.
  7. בת"פ (פ"ת) 52390-12-13 מדינת ישראל נ' אברז'ל (28.4.14), הורשע נאשם 2 בעבירות של סחר בסמים (קוקאין וחשיש) ועסקה אחרת בסם, ונדון ל- 11 חודשי מאסר בפועל.

1. במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 ט' לחוק), יש ליתן את הדעת לשיקולים הבאים:
2. חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירה; ניכר כי חלקו של הנאשם במעשים הינו המרכזי והדומיננטי, וחלקו משמעותי יותר מאשר חלקם של נאשמים 2-3.
3. הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה; ביצוע עסקה אחרת בסם עם קטינים עלולה לפגוע בקטינים ולהובילם לצריכת סמים.
4. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה נובעות מקשיים כלכליים ורצון לסייע בפרנסת המשפחה אשר הייתה נתונה במצוקה כלכלית, וזאת לצד רצון לרווח כספי מהיר וקל.
5. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, יש לקבוע את מתחם העונש ההולם לכל אירוע. במקרה דנן, סבורני כי מתחם העונש ההולם לעבירות של החזקת הסמים שלא לצריכה עצמית (אשר יש לראותן כאירוע אחד), הינו החל מ- 12 חודשי מאסר בפועל, ועד ל- 24 חודשי מאסר בפועל. מתחם העונש ההולם לעבירות של עסקה אחרת בסם הינו החל מ- 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות ועד ל- 12 חודשי מאסר בפועל.

סוגיית הסטייה מן מהמתחם

1. במקרה דנן, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים סטייה מהמתחם, לחומרה או לקולא. שיקול ההגנה על שלום הציבור אינו מצדיק חריגה מן המתחם. השיקול השיקומי אף הוא אינו מצדיק חריגה מן המתחם. כפי שעולה מתסקיר ישרות המבחן, קיים סיכון גבוה להישנות התנהלות בעייתית וביצוע עבירות, ולא נוצר כעת שום פתח להתערבות טיפולית. שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית, ובנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כי הנאשם השתקם או שקיים סיכוי סביר שישתקם. מנגד נתתי דעתי לטענת ההגנה לפיה הנאשם כלל אינו צורך סמים בעצמו, ומכאן שלא היה צורך בטיפול, ואין מקום לזקוף זאת לחובתו.

גזירת העונש המתאים לנאשם

1. בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 יא'). במסגרת זו מן הראוי ליתן את הדעת לנסיבות הבאות:
2. הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו; עסקינן בנאשם צעיר לימים, יליד 1990, אשר זהו לו מאסרו הראשון לריצוי מאחורי סורג ובריח, וניכר כי מאסר לתקופה ממושכת יפגע בנאשם.
3. הנזקים שנגרמו לנאשם מביצוע העבירה ומהרשעתו; כתוצאה מביצוע העבירות נעצר הנאשם עד תום ההליכים, רכוש שברשותו אשר כולל כסף מזומן ורכב נתפסו, וככל שיחולט הרכב, יהיה על הנאשם אף לשאת ביתרת התשלום בגין רכישתו.
4. נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב; הנאשם נטל אחריות למעשיו והביע רצון כנה לחזור למוטב.
5. נסיבות חיים קשות של הנאשם שהייתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה; כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן, הנאשם נאלץ להתמודד מגיל צעיר עם קשיים מורכבים בתא המשפחתי, הן בפן האישי והן בפן הכלכלי.
6. עברו הפלילי של הנאשם או העדרו. לחובתו של הנאשם עבר פלילי בלתי מבוטל, בפרט ביחס לגילו הצעיר (יליד 1990). לחובתו 3 הרשעות קודמות מהשנים 2012-2013 בעבירות של החזקת סכין, התנגדות למעצר, איום, ניסיון תקיפת שוטר, העלבת עובד ציבור ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. הנאשם אף נשא בעונש של שישה חודשי עבודות שירות. יחד עם זאת, יש לציין כי אין לחובתו הרשעות קודמות בעבירות סמים.
7. עוד יש ליתן את הדעת לשיקול הרתעת היחיד בגדרו של המתחם, וזאת בשים לב לכך שעל אף גילו הצעיר של הנאשם, הוא הספיק לצבור לחובתו מספר הרשעות קודמות, ולאור הערכת שירות המבחן כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהלות בעייתית וביצוע עבירות על-ידי הנאשם. כן יש ליתן את הדעת לשיקול הרתעת הרבים בגדרו של המתחם לאור שכיחותן של העבירות.
8. מבחינת שיקולי אחידות הענישה, אמנם עניינם של נאשמים 2-3 הסתיים בכך שהוטלו עליהם עונשים מקלים באופן יחסי, של הסתפקות בימי מעצר לצד ענישה צופה פני עתיד. ברם, חלקו של הנאשם בפרשה חמור באופן משמעותי מזה של נאשמים 2-3, ולפיכך לא ניתן לגזור גזירה שווה מעניינם. יש לציין, כי הנאשמים 2-3 הורשעו בעבירה של סיוע להחזקת סם שלא לצריכה עצמית, וזאת בהתייחס לסם מסוג חשיש במשקל של כ- 160 גרם. נאשמים 2-3 לא הורשעו בעסקה אחרת בסם, ולא הורשעו בהחזקת הקוקאין.
9. באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש אחד כולל בגין העבירות שבכתב האישום, כאשר העונש יהיה למאסר בפועל למשך תקופה ממשית.

הקנס הכספי

1. בעבירות של ביצוע עסקה אחרת בסם, אשר נעברות למען בצע כסף, מן הראוי להטיל אף קנס כספי. הנאשם ביצע עסקה אחרת בסם עם שני קטינים, וקיבל בתמורה סך של 400 ₪. כמו-כן החזיק הנאשם, שלא לצריכה עצמית, בסמים מסוגים שונים ובכמויות משמעותיות. בנסיבות אלה, מן הראוי להטיל על הנאשם אף קנס כספי משמעותי.
2. בקביעת שיעור הקנס יש ליתן את הדעת למצבו הכלכלי של הנאשם. במקרה דנן, טענה ההגנה כי מצבו הכלכלי של הנאשם קשה, ואף הוצגו מסמכים בדבר חובות הנאשם לבנק ולהוצאה לפועל בסך של למעלה מ- 50,000 ₪. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהנאשם, בן 24 בלבד, רכש רכב מסוג מאזדה MX5 בשווי של 93,000 ₪, וזאת ללא תמיכה כלכלית מגורם כלשהו. כמו-כן, הנאשם החזיק ברשותו סכום כסף במזומן בסך של 19,900 ₪, 120 יורו ו- 567$. בכך יש כדי להעיד כי מצבו הכלכלי של הנאשם לא היה בכי רע.
3. בנסיבות אלה סבורני כי מן הראוי להשית על הנאשם קנס משמעותי ומרתיע.

חילוט

1. המאשימה עתרה בכתב האישום לחילוט הרכוש שנתפס: הרכב וכן סכומי הכסף שנתפסו בדירה בסך של 19,900 ₪, 120 יורו ו- 567$, וכן את הרכב שנתפס, כל זאת לטובת "הקרן לטיפול בנכסים שחולטו".
2. סעיף 36 א' (א) לפקודת הסמים קובע כדלקמן:

"הורשע אדם בעבירה של עסקת סמים, יצווה בית המשפט, זולת אם סבר שלא

לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש שהוא –

(1) רכוש ששימש או נועד לשמש כאמצעי לביצוע העבירה או ששימש או נועד לשמש כדי לאפשר את ביצוע העבירה;

(2) רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך.

לעניין פסקאות (1) ו-(2) –

"ביצוע העבירה" – לרבות ביצוע כל עבירה אחרת של עסקת סמים, אף אם לא הורשע בה הנידון, ובלבד שהיא קשורה לעבירה שבה הוא הורשע".

1. בכל הנוגע לחילוט הרכב שנתפס, שוכנעתי כי הבעלות הינה של הנאשם. הנאשם טען כי בזיכרון הדברים נרשם שאם הנאשם לא יעמוד בתשלומים, ישוב הרכב לבעלות המוכר. אכן, בזיכרון הדברים מצוין כי אם אחד השקים "יחזור", תהיה אפשרות למוכר לקחת את הרכב בחזרה, ללא כל החזר כספי והעסקה תתבטל (נ/2). ברם, אין בכך די לשנות לעניין החילוט. מדובר בתניה בחוזה, אשר תכליתה להבטיח את פירעון השקים שמסר הנאשם למוכר, ואינה משליכה על שאלת הבעלות בעת ביצוע העבירה. בעת ביצוע העבירה לא בוטל ההסכם והבעלות לא הוחזרה לידי המוכר. גם אם הרכב היה רשום פורמאלית עדיין על שם המוכר, הרי שמבחינה מעשית היה בבעלות הנאשם. הרכב היה בחזקתו של הנאשם, והעובדה שלא סיים לשלם את התשלומים בגין הרכב, אינה מעלה ואינה מורידה. אף לדברי הנאשם הוא שילם את החלק הארי בגין הרכב (סך של 63,000 ₪ מתוך 93,000 ₪, עמ' 21, ש' 21). הרכב היה ברשותו מחודש מרץ 13' ועד למועד ביצוע העבירות בחודש ספטמבר 13'. הוא שילם על הרכב ביטוח חובה. מכאן שיש לראות את הרכב כרכב השייך לנאשם. לפי כתב האישום המתוקן, הנאשם ביצע את העבירות של עסקה אחרת בסם תוך שימוש ברכב, ומכאן שקמה סמכות לחלט את הרכב לפי סעיף 36א' (א) (1) לפקודה. זאת ללא קשר לשאלת המקור לכסף, ולשאלה אם הכסף שמימן את רכישת הרכב הושג כתוצאה מביצוע העבירה, אם לאו.
2. לפיכך, ביחסים שבין המאשימה לבין הנאשם, מן הראוי להורות על חילוט הרכב. הואיל וטרם נתקבלה תגובת מוכר הרכב, הרי שלאחר קבלת תגובתו, תינתן החלטה משלימה בנוגע לחילוט הרכב.
3. בכל הנוגע לחילוט הכסף שנתפס, הרי שלא הוכח כי מדובר בכסף שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך, בהתאם לסעיף 36 א' (א) (2) לפקודה. הנאשם העיד על מקורותיו הכספיים, מהלוואה מהבנק בסך 40,000 ₪, ומעבודות שביצע, וטענתו זו לא נסתרה. בנסיבות אלה, לא קמה עילה לחילוט הסכום במזומן שנתפס אצל הנאשם, לפי סעיף 36 א' (א) לפקודה.
4. בשלב הטיעונים לעונש עתרה המאשימה להכריז על הנאשם סוחר סמים, ובהמשך לכך להורות על חילוט הכסף שנתפס לפי סעיפים 36א(ב) ו- 31(6) לפקודה. ההגנה התנגדה לכך. במחלוקת זו שבין הצדדים, סבורני כי הדין עם ההגנה. בכתב האישום עתרה המאשימה לחילוט רכוש לפי סעיף 36א(א) בלבד, ולא לפי סעיף 36א(ב), ואף לא ציינה כי תעתור להכרזת הנאשם סוחר סמים. סעיף 36 א' (ה) קובע כי "בקשת תובע לחלט רכוש לפי סעיף זה ופירוט הרכוש שאת חילוטו מבקשים, יצויינו בכתב האישום". בקשת התביעה לחלט רכוש לפי סעיף 36א(ב) ולהכריז עליו סוחר סמים, ראוי היה שתיכתב במסגרת כתב האישום, ולכל הפחות היה ראוי שהמאשימה תעתור לכך עובר להכרעת הדין, בכדי שהנאשם יוכל לכלכל את צעדיו בהתאם. העלאת הבקשה לראשונה בשלב הטיעונים לעונש, ללא כל הסבר סביר לכך, פוגעת בזכותו של הנאשם להליך הוגן. המאשימה הסתמכה בטיעוניה על ע"פ 170/07 מטיס נ' מדינת ישראל (19.11.07), ואולם באותה פרשה ההודעה של המאשימה על כך שתעתור להכריז על הנאשם סוחר סמים הופיעה בכתב האישום. כך נקבע בעניין מטיס:

"הניתוק הכרונולוגי בין הכרעת הדין להכרזה אין בו משום עיוות דין למערער כמו לכל נאשם אחר המצוי באותה סיטואציה ובלבד שהנאשם יהיה מודע לכוונתה של המדינה לדרוש את ההכרזה, ותישמר זכותו להביא את טיעוניו וראיותיו לעניין התמלאותם של התנאים הנוספים הנדרשים. לענייננו: ההודעה על כך שלכך תעתור המדינה – הופיעה בכתב האישום שעל כן המערער היה מודע לצורך להיערך לטיעון בנושא זה ולגבש הגנתו".

1. לעומת זאת, במקרה דנן, לא הודיעה המאשימה בכתב האישום שתעתור להכריז על הנאשם סוחר סמים. לכן, וכפי שעולה אף מפרשת מטיס לעיל, הדרך הראויה לאפשר את הכרזת הנאשם סוחר סמים, הינה באמצעות בקשה של המאשימה לתיקון כתב אישום, לפי סעיף 92(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, אך בקשה כאמור לא הוגשה.
2. בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי מן הראוי להכריז על הנאשם סוחר סמים, ולפיכך לא שוכנעתי כי יש להורות על חילוט הכסף במזומן, וזאת במובחן מן הרכב אשר שימש לביצוע העבירה, ולשם חילוטו אין הכרח להכריז על הנאשם סוחר סמים.

ניכוי ימי מעצר

1. הנאשם עצור בגין תיק זה מיום 9.9.13. ברם, בין התאריכים 1.10.13 ל- 9.12.13 היה הנאשם אף בסטטוס של אסיר, בשל הפקעת עבודות שירות שבהן נשא בתיק קודם. הצדדים נחלקו בסוגיית ניכוי ימי המעצר בתקופה שבה הנאשם היה אף אסיר בגין התיק הקודם. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי באיזון בין עמדות הצדדים, מן הראוי לנכות את ימי המעצר, למעט תקופה בת חודש אחד, מיום 1.10.13 ועד ליום 31.10.13.

סוף דבר

1. אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
2. 14 חודשי מאסר בפועל. מתקופה זו ינוכו ימי מעצרו מיום 9.9.13 עד ליום 30.9.13 ומיום 1.11.13 ועד ליום מתן גזר הדין. לא תנוכה התקופה שמיום 1.10.13 ועד ליום 31.10.13.
3. 12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר כל עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים.
4. 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר כל עבירה מסוג עוון לפי פקודת הסמים.
5. קנס כספי בסך של 20,000 ₪ או 200 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, שהראשון שבהם ביום 1.10.14. לא ישולם תשלום כלשהו במועדו, תעמוד היתרה לפירעון מיידי.

הכסף שנתפס ברשות הנאשם יושב לו לאחר היות גזר הדין חלוט.

הסמים יושמדו.

זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ח ניסן תשע"ד, 28 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.